כע, הממ...אה, מאמר, או משהו.. o.o
כע נראה לי יהיה מגניב לשים קטגוריה של מאמרים ושאנשים מפה יוסיפו מאמרים משל עצמם. אז הנה אחד שכתבתי לפני כמה ימים (הופה הופה, ראיתם איך סחבק חושב קדימה?
). הוא לא מאמר רציני בגרוש ואין להתייחס אליו כאחד כזה, מהסיבה הפשוטה שאת מה שהמאמר מנסה להסביר ללא הצלחה, הוא לא מצליח מהסיבה הפשוטה שאי אפשר להעלות סיבה אמיתית על הכתב.
------ (אל המאמר הבא אין להתייחס במידת רצינות רבה. או רצינות כלשהי...
) אז למה Action Figures? כמה פעמים נתקלתי בשאלה "מה, אתה אוסף בובות כאלה של סופרמנים? מה אתה, ילד בן 4 או משהו?" מאנשים שראו את האוסף המצומצם שלי (שבכלל, אגב, לא כולל שום דמויות קומיקס, וגם לא "סופרמנים"). אנשים מבחוץ, ללא אותה שריטה במוח כמו שיש לנו, לא תמיד (כמעט תמיד לא, למען האמת) יכולים להבין את ההתרגשות הזאת שלנו מכמה בובות מסכנות. היחידים שמתקרבים ללהבין אותנו, אלה אספנים בתחומים אחרים. אבל גם הם, לא תמיד מבינים מה אנחנו לעזעזל מוצאים בחתיכות הפלסטיק (הלו הלו, וגם דייקאסט!) האלו. המאמר הקטן הזה לא בא לנסות ולתאר את מה שאנחנו מרגישים כשאנחנו הולכים וקונים פריט חדש לאוסף שלנו, או לחילופין פותחים את החבילה שהרגע הגיעה אלינו מהונג-קונג עם שליח בשם מושיקו, הוא בא לנסות ולגרום למעט הבנה (פחח, כן בטח) בקשר ל-"מה אתה מוצא בזה?". אני לא חושב באמת שאפשר לקום בוקר אחד ולהחליט "מהיום אני אוסף Action Figures!". אני חושב שזה משהו שנבנה לאט לאט בנשמה, עד שזה יום אחד מתפרץ, העיניים מאתרות דמות כלשהי בחנות צעצועים שבכלל הלכת אליה בשביל לחפש מתנה לאחיך הקטן, ולפני שאתה מבין מה קרה אתה מוצא את עצמך מחוץ לחנות שמח וטוב לבב עם חיוך מאוזן לאוזן ודמות חדשה של גנדאלף ביד. לפי דעתי, זה בדרך כלל משהו שנובע כתוצאה ממשהו אחר. אקח את עצמי כדוגמא – מאז ומתמיד אהבתי שני דברים: צעצועים והיסטוריה של מזרח אסיה. קראתי ספרים, ראיתי סרטים, חקרתי, למדתי, מה לא? תמיד אהבתי את הניחוח הזה של יפן, סין, קוריאה ואחיותיהן למזרח הרחוק. יום אחד עיניי קלטו באתר אינטרנט מסוים מכירה של בובה בדמותו של אחד השחקנים האהובים עליי ביותר, טושירו מיפונה, כפי שהוא מופיע בסרט "יוג'ימבו" (שומר ראש). למרות המחיר היקר, התמונות פשוט תפסו אותי. לא יכולתי להתנגד לזה. הרצון להחזיק באותה בובה, לשנות פוזות, להסתכל עליה אצלי, להעמיד ולהציג אותה, כול אלו פשוט גברו עליי. קניתי, ומאז אני שבוי לעולמי עד, מתקשר עם העולם דרך פתקים מתחת לדלת, ומקווה תמיד לזכות בלוטו\טוטו\ווינר, למרות שאיני ממלא אף אחד מהם. בקיצור, סביר להניח שאין לכם כרגע שום דבר אחר לעשות אם באתם לפה וקראתם את זה, אז אני פשוט אסכם את זה ככה: אז כן, זה תחביב חומרני וכן, זה תחביב קצת ילדותי ממבט ראשון, אבל לנו לא איכפת. כמו שיש אנשים שאוהבים סאדו-מאזו, ככה אנחנו אוהבים את ספון וחבריו מאיזה מפעל בדרום סין שמעסיק ילדים בני 12 בתת משקל. ----- יאללה הרצל בוא יש מכות! (או בשפה פשוטה יותר- יאללה תכתבו מאמרים
)
כע נראה לי יהיה מגניב לשים קטגוריה של מאמרים ושאנשים מפה יוסיפו מאמרים משל עצמם. אז הנה אחד שכתבתי לפני כמה ימים (הופה הופה, ראיתם איך סחבק חושב קדימה?