אמך, זו לא את... ../images/Emo4.gif
את אינדיבידואום, בכבודך ובעצמך... אף קרוב משפחה, אפילו אמא, לא " תכפה" עלייך דבר, מעצם העובדה שהולידה אותך
את קובעת את מי שאת, את דתך ואמונתך. רק את ! התייחסי ליהדות בפרט ולדת בכלל כאל לבוש, בגד או בכלל כאל איבר או חלק מגופך. על פי דברייך, בעייתך יכולה להיפתר אם תסעי רחוק, רחוק, השם יודע לאן, היכן שלא מכירים בדתות כלל וכלל, דהיינו " לבושך". מצויין
לכאורה, בעייתך נפתרה... אבל מה עם כך שהמקום אליו תגיעי לא אוהב לדוגמא את המראה שלך, את אפך, את צבע שיערך או את צורת דיבורך. מה תעשי אז
תברחי למקום אחר שלא ייחס חשיבות למראה, אבל ייחס חשיבות זו לדבר אחר
את מנסה לברוח מדבר שאין ממנו מנוסה... כול חברה קובעת לעצמה סטיגמות, על פיהן היא מתקדמת. עם כול סטיגמה כזאת תערער את בטחונך העצמי ותרעיד את עולמך אז הבעיה בך ולא באותה חברה. כי הרי נגד כול סטיגמה ניתן לצאת במלחמה. להילחם על מי שאת ומה שאת מביעה בקיומך... הנה לך דוגמא מחיי האישיים: הסטיגמה הכי נפוצה בעולמנו, היא השמנה. ואני אחד כזה שאוהב לאכול, כמו שצריך
... וזה הגיע לידיי כך ששקלתי 105 קילוגרמים. סבלתי מהשפלה וחשש ממה שהחברה חושבת עליי שנים רבות והיה לי מאוד רע עם זה. כאשר וזה הגיע לנקודת השיא, לקחתי את עצמי בידיים ועשיתי עם זה משהו. זה כבר לא היה בגלל מה שהחברה חושבת והסטיגמות הסתומות שלה, אלא בגלל בריאותי. הייתי חייב זאת לעצמי. ורזיתי, רזיתי 30 קילוגרמים ונהייתי " בסדר", לפי מה שהחברה מכתיבה ובטח שטוב לי עכשיו ואני לא סובל ממה שסבלתי, אבל הפואנטה היא שעשיתי זאת בשביל עצמי
אז אל תספרי לי שאינני יודע מה את מרגישה... אני מאחל לך שזו תהיה הבעיה הכי גדולה בכול חייך. דתות זה לא פחות ולא יותר מאשר אגדות... תלוי באיזו מהן את מאמינה יותר. אל תקחי את זה קשה. ואם באמת כול כך רע לך, יש פתרון- תהליך הגיור.
