בתוך הכובע של דודה טובה...

[רגע רק רגע]

הינוקות שרדו את המבול של שישבת ותפסו אמבטית שמש הבוקר.
משמאל - שני מגשי לע ארי בצבעים אדום, ורוד פוקסיה ולבן.
באמצע יחורי הכריזנטמה (מחזיק אצבעות שישרדו את החורף)
ומימין - ומימין אין לי מושג (מצורפת תמונה נוספת אם מישהו יכול לעזור בזיהוי, תודה)

 

[raya]

הינוקות שרדו את המבול של שישבת ותפסו אמבטית שמש הבוקר.
משמאל - שני מגשי לע ארי בצבעים אדום, ורוד פוקסיה ולבן.
באמצע יחורי הכריזנטה (מחזיק אצבעות שישרדו את החורף)
ומימין - ומימין אין לי מושג (מצורפת תמונה נוספת אם מישהו יכול לעזור בזיהוי, תודה)

תמונה?

 

[רגע רק רגע]

תמונה?

רפרשי

 

[raya]

רפרשי

את הלא ידוע יש לי, שכחתי את שמו. אני אוספת זרעים ומנסה להנביט, לא תמיד זה מצליח.
הפוסטים שאתה מעלה מוצאים חן בעיניי.
יש לי "בכמויות" שום עלים, משהו דומה לעירית. עלים עדינים שמוסיפים טעם לסלט.

 

[רגע רק רגע]

את הלא ידוע יש לי, שכחתי את שמו. אני אוספת זרעים ומנסה להנביט, לא תמיד זה מצליח.
הפוסטים שאתה מעלה מוצאים חן בעיניי.
יש לי "בכמויות" שום עלים, משהו דומה לעירית. עלים עדינים שמוסיפים טעם לסלט.

חן חן!
אני נוטה לא לקנות. כמוך, אוסף זרעים ומנסה. מנסה גם יחורים. ובדיוק כמוך, לעיתים זה לא מצליח
לגבי הלא ידוע, לקחתי מהשכנה ענף קטן והשרשתי (הצמח בתמונה זה היחור שהצליח) ממנו לקחתי שוב יחורים וכעת צומחים להם 4 צמחים גדולים. זה צמח רב-שנתי שאוהב חום. בחורף הוא לא יראה במיטבו. כמה שלא ניסיתי להנביט זרעים לא הצלחתי. אך משהגיע הסתיו, להפתעתי, נבטו להם הזרעים בתוך העציצים. אספתי אותם היישר אל התינוקיה שלי.

במשפחה אנחנו קונים בעונה שום טרי בכמויות ותולים את השום ליבוש, כמו פעם. את העלים היפים אנחנו טוחנים לקופסאות ומקפיאים לשימוש כתבלין שום עדין יותר משיני השום. תמיד חשבתי שזה השום הירוק/שום עלים.

 

[ענת אלון]

גיירדיה. אצלי מזריעה עצמה לדעת...

 

[רגע רק רגע]

גיירדיה. אצלי מזריעה עצמה לדעת...

תודה!
אני קוטם את עמודי התפרחת המתייבשים תדיר לעידוד פריחה חדשה, ולרוב אני קוטם אותם לפני שהזרעים מתפתחים.
הצמח הזה מפציץ כל האביב, הקיץ והסתיו.

 

[raya]

גיירדיה. אצלי מזריעה עצמה לדעת...

אצלי דווקא לא זורעת את עצמה בטירוף. מנסה לפזר את הזרעים, מעט מאוד נובטים.

 

[מיכי 10]

גיירדיה. אצלי מזריעה עצמה לדעת...

נקראת גם גילרדיה - Gaillardia.
ואכן, זורעת את עצמה, וצומחת גם איפה שלא רוצים אותה. ויש בסידורי צבעים וגוונים שונים של עלי הכותרת.

 

[רגע רק רגע]

נקראת גם גילרדיה - Gaillardia.
ואכן, זורעת את עצמה, וצומחת גם איפה שלא רוצים אותה. ויש בסידורי צבעים וגוונים שונים של עלי הכותרת.

אצלי, הוינקות מזריעות עצמן לדעת. לע הארי מזריע עצמו לדעת. הציניות מזריעות עצמן לדעת. הגזניות מזריעות עצמן לדעת. האמנון ותמר מזריעים עצמם לדעת.
אך לא הגילרדיה. יתכן וזה נובע, כמו שכתבתי כבר, מכך שאני קוטם תפרחת לפני שהזרעים מספיקים להבשיל.
לאחר צפיה בכמה סרטונים ביוטיוב, אכן מזריעה עצמה לדעת. אולי אייעד כמה פרחים להבשלת זרעים בעתיד.

מכל מקום, אני נהנה ממנה. מבחינתי, נותנת אחלה מופע

 

[מיכי 10]

אצלי, הוינקות מזריעות עצמן לדעת. לע הארי מזריע עצמו לדעת. הציניות מזריעות עצמן לדעת. הגזניות מזריעות עצמן לדעת. האמנון ותמר מזריעים עצמם לדעת.
אך לא הגילרדיה. יתכן וזה נובע, כמו שכתבתי כבר, מכך שאני קוטם תפרחת לפני שהזרעים מספיקים להבשיל.
לאחר צפיה בכמה סרטונים ביוטיוב, אכן מזריעה עצמה לדעת. אולי אייעד כמה פרחים להבשלת זרעים בעתיד.

מכל מקום, אני נהנה ממנה. מבחינתי, נותנת אחלה מופע

בצעירותי, בחצר בית הורי, היו לנו הרבה גילרדיות בגוונים שונים, שחלקן גם פלשו את מחוץ לגדר. אבל האמת, שלא אהבתי אותן ולא את הווינקות של השכנים.
לעומת זאת ציניות גדולות בשלל צבעים ולוע ארי אהבתי ואוהבת מאד מאד, וכמובן גם אמנון ותמר גדולים. ומתישהו, קיבלנו מדודתי מהקיבוץ, שתילים אחדים של אמנון ותמר ננסי, מקסימים, והמשכתי לגדל דורות שלהם בשמחה רבה. הם צמחו בעצמם אפילו בתוך הדשא.

בכלל, גידלנו המון צמחי פרחים, אם כי כמובן לא כולם ביחד, אלא חלקם קבועים, וחלקם בתקופות ובעונות שונות. גם אסטרות, מנטור, אמריליוס אדום, דורבן הפרש, ציפורן, ציפורן חתול, כריזנטמות, זנים אחדים של ורדים, יסמין גדול פרחים (צהובים), יערה יפנית, גרברות פשוטות דקיקות בצבע אדום חיוור, טופח ריחני, כובע הנזיר (היה לנו רק כתום), כנה הודית (אדומה עדינה), סלסילי כסף, פורטולקה ("בוקר טוב"), פיטנה (פלומריה) ועוד.

ובצד האחורי של הגינה, צמחו בכיף פרחי בר (בעיקר סביונים, חרדל הבר או משהו דומה, ומעט חרציות).

הגינה שלך נראית מאד כיפית, ויחד עם זה גם מקצועית.

 

[רגע רק רגע]

בצעירותי, בחצר בית הורי, היו לנו הרבה גילרדיות בגוונים שונים, שחלקן גם פלשו את מחוץ לגדר. אבל האמת, שלא אהבתי אותן ולא את הווינקות של השכנים.
לעומת זאת ציניות גדולות בשלל צבעים ולוע ארי אהבתי ואוהבת מאד מאד, וכמובן גם אמנון ותמר גדולים. ומתישהו, קיבלנו מדודתי מהקיבוץ, שתילים אחדים של אמנון ותמר ננסי, מקסימים, והמשכתי לגדל דורות שלהם בשמחה רבה. הם צמחו בעצמם אפילו בתוך הדשא.

בכלל, גידלנו המון צמחי פרחים, אם כי כמובן לא כולם ביחד, אלא חלקם קבועים, וחלקם בתקופות ובעונות שונות. גם אסטרות, מנטור, אמריליוס אדום, דורבן הפרש, ציפורן, ציפורן חתול, כריזנטמות, זנים אחדים של ורדים, יסמין גדול פרחים (צהובים), יערה יפנית, גרברות פשוטות דקיקות בצבע אדום חיוור, טופח ריחני, כובע הנזיר (היה לנו רק כתום), כנה הודית (אדומה עדינה), סלסילי כסף, פורטולקה ("בוקר טוב"), פיטנה (פלומריה) ועוד.

ובצד האחורי של הגינה, צמחו בכיף פרחי בר (בעיקר סביונים, חרדל הבר או משהו דומה, ומעט חרציות).

הגינה שלך נראית מאד כיפית, ויחד עם זה גם מקצועית.

חן חן לך!
אכן גינה כיפית, במיוחד בבוקר עם כוס הנס, אבל לא בטוח לגבי המקצועית. עד הקורונה הגינה הייתה מושקעת, אבל לא בדיוק מסודרת מבחינת גידול הצמחים. הכל היה בעירבוביה די כאוטית עד שנתקלתי בסרטון יוטיוב של מישהי עם גישה שמאוד אהבתי. הגינה שלה ענקית ומקצועית ממש, אך יחד עם זאת נראית "ביתית". הגישה שלה אומרת שאם החצר גדולה, היא תחולק לחלקות וכל חלקה תהפוץ, בעצם, ל"עציץ נפרד". כמו שכל צמח זקוק לעציץ משלו, כך כל חלקה תגדל צמח משלה, אך מכיוון שבכל זאת מדובר בחלקה, ניתן להוסיף צמח נוסף שישלים את הפאזל הגינתי. אז בסופו של דבר, מתקבלים מקבצים מקבצים של אותם הצמחים והעין לא הולכת לאיבוד. עוד ארוכה הדרך בטח ובטח כשעדיין יש לי כל כך הרבה מה ללמוד מאנשים כאן בפורום ומהאדמו"ר מגוגל ותלמידו הרבי יוטיוב.
מודע לכך שלא כולם אוהבים את הסגנון, אבל היי... העיקר שאני נהנה

ציינת כל כך הרבה שמות פרחים וכמו שאני אומר לשכנתי תדיר - קנאת סופרים תרבה חוכמה וקנאת גננים תרבה יופי.
אז יאללה... תני להעתיק. שתפי תמונות מהגינה.

 

[מיכי 10]

חן חן לך!
אכן גינה כיפית, במיוחד בבוקר עם כוס הנס, אבל לא בטוח לגבי המקצועית. עד הקורונה הגינה הייתה מושקעת, אבל לא בדיוק מסודרת מבחינת גידול הצמחים. הכל היה בעירבוביה די כאוטית עד שנתקלתי בסרטון יוטיוב של מישהי עם גישה שמאוד אהבתי. הגינה שלה ענקית ומקצועית ממש, אך יחד עם זאת נראית "ביתית". הגישה שלה אומרת שאם החצר גדולה, היא תחולק לחלקות וכל חלקה תהפוץ, בעצם, ל"עציץ נפרד". כמו שכל צמח זקוק לעציץ משלו, כך כל חלקה תגדל צמח משלה, אך מכיוון שבכל זאת מדובר בחלקה, ניתן להוסיף צמח נוסף שישלים את הפאזל הגינתי. אז בסופו של דבר, מתקבלים מקבצים מקבצים של אותם הצמחים והעין לא הולכת לאיבוד. עוד ארוכה הדרך בטח ובטח כשעדיין יש לי כל כך הרבה מה ללמוד מאנשים כאן בפורום ומהאדמו"ר מגוגל ותלמידו הרבי יוטיוב.
מודע לכך שלא כולם אוהבים את הסגנון, אבל היי... העיקר שאני נהנה

ציינת כל כך הרבה שמות פרחים וכמו שאני אומר לשכנתי תדיר - קנאת סופרים תרבה חוכמה וקנאת גננים תרבה יופי.
אז יאללה... תני להעתיק. שתפי תמונות מהגינה.

סליחה, רגע רק רגע,
כנראה שהטעיתי אותך לא בכוונה. לצערי הרב, אין לי גינה בכלל. סיפרתי על צמחים שהיו לנו בגינה של בית הורי, לפני המון שנים. ושעבדתי בה הרבה מאד על תקן יומיומי, כי בוטניקה וגידול צמחים אני הכי אוהבת מכל הנושאים. עבדתי בה אחרי ולפני הכנת שיעורי הבית, וכמובן בחופשים מביה"ס, לבד ולפעמים עם הורי. אחי ואחותי לא התעניינו בעבודות הגינה.

בבניין המשותף בשנים אלה, היתה לי רק גינת עציצים יפה ומגוונת בתוך המרפסת הפונה דרומה. אלא שבינתיים רוב הצמחים נהרסו, כי המרפסת סגורה במשך כל היום וכל יום חוץ מאשר בשבתות וחגים, בגלל בניית שלושה בניינים בדיוק מעבר לכביש, במשך למעלה משלוש שנים. העציצים שמחזיקים מעמד יפה, הם שניים ששמתי מחוץ למרפסת, על המזגן. מלכת הלילה וניצנית משוננת ("Mother of thousands"). ועוד שתי אדניות פצפונות, עם צמחים שאני פחות אוהבת. סוג שונה של ניצנית - Kalanchoe delagoensis. בתוך המרפסת - רק שאריות הפליטה החזקים.

מה שיש לי היום במקום גינה, זה הפורום הזה, וסרטונים רבים של נמרוד עורף, שמצאתי בגוגל. אני "מתה" עליו ועל ההסברים שלו, ולהפתעתי, לומדת ממנו לא מעט דברים שלא ידעתי. אז מה שאפשר ליישם על מעט הצמחים שלי, אני מיישמת.

אז ממש אין לקנא בי על ה"גינה" שלי. הנה הנחמות המעטות שיש לי במקומה:

 

[רגע רק רגע]

סליחה, רגע רק רגע,

אני זה שקפץ למסקנות. לא הטעת כלל.
אז אין גינה, אבל בהחלט סיפור מעניין. מה עוד, שהשכלתי ממך לגבי הניצניות (צמחים שאני נלחם איתם כל הזמן בגינה (אפרופו מזריעים עצמם לדעת...)
אז יצא שהרווחתי בגדול

 

[מיכי 10]

אני זה שקפץ למסקנות. לא הטעת כלל.
אז אין גינה, אבל בהחלט סיפור מעניין. מה עוד, שהשכלתי ממך לגבי הניצניות (צמחים שאני נלחם איתם כל הזמן בגינה (אפרופו מזריעים עצמם לדעת...)
אז יצא שהרווחתי בגדול

תודה!
חבל לי שאתה נלחם בניצניות בגינה. אז אולי תגביל אותן לאיזו פינה, שבה בלבד תרשה להן לצמוח לבד, כרצונן? אני כל כך אוהבת את אלה שצילמתי, ואת ההזרעה העצמית שלהם. הניצניות האלה הן צאצאיות לצמחים שמלווים אותי לאורך כל החיים, ולא יכולה לוותר על המשך הגידול שלהם. נהנית גם מכך שהצמחים האלה כל כך צנועים, ואסירי תודה אפילו על טיפול מינימלי.

באותה מרפסת כניסה, היה מעקה אבן רחב ומוצף שמש מזרחית. גידלנו שם ממש אוסף של המון סוקולנטים וקקטוסים שונים בעציצים. ובפינת המרפסת היה עציץ גדול מאד, עם פילדנדרון גדול ומרשים.

את הניצניות שיש לי באדניות הקטנטנות, אני לא כל כך אוהבת, משום מה. והן שתלטניות בצורה מוגזמת.
הן נקראות ניצנית דורית - Kalanchoe verticillata. צילמתי עכשיו:

 

[רגע רק רגע]

אז ככה, הן הוגבלו לפינה, אך לא ניתן להשתלט עליהן. הן צומחות איפה ואיך שבא להן, בכל אופן, את אלו שצילמת. הן צומחות בלי סוף.
לאחר שקוראים את הסיפור מאחוריהן, מבינים מאיפה מגיע הקשר שלך אליהן.
בכניסה לחצר יש לי פינת סוקולנטים בדיוק מאותן הסיבות אותן כתבת. צנועים ולא דורשים יחס מיוחד. קשה להגיע לשם עם הצינור (תחי העצלנות!) אז יעדתי את הפינה בשבילם. כולם בעציצים מטעמי נוחות ושליטה.
בפינה אחרת, יש לי ניצניות מהסוג העדין שפורחות בשלל צבעים: ורוד, אדום, כתום אש וצהוב. עד לקריאת הפוסט שלך, חשבתי שרק אלה נקראות ניצניות. לא ידעתי שזו משפחה מורחבת. טוב... כבר כתבתי שאני חלש בשמות צמחים.


נ.ב. - התמונה שצילמת לא עלתה.

 

[מיכי 10]

אז ככה, הן הוגבלו לפינה, אך לא ניתן להשתלט עליהן. הן צומחות איפה ואיך שבא להן, בכל אופן, את אלו שצילמת. הן צומחות בלי סוף.
לאחר שקוראים את הסיפור מאחוריהן, מבינים מאיפה מגיע הקשר שלך אליהן.
בכניסה לחצר יש לי פינת סוקולנטים בדיוק מאותן הסיבות אותן כתבת. צנועים ולא דורשים יחס מיוחד. קשה להגיע לשם עם הצינור (תחי העצלנות!) אז יעדתי את הפינה בשבילם. כולם בעציצים מטעמי נוחות ושליטה.
בפינה אחרת, יש לי ניצניות מהסוג העדין שפורחות בשלל צבעים: ורוד, אדום, כתום אש וצהוב. עד לקריאת הפוסט שלך, חשבתי שרק אלה נקראות ניצניות. לא ידעתי שזו משפחה מורחבת. טוב... כבר כתבתי שאני חלש בשמות צמחים.


נ.ב. - התמונה שצילמת לא עלתה.

נכון, זה בהחלט גם קשר נוסטלגי אל הצמחים האלה. אבל האמת שמאד אהבתי אותם כבר מגיל ילדוּת.
ואגב, הקקטוסים הקטנים (מלכת הלילה) שבעציץ האחד, גם הם צאצרים של קקטוס האֵם שלהם, שהיה בעציץ בגינה של אמא שלי, שנפטרה לפני כ-14 שנים. אז אימצתי את ההקטוס הזה. לפני כשנתיים שלוש, הוא נרקב, ונשארו חלק מה"ילדים" שלו. אותם אני מגדלת באמת מתוך נוסטלגייה.

אם ההשקיה באמצעות הצינור לא מגיעה אל פינת הסוקולנטים, אתה משקה אותם מדי פעם בעזרת משפך? למי שמתעצל, משפך זה פתרון פחות נוח אפילו מאשר התזה מרחוק בעזרת הצינור. לא?

אתה יודע, גם לי נראה מוזר הקשר בין הניצניות שתיארת, עם הפרחים העדינים הצבעוניים, ובין הניצניות מהסוג של "ניצנית משוננת" ו"ניצנית דורית" וכאלה.

נכון, ניסיתי לשלוח קודם שתי תמונות שצילמתי, ונכתב לי שיש בעיה, ושאנסה שוב מאוחר יותר. גם בניסיון השני לא הצלחתי. בינתיים היה לי מפגש משפחתי ספונטני בהפתעה, אז שכחתי לגמרי מהעניין.
אנסה עכשיו לשלוח אותן, ומקווה שהפעם שלא יהיו בעיות.

 

[רגע רק רגע]

האם זה קקטוס מלכת הלילה? (תמונה מצורפת)
שנים שהוא גדל ופעם ראשונה שנתן פריחה. מיותר לציין, החתולה הפילה את הפרח 20 דקות לאחר שגילינו אותו

הצינור מגיע, אך לגנן (ע"ע רק רגע) לא נח להעביר את הצינור סביב "המכשולים" שהוא מדמיין. כשאני רואה שהם צמאים (רק בקיץ), אני לוקח את דלי מי המזגן מעורבבים עם מעט דשן נוזלי ומשקה. בדיוק 2 דקות, כולל החזרת הדלי למקומו. אמרנו - לא מפונקים.

לא יכול להתייחס לעניין המוזרות. עד אתמול אפילו לא ידעתי שקוראים להם ניצניות. אז כמו תינוק המגלה כל יום משהו חדש - שום דבר לא מוזר בעיני
ואם כבר מדברים, אז היום היינו במשתלה והגנבתי (ברשות!!!) לארגז שני עלי ניצניות. אחד לבן, שני שחור... לא, רגע, זה משיר אחר... אחד לבן ושני צהוב שאין לי אותם באוסף. אמנם לא התקופה הכי נוחה ליחור סוקולנטים, אבל לא מפריע לנסות.

 

[נ ו ר י ת המיוחדת]

האם זה קקטוס מלכת הלילה? (תמונה מצורפת)
שנים שהוא גדל ופעם ראשונה שנתן פריחה. מיותר לציין, החתולה הפילה את הפרח 20 דקות לאחר שגילינו אותו

הצינור מגיע, אך לגנן (ע"ע רק רגע) לא נח להעביר את הצינור סביב "המכשולים" שהוא מדמיין. כשאני רואה שהם צמאים (רק בקיץ), אני לוקח את דלי מי המזגן מעורבבים עם מעט דשן נוזלי ומשקה. בדיוק 2 דקות, כולל החזרת הדלי למקומו. אמרנו - לא מפונקים.

לא יכול להתייחס לעניין המוזרות. עד אתמול אפילו לא ידעתי שקוראים להם ניצניות. אז כמו תינוק המגלה כל יום משהו חדש - שום דבר לא מוזר בעיני
ואם כבר מדברים, אז היום היינו במשתלה והגנבתי (ברשות!!!) לארגז שני עלי ניצניות. אחד לבן, שני אפור... לא, רגע, זה משיר אחר... אחד לבן ושני צהוב שאין לי אותם באוסף. אמנם לא התקופה הכי נוחה ליחור סוקולנטים, אבל לא מפריע לנסות.

זה שהחתולה הפילה את הפרח זו בכייה קטנה. הוא ממילא היה מחזיק מעמד רק את הלילה ועוד שעה או שעתיים של הבוקר. אז אם צילמת, הרווחת את המזכרת.

 

[מיכי 10]

האם זה קקטוס מלכת הלילה? (תמונה מצורפת)
שנים שהוא גדל ופעם ראשונה שנתן פריחה. מיותר לציין, החתולה הפילה את הפרח 20 דקות לאחר שגילינו אותו

הצינור מגיע, אך לגנן (ע"ע רק רגע) לא נח להעביר את הצינור סביב "המכשולים" שהוא מדמיין. כשאני רואה שהם צמאים (רק בקיץ), אני לוקח את דלי מי המזגן מעורבבים עם מעט דשן נוזלי ומשקה. בדיוק 2 דקות, כולל החזרת הדלי למקומו. אמרנו - לא מפונקים.

לא יכול להתייחס לעניין המוזרות. עד אתמול אפילו לא ידעתי שקוראים להם ניצניות. אז כמו תינוק המגלה כל יום משהו חדש - שום דבר לא מוזר בעיני
ואם כבר מדברים, אז היום היינו במשתלה והגנבתי (ברשות!!!) לארגז שני עלי ניצניות. אחד לבן, שני שחור... לא, רגע, זה משיר אחר... אחד לבן ושני צהוב שאין לי אותם באוסף. אמנם לא התקופה הכי נוחה ליחור סוקולנטים, אבל לא מפריע לנסות.

כן, זה קקטוס מלכת הלילה. כלומר, לזה התכוונתי. אבל האמת, שאנשים שונים מכנים כך צמחים שונים, ולא רק את הקקטוס הזה.
מעניין שהוא גדֵל אצלך בצורה ממש יפה, ושונה ממה שאני מכירה; הצאצאים צומחים סביבו ב"רב קומות".
אף פעם לא ראיתי דבר כזה, אלא רק צמיחה סביב צמח האֵם, בקומה אחת. והפרח - ממש מרהיב ביופיו! טוב שהספקת לצלם אותו, לפני שהחתולה הלא זהירה הפילה אותו...

אמא שלי אמרה לי בעבר, שמלכת הלילה נקראת כך כי היא פורחת רק לילה אחד בשנה. ושבאירופה זה נקרא קקטוס חג המולד, כי הוא פורח תמיד בתאריך זה. אבל בינתיים ראיתי שהוא לא תמיד פורח בדיוק בתאריך הזה, אלא רק פחות או יותר. בכל אופן, פרח אצלך בדצמבר, אז יפה לו.
ואצלי פרח פעם במאי, להפתעתי המוחלטת.

יופי של פתרון לסוקולנטים הרחוקים - מי המזגן (המזוקקים) בתוספת הדשן הנוזלי. והתמונות מוכיחות שאתה יכול לשיר בלב שלם את השיר הזכור לטובה: "גינה לי גינה לי, גינה לי חביבה"!! גינה ממש ממש חביבה יש לך, וגם נחמד לראות ששתלת את שני עלי הניצניות. לא נראה לי שלצמחים בשרניים אכפת מאד באיזו עונה שותלים אותם, כל עוד מטפלים בהם כל כך טוב. נדמה לי שהעינה הרשמית המתאימה, היא בערך במאי, כלומר באביב.
מצאתי בינתיים תמונות של ניצנית יפה נוספת שהיתה לי (ואיננה...), שקיבלתי פעם מחברה לעבודה. צילמתי באוגוסט 2015, כאשר עוד יכולתי לגדל עציצים במרפסת (לפני הבנייה ממול).
אה, ומה שאני מגדלת עוד לפעמים בבית, במטבח, כי אין גינה - מנביטה קיטניות. חַחַ.