יש כמה אפשרויות
חבל שלא כתבת במה את עוסקת, יכול להיות שהיו לנו רעיונות נוספים: בוא נתחיל: טעות ראשונה שלך היא להסיק שהוא לא אוהב אותך. נא אמרי לעצמך 5 פעמים כל יום: כולם אוהבים אותי, כולם אוהבים אותי וכן הלאה. דבר שני: הוא לא חייב לאהוב אותך בגלל העבודה שלך. יכול להיות שהבעיה היא לא מקצועית, אלא אישית. יכול להיות שהוא פשוט לא מכיר אותך, ולכן קשה לו להתיחס אלייך בנחמדות שאת מצפה לה. בואי תנסי, אפילו ממחר, להתחבר איתו: תבררי איזה תחומי עניין יש לו (ומה יותר פשוט מזה שיש מונדיאל עכשיו, והוא הרי גבר ממוצע...). תבואי מוכנה עם תחקיר מסודר, ותנהלי איתו, וכמובן לא בבום גדול, סמול טוקים קטנים על דברים חוץ מעבודה. אם הוא בעניני כדורגל, תזרקי את ההערה ש"לא להאמין שארה"ב עלו לרבע הגמר. מי היה מאמין?". אם יש לו ילדים, תשאלי שאלות עניניות על "כבר רשמת אותו לגן חובה?", "אתם נוסעים עם הילדים לחופשה בקיץ?" וכן האלה. תנסי למצוא איזה הזדמנות לעשות לו טובה: אם הוא לא הפסיק לסיים משהו, תתנדבי לעשות את זה. אם כואב לו הראש, תגידי לו שיש לך כדורים נפלאים בתיק שיעבירו לו אז תוך 10 שניות. רק בבקשה לא להיות סמרטוט, להיות חביבה, אבל שלא ייצא שאת חנפנית, חס וחלילה. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד הוא, שהוא לא חייב לאהוב אותך, ואני באמת מקווה שמה שאת מרגישה הוא פרי דמיונך הפרוע. אבל אף פעם לא יזיק להתידד עם הבוס, ועם שאר האנשים במקום העבודה. הוא ילמד עלייך כמה דברים, את תהפכי להיות לא רק ה"עובדת", אלא בנאדם שאכפת לו, שיש לו חיוך בבוקר, ושבאמת אכפת לו איך הבוס מרגיש ומה שלומו. מה שחשוב שלא תסתובבי עם התחושה שהוא שונא אותך, כי מה שאת מרגישה מקרין החוצה. תשכחי את זה לכמה זמן ותשתחררי, זה יכול לעשות פלאים למצב בעבודה. ועוד שאלה קטנה: את מרגישה שהיחס הזה הוא רק אלייך, או גם לכולם? כי אם יש לנו עסק עם שונא סדרתי, לפחות את בחברה טובה. אנא עדכני אותנו מה קורה. ותודה על הפנייה.