גם אני

[השגיא]

גם אני

גם אני אם לטוראטניק מקסים וחמוד שאובחן על ידי לפני 3 שבועות וע"י פרופסור אפטר לפני שבוע. ומאז אני כל הזמן אומרת לעצמי שזה אותו הילד המקסים שלי.... אבל אני גם מאוד דואגת... ובעיקר כל הזמן שואלת את עצמי איך אחנך אותו??

 

[אלין של היום]

תחנכי אותו בדרך שלך....

ברוכה הבאה לפורום. בקשר לחינוך ,,, תחנכי את הילד בדרך שלך הלא רק את האמא שלו את יודעת איך לחנך. אבל מה שאני יודעת מילדותי שחשוב מאוד : 1. לא להגיד"מספיק עם זה , או תתאפק" 2. לתת חום ותשומת לב ללא סוף ותמיד להזכיר שלכל אחד יש בעיה וזאת הבעיה שלו , לא לשכוח שיש עוד בעיות יותר קשות מהטיקים האלו. אני מאחלת לך בהצלחה.

 

[תיקי וזיו שגן]

גם אני - תגובה../images/Emo24.gif

שלום השגיא, ראשית את לא לבד.. והבן שלך מקסים תמיד ישאר ומכאן רק ללכת קדימה ולסלול לו דרך חיים טובה ככל האפשר. לפניך דרך ארוכה ומלאה בהרפתקאות..חלקם מהנות יותר חלקם פחות. איך אומרים "טוראט" זה לכל החיים אך לא החיים. צריך לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה, ולהכיל את ילדך עם הפלוס והמינוס זה מה שיש לנו. תלמדי להכיר דרך להתמודד עם טוראט בין היתר בהומור שאת חלקו תקראי כאן בפורום. אם יש לך שאלה או בעיה אשמח לנסות לעזור. שאלה: בן כמה ילדך? והאם הוא יודע מה יש שלו?

 

[השגיא]

תודה על התגובה

בני בן 9 וביום ש"ירד לי האסימון" והבנתי מה יש לו חיכיתי בקוצר רוח לשובו מבית הספר, וכשהוא בא חיבקתי ונישקתי אותו ואמרתי לו שעכשיו אני יודעת מה יש לו, וזה בסדר ויש לזה שם ובשבוע הבא נלך לרופא והוא ינחה אותנו מכאן .אחרי שהיינו אצל הרופא הסברתי לו בגדול על תסמונת טוראט וקצת הסתכלנו באתר של א.ס.ט.י והסכמנו בינינו שנספר בשלב הזה למנהלת, למחנך לסבים ולסבתות ולחבר הכי טוב שלו.אחר כך היה האבחון הסופי ומאז בעצם אין שינוי גדול אבל אנחנו משוחחים הרבה ואני מדגישה ומדגימה שאין אדם שאין לו "משהו", כל אחד עם ההתמודדויות שלו ובכל מקרה אנחנו אוהבים אותו מאוד וסומכים עליו ובעיקר גאים בו כי הוא באמת נהדר....

 

[השגיא]

שאלה לתיקי

אחרי שקצת הסברתי ,אני צמאה לדעת על דרכי התמודדות וזו בעצם היתה השאלה על החינוך כי אם הוא עושה דברים שלא באשמתו איך אוכל למלא את תפקידי החשוב בלאמר מה אסור...? יש דברים שמיד שיניתי {למשל רב הזעם שלו מתפרץ על אחותו אז אני משתדלת להעיר אותו קודם ע"מ למנוע את החיכוך } -וזה עוזר וגם דברים אחרים ששיניתי התבררו כיעילים. אבל איך הוא ידע להתמודד עם העולם אם בבית הכל זורם בכיוון שלו? וזה לא שאנחנו מוותרים לו במטלות/חובות שלו....

 

[HORIM2]

השגיא, הנה כמה אתרים שיוכלו לעזור

לך ולתת לך יותר רקע. בית חולים הדסה שאלות ותשובות

 

[HORIM2]

אני מוסיפה עוד

 

[תיקי וזיו שגן]

|חיבוקבוקר טוב-השגיא

רבות הם הדרכים להתמודד במשך הזמן כולנו לומדים את הדרך הכי טובה לילדנו. מה שהכי חשוב זה לעטוף, להכיל, ולסלוח כי רוב ההתנהגות ה"לא טובה" היא לא תמיד בכוונה..אז ראשית להמשיך לפרגן, לאהוב והגדול מכל זה לא להסתתר. אם בביה"ס מפריעים לו הטיקים או התפרצויות, יש לדבר ולספר תחילה למורה המחנכת, ובמקביל אולי ליצור איזושהי פעילות עם ילדי הכתה (שיחה בשיעור חברה למשל)כך שהמורה ואולי גם הבן שלך יסבירו בדיוק מה התופעות של התסמונת, אני ממליצה לך מאד שישתמתש בשיר שכתוב באתר א.ס.ט.י הפרפר של נופרזה יעזור מאד מול הכתה. בנוסף לדעת שהצבת גבולות היא חלק בלתי נפרד מהחינוך שלו וצריך להבהיר זאת על מנת שלא ישתמש בתסמונת לניצול לרעה כביכול בכל פעם "להאשים" את התסמונת. אנחנו עוד נדבר בהמשך ותוכלי לקבל ממני קצת טיפים אישיים ממני. שיהיה לכם בוקר מקסים - שלכם תיקי

 

[אלה102]

../images/Emo141.gif

תני לו חום ואהבה והרבה ביטחון זאת הנוסחה להצלחה....

 

[השגיא]

תודה אחיותי

אתן מחממות את ליבי. האם אפשר לצפות מה עוד יתפתח? כלומר עד היום הוא היה תלמיד מצוין האם בעקבות התפרצות התסמונת יתפתחו הפרעות קשב או דברים נוספים שלא חווינו לאו דווקא בתחום הלימודים? אגב,בהמלצת בת-שבע גרניט הזמנתי לו אבחון דידקטי. ועוד שאלה קטנה :האם רפלקסולוגיה עוזרת?