הכרות באנטרנט
נרשמתי באתר הכרויות באנטרנט. פנה אלי בכתב רווק בגילי וביקש ליצור עימי קשר,שאלתי אותו אם יש לו אי סי קיו =- והוא ענה בשלילה, אחרי כמה שיחות קצרות בכתב, השארתי לו מס` טלפון שלי. הוא התקשר אלי.היה מאוד מנומס, וידע להגיד לי כל מה אי פעם רציתי לשמוע מגבר חלומותי. הוא התקשר הרבה, ממש כמו שאני אוהבת , חיזר בלי סוף , הייתה כימיה אדירה, ממש שמחתי לקראת השיחות איתו, הייתי מוחמאת, הייתי אהודה. והגיע הרגע שכבר רציתי לפגוש אותו. הוא הציע לעשות את זה ``שונה``. הוא פינטז איתי על פגישה בבית מלון. פינטזנו על פגישה מיוחדת ורומנטית. רק היה צריך לתאם את המועד. בסוף השיחה נדלק לי אור אדום ראשון. כלל מס` אחד - לא נפגשים עם אנשים מהאנטרנט פגישה ראשונה לבד, רק במקום ציבורי. בשיחה שאחרי אמרתי לו שזה נוגד את כללי הזהירות שלי , לכן לא נראה לי הרעיון הזה של פגישה בחדר , ומייודע אולי לא נמצא חן אחד בעיני השני בכלל... הוא הציג את עצמו כרופא טראומה, אמר לי כמה אני נשמעת מיוחדת... ואני אהבתי לשמוע הכל. ושוב החיזור הבלתי פוסק והמחמיא הזה. ושוב בית המלון עולה על הפרק - ואני כבר כל כך רוצה אותו. למחרת נקבעה פגישה, אמרתי לו שאני מסכימה להפגש רק בלובי של המלון , ואם יתאים לנו נמשיך משם הלאה. הוא הסכים. נכנסתי לרכבי ונסעתי. בדרך הייתי מאוד לא שקטה. לא היה לי את מס` הטלפון שלו ,לא ידעתי עליו בעצם כלום. נסעתי ברכב והתחלתי לבכות. לקחתי את עצמי לשיחה בצד - זה היה בחוף הים. הנורות האדומים שלי הבהבו בלי סוף, הנשמה שלי לא הייתה שקטה. והוא מתקשר שוב ושוב. תרגי הוא אומר לי , כנסי למלון , קחי חדר , תתרענני , ורדי לפגוש אותי בלובי. ואני חוששת בלי סוף , אין לי גרוש על הנשמה , אני הולכת להזמין חדר באמונה שהוא יחזיר לי את התמורה הכספית. האורות מהבהבים מהבהבים , ואני כל כך רוצה לראות אותו , רוצה שילך הפעם , שיהיה לנו כיף. השתכנעתי מהקול המלטף. הלכתי , לקחתי חדר , התארגנתי. ויצאתי לפגוש אותו , הוא עלה לקומה התשיעית ופגש אותי במסדרון. גבר מאוד נאה, בדיוק הטעם שלי. בשלב הזה כבר היה מאוד שקוף שהוא רוצה דבר מאוד ספציפי. התעקשתי שישלם את מחיר החדר. אחרי ששילם נכנסנו יחד, והכל מה שקרה שם היה בהסכמתי המלאה , הוא לא הכריח אותי , הוא לא היה אלים כלפי, הוא ידע בדיוק לשכנע אותי , כמו שעשה זאת בטלפון. ואז זה נגמר..הוא קם התלבש ואמר לי: בואי נלך לאכול משהו., אני הולך רגע לאוטו להביא לך משהו נפגש בלובי עוד דקה.... והוא הלך, והוא לא חזר... ואני נשארתי עם אורות מהבהבים , עם פגיעה עד עמקי נשמתי. נפגעתי מעצמי. נפגעתי מחוסר האמון שנתתי בעצמי, לא יכולה לשאת את החרפה והבושה.
נרשמתי באתר הכרויות באנטרנט. פנה אלי בכתב רווק בגילי וביקש ליצור עימי קשר,שאלתי אותו אם יש לו אי סי קיו =- והוא ענה בשלילה, אחרי כמה שיחות קצרות בכתב, השארתי לו מס` טלפון שלי. הוא התקשר אלי.היה מאוד מנומס, וידע להגיד לי כל מה אי פעם רציתי לשמוע מגבר חלומותי. הוא התקשר הרבה, ממש כמו שאני אוהבת , חיזר בלי סוף , הייתה כימיה אדירה, ממש שמחתי לקראת השיחות איתו, הייתי מוחמאת, הייתי אהודה. והגיע הרגע שכבר רציתי לפגוש אותו. הוא הציע לעשות את זה ``שונה``. הוא פינטז איתי על פגישה בבית מלון. פינטזנו על פגישה מיוחדת ורומנטית. רק היה צריך לתאם את המועד. בסוף השיחה נדלק לי אור אדום ראשון. כלל מס` אחד - לא נפגשים עם אנשים מהאנטרנט פגישה ראשונה לבד, רק במקום ציבורי. בשיחה שאחרי אמרתי לו שזה נוגד את כללי הזהירות שלי , לכן לא נראה לי הרעיון הזה של פגישה בחדר , ומייודע אולי לא נמצא חן אחד בעיני השני בכלל... הוא הציג את עצמו כרופא טראומה, אמר לי כמה אני נשמעת מיוחדת... ואני אהבתי לשמוע הכל. ושוב החיזור הבלתי פוסק והמחמיא הזה. ושוב בית המלון עולה על הפרק - ואני כבר כל כך רוצה אותו. למחרת נקבעה פגישה, אמרתי לו שאני מסכימה להפגש רק בלובי של המלון , ואם יתאים לנו נמשיך משם הלאה. הוא הסכים. נכנסתי לרכבי ונסעתי. בדרך הייתי מאוד לא שקטה. לא היה לי את מס` הטלפון שלו ,לא ידעתי עליו בעצם כלום. נסעתי ברכב והתחלתי לבכות. לקחתי את עצמי לשיחה בצד - זה היה בחוף הים. הנורות האדומים שלי הבהבו בלי סוף, הנשמה שלי לא הייתה שקטה. והוא מתקשר שוב ושוב. תרגי הוא אומר לי , כנסי למלון , קחי חדר , תתרענני , ורדי לפגוש אותי בלובי. ואני חוששת בלי סוף , אין לי גרוש על הנשמה , אני הולכת להזמין חדר באמונה שהוא יחזיר לי את התמורה הכספית. האורות מהבהבים מהבהבים , ואני כל כך רוצה לראות אותו , רוצה שילך הפעם , שיהיה לנו כיף. השתכנעתי מהקול המלטף. הלכתי , לקחתי חדר , התארגנתי. ויצאתי לפגוש אותו , הוא עלה לקומה התשיעית ופגש אותי במסדרון. גבר מאוד נאה, בדיוק הטעם שלי. בשלב הזה כבר היה מאוד שקוף שהוא רוצה דבר מאוד ספציפי. התעקשתי שישלם את מחיר החדר. אחרי ששילם נכנסנו יחד, והכל מה שקרה שם היה בהסכמתי המלאה , הוא לא הכריח אותי , הוא לא היה אלים כלפי, הוא ידע בדיוק לשכנע אותי , כמו שעשה זאת בטלפון. ואז זה נגמר..הוא קם התלבש ואמר לי: בואי נלך לאכול משהו., אני הולך רגע לאוטו להביא לך משהו נפגש בלובי עוד דקה.... והוא הלך, והוא לא חזר... ואני נשארתי עם אורות מהבהבים , עם פגיעה עד עמקי נשמתי. נפגעתי מעצמי. נפגעתי מחוסר האמון שנתתי בעצמי, לא יכולה לשאת את החרפה והבושה.
) אני רוצה לאמר לך-שאני ``נקמתי`` בנוול מהרשת שניצל את רגשותיי-ועוד עשרות נשים, שרק כאשר נקמתי אני אז הסיפור יצא החוצה, כמה עוד נפגעו ממנו, והעריצו את האומץ שלי לחשוף הכל לפני עשרות אנשים בהפתעה, שניסו לאמר לי שהמצאתי אבל אז קרה משהו מדהים בצט......אבל השארתי את הנקמה שלי עד גבול מסוים.....עצרתי אותה, בתחנת המשטרה...בנגוד לרצוני, ולדעת מספר חברים....ברגע שהמצפון שלי עבד, וחברה טובה ידעה שהמצפון ייסר אותי בגלל תוצאות הנקמה ועזרה לי באותה תקופה לא להמשיך, ולהיות ``מעודדת``, על ידי עוד עשרות נשים וגברים שרצו לנקום על מעלליו, ...הרגשתי שאנשים חפים מפשע, וכל חטאם שהם נאיבים מוחלטים, ומסכנים יפגעו.......אני עדיין לא מסוגלת לכתוב את החויה האישית שלי ברשת......שכמובן ``בזכותה``, אף גבר לא מצליח לעבור את מחסומי הזהירות שלי, ברשת ובחיים בכלל......וברור לי שאולי ההפסד שלי......הזמן יעשה את שלו.... אבל ממש הזדהיתי עם ``האורות`` שדברת עליהם, אצלי הם היום אצלי עובדים ללא הפסקה. ותאמיני לי הזמן עושה את שלו ומסתכלים על ``הסיוט``, בפחות כאב. רחל-נשמה נ.ב. אילונה אני מקווה שלא ממש תכעסי עלי , שהגבתי או קראתי את הפורום בבוקר?????