לבטים וקשיים.

לבטים וקשיים.

שלום טל. קודם כל אני רוצה להתחיל בזה שהסתובבתי קצת בפורום וראיתי את כמות הנכונות שלך ואת האהבה שאת מחלקת וזה פשוט ראוי להערצה. אז בשמי, ואני בטוח שעוד רבים ייצטרפו אליי- תודה. עכשיו, למטרה העיקרית שלשמה פתחתי את האשכול הזה. אני כיום בן 16, וכמעט כמו כל בן 16 שנחשף לצד האחר שמעבר לקשת (התנסות מינית חד-מינית), אני מלא לבטים והתחבטויות בקשר לזהות המינית שלי ולגבי השאיפות והרצונות שלי כלפי עצמי ובקשר לעתיד שלי. הייתי עם בנות, וגם עם בנים. עם שני המינים לא עד הסוף, אבל משניהם רוגשתי מינית ונהניתי. בנות תמיד היו בהישג יד, אבל אני לא התנסיתי במין חד-מיני מבחירה. אני לא זוכר איך זה התחיל, כי הייתי קטן ( בן 4-5 בערך) אבל אני יודע שזה נמשך עד לפני שנה-שנתיים. הבן אדם שזה קרה איתו היה הבן דוד שלי, שהיום בן 22 וחשבון פשוט אומר שאז הוא היה בערך בן 13. אני זוכר רק בפלאשבקים חטופים מקרים בודדים שהייתי עירום, רק אני והבן דוד. אני לא יודע מה המטרה של האשכול הזה, אולי פשוט שתגידי לי שאני בסדר, שזה לגיטימי לגמרי להרגיש משומש וחסר כל ייחוד כשאתה יודע שאת ההתנסויות המיניות הראשוניות שלך לא עשית מתוך רצון, מתוך אהבה, אלא מתוך סיפוק יצרים של ילד בן 13. אבל, וזה אבל גדול, אני לא אשקר. זכור לי שרציתי גם. חיפשתי את המגע שלו, את החום שלו... ולפעמים, עדיין מחפש. הכל נפסק ונשכח, בלי לדבר על זה ובלי לסגור קצוות פרומים. ואני רוצה לתפור את הקצוות הפרומים האלו, כי זה מעיק בנשמה, אבל אני לא מרגיש מספיק חזק להתמודד מולו ולשאול אותו שאלות שמציקות לי כמו : "איך זה התחיל?", "מי התחיל?" ועוד ועוד. אני לפעמים נשבר כשאני נזכר, אבל אני יודע שלכל דבר שקורה יש סיבה. אני לא מצטער על מה שעברתי. להיפך, אני מקבל את זה (עד כמה שזה נשמע הזוי) וחושב שזה דבר שלימד אותי המון דברים עליי, על החיים ועל דרכי האל, הנסתרות. אני לא יודע כבר מה להרגיש, איך להרגיש, מה אני, מי אני אבל הכי חשוב- לא יודע מה לעשות כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי, ולו בטיפה. אני מקווה שהעברתי את המסר והבהרתי את עצמי בצורה טובה מספיק כדי שתביני אותי ותוכלי לייעץ, אבל אני אבין אם לא תביני כי גם אני לא מבין את עצמי לפעמים :\. שיהיה סוף-שבוע רגוע . ותודה על תשומת הלב.
 

yuda יהודה

New member
תראה

תינוק בן ארבע שנים לא יכול להרגיש גירוי מיני. נקודה. אתה לא ביקשת את זה ואתה גם לא היית מעוניין בזה. אולי רק רצית לשחק עם החבר, לדבר איתו, אבל לרצות מגע מיני איתו, לא רצית כי היית קטן מידי כדי לרצות מגע מיני כולשהו. זה לא קל לחשוב שנוצלת מינית וזה לא משנה שהניצול נעשה ע"י נער בן 13, זה עדיין קשה. אני בטוח שאתה כיום נער מאוד מיוחד, רגיש ונחמד. אתה צריך לדבר על זה עם מישהו, להוציא את זה החוצה, כי זו ממש לא אשמתך. לגבי הנטייה המינית, קח את הזמן. תברר עם איש מקצוע את הרגשות האלו, אחרי שדיברתם על מה שקרה כשהיית קטן. יש לגיטימציה להרגיש משיכה לשני המינים, אבל זה נשמע שזה מאוד מבלבל עם כול מיני רגשות מן העבר ולכן, בחברות, אני אומר לך, תוציא את הרגשות קודם, לגבי מה שקרה בגיל ארבע. (טל, אני מקווה שזה בסדר שעניתי, אם לא תמחקי).
 
תודה בן אדם :).

התגובה שלך העלתה חיוך. תודה על האכפתיות. אני לקחתי לתשומת ליבי את הדברים שלך ואנסה ליישם כמה שיותר :). שבת שלום ^_^
 

yuda יהודה

New member
:)

אני שמח לשמוע. אתה תהיה בסדר גמור. תדבר על זה עם איש מקצוע עד שימאס לך ולא תוכל לדבר על זה יותר. אני מאמין שבמקום הזה של שיחה חוזרת על אירועי העבר, יהיה לך יותר מקום לחקור את ההווה ואת המשיכה שלך. המון בהצלחה
 
עצה..

קודם תרשה לי לציין שאני חושבת שאתה באמת חזק, אופטימי ויודע לקחת את הטוב שבדבר וזה לא קל יש לך ראייה נכונה לדעתי על מה שקרה בעבר אבל מה שחשוב זה ההווה אתה צריך להחליט מה אתה אוהב אתה צריך לנסות ולדעת ממה אתה נהנה יותר אם תנה משתי המינים זה גם בסדר אתה לא חייב לבחור צד. אתה יכול להתייעץ עם מומחים בנושא או חברים אבל מי שיחליט ויידע מה טוב בשבילו זה אתה.. אני לא חושבת שצריך לפתוח תיבות מהעבר ולפתח שיחה עם הבן דוד כי אין לדעת לאן זה יימשוך ועדיף לחיות את ההוה ולחפש את מה שאתה אוהב ורוצה.
 
את צודקת..

שאמרת שמי שיחליט ויידע בסופו של דבר מה הכי טוב בשבילי זה אני. אני פשוט צריך להתחבר לאני הפנימי שלי ולראות מה טוב לי ומה אני באמת רוצה. מבחינתי השיחה עם הבן דוד יכולה להתפרש לשתי פנים. הראשון, שאולי זה ייצור איזשהו קלוז'ר, סגירת מעגל. והשני , שאולי זה ייצור ריב. אני מעדיף לא לקחת את הסיכון הזה ואולי לשלם על זה בכאב נפשי גדול יותר ולא מוסבר כ"כ, אבל לפעמים יו גאט טו דו ואט יו גאט טו דו. תודה על ההקשבה, התמיכה והעצות. שתהיה לך שבת מופלאה :).
 
היי:)

אני חושבת שיש לך הרבה אומץ ונכונות לשנות ולהשתנות אתה מודע לזה שאתה צריך לעשות צעדים ואתה מוכן לעשות הכל זה לא קל וזה דורש אומץ וכוחות רבים יש לך את הכוח ואני באמת רוצה לומר שאני גאה בך וחושבת שאתה חכם ובוגר. אני אשתף אותך שגם אני עברתי דבר דומה ואתה מאד מזכיר לי אותי עם הגישה שלך אני מאמינה בך שתמצא את הדרך הנכונה ותגיע למה שתרצה. שיהיה לך יום מלא אור ואהבה:)
 
שחכתי להוסיף גם...

שאני ממליצה בחום כמו טל על לגשת לאיש מקצוע נכון שאמרתי בהתחלה שמי שיחליט זה רק אתה וזה אכן כך, אבל ללא ספק שיש רק חיובי וטוב להתייעץ עם איש מקצוע זה מאד שונה מעצות של חברים ואנשים קרובים כי זה אדם חיצוני שלא מכיר את החברים והמשפחה שלך ויש לו תמיד הסתכלות אחרת שיכולה להאיר לך עוד מסקנות ודברים שלא חשבת עליהם חברים שתומכים זה טוב מאד אבל אפשר להוסיף ייעוץ מקצועי הוא לא מזיק:) מניסיון חיים שלי אם לא היה לי שילוב של חבר מדהים שעזר לי ופסיכולוגית אני לא יודעת אם היתי מי שאני היום.
 
:)

תודה על המחמאות, דבר ראשון. דבר שני, כן, כנראה שזה מה שאעשה באמת ואפנה לאיש מקצוע. אם לא בשנה הקרובה כי גם ככה היא עמוסה (כיתה יא', ועכשיו שביתה ובלאגנים, ובגרויות על הראש ולחצים מטורפים של עמידה בזמנים וכו'.) אז בעתיד הקרוב, הקרוב מאוד אני מקווה. תודה לך, שוב. ואני מצטער שנאלצת לחוות דבר שכזה. זה אחד המפגעים לנפש הגדולים ביותר שקיימים ומעטים האנשים שמצליחים לשרוד אחרי דבר שכזה.. שמח שבחרת בדרך הקשה יותר והתמודדת מאשר לבחור בדרך הקלה ופשוט להישבר תחת הלחץ, שזה מאוד קל לעשות. מאחל לך רק טוב בחיים. מגיע לך. :).
 
../images/Emo24.gif

אתה נשמע רגיש ונבון וחלק גדול מהתשובות נמצא כבר בהודעתך- אתה צודק שמה שעברת הוא לא מין מבחירה. לא רק שלגיטימי אלא נורמלי לגמרי בנסיבות שאתה מתאר של מין שלא מרצון מגיל מאד צעיר להרגיש רע ומבולבל, עם זכרונות לא רציפים אלא בצורת פלשבקים, עם תחושת אשמה ובושה ולפעמים גם שנאה עצמית. ה"אבל הגדול" שאתה מציין - של לחפש את זה - זה מאד נפוץ כשגדלים לתוך זה ונמצאים במצב פגיע בתור ילדים רכים (הרבה פגיעות מיניות בילדים בפרט על ידי אדם מוכר מתבצעות על ידי שכנוע/פיתוי/עיצוב התנהגות) זה לא מוריד מחומרת הפגיעה, ולפעמים יכול גם להוסיף (לפגיעה נוספת גם תחושת הפנית רגשות שלילים פנימה). גם מה שאתה מצין שאתה חושב שאולי זה לימד אותך הרבה דברים על עצמך - זה לא הזוי בכלל. פגיעה כזו בפרט אם היא לא מדוברת ולא מקבלת התיחסות ולא מטופלת אכן עשויה להשפיע על הרבה תחומים בחיים. אני ממליצה על שלושה כיוונים על מנת להרגיש טוב יותר א. לחפש גורמים תומכים בסביבתך ולשתף אותם, אתה לא עשית כל רע, וזה לא משהו שאתה צריך להתמודד איתו לבד בכלל ובתור נער בפרט. חשובה התמיכה והקבלה. הורים? אח גדול? חברים? יועצת בית הספר? חשוב לצין שאם אתה עדין בארון מבחינת המשיכה שלך אין חובה לכרוך את שני הדברים יחד. כלומר שלא יווצר מצב שבגלל שאתה עדין לא מרגיש מוכן לספר להורים/יועצת/אחים על משיכה שהיא גם לגברים וגם לנשים תרגיש שזה עוצר ממך לספר על מה שעברת. בנוסף בין אם זה נראה לך מוקדם מדי ובין אם תרצה ליוי נוסף - 1203 קו לנערים וגברים נפגעי תקיפה מינית. (פשוט לחיג את ארבע הספרות האלו מכל טלפון). אני מכירה אנשים שמתקשרים מדי פעם לקוי התמיכה האלה (1202, 1203) גם שנים רבות לאחר הפגיעה, כשיש רגע קשה יותר ורוצים תמיכה נקודתית. זה קורה, זה לגיטימי, ולשם כך הקוים לרשותינו. ב. טיפול על ידי מטפל/ת בעל/ת הכשרה ונסיון בתחום. אפשר להשיג שמות של מטפלים כאלה דרך 1203. ג. אני רוצה להמליץ לך על ספר, לפעמים לקרוא עד כמה התגובה שלך היא לא "אבל גדול" אלא נפוצה מאד במקרים כאלו, ועד כמה רגש מסוים בהמשך לפגיעה הוא לא הזוי אלא בהחלט קורה ולגיטימי, יכול לעזור מאד. הספר נקרא "טראומה והחלמה"/ג'ודית לואיס הרמן.
 
קודם כל, תודה.

תודה דבר ראשון על ההבנה, ותודה דבר שני על העצות הרבות והאוזן הקשבת. להגיד לך את האמת? הורדת לי אבן, אם לא סלע, מהלב. תמיד חשבתי שאני לא בסדר, שאני חלש אופי ושפעלתי בדרך לא טובה בעליל. עכשיו, בקשר לכיוונים שהעצת. הכיוון הראשון, והעיקרי והפרקטי ביותר לטעמי, הוא מאוד נכון. אני סיפרתי לידידה טובה מאוד שלי על מה שקרה. בהתחלה חששתי והרגשתי מגעיל עם עצמי אבל התמיכה הענקית שלה רק עזרה והעלתה חיוך, בין כל הדמעות. בקשר ללשתף את המשפחה אני לא מרגיש מוכן וגם לא רוצה כי אני לא רוצה להרוס את הקשר המשפחתי שקיים, שגם ככה דיי רעוע. בקשר לכיוון השני, זה לא נראה לי פרקטי במיוחד. אני לא יכול לבוא לאמא\אבא לבקש מהם ללכת לפסיכולוג או איש מקצוע כזה או אחר כי הם פשוט לא יבינו מה קרה, ובטח הם יישאלו למה ואין לי תשובה לענות להם כי הם יודעים שכביכול הכל טוב לי בחיים. ובקשר לכיוון השלישי נשמע טוב. אני אחפש את הספר. את יודעת במקרה באיזה חנות אפשר להשיג ומה בערך המחיר?. תודה ענקית. ושתהיה לך שבת שלום מבורכת מכל :). עזרת לי המון.
 
אהלן,

קודם כל מה שלא תבחר לעשות, זה לא אתה הוא שהורס דבר מה. תמיכה מידידה זה חשוב, אבל זה עשוי להיות מעט מדי, אני חוזרת על המלצתי לפנות ל1203 בשביל להתמך ולהתיעץ, השירות ניתן באופן אנונימי. בנוגע לטיפול- הרבה בני נוער נמנעים מטיפול שיכול לחזק אותם למשל בלספר להורים דברים, מתוך מחשבה שהמשמעות היא להגיד להורים את אותם דברים ללא כל טיפול. למשל נמנעים מטיפול שיתמוך בהם בהחלטה לצאת מול ההורים (לא רק מהארון, בכל דבר שמסתירים מהם), כי לדעתם המשמעות היא בהכרח לצאת מול ההורים בזמן הבקשה לטיפול, וכך נוצר מבוי סתום כי אם הם היו יכולים לעשות את זה, הם אולי לא היו מרגישים צורך לפנות לטיפול מלכתחילה. אבל זה לא הכרח המציאות. מעבר ללחכות לגיל שמונה עשרה, אפשר למשל לבוא להורים ולבקש טיפול באופן מעורפל "אני מרגיש ממש רע ומבולבל, אני חושב שעזרה מקצועית ממש תעזור לי" "אני לא יודע מה קורה לי, אני מרגיש שעוברים עלי דברים ממש לא טובים אני חושב שעזרה מקצועית ממש תעזור לי" וכך הלאה. בנוסף אתה עצמך יכול לגשת ליועצת בית הספר (אשת מקצוע נגישה בחינם) ולהתענין באופציות הקימות ב1203 (1203 הוא חינם ואנונימי). את הספר אפשר להשיג בחנויות ובספריות (הוא לא רב מכר מהשנה האחרונה, אז יש יותר סיכוי לדעתי להשיג אותו ברשתות שמחזיקות פינה של "ספרי פסיכולוגיה"), לי הוא עלה בזמנו 70 ש"ח, אבל בחנויות שונות יש כל מיני מבצעים/הנחות וכד'. זה ספר מומלץ מאד, אבל כפתרון יחידי בפני עצמו ותו לא, זה בהחלט עשוי להיות חלקי מדי. ממליצה בחום לפנות בנוסף ל1203. כאמור הפניה לשם היא חינמית ואנונימית, ויש להם ידע ונסיון רב בנוגע לאופציות הפתוחות בפניך. הקו פועל 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
 
היי היי :)

1203 , קו חינמי ועוזר מאוד. כבר התקשרתי מספר פעמים ועזרו לי המון. אבל עדיין, זה קצת אחרת, לפחות מבחינתי שאני בן אדם מאוד חם ותמיד חייב את המגע, כי זה לא אותו דבר כשאתה מסתכל לבן אדם בעיניים והוא יכול להשתיק אותך ולתת לך את החיבוק, זה שאתה כ"כ צריך. בקשר ל"יציאה מהארון" הלא הומואי אני חושב שאעשה זאת, אבל לא כרגע מהסיבות שפירטתי בתגובה שלי לגברת הנחמדה השנייה שעזרה לי. ובקשר לספר אני אחפש אותו. יש מצב שיש לי אותו בכלל בבית אז צריך לחפש טוב טוב. תודה, שוב. על הכל.
 

בופיק

New member
מוסרת לך חיבוק ענקי

שתדע שאתה לא לבד פה... קראתי את כל מה שכתבת ואתה אכן אדם מאוד מאוד חזק!!! ישר כוח!! אל תפחד ללכת עם מה שאתה מרגיש... תעשה את הדברים בקצב שלך בזמן שלך!!!! אני מוסרת לך חיבוק ע-נ-ק, חיבוק מלא ביטחון.... תמשיך לכתוב ולשתף... אני בטוחה שזה מאוד עוזר וגם מאוד כיף לקורא את כל מה שאתה כותב שלך בופיק
 
למעלה