ההתנהלות מול שאר בני המשפחה...

[זו שאוהבת אותו]

ההתנהלות מול שאר בני המשפחה...

גם לכם זה היה קשה?

ההתנהלות מול אבי ודודתי היא פשוט בלתי נסבלת
אבא שלי מטבעו איש קשה, קר ועצבני אז עכשיו בכלל......
דודה שלי מטבעה אישה קשה, קרה וממורמרת אז עכשיו בכלל...

ואני מטבעי לא מסוגלת לא להגיד את המילה האחרונה ולא להתווכח. כזו אני.

זה בלתי נסבל בעליל הסיפור הזה!
התקשרתי עכשיו לשאול מה שלום אמא, אבא כמובן ענה ושלח אותי לקנות בקבוק לתינוק כדי שיוכל לטפטף לה מים לפה בלילה
הסברתי לו שזה לא ילך, שהיא לא יכולה למצוץ את זה כמו שתינוק עושה בגלל הפצעים בפה
הוא התעצבן רצח תוך שניה וחצי והשתולל

אני בעד להמשיך בשיטה שהמצאתי של לטפטף לה מים עם פיפטה לפה, כל לחיצה נותנת לה בדיוק שלוק אחד אבל צריך ללחוץ ולמלא כל פעם מחדש
אבל הוא מחפש חיים קלים, שחלילה לא יטרח מדי
תאמינו לי רק אני מסוגלת לשבת כל הלילה ולתת לה לשתות ככה
הוא ממש ממש ממש אבל ממש לא מסוגל לעשות כלום


אני לא יכולה לסבול אותו ומעולם לא סבלתי!
אני לא יכולה לסבול את דודה שלי שגרה אצלנו כבר חודש וממררת את חיי

ואין ברירה להמשיך בשביל אמא
אבל זה כל-כך קשה והגרוע מכל הוא שכל פעם שאנחנו רבים בינינו זה גורם לאמא שלי מיד לקוצר נשימה

אבא שלי ודודה שלי הורגים אותה ואותי על הדרך

 

[healerit]

תקופות כאלה מוציאות מהמשפחה תגובות קיצוניות

זו קלחת של רגשות ורגישות. כל אחד מתמודד עם זה אחרת.
אל תקחי את הדברים באופן אישי ואל תכעסי עליהם בשעה של צער.
הם עושים כל מה שהם יכולים לעשות, הם נותנים את המיטב שבהם גם אם זה לא לשביעות רצונך.

אביך מטפל באמך. קשה מאוד לסעוד אדם חולה ולכן הוא מחפש דרך להקל על עצמו. האם יש בכך פסול?
הוא כנראה לא יודע או לא מבין שהיא לא יכולה להשתמש בבקבוק - אפשר לשאול אותה אם תרצה לנסות.
אבא שלי השתמש בקש עד יומיים לפני מותו.
לאחר מכן השתמשנו במקל לבדיקת גרון שנעטף בגזה. האחות מהוספיס בית הדריכה אותנו.

גם לי היה קושי להתמודד עם אחי ואחותי בימים האחרונים. היתה כזו מתיחות באוויר וריבים איך לטפל ומה לעשות.
בסופו של דבר אחותי הלכה וחזרה כחצי שעה לפני מות אבי. היא לא יכלה להתמודד עם הגסיסה וטוב שהלכה כי המראות היו קשים.

הטיפול שלך באמך ראוי להערכה גדולה ואני מאוד מבינה את תחושותייך.
נסי למסך את הסובבים. אני יכולה להציע הגנה פשוטה:
דמייני שקרן אור לבנה מגיעה מלמעלה. קרן האור נכנסת דרך קודקוד הראש ומגיעה ללב, עוטפת אותו בשכבה של הגנה. דבר לא חודר את שכבת ההגנה הזו.
האור סביב הלב מתרחב וגדל, מתרחב וגדל עד שמציף את כל הגוף ויוצר בועה סביב הגוף. הבועה הזו היא קרום בררני - היא מאפשרת אך ורק לדברים טובים להיכנס פנימה.
מה שלא מתאים לך - לא יכנס.
עוד אפשרות: בכל פעם שאומרים/מתנהגים לא לרוחך את מייד מדמיינת תמרור של "אין כניסה" שחוסם את הדרך.

 

[LayLadyLay]

גם אצלנו

היו תגובות מוגזמות.. האחים שלי הם מנישואיו הראשונים של אבא שלי ולכן הקשר בנינו מעולם לא היה כזה של אחים רגילים. תדמייני מה היה בתקופה קשה כזו..
בעיניי חשוב להכיר בעובדה שאין מה לעשות- תקופות כאלה מוציאות צדדים רעים באנשים. כולם לחוצים, עצבניים, רגזניים. זה לא כלפייך, זה כלפי עצמם, כלפי המצב..
ודבר שני, להבין שאת עכשיו רוצה לבלות כמה שיותר זמן עם אמא שלך, כמה שיותר להיות לצידה ואין אף אחד שיכול למנוע ממך לעשות את זה. את אדון לעצמך בסיטואציה הזאת.

 

[חולמת על אווזים]

מכירה את התחושות...

לי אישית יש עור של פיל, ואני יכולה לגרום לכך שדברים יחליקו מעלי בלי תגובה בכלל, כשהם לא מוצאים חן בעיני.
יחד עם זאת, הדאגה למצבה של אמי גרמה לי פעם או פעמיים לנסות לגרום לדברים לקרות אחרת מאיך שההורים שלי רצו....

אני חושבת שבאמת צריך להבין שכל אחד בטוח שבידיו הפתרון או הדרך להקל על אמא- ושבאמת כולם עושים זאת לגמרי מאהבתם אליה, ולא מתוך כוונה לפגוע...
כשבאים בגישה הזו, ומנסים לראות גם את כאבם וסיבלותם של האחרים- אפשר להתמודד איתם יותר בקלות...