ילד חסר תקנה
New member
מחברות חומות ../images/Emo107.gif
זהו. נגמר החופש הגדול. נטול כוחות נפש ומלא שעות שינה נוספות על החשבון (שככל הנראה יתדלדלו במשך השבוע הקרוב) סידרתי את התיק, מילאתי את הקלמר בכל טוב חנות כלי הכתיבה וכמובן הדבקתי בשקדנות את המדבקות הצבעוניות על המחברות החומות. כמו כל שנה- המחברות החומות. הילדים גדלים, המורים מזדקנים ואני? אני, כהרגלי- צועד מבויש אל בית הספר וחש כאילו העולם כולו מצביע עליי, מצחקק ומציין לעצמו שזהו- הגיע הילד עם המחברות החומות. השנה, הצהרתי- כולם יחזרו עם הזנב בין הרגליים. השנה- אף אחד לא ייצחק. אפילו לא בכאילו. אני אלך כמו גדול ואבהיר לכולם שמחברות חומות או לא מחברות חומות- אני זה אני זה אני. אז נכון- לא תמיד זאת מחמאה, במיוחד כשאני מנסה להידמות ליואב, "מלך הכיתה" הלא מוכתר או אפילו לפעמים לאסף חביב הבנות. אבל השנה, החלטתי- אני אעשה לכולם בית ספר. אני אגיע, ואף אחד לא ייזכור את "אני" של השנה שעברה ואפילו, אולי- את המחברות החומות. יצאתי מהבית והרגשתי את רוח הבוקר הקרירה, המרגיעה- מנסה לשכנע את עצמי לשמור על מצב רוח טוב. "אני אצליח" צמצמתי את עייני ופלטתי חלושות, "אני אצליח". עליתי ברחוב, הוא היה ריק. "תתכונן", הכנתי את עצמי, מתוח, "זה עוד מעט קורה". עליתי במדרגות אל הכיתה. הלב שלי צנח הרחק למטה ונשארתי- רק אני. והמחברות החומות. -------------------------------- ילד חסר תקנה.
זהו. נגמר החופש הגדול. נטול כוחות נפש ומלא שעות שינה נוספות על החשבון (שככל הנראה יתדלדלו במשך השבוע הקרוב) סידרתי את התיק, מילאתי את הקלמר בכל טוב חנות כלי הכתיבה וכמובן הדבקתי בשקדנות את המדבקות הצבעוניות על המחברות החומות. כמו כל שנה- המחברות החומות. הילדים גדלים, המורים מזדקנים ואני? אני, כהרגלי- צועד מבויש אל בית הספר וחש כאילו העולם כולו מצביע עליי, מצחקק ומציין לעצמו שזהו- הגיע הילד עם המחברות החומות. השנה, הצהרתי- כולם יחזרו עם הזנב בין הרגליים. השנה- אף אחד לא ייצחק. אפילו לא בכאילו. אני אלך כמו גדול ואבהיר לכולם שמחברות חומות או לא מחברות חומות- אני זה אני זה אני. אז נכון- לא תמיד זאת מחמאה, במיוחד כשאני מנסה להידמות ליואב, "מלך הכיתה" הלא מוכתר או אפילו לפעמים לאסף חביב הבנות. אבל השנה, החלטתי- אני אעשה לכולם בית ספר. אני אגיע, ואף אחד לא ייזכור את "אני" של השנה שעברה ואפילו, אולי- את המחברות החומות. יצאתי מהבית והרגשתי את רוח הבוקר הקרירה, המרגיעה- מנסה לשכנע את עצמי לשמור על מצב רוח טוב. "אני אצליח" צמצמתי את עייני ופלטתי חלושות, "אני אצליח". עליתי ברחוב, הוא היה ריק. "תתכונן", הכנתי את עצמי, מתוח, "זה עוד מעט קורה". עליתי במדרגות אל הכיתה. הלב שלי צנח הרחק למטה ונשארתי- רק אני. והמחברות החומות. -------------------------------- ילד חסר תקנה.
