התלבטויות -קצת ארוך

[יוליי]

התלבטויות -קצת ארוך

התלבטויות -קצת ארוך
אני מבין הקוראות הנלהבות אך המשתתפות הפאסיביות בפורום הזה ובשאר פורומי הפריון. יש לי שני ילדים הראשון באופן טבעי והשניה מהפריה עקב אנדומטריוזיס. ליה כמעט בת שנה ואני שוקלת ברצינות לחזור לטיפולים. העיניין הוא שאני מותשת רוב הזמן ....ליה לא ממש ישנה בלילות וכשהיא עירנית היא אנרגטית בצורה מדהימה. כמובן שאני משוגעת על תכונותיה אלו, אבל מה לעשות ..גם מותשת, בהתחשב בזה שיש לי עוד ילד שדורש המון תשומת לב, בייחוד לאחרונה כשכנראה נפל לו האסימון שהנה יש לו אחות. עידו בשנה הבאה בכיתה א´ ואני יודעת שיהיה לי קשה לתת לו את תשומת הלב הנאותה עם ילד/ה נוסף. כמו כן, שוב שאיבות? פתאום מפחיד אותי. מצד שני הגיל לא לטובתי בנושא הפריון, (בת 33) במיוחד שאיכות הבציות שלי לא משהו. האנדו´ יכול רק לגדול עם הזמן ואני מפחדת לפספס את הרכבת. ועדיין (!) כל אישה בהריון עושה לי צביטה בלב, אפילו שיש לי כבר שני ילדים...בטח מוכר לכן. לעיתים אני חושבת שאני רוצה עוד אחד רק בגלל שזה קשה להשגה. אמרה לי כבר חברה:"מה רע לך ככה תראי איזה כיף בן ובת"... בקיצור הרבה שיקולים לכאן ולכאן. אני יודעת שזה נשמע קצת "צרות עשירים" אבל אלו "הצרות" שלי. מוכר למישהי? יש לכן התלבטויות כמו שלי? אשמח מאוד לשמוע. יולי

 

[קייצית]

יולי יקרה../images/Emo23.gif

התלבטויות -קצת ארוך
אני מבין הקוראות הנלהבות אך המשתתפות הפאסיביות בפורום הזה ובשאר פורומי הפריון. יש לי שני ילדים הראשון באופן טבעי והשניה מהפריה עקב אנדומטריוזיס. ליה כמעט בת שנה ואני שוקלת ברצינות לחזור לטיפולים. העיניין הוא שאני מותשת רוב הזמן ....ליה לא ממש ישנה בלילות וכשהיא עירנית היא אנרגטית בצורה מדהימה. כמובן שאני משוגעת על תכונותיה אלו, אבל מה לעשות ..גם מותשת, בהתחשב בזה שיש לי עוד ילד שדורש המון תשומת לב, בייחוד לאחרונה כשכנראה נפל לו האסימון שהנה יש לו אחות. עידו בשנה הבאה בכיתה א´ ואני יודעת שיהיה לי קשה לתת לו את תשומת הלב הנאותה עם ילד/ה נוסף. כמו כן, שוב שאיבות? פתאום מפחיד אותי. מצד שני הגיל לא לטובתי בנושא הפריון, (בת 33) במיוחד שאיכות הבציות שלי לא משהו. האנדו´ יכול רק לגדול עם הזמן ואני מפחדת לפספס את הרכבת. ועדיין (!) כל אישה בהריון עושה לי צביטה בלב, אפילו שיש לי כבר שני ילדים...בטח מוכר לכן. לעיתים אני חושבת שאני רוצה עוד אחד רק בגלל שזה קשה להשגה. אמרה לי כבר חברה:"מה רע לך ככה תראי איזה כיף בן ובת"... בקיצור הרבה שיקולים לכאן ולכאן. אני יודעת שזה נשמע קצת "צרות עשירים" אבל אלו "הצרות" שלי. מוכר למישהי? יש לכן התלבטויות כמו שלי? אשמח מאוד לשמוע. יולי

יולי יקרה

את ממש לא לבד עם ההתלבטויות. ומה שנכון עבור אחת לאו דווקא עובד לשנייה. אצלי המצב שונה לחלוטין החלטתי שאני מאושרת עם אחד, אני כבר בת 37 ומסרבת להילחץ ! זאת החלטה מודעת שקיבלתי על עצמי ולי היא טובה. אני חושבת שההחלטה אם ואיך לחזור לטיפולים מאוד אינדיוידואליסטית, וכרוכה בהמון שיקולים מעבר לשיקול של לרצות עוד ילד (שזה שיקול שמשותף לכולנו כאן) כדי לחזור לטיפולים יש צורך במשאבים בראש ובראשונה נפשיים של שני בני הזוג, אח"כ לא יזיקו משאבי עזר (בדמות סבים וסבתות קרובים ועוזרים וכו´) לא יזיקו משאבים כספיים גם (טוב זה אף פעם לא מזיק...). חשובה זוגיות חזקה ותומכת שמסוגלת לעמוד בטלטלות. אין דבר כזה צרות של עשירים, בטח לא בפורום הזה שבדיוק לכך הוא נועד, אנחנו לא מנקרות כאן עינים, הכאבים שלנו והרצונות שלנו הם הכי לגיטימיים בעולם. מה שכן את יכולה לשתף כאן בכל שלב של ההתלבטות ואני בטוחה שיהיו עוד רבות שיזדהו. ברכות על המעבר מקוראת פאסיבית לכותבת אקטיבית ! קייצית

 

[יוליי]

דייקת בהגדרת ההתלבטות בהקשר של

יולי יקרה

את ממש לא לבד עם ההתלבטויות. ומה שנכון עבור אחת לאו דווקא עובד לשנייה. אצלי המצב שונה לחלוטין החלטתי שאני מאושרת עם אחד, אני כבר בת 37 ומסרבת להילחץ ! זאת החלטה מודעת שקיבלתי על עצמי ולי היא טובה. אני חושבת שההחלטה אם ואיך לחזור לטיפולים מאוד אינדיוידואליסטית, וכרוכה בהמון שיקולים מעבר לשיקול של לרצות עוד ילד (שזה שיקול שמשותף לכולנו כאן) כדי לחזור לטיפולים יש צורך במשאבים בראש ובראשונה נפשיים של שני בני הזוג, אח"כ לא יזיקו משאבי עזר (בדמות סבים וסבתות קרובים ועוזרים וכו´) לא יזיקו משאבים כספיים גם (טוב זה אף פעם לא מזיק...). חשובה זוגיות חזקה ותומכת שמסוגלת לעמוד בטלטלות. אין דבר כזה צרות של עשירים, בטח לא בפורום הזה שבדיוק לכך הוא נועד, אנחנו לא מנקרות כאן עינים, הכאבים שלנו והרצונות שלנו הם הכי לגיטימיים בעולם. מה שכן את יכולה לשתף כאן בכל שלב של ההתלבטות ואני בטוחה שיהיו עוד רבות שיזדהו. ברכות על המעבר מקוראת פאסיבית לכותבת אקטיבית ! קייצית

דייקת בהגדרת ההתלבטות בהקשר של
משאבים והבהרת את מה שאני שניסיתי להגיד ויצא לי קצת מבולבל. ובהמשך למה שאמרת אני כבר לא בטוחה שיש לי את כל המשאבים שהזכרת ומה לעשות שאי אפשר לבדוק האם המשאבים מספיקים או לא....זו בדיוק ההתלבטות! נעים לשמוע שאת שלמה עם החלטתך יולי

 

[תמי של יעל ומיכל]

אלו הצרות של כולנו בפורום הזה

התלבטויות -קצת ארוך
אני מבין הקוראות הנלהבות אך המשתתפות הפאסיביות בפורום הזה ובשאר פורומי הפריון. יש לי שני ילדים הראשון באופן טבעי והשניה מהפריה עקב אנדומטריוזיס. ליה כמעט בת שנה ואני שוקלת ברצינות לחזור לטיפולים. העיניין הוא שאני מותשת רוב הזמן ....ליה לא ממש ישנה בלילות וכשהיא עירנית היא אנרגטית בצורה מדהימה. כמובן שאני משוגעת על תכונותיה אלו, אבל מה לעשות ..גם מותשת, בהתחשב בזה שיש לי עוד ילד שדורש המון תשומת לב, בייחוד לאחרונה כשכנראה נפל לו האסימון שהנה יש לו אחות. עידו בשנה הבאה בכיתה א´ ואני יודעת שיהיה לי קשה לתת לו את תשומת הלב הנאותה עם ילד/ה נוסף. כמו כן, שוב שאיבות? פתאום מפחיד אותי. מצד שני הגיל לא לטובתי בנושא הפריון, (בת 33) במיוחד שאיכות הבציות שלי לא משהו. האנדו´ יכול רק לגדול עם הזמן ואני מפחדת לפספס את הרכבת. ועדיין (!) כל אישה בהריון עושה לי צביטה בלב, אפילו שיש לי כבר שני ילדים...בטח מוכר לכן. לעיתים אני חושבת שאני רוצה עוד אחד רק בגלל שזה קשה להשגה. אמרה לי כבר חברה:"מה רע לך ככה תראי איזה כיף בן ובת"... בקיצור הרבה שיקולים לכאן ולכאן. אני יודעת שזה נשמע קצת "צרות עשירים" אבל אלו "הצרות" שלי. מוכר למישהי? יש לכן התלבטויות כמו שלי? אשמח מאוד לשמוע. יולי

אלו הצרות של כולנו בפורום הזה
אז תרגישי מאוד בנוח. ותשובתי היא שונה. הייתי במקום שלך לפני שנתיים וחצי, בנותי היו אז בנות 3.5 והרגשתי שיש לי עוד זמן, הקרירה שלי היתה בשלבי התפתחות (מקום עבודה חדש), חובות בשל מעבר דירה וכו,ולכן הרגשתי אז שגדול עלי, וחיכיתי עוד שנה. התחלתי בנסיונות לילד שלישי לפני שנה וחצי ומאז עברתי לא מעט. ולצערי עדיין לא הצלחתי, ואני אוטוטו בת 37. אז בדיעבד , אני לפעמים חושבת שאולי עשיתי שגיאה שדחיתי בשנה, כי לצערי לא לקחתי בחשבון שיקח לי כל כך הרבה זמן להצליח. הייתי בטוחה שבסבב הזה הרופא שלי ואני מתחילים מנקודה שבה אנחנו מכירים את התגובות שלי ומה שמתאים לי ולא יהיו הרבה הפתעות. ובזה טעיתי בגדול. ובנותי כבר בנות 5.5 , והפער שיהיה בינהן לבין הבא בתור יהיה גדול ממה שרציתי וחשבתי שיהיה. אז קחי גם את הנסיון שלי כנקודת מחשבה בשיקולייך. מקווה שעזרתי במשהו

 

[יוליי]

הפער בין הילדים שלי הוא 5 שנים

אלו הצרות של כולנו בפורום הזה
אז תרגישי מאוד בנוח. ותשובתי היא שונה. הייתי במקום שלך לפני שנתיים וחצי, בנותי היו אז בנות 3.5 והרגשתי שיש לי עוד זמן, הקרירה שלי היתה בשלבי התפתחות (מקום עבודה חדש), חובות בשל מעבר דירה וכו,ולכן הרגשתי אז שגדול עלי, וחיכיתי עוד שנה. התחלתי בנסיונות לילד שלישי לפני שנה וחצי ומאז עברתי לא מעט. ולצערי עדיין לא הצלחתי, ואני אוטוטו בת 37. אז בדיעבד , אני לפעמים חושבת שאולי עשיתי שגיאה שדחיתי בשנה, כי לצערי לא לקחתי בחשבון שיקח לי כל כך הרבה זמן להצליח. הייתי בטוחה שבסבב הזה הרופא שלי ואני מתחילים מנקודה שבה אנחנו מכירים את התגובות שלי ומה שמתאים לי ולא יהיו הרבה הפתעות. ובזה טעיתי בגדול. ובנותי כבר בנות 5.5 , והפער שיהיה בינהן לבין הבא בתור יהיה גדול ממה שרציתי וחשבתי שיהיה. אז קחי גם את הנסיון שלי כנקודת מחשבה בשיקולייך. מקווה שעזרתי במשהו

הפער בין הילדים שלי הוא 5 שנים
והיום אני חושבת שכלום לא מקרי. אני לא בטוחה עד כמה הייתי יכולה להתמודד עם ליה לפני כן. כשהיא באה הייתי בשלה ב-99% (1% נוסף הוא של הלילה

). היום כשעידו עצמאי ולא זקוק לטיפול הפיזי, זה מאוד מקל. כמובן שאני משתדלת לתת את תשומת הלב הנדרשת. כל דבר בעיתו. בהחלט קשה לאמר זאת למישהי באמצע טיפולי פוריות ובמיוחד לאלו שאין להם עדיין ילדים, אבל כך אני מרגישה לגבי מה שעובר עלי. מאחלת לך המון הצלחה, מחזיקה אצבעות

יולי

 

[רומי 007]

יקירתי

התלבטויות -קצת ארוך
אני מבין הקוראות הנלהבות אך המשתתפות הפאסיביות בפורום הזה ובשאר פורומי הפריון. יש לי שני ילדים הראשון באופן טבעי והשניה מהפריה עקב אנדומטריוזיס. ליה כמעט בת שנה ואני שוקלת ברצינות לחזור לטיפולים. העיניין הוא שאני מותשת רוב הזמן ....ליה לא ממש ישנה בלילות וכשהיא עירנית היא אנרגטית בצורה מדהימה. כמובן שאני משוגעת על תכונותיה אלו, אבל מה לעשות ..גם מותשת, בהתחשב בזה שיש לי עוד ילד שדורש המון תשומת לב, בייחוד לאחרונה כשכנראה נפל לו האסימון שהנה יש לו אחות. עידו בשנה הבאה בכיתה א´ ואני יודעת שיהיה לי קשה לתת לו את תשומת הלב הנאותה עם ילד/ה נוסף. כמו כן, שוב שאיבות? פתאום מפחיד אותי. מצד שני הגיל לא לטובתי בנושא הפריון, (בת 33) במיוחד שאיכות הבציות שלי לא משהו. האנדו´ יכול רק לגדול עם הזמן ואני מפחדת לפספס את הרכבת. ועדיין (!) כל אישה בהריון עושה לי צביטה בלב, אפילו שיש לי כבר שני ילדים...בטח מוכר לכן. לעיתים אני חושבת שאני רוצה עוד אחד רק בגלל שזה קשה להשגה. אמרה לי כבר חברה:"מה רע לך ככה תראי איזה כיף בן ובת"... בקיצור הרבה שיקולים לכאן ולכאן. אני יודעת שזה נשמע קצת "צרות עשירים" אבל אלו "הצרות" שלי. מוכר למישהי? יש לכן התלבטויות כמו שלי? אשמח מאוד לשמוע. יולי

יקירתי
את ענית בעצמך בתוך השאלה אז אומר לך את מה שאת מסיקה בעצמך ולא קוראת בין השורות. א. כן, את מאוד רוצה ילד שלישי ואין סיבה שלא תעשי אותו. ב. אני מקווה שיש לך בטוח משלים כי IVF ליליד שלישי זה במסגרת המשלים. אם עוד אין לך ביטוח זה יש לו תקופת אכשרה של כשנה אז כדאי לעשות עכשיו. ג. השנה הקרובה תתבע ממך הרבה אנרגיות - כיתה א´, ילדה קטנה מאוד בבית - נדמה לי שאת צריכה להשקיע את השנה הזו במשפחה הקיימת. ד. מאחר שהרית בעבר באופן טבעי ואת אחרי הפריה שהצליחה והריון יש נסיגה באנדו ואולי יש סיכוי להליח שוב באופן טבעי על כן יש מקום לתת זמן של חודשים אחדים לפחות לנסיונות טבעיים. ה. את עדיין עיפה וידייך מלאות, לא רק עבודה אלא גם תינוקת טריה - האם את לא זקוקה לפסק זמן? אני חושבת שכן. ו. עוד יש לך ריח של תינוק בבית ואפשר להתאפק קצת, נכון? ז. לגדול היו המון שנים להיות בן יחיד ולקטנה רק מלאה שנה. בהנחה שתכניותייך תצלחנה - יכול להיות שהיא גם תהיה ילדת הסנדוויץ וגם זו שזכתה בסוף להכי פחות תשומת לב בלבדית? זו גם נקודה לדעתי. ח. את רק בת 33 . לא אטיף ואומר שיש כאן נשים שאת הראשון הביאו אחרי גיל 40 ויותר כי אני לא חושבת שאת צריכה להשוות עצמך כעת לאחרות. אבל לגבי עצמך - האם להביא ילד 3 נגיד בגיל 35 או 36 יהיה "מאוחר מדי"? בבודאי שלא. לסיכום - אני אומרת שתנסו טבעי משך שנה או שסתם תנוחו לכם ותהנו מהפירות שכבר יש לכם בטנא ובמידת הצורך תחזרו לטיפולים עוד שנה. מה את אומרת?

 

[יוליי]

תודה על התגובה רומי

יקירתי
את ענית בעצמך בתוך השאלה אז אומר לך את מה שאת מסיקה בעצמך ולא קוראת בין השורות. א. כן, את מאוד רוצה ילד שלישי ואין סיבה שלא תעשי אותו. ב. אני מקווה שיש לך בטוח משלים כי IVF ליליד שלישי זה במסגרת המשלים. אם עוד אין לך ביטוח זה יש לו תקופת אכשרה של כשנה אז כדאי לעשות עכשיו. ג. השנה הקרובה תתבע ממך הרבה אנרגיות - כיתה א´, ילדה קטנה מאוד בבית - נדמה לי שאת צריכה להשקיע את השנה הזו במשפחה הקיימת. ד. מאחר שהרית בעבר באופן טבעי ואת אחרי הפריה שהצליחה והריון יש נסיגה באנדו ואולי יש סיכוי להליח שוב באופן טבעי על כן יש מקום לתת זמן של חודשים אחדים לפחות לנסיונות טבעיים. ה. את עדיין עיפה וידייך מלאות, לא רק עבודה אלא גם תינוקת טריה - האם את לא זקוקה לפסק זמן? אני חושבת שכן. ו. עוד יש לך ריח של תינוק בבית ואפשר להתאפק קצת, נכון? ז. לגדול היו המון שנים להיות בן יחיד ולקטנה רק מלאה שנה. בהנחה שתכניותייך תצלחנה - יכול להיות שהיא גם תהיה ילדת הסנדוויץ וגם זו שזכתה בסוף להכי פחות תשומת לב בלבדית? זו גם נקודה לדעתי. ח. את רק בת 33 . לא אטיף ואומר שיש כאן נשים שאת הראשון הביאו אחרי גיל 40 ויותר כי אני לא חושבת שאת צריכה להשוות עצמך כעת לאחרות. אבל לגבי עצמך - האם להביא ילד 3 נגיד בגיל 35 או 36 יהיה "מאוחר מדי"? בבודאי שלא. לסיכום - אני אומרת שתנסו טבעי משך שנה או שסתם תנוחו לכם ותהנו מהפירות שכבר יש לכם בטנא ובמידת הצורך תחזרו לטיפולים עוד שנה. מה את אומרת?

תודה על התגובה רומי
העניין הוא שאני לא רוצה לנסות טבעי...לפחות כך אני חושבת לפני התיעצות עם הרופא.לנסות טבעי משמעותו להפסיק גלולות והפסקת גלולות יכולה להגביר את האנדו´. הפחד שלי הוא שעם הגיל יחזור האנדו´. האמת שכל מה שכתבת אכן מתאים במידה והריונות היו באים בקלות..אבל מי אמר שהחיים קלים? אני לא מתלוננת ומרגישה שמחה בחלקי, למרות שלפעמים הייתי רוצה להגדיל חלק זה

יולי

 

[מחכה לשני פסים]

שיו..... הוצאת לי את המילים (ארוך)

התלבטויות -קצת ארוך
אני מבין הקוראות הנלהבות אך המשתתפות הפאסיביות בפורום הזה ובשאר פורומי הפריון. יש לי שני ילדים הראשון באופן טבעי והשניה מהפריה עקב אנדומטריוזיס. ליה כמעט בת שנה ואני שוקלת ברצינות לחזור לטיפולים. העיניין הוא שאני מותשת רוב הזמן ....ליה לא ממש ישנה בלילות וכשהיא עירנית היא אנרגטית בצורה מדהימה. כמובן שאני משוגעת על תכונותיה אלו, אבל מה לעשות ..גם מותשת, בהתחשב בזה שיש לי עוד ילד שדורש המון תשומת לב, בייחוד לאחרונה כשכנראה נפל לו האסימון שהנה יש לו אחות. עידו בשנה הבאה בכיתה א´ ואני יודעת שיהיה לי קשה לתת לו את תשומת הלב הנאותה עם ילד/ה נוסף. כמו כן, שוב שאיבות? פתאום מפחיד אותי. מצד שני הגיל לא לטובתי בנושא הפריון, (בת 33) במיוחד שאיכות הבציות שלי לא משהו. האנדו´ יכול רק לגדול עם הזמן ואני מפחדת לפספס את הרכבת. ועדיין (!) כל אישה בהריון עושה לי צביטה בלב, אפילו שיש לי כבר שני ילדים...בטח מוכר לכן. לעיתים אני חושבת שאני רוצה עוד אחד רק בגלל שזה קשה להשגה. אמרה לי כבר חברה:"מה רע לך ככה תראי איזה כיף בן ובת"... בקיצור הרבה שיקולים לכאן ולכאן. אני יודעת שזה נשמע קצת "צרות עשירים" אבל אלו "הצרות" שלי. מוכר למישהי? יש לכן התלבטויות כמו שלי? אשמח מאוד לשמוע. יולי

שיו..... הוצאת לי את המילים (ארוך)
אז גם אני מהקוראות (הותיקות) של הפורומים הנוגעים לפריון. יש לי שני ילדים, קצת יותר גדולים, בתחילת היסודי. אני בשונה ממך אחרי טיפולים, הפסקה ארוכה, ועכשיו כנראה שוב אכנס לחתירה... אם זה היה תלוי בי הייתי עמוק בנפתולי ה- ivf. בן זוגי היקר אינו יכול לראות עצמו שוב עם הכוסית, במסע הלחצים וכו´. אני כ"כ מזדהה עם המצב שאת כותבת עליו- ה"צרות של העשירים" -גם אני בת 33. אני כ"כ רוצה עוד תינוק, כ"כ נצבטת כשאני רואה מישהי בהריון, כ"כ רוצה להרגיש שוב את התחושה הזאת של "להיות בהריון". כן גם לי אומרים- " יש לך ידיים מלאות" (כן, אבל יש לי עוד הרבה מקום בלב) "יש מי שיאמר עליכם קדיש"- (בינגו- עכשיו הבנתי למה צריך ילדים) "היום זה לא קל לגדל ילדים, יש להם המון דרישות" (כן, אני יודעת!אני מגדלת ואפילו מצליחה איכשהו...) "עזבי , הם גם ככה לא ישיו פס עליך עוד כמה שנים (נכון,אבל...) "תביאי כלב/חתול/אוגר/עכבר/דגים" (כאן נאלמתי) ויש גם את הדוחקים: נו... - מה נו? למה אתם מחכים?... - למשיח הקטן כבר בכיתה א´... - כן, אני יודעת מה הגיל של בני. מה שכחתם איך עושים?... - האמת שלא... די קשה לשכוח את הזריקות, ההסנפות, הכוסיות, המתחים והציפייה. נו תזרוק לה את הגלולות/ תוציאי משם את ההתקן... אין מה להוציא, אין מה לזרוק, יש "רק" להזריק , ולהכניס פנינים. מאחלת לכולנו שיהיו לנו משפחות גדולות ומאושרות שני פסים

 

[יוליי]

מה יש עוד כמוני.. ? ../images/Emo140.gif

שיו..... הוצאת לי את המילים (ארוך)
אז גם אני מהקוראות (הותיקות) של הפורומים הנוגעים לפריון. יש לי שני ילדים, קצת יותר גדולים, בתחילת היסודי. אני בשונה ממך אחרי טיפולים, הפסקה ארוכה, ועכשיו כנראה שוב אכנס לחתירה... אם זה היה תלוי בי הייתי עמוק בנפתולי ה- ivf. בן זוגי היקר אינו יכול לראות עצמו שוב עם הכוסית, במסע הלחצים וכו´. אני כ"כ מזדהה עם המצב שאת כותבת עליו- ה"צרות של העשירים" -גם אני בת 33. אני כ"כ רוצה עוד תינוק, כ"כ נצבטת כשאני רואה מישהי בהריון, כ"כ רוצה להרגיש שוב את התחושה הזאת של "להיות בהריון". כן גם לי אומרים- " יש לך ידיים מלאות" (כן, אבל יש לי עוד הרבה מקום בלב) "יש מי שיאמר עליכם קדיש"- (בינגו- עכשיו הבנתי למה צריך ילדים) "היום זה לא קל לגדל ילדים, יש להם המון דרישות" (כן, אני יודעת!אני מגדלת ואפילו מצליחה איכשהו...) "עזבי , הם גם ככה לא ישיו פס עליך עוד כמה שנים (נכון,אבל...) "תביאי כלב/חתול/אוגר/עכבר/דגים" (כאן נאלמתי) ויש גם את הדוחקים: נו... - מה נו? למה אתם מחכים?... - למשיח הקטן כבר בכיתה א´... - כן, אני יודעת מה הגיל של בני. מה שכחתם איך עושים?... - האמת שלא... די קשה לשכוח את הזריקות, ההסנפות, הכוסיות, המתחים והציפייה. נו תזרוק לה את הגלולות/ תוציאי משם את ההתקן... אין מה להוציא, אין מה לזרוק, יש "רק" להזריק , ולהכניס פנינים. מאחלת לכולנו שיהיו לנו משפחות גדולות ומאושרות שני פסים

מה יש עוד כמוני.. ?

מסתבר שכן.... אני רק מאחלת לך שיבוא מהר מהר. שימי את כל הסביבה בצד. האמת, אני בכל לא מתייחסת לכל השאר. חשוב לי איך אני ומשפחתי נוכל להתמודד עם טיפולים, וילד בסופם כמובן. בני כמה ילדיך? יולי

 

[רוצה עוד 1]

אין כמו חוש הומור בריא

שיו..... הוצאת לי את המילים (ארוך)
אז גם אני מהקוראות (הותיקות) של הפורומים הנוגעים לפריון. יש לי שני ילדים, קצת יותר גדולים, בתחילת היסודי. אני בשונה ממך אחרי טיפולים, הפסקה ארוכה, ועכשיו כנראה שוב אכנס לחתירה... אם זה היה תלוי בי הייתי עמוק בנפתולי ה- ivf. בן זוגי היקר אינו יכול לראות עצמו שוב עם הכוסית, במסע הלחצים וכו´. אני כ"כ מזדהה עם המצב שאת כותבת עליו- ה"צרות של העשירים" -גם אני בת 33. אני כ"כ רוצה עוד תינוק, כ"כ נצבטת כשאני רואה מישהי בהריון, כ"כ רוצה להרגיש שוב את התחושה הזאת של "להיות בהריון". כן גם לי אומרים- " יש לך ידיים מלאות" (כן, אבל יש לי עוד הרבה מקום בלב) "יש מי שיאמר עליכם קדיש"- (בינגו- עכשיו הבנתי למה צריך ילדים) "היום זה לא קל לגדל ילדים, יש להם המון דרישות" (כן, אני יודעת!אני מגדלת ואפילו מצליחה איכשהו...) "עזבי , הם גם ככה לא ישיו פס עליך עוד כמה שנים (נכון,אבל...) "תביאי כלב/חתול/אוגר/עכבר/דגים" (כאן נאלמתי) ויש גם את הדוחקים: נו... - מה נו? למה אתם מחכים?... - למשיח הקטן כבר בכיתה א´... - כן, אני יודעת מה הגיל של בני. מה שכחתם איך עושים?... - האמת שלא... די קשה לשכוח את הזריקות, ההסנפות, הכוסיות, המתחים והציפייה. נו תזרוק לה את הגלולות/ תוציאי משם את ההתקן... אין מה להוציא, אין מה לזרוק, יש "רק" להזריק , ולהכניס פנינים. מאחלת לכולנו שיהיו לנו משפחות גדולות ומאושרות שני פסים

אין כמו חוש הומור בריא
כדי לעבור בשלום (יחסי) את הקשיים האלה. אז ברוכה המצטרפת אלינו - אם אתם אכן מצטרפים... והלוואי שלא יקח הרבה זמן לפני שמשפחתכם תגדל ושני הגדולים שלכם יזכו באח-או-אחות (שיהיה מי שיעזור להם לאמר קדיש...

). כולה כמה זריקות, כוסית, פנינים ו-VOILA יש שני פסים!

 

[מחכה לשני פסים]

merci שיצליח לכולנו ../images/Emo9.gif

אין כמו חוש הומור בריא
כדי לעבור בשלום (יחסי) את הקשיים האלה. אז ברוכה המצטרפת אלינו - אם אתם אכן מצטרפים... והלוואי שלא יקח הרבה זמן לפני שמשפחתכם תגדל ושני הגדולים שלכם יזכו באח-או-אחות (שיהיה מי שיעזור להם לאמר קדיש...

). כולה כמה זריקות, כוסית, פנינים ו-VOILA יש שני פסים!

merci שיצליח לכולנו

 

[ettyh]

התלבטות

התלבטויות -קצת ארוך
אני מבין הקוראות הנלהבות אך המשתתפות הפאסיביות בפורום הזה ובשאר פורומי הפריון. יש לי שני ילדים הראשון באופן טבעי והשניה מהפריה עקב אנדומטריוזיס. ליה כמעט בת שנה ואני שוקלת ברצינות לחזור לטיפולים. העיניין הוא שאני מותשת רוב הזמן ....ליה לא ממש ישנה בלילות וכשהיא עירנית היא אנרגטית בצורה מדהימה. כמובן שאני משוגעת על תכונותיה אלו, אבל מה לעשות ..גם מותשת, בהתחשב בזה שיש לי עוד ילד שדורש המון תשומת לב, בייחוד לאחרונה כשכנראה נפל לו האסימון שהנה יש לו אחות. עידו בשנה הבאה בכיתה א´ ואני יודעת שיהיה לי קשה לתת לו את תשומת הלב הנאותה עם ילד/ה נוסף. כמו כן, שוב שאיבות? פתאום מפחיד אותי. מצד שני הגיל לא לטובתי בנושא הפריון, (בת 33) במיוחד שאיכות הבציות שלי לא משהו. האנדו´ יכול רק לגדול עם הזמן ואני מפחדת לפספס את הרכבת. ועדיין (!) כל אישה בהריון עושה לי צביטה בלב, אפילו שיש לי כבר שני ילדים...בטח מוכר לכן. לעיתים אני חושבת שאני רוצה עוד אחד רק בגלל שזה קשה להשגה. אמרה לי כבר חברה:"מה רע לך ככה תראי איזה כיף בן ובת"... בקיצור הרבה שיקולים לכאן ולכאן. אני יודעת שזה נשמע קצת "צרות עשירים" אבל אלו "הצרות" שלי. מוכר למישהי? יש לכן התלבטויות כמו שלי? אשמח מאוד לשמוע. יולי

התלבטות
יולי היקרה אני מבינה את ההתלבטות שלך. גם אני רוצה ילד נוסף הגדולה בת 8.5 השניה בת 1 שנה - אחרי IVF . ההבדל ביננו הוא הגיל 42 . ולקחת אחריות לילד נוסף זה די מפחיד אותי רק בגלל הגיל. בכל אופן את מתארת מצב של ילד שיעלה לכיתה א - שיצטרך תשומת לב במיחוד בהתחלה וילדה אנרגטית שאינה ישנה בלילות. לי באופן אישי נראה שילד נוסף בשלב הזה יתיש אותך עוד יותר. לכן לאור המצב אני במקומך הייתי ממתינה עוד קצת שהילדה תגדל בעוד שנה והילד יעבור את הטבילה הראשונית של כיתה א . וגיל 33 זה עדיין גיל שאפר לחכות איתו עוד קצת. אבל שוב הכל זה ענין של הרגשה ומוכנות לילד נוסף. אגב מתי ביתך נולדה? שלי ב- 02/09/02 . מאחלת לך בהצלחה אתי

 

[יוליי]

הבת שלי נולדה ב 18.11.01

התלבטות
יולי היקרה אני מבינה את ההתלבטות שלך. גם אני רוצה ילד נוסף הגדולה בת 8.5 השניה בת 1 שנה - אחרי IVF . ההבדל ביננו הוא הגיל 42 . ולקחת אחריות לילד נוסף זה די מפחיד אותי רק בגלל הגיל. בכל אופן את מתארת מצב של ילד שיעלה לכיתה א - שיצטרך תשומת לב במיחוד בהתחלה וילדה אנרגטית שאינה ישנה בלילות. לי באופן אישי נראה שילד נוסף בשלב הזה יתיש אותך עוד יותר. לכן לאור המצב אני במקומך הייתי ממתינה עוד קצת שהילדה תגדל בעוד שנה והילד יעבור את הטבילה הראשונית של כיתה א . וגיל 33 זה עדיין גיל שאפר לחכות איתו עוד קצת. אבל שוב הכל זה ענין של הרגשה ומוכנות לילד נוסף. אגב מתי ביתך נולדה? שלי ב- 02/09/02 . מאחלת לך בהצלחה אתי

הבת שלי נולדה ב 18.11.01
אוטוטו בת שנה. היום אני גם מבינה מדוע היא הזרע שהפרה את הביצית: היא בטח רצה הכי מהר, ואמרה אני ראשונה! אני ראשונה! יולי

 

[רוצה עוד 1]

"צרות של עשירים" בעיני האחד

התלבטויות -קצת ארוך
אני מבין הקוראות הנלהבות אך המשתתפות הפאסיביות בפורום הזה ובשאר פורומי הפריון. יש לי שני ילדים הראשון באופן טבעי והשניה מהפריה עקב אנדומטריוזיס. ליה כמעט בת שנה ואני שוקלת ברצינות לחזור לטיפולים. העיניין הוא שאני מותשת רוב הזמן ....ליה לא ממש ישנה בלילות וכשהיא עירנית היא אנרגטית בצורה מדהימה. כמובן שאני משוגעת על תכונותיה אלו, אבל מה לעשות ..גם מותשת, בהתחשב בזה שיש לי עוד ילד שדורש המון תשומת לב, בייחוד לאחרונה כשכנראה נפל לו האסימון שהנה יש לו אחות. עידו בשנה הבאה בכיתה א´ ואני יודעת שיהיה לי קשה לתת לו את תשומת הלב הנאותה עם ילד/ה נוסף. כמו כן, שוב שאיבות? פתאום מפחיד אותי. מצד שני הגיל לא לטובתי בנושא הפריון, (בת 33) במיוחד שאיכות הבציות שלי לא משהו. האנדו´ יכול רק לגדול עם הזמן ואני מפחדת לפספס את הרכבת. ועדיין (!) כל אישה בהריון עושה לי צביטה בלב, אפילו שיש לי כבר שני ילדים...בטח מוכר לכן. לעיתים אני חושבת שאני רוצה עוד אחד רק בגלל שזה קשה להשגה. אמרה לי כבר חברה:"מה רע לך ככה תראי איזה כיף בן ובת"... בקיצור הרבה שיקולים לכאן ולכאן. אני יודעת שזה נשמע קצת "צרות עשירים" אבל אלו "הצרות" שלי. מוכר למישהי? יש לכן התלבטויות כמו שלי? אשמח מאוד לשמוע. יולי

"צרות של עשירים" בעיני האחד
הן ההתחבטויות הקשות של האחר. בדיוק בשביל זה יש מגוון פורומים שונים, שבכל אחד מהם לגיטימי לדון בנושאים שבמקום אחר יחשבו כמותרות (הנה עוד דוגמא לעניין שכזה). התלבטות לא קלה יש לך, יוליי. וראיתי שכבר קיבלת כמה וכמה דעות שונות ואף מנוגדות. המסר המשותף בכולם הוא שרק את ובן זוגך יכולים לקבל את ההחלטה הזו. השיקולים לכל כיוון הם בחלקם הגדול רגשיים ובחלקם מעשיים. איך שוקלים אותם זה כנגד זה? זה בדיוק מה שכל כך קשה. מצד אחד אנדו´ שעלול להחמיר, מצד שני גיל לא כל כך גבוה (ממרום 41 שנותי). מצד אחד ילד שעולה עוד מעט לכתה א´ שצריך להקדיש לו זמן וילדה שעדיין לא ישנה ודורשת המון אנרגיה ומצד שני - הצביטה בלב למראה כל בטן הריונית ותינוק קטן.... עם דבר אחד רובנו יכולות להזדהות וזה הרצון העז הזה לעוד ילד, למרות ואולי דווקא בגלל שכבר התברכנו. שבו לכם ותשקלו ותתחבטו ותתלבטו ובסוף תגיעו להחלטה האם יש לכם כרגע את המשאבים הנפשיים והגשמיים להתחיל שוב במסע הקשה הזה. אנחנו כאן איתכם.