המלצה חמה

[בן טל-שחר]

המלצה חמה

בשלמה המלך פינת ארלוזורוב (בת``א) יש מכון אייקידו מ-ד-הים!!! יש שם כמה מורים שונים, כל אחד מהם מלמד בצורה שונה לגמרי, סותרת כמעט לגמרי את האחר. וכל אחד מהם יותר מדהים מהשני!!! מי שבא/ה ללמוד שם, לומד/ת מכל המורים האלה ביחד - והאפקט הזה הוא פשוט מדהים!!! הלימודים מתקיימים כל יום, או כמעט בכל יום - וכל יום יש שם מורה אחר! לכל מורה יש את היום שלו! וכל תלמיד/ה יכול/ה להגיע כמה פעמים בשבוע שהוא/היא רוצה, לאיזה מורה/ים שהוא/היא רוצה!!! האם למדתם אי פעם מכמה מורים שונים לגמרי זה מזה, בו זמנית? זו חוויה מופלאה! אחד מהדברים המזיקים בלימודי לחימה הוא לימודים אצל מורה אחד שגישתו קוהרנטית. הדבר יוצר קבעונות מזיקים ותחושה אשלייתית ש``כך זה נכון וכך זה לא נכון``. צריך לפחות שני מורים בעלי גישות סותרות, כדי שניתן יהיה להגיע אל העבודה הנכונה. יש לכולנו, אמנם, צורך כפייתי במדריכים יודעי-כל שילמדו אותנו (כי אנחנו הרי לא יודעים לבד), אבל צורך כפייתי זה מתנקם בנו אחר-כך. אין חוויה מדהימה יותר מאשר ללמוד משניים (או יותר) מורים גדולים, שנקודות המבט שלהן שונות. חוץ מזה הם גם זולים מאוד: 180 ש``ח לחודש לכניסה חופשית לכל שיעורי האייקידו!!! במכון הזה הם עובדים פשוט נהדר ומדהים (וכבר הייתי במכונים טובים לאייקידו ולאומנויות לחימה אחרות, שלא מתקרבים לקרסוליים של מכון זה). מהשיעורים הראשונים כבר מלמדים אותך להרגיש את האנרגיה הזורמת ולהשתמש בה. מהשיעורים הראשונים הם מדברים על הכל, מסבירים את הכל, בלי לנסות להסתיר ממך כלום או לקחת עליך פטרונות של מורה יודע-כל שכאילו יודע בדיוק מה את/ה צריך/כה בכל רגע נתון. בקיצור, זה מקום מדהים - יותר מכל מכון לחימה שעד היום נתקלתי בו בארץ. מומלץ בחום רב!!! באהבה, בן

 

[גיא1]

ושוב שאלה

רציתי לשאול כמה זמן אתה לומד? ומי השושלת שלך? וכיצד הרעיון שדיברת עליו קודם של להיות אומן לחימה (או רפואה) מסתדר עם המלצתך לבחור מורה או שניים על פי הידע שלך כתלמיד. וכמה זמן עשיתה איקידו?

 

[בן טל-שחר]

נראה אם תוכל לנחש...

אני לומד 17 שנים ומתוכם מלמד כ-12 שנים ומתוכם מלמד כמורה בכיר כ-4-3 שנים בערך. המורה שלי הוא יצחק מזרחי, המורה שלו הוא חורחה גולדשטיין, המורים שלו הם צ`אנג סי צ`ונג וצ`אנג צ`ינג וון, המורה של הראשון הוא לי אין סונג ושל השני הוא צ`יאן צ`ון וכן הלאה... בנוסף, יש לי עוד שני מורים מומחים: עמנואל זיטנר שעובד איתי במיוחד בתחום הריפוי וטובה אלדד שעובדת איתי במיוחד בתחומי העבודה האנרגטיים וה``על טבעיים``. לא למדתי אייקידו (למרות שאחד ממוריי שלעיל הינו בעל דאן 2 באייקידו) אך מובן שחלקים רבים מרוחב הפס המכונה ``אייקידו`` ידועים לי (וחלקים רבים אחרים - לא). את השאלה על הקשר בין אמן לחימה לבין בחירת מורה או שניים לפי הידע של מישהו כתלמיד, לא הבנתי! אשמח אם תוכל לחזור על השאלה ולהסביר לי אותה. בברכת יום שמח ומלא בגילויים מדהימים, בן

 

[דוד כפרי]

לבן טל-שחר, שאלה

כתבת שאתה לומד אמנות-לחימה אצל מורה אחד, ריפוי אצל שני מורים אחרים. שאלתי היא אם הריפוי והלחימה באים מתוך אותה השיטה (כלומר, יש שמתמחים בכיוון אחד או אחר, אבל הידע בריפוי הוא חלק מהשיטה השלמה של אמנות הלחימה, או שהידע בלחימה הוא חלק מהשיטה השלמה של אמנות הריפוי), או שאין קשר בין השיטות (והמורים?)? תודה, דוד

 

[בן טל-שחר]

תשובה לדוד

היי, דוד. הריפוי והלחימה באים מתוך אותו שורש (אין זו שיטה): השורש מכונה ``התפתחות אישית`` או ``קונג-פו`` או ``הילינג`` או ``אמנות האור`` או ``סן`` ויש לו עוד שמות רבים אחרים. השורש כולל את היכולת לפתח כל דבר שרוצים בו, כל דבר שזקוקים לו. מתוך יכולת פיתוח זו נולדו שיטות רבות. לדוגמא, מישהו פיתח שיטה להעביר מים מנקודה לנקודה. אבל רוב השיטות לא שרדו (כי לא היה בהם צורך) בזרימת השושלות; לא כל שכן אמנויות ההרמוניה עם עצמנו (אושר), עם גופנו (כושר, בריאות וריפוי), עם תוקף פיסי (הגנה עצמית רחבה), עם העולם האנרגטי וכן אמנויות הרמוניה נוספות. לגבי האפליקציה של הגנה עצמית מתוקפים פיסיים והאפליקציה של ריפוי - שתי שלוחות אלה הן הגדולות והמורכבות ביותר מאלה שהגיעו עד הלום, מאחר ולא רק העבירו אותן הלאה, אלא גם שכללו אותן מדי דור ודור. יוצא שצריך כיום ללמוד שנים רבות את אמנות הלחימה הפיסית ואת הריפוי, אם רוצים אפילו רק להמשיך ולהעביר אותן הלאה ולא להסתפק ``רק`` בשורש, שהינו, כאמור, קדום יותר. בברכה, בן

 

[דוד כפרי]

המשך (הבהרה) לשאלה

ראשית תודה על התשובה המהירה, ושנית כנראה שלא הבהרתי את עצמי עד הסוף: בהרבה סגנונות של אמנויות לחימה סיניות (אחרות אני פחות מכיר), לומדים בשלב ראשון לחימה, ובשלב מאוחר יותר גם רפואה. הידע מעוגן בתוך השיטה; כדי להיות מאסטר בשיטה שאני לומד, צריך לדעת גם להילחם וגם לרפא - אבל לומדים את שני צידי המטבע באותו המקום, מאותו המורה, באותה השפה. לעומת זאת, יש כאלה שלומדים להילחם אצל מורה לאמנות לחימה, ולומדים לרפא אצל מורה לריפוי - הקישור בין הדברים נעשה אצל התלמיד, לא ברמת השיטה. לדוגמא, תלמיד לרפואה סינית ב``מדיסין`` לא חייב ללמוד קראטה/אייקידו/טאי-צ`י, למרות שבמדיסין מלמדים גם את הנ``ל; ומי שלומד שם קראטה/אייקידו/טאי-צ`י לא מחויב ללמוד גם ריפוי. אז איך זה אצלך?

 

[בן טל-שחר]

תשובה לדוד

המורה שלי יצחק לימד אותי לחימה וריפוי כאפליקציות של משהו בסיסי יותר, שכאמור הינו ``השורש`` של אמנויות אלה. המורה שלי עמנואל עובד איתי על שכלול והרחבת מיומנויות הריפוי, באופן שאיננו מנותק מזרימת הידע של השושלת שלי ושלו (במובן מסויים, הדבר מביא לאיחוד הזרימה של הידע בין השושלות, דבר אשר מתרחש כל הזמן). האופן בו למדתי קונג-פו איננו מפריד בין ``שיטות`` ו``סגנונות``. זהו מעין קוד פתוח של עבודה והתפתחות, בלי שום מחיצות או גבולות הקובעים ``מכאן ואילך זה השיטה שלנו, עד כאן זה השיטה האחרת`` וכולי. אכן, גישה זו נדירה. בדרך כלל אני נתקל בשיטות סגורות, קוהרנטיות מאוד בתוך עצמן. וזה, כאמור, שונה מאוד מהגישה שלי ושל מוריי. באהבה, בן

 

[דוד כפרי]

תודה! (ללא תוכן)