להתמודד עם הפחד

[saribon]

להתמודד עם הפחד

כשהורה או מישהו אהוב חולה - אחת התחושות המיידיות ונוכחות תמיד היא פחד. פחד ממה שיקרה לו, פחד מהעתיד, פחד ממה שיקרה לי תוך כדי ואחרי, פחד מהבלתי ידוע ופחד ממה שכן ידוע..אין סוף דברים מפחידים.
הפחד הזה יכול להתבטא בצורה רגשית או גופנית או שניהם יחדיו. צריך לעתים להתמודד גם עם פחדיו של האדם החולה ולהכיל אותם..
אני זוכרת כילדה בת 10 כשאמי חלתה פתאום, אוזפה בבית חולים ובמשך שלושה שבועות בכלל לא ראיתי אותה ולא ידעתי מה יקרה איתה - אני זוכרת עד היום את הפחד הזה. אני יכולה להרגיש אותו בתוך הגוף שלי ולכאוב אותו. ואני מדברת על משהו שקרה לפני 34 שנים..
איך אתם מתמודדים?עכשיו ובעבר? מה עושה לכם הפחד הזה?

 

[kmiki]

לא מכירה פחד

מכירה הרבה רגשות, לא פחד.
לא חוויתי אותו ולא מכירה אותו ממש.

 

[Saraswati15]

הממ

אצלי זה היה יותר אימה. והרגשה של הליכה בתוך ענן כזה של חוסר ודאות שלא רואים כלום מימין ומשמאל. מאוחר יותר הגיע הפחד לאבד אותו וגם שלו למות.
אבא שלי פחד מאוד ואנחנו גם אבל לא הראינו לו את זה... מבחינה גופנית אצלי הפחד התבטא בצוואר תפוס, בהתקררויות תכופות, במריבות עם בן הזוג שהתגלה כמלאך, בדמעות, בהתפרצויות לא ברורות.... כנ"ל אבא שלי ז"ל התפרץ אלינו לא מעט וגם בדמעות. זה טבעי וזה ברור... וזו הדרך בעיני שהפחד מצליח לצאת החוצה ולהתבטא.. וזה גם נורמלי...אני חושבת.
אני הצלחתי לשים את הפחד קצת על HOLD כשהייתי צריכה לתפקד כמו רובוט , על אוטומט. אחר כך התפרקתי. אבל כשהייתי צריכה לתפקד, לקחת לכימו ולהחזיר, לקנות, להביא, לפקסס, לגלגל לו ג'וינט וכו וכו - אז לא היה פחד. הפחד הגיע בשעות השקטות או הקטנות של הלילה, כשכל המולת מטלות היומיום שכחה והיה רגע לפתע לחשוב על מה יהיה. ואיך יהיה.

 

[Saraswati15]

כמה שגיאות..

אלינו = עלינו
שכחה = שככה

 

[saribon]

אני שואלת בעצם לטובת מי שעומד בפני זה..

כי בעיני עם פחד אפשר להתמודד. אפשר למצוא דרכים להקל עליו. לעתים אם מבינים מה עומד לקרות ,לעתים אם סתם מדברים ושמים דברים על השולחן - כי כשמסתירים אותו הוא מתעצם עוד יותר. אפשר גם להחנק מפחד. קל יותר לחלוק אותו, לשתף בו אחרים - אפילו את החולה עצמו ולפחד ביחד. ועכשיו פתאום עלה במוחי השיר הבא: שמדבר כל כך יפה על פחד, על שיתוף, על פיזור הסודות, על המקום הבטוח להשבר.
מילים: מירי פיגנבוים
לחן: רמי קלינשטיין


בוא נפזר את מסך הערפל
בוא נעמוד באור ולא בצל
עד מתי נמשיך לברוח
אל משחקים של כוח
מותר לך לבכות לפעמים
כשמשהו נשבר בך בפנים

ספר לי קצת על רגעי הפחד
קל הרבה יותר לפחד ביחד

וכשרוחות קרות יסערו בחוץ
אשלח בך אש חמה
יום אחד אולי תפסיק לרוץ
בין הצללים בנשמה

בוא נפזר את מסך הערפל
בוא נעמוד באור ולא בצל
עד מתי נמשיך לברוח
אל משחקים של כוח
מותר לך לרעוד לפעמים
כשמשהו נפלא קורה בפנים

ספר לי קצת על רגעי האושר
עד שיעלה עלינו הבוקר

וכשרוחות קרות יסערו בחוץ
אשלח בך אש חמה
יום אחד אולי תפסיק לרוץ
בין הצללים בנשמה

ספר לי קצת על רגעי הפחד
קל הרבה יותר לפחד ביחד

 

[מאי 282]

אני מפחדת,חוששת מאוד מהיום

שבו אמי לא תהיה,אני מרגיעה את עצמי בכך שאני משכנעת את עצמי
שהיא תבריא,שיקרה נס וגם אם לא אז היא פה לעוד הרבה זמן...
אני מפחדת שלא אהיה חזקה מספיק בשביל כל מי שהיא תשאיר מאחור
שהיום כל כך תלוי בה וקשור אליה כמו אחי,אבי,ילדיי ואפילו לחצי שלי אני
דואגת מאוד משום שזוהי אמו השנייה.
אני פוחדת שאבין יום אחד באמת באיזה מצב אנחנו נמצאים ואז
אפול ולא אצליח להרים את עצמי.
אני גם פוחדת לבכות לידה,כי היא כל כך חזקה וכל כך אופטימית
ואני מפחדת שזה יחליש אותה.
והכי אני פוחדת בלילה,בחושך,כשכולם ישנים ואני לבד,לבד עם עצמי,
חשופה לכל המחשבות,לשדים שאין מי שירחיק אותם ממני
ולמחשבה שיום אחד ארגיש ככה גם אחרי שתזרח השמש.

 

[saribon]

יקירה

חלק גדול מהפחדים שאת מתארת הם בקשר למה שאת תוכלי או לא תוכלי לעשות לכשיבוא הזמן. אני מוצאת שאחת הדרכים הטובות להתמודד עם פחד היא לפרק אותו לגורמים, להסתכל עליו מקרוב ולנסות להבין במה את יכולה לשלוט ובמה לא. אין לך דרך לדעת מה יהיה או איך תגיבי. כמו שאינך יודעת גם איך יגיבו הסובבים אותך. החיים והאנשים שסביבנו מפתיעים אותנו בכל מיני סיטואציות ואת עשויה למצוא את עצמך תומכת או נתמכת באותה מידה. מנימת הדברים שלך נשמע לי שאתם משפחה קרובה ואני מקווה שתצליחו למצוא ביחד את הכוח להתאושש ולהתעודד.
אחד הדברים הכי קשים כשמפחדים הוא הבדידות. אני בטחה שאת לא היחידה שבודדה בתוך הפחד הזה - אני מניחה שגם אביך, אחיך,בן זוגך (כן וגם ילדיך אם הם מודעים למצב) שלא לדבר על אימך - חווים את הפחדים הללו בצורה זו או אחרת. אם אתם מסוגלים - הייתי מציעה כן לנסות לדבר - לשתף אחד את השני בפחדים. אולי לא כולם עם כולם אבל עם מי שאת כן יכולה - או לבד או בליווי מקצועי - קל הרבה יותר לפחד ביחד! עצם העובדה שאת מבינה שאת לא לבד בתוך הפחד הזה, שיש מי שמבין, שאפשר להתחבק ולבכות ביחד..אני יכולה לספר לך על הרבה רגעי קרבה עם אנשים אהובים שהיו יחד איתי בתוך סירת הפחד והדאגה הזו.
ולגבי אמך - החזקה והאופטימית - כאמא בעצמך את בודאי יודעת שאחד הדברים המשמעותיים עבורנו האמהות (ואני בטוחה שגם עבור האבות..) היא היכולת לנחם את ילדינו. להיות שם בשבילם. בחיבוק, בליטוף, במילה של אמא..אחד הדברים שקורים לעתים במשפחות שמתמודדות עם המחלה הם שהאדם החולה - מאבד את תפקידו המסורתי במשפחה - כי דואגים לו כי שומרים עליו, כי פתאום הוא פחות מסוגל לעשות דברים, ואולי המתנה שאת יכולה להעניק לה ולעצמך -הוא לשמר עבורה את התפקיד הזה של אמא - לאפשר לה עדיין לנחם אותך, אם תבואי אליה ותגידי לה -אמא אני מפחדת - אני בספק אם זה יחליש אותה. כי הפחד הזה כל כך טבעי. והוא לא בהכרח סותר את האופטימיות. ואולי את אפילו לא חייבת לבוא ולהגיד שאת מפחדת בפירוש - אלא להגיד -אמא , במה אני יכולה לסייע לך? להחלמה שלך? לתחושה שלך? וגם פשוט - אמא , אני צריכה חבוק כמו פעם כשהייתי קטנה..
אם את רוצה אנחנו יכולות להמשיך את ה"דיון" הזה כאן או במסרים ומיילים - אנא הרגישי חופשי.

 

[healerit]

מגלים שהכוחות שעוזרים לנו להתמודד עם המחלה של ההורה עוזרים לנו גם אחר כך.
מגלים שכשאנחנו נופלים יש מי שיתפוס אותנו.

ובוכים החוצה את הדברים. אפשר לבד ואפשר ביחד.
אני לא בכיתי מול אבא שלי על המחלה שלו. העברתי את הבכי לדברים אחרים - פעם בכיתי על מה שאמא שלי עשתה לי (הייתי בסערת רגשות) והוא לקח את זה קשה (התחיל לבכות).
אני חושבת שעדיף היה לבכות ביחד. לא רציתי להעיק עליו או לשבור אותו ובסוף לא רציתי לכבול אותו לעולם הזה.

זה טבעי לפחד.
מהנסיון שלי הפחדים שלי התבררו כגדולים הרבה יותר מהמציאות.
פחד הוא כמו צל - גדול יותר מהדבר האמיתי ואפל.
והרי לצללים אין קיום ממשי.

 

[מאי 282]

כמה שאתן צודקות,כמה שזה עוזר לי העצות שלכן

אני כל כך שמחה שמצאתי את המקום הזה,תודה,באמת,נורא נעים כאן ומקל.

 

[נעמה1טבע]

אמנם לא כתבתי פה אף פעם, אבל גם אני מתה מפחד

חלמתי ללמוד רפואה הרבה זמן כדי לעזור לאלה שכן אוכל... ובאמת התחלתי השנה, ואני כל כך לא מרוכזת.. המחלה הזו דופקת לי ת'מוח וממש קשה לי להתרכז בלימודים...
החלום של אמא שלי זה לראות אותי רופאה... ובאמת שזה החלום שלי יותר משלה... וחלאס, נמאס כבר לראות את הסבל עם הטיפולים.. את הפחד שמלווה עם הבדיקות, ואת כל המחלה החרא הזו.. והדבר הכי גרוע שזה הפך אותי להיסטרית בטירוף.. מכל כאב אני נלחצת רצח... חופשי נדפקתי מהמחלה הזו... ואמן שאלוקים ישלח מרפא לכל החולים בה..ושתימצא התרופה, שיקרה משהו חיובי שם..

אני לא כתבתי פה אף פעם.. והודעה ראשונה שלי יצאה מירמור רצח... אבל אני כבר כמה ימים מחזיקה בבטן.. הייתי מתה לשפוך איפשהו..

 

[saribon]

לא טוב להחזיק בבטן

ואני שמחה שמצאת לנכון שלפוך כאן קצת ממר לבך. אני לא רואה מרמור בהודעה שלך. אני רואה המון כאב, פחד וחוסר אונים מול המצב בו אמך ויחד איתה את וכל המשפחה נמצאים.
את מוזמנת להמשיך ולכתוב ולשתף אותנו.
אני יכולה לספר לך שהתחושות הן שונות כשאת מתמודדת עם המחלה באופן משפחתי - כלומר כזה אצלך בבית וכאשר את מטפלת באנשים אחרים. פעמים רבות מול בני המשפחה שלנו אנחנו חווים חוסר אונים בגלל עומק הרגשות וההשתתפות שלנו,אבל כשאנחנו מטפלים באחרים אנחנו מצליחים לראות ולחוש את היכולת שלנו לעזור - גם אם זה מאוד "בקטנה".
את מספרת על הסיטריה ופחדים - לכן אשאל אותך - האם את מכירה טכניקות להפחתת חרדות? להרגעה? כגון נשימות, דמיון מודרך וכו? הנסיון שלי מלמד שלעתים אפילו בלי להכיר טכניקות מיוחדות אלא פשוט על ידי שאיפות ונשיפות ארוכות ועמוקות - שחוזרות על עצמן - אפשר להרגע ולחוש אחרת. אני מצטערת שלא הגבתי עד עתה - הייתי קצת חולה בעצמי וכעת אני חייבת לרוץ..אבל אשוב לכאן הערב ואוכל להרחיב אולי מעט יותר. בינתיים אני מזמינה אותך לקרוא את ההודעות של healerit שכותבת על כך פעמים רבות.
יום טוב ורגוע..

 

[healerit]

מדהים שאת לומדת רפואה

מנהלת הפורום הקודמת גם סטודנטית לרפואה

במהלך הטיפולים של אבא שלי (אני ליוויתי אותו במחלה) מצאתי בתוך כל הבלאגן שתי מסגרות שעזרו לי לנשום, לשחרר רגשות, לתת לעצמי זמן.
בתחילה טופלתי במסגרת פסיכותרפיה גופנית. זה היה טיפול מצויין במסגרת קליניקה של מתמחים של רידמן. המחיר הוא סמלי.
אחר כך טופלתי ברפלקסולוגיה לחיזוק הגוף והנפש, לרגיעה, לשחרור.

בזמן שקיבלתי את הבשורה על מחלת אבי הייתי מטופלת בהילינג. זה נתן לי כוחות להתמודד.
ביום שאבא שלי אמר: בואי אליי אחרי העבודה, אני צריך לדבר איתך - ידעתי.
זה היה באחד מימי ראשון בהם נסעתי אחרי העבודה להילרית שלי.
אמרתי לו שאני קודם הולכת לטיפול הילינג ואחר כך אגיע אליו.
אצל ההילרית שפכתי את לבי ואמרתי לה שיש לי הרגשה שאבי חולה ואין לי נשימה.
היא עטפה אותי באנרגיה של אהבה, מחזקת, תומכת ועזרה לי לשחרר את המועקה.
הגעתי אליו חזקה ברוחי לקבל את הבשורה.
אחר כך לקחתי תמציות פרחי באך שגם עזרו לי לשחרר ונתנו לי תמיכה.

כיוון שההילרית שלי ילדה ולא קיבלה מטופלים אני הלכתי ללמוד הילינג

לימודי ההילינג היוו מסגרת תומכת גם לי וגם לאבי. בזכות ההילינג יכולתי לתמוך באבא שלי עד הרגעים האחרונים.
ישנן שיטות להילינג עצמי שהשתמשתי בהן וגם לימדתי את בעלי לטפל בי...
אני עובדת גם עם דמיון מודרך ופרחי באך שנותנים תמיכה עצומה בשחרור ועיבוד החוויות והבנה "אחרת" של הדברים.

יש הרבה דמיונות מודרכים ביו טיוב שאפשר להירגע איתם. יש גם דמיונות מודרכים לחולי סרטן.

אנחנו כאן בשבילך

 

[saribon]