לא כתבתי פה כמה זמן..

[ליעד ברונר]

לא כתבתי פה כמה זמן..

חרא לי ממש..
אני לא יכול להפסיק לבכות... פתאום זה היכה בי שוב...
איך כל כך קשה בלעדיה
כמה אני מרגיש לבד בלעדיה...
זה לא פייר.. האדם שהיה הכי קרוב אלי.. אמא שלי..
איך אפשר להמשיך...

 

[saribon]

ליעד שלום

הכאב שלך כל כך צועק ואני תוהה עם מי אתה חולק אותו?
האם יש אנשים סביבך שיכולים לנחם אותך? האם הצטרפת לקבוצת תמיכה כפי שחשבת בזמנו?
ושאלה נוספת שאתה כמובן לא חייב לענות עליה - אולי אם המצב הוא כה קשה עבורך והכאב על פטירתה של אמא כה עוטף אותך ולא מרפה - אולי יש צורך בעזרה ממשית? כלומר טפול תרופתי שיעזור לך לצאת קצת מהתהום בה אתה מרגיש שאתה נמצא?

כתבת - פתאום זה היכה בי שוב - אז כן - יש גלים. זה בא והולך ולפעמים כבר נדמה שהכל מאחורינו ובא איזה טריגר קטן ומפרק אותנו לחתיכות. אם זה המצב אז זה משהו שאתה יכול וצריך לאפשר לעצמך - כי זה חלק נורמלי מאבל. אם אתה מרגיש כה טובע בכאב שאינך יכול לתפקד - זה כבר מצריך באמת עזרה ממשית אוולי כדאי לך להתייעץ עם רופא .

 

[ליעד ברונר]

תודה על התגובה

עוד לא הלכתי לקבוצת תמיכה אבל זאת הכוונה...
הייתי חייב לפרוק איפשהו ועשיתי את זה פה...
אני לא יודע בדיוק מה הטריגר אבל נראה לי שנפלתי לכמה ימים שחורים...

 

[סקסית בנשמה2]

אנחנו אומנם לא מכירים

ואני אימא לילדים שחלתה בסרטן השד ואופטימית ולפני ניתוח וטיפולים לך מאחלת שתזכור את הימים/הרגעים וכל מה שהיא הקדישה לך,
אני כותבת ועיניי דומעות משום שאני יכולה לנסות להבין אותך עד כמה דמות של אימא חזקה בחיים של כל אדם,
כפי שכתבה לך מנהלת הפורום תלך לקבוצת תמיכה ותקבל עזרה זו לא בושה נהפוך הוא ואפילו רצוי.



שבת טובה
אילנה

 

[ליעד ברונר]

תודה אילנה

כל הכבוד על האופטימיות זה ראוי להערצה.

 

[סקסית בנשמה2]

תודה יש לי ועוד יהיו רגעים קשים

אבל החשיבה של להחלים יושבת לי ומקננת בראשי וזה מה שחשוב לא?
ולך מאחלת שבוע טוב ושמח,ותעשה מה שעושה לך טוב גם בדברים קטנים וכן,,קבל עזרה מקצועית זה חשוב לנפש שלך.

 

[ענבר לבקוביץ]

תהומות הכאב

הי ליעד,
אפשר להרגיש את הכאב שלך ואת הכעס והתסכול הרב.
האבל שלך טרי מאד ולכן תחושת העצב עמוקה (לפעמים נוטים לבלבל זאת עם דיכאון).
פעם אם שכולה אמרה לי שהיא פשוט הפסיקה להילחם במערבולת הזו, כי אי אפשר באמת לנצח מערבולת בים, ורק כשהיא הושיטה ידים וצנחה לקרקעית היא הצליחה לעלות למעלה.
מציעה לך להיות יותר אנושי כלפי עצמך בתקופה הקשה שאתה עובר.
חווית עם אמא תקופה קשה שלא היה לך זמן לעכל וכעת אתה מעבד גם את החולי הנורא וגם את האובדן הקשה מנשוא, יש הצפה רגשית גדולה.
קראתי בתגובותיך שאתה מחפש קבוצת תמיכה, אני הייתי מתלבטת בין טיפול פרטני לקבוצת תמיכה.
היתרון בטיפול פרטני הוא שכל הזמן הוא שלך (ולא מתחלק על עוד משתתפים), בטיפול קבוצתי, היתרון הוא בכוח של הקבוצה לראות כיצד אחרים מתמודדים.
אני מניחה שתקופת החגים שמגיעה לא מקלה עליך, הסמיכות לאובדן והעובדה שאתה צריך לעבור חג ראשון בלי אמא היא קשה מאד.

ענבר