עוגיית לוטוס ופרח לוטוס

Ticking Clock

New member
עוגיית לוטוס ופרח לוטוס

הוא הציע לי עוגיות לוטוס ואמרתי לו, לא, לא תודה. ואז שתיקה. חשבתי: אני מעדיפה להתנהל כמו פרח הלוטוס. שורשים בביצה עכורה שממשיכים אל הנירוונה. פעם הייתה לי חולשה לסוכר. היום אני יודעת שהעוגייה היא רק עוגייה. היא מיצג מייגע של האנושיות, ואם לא אוכל, לא אתפתה לעוד. הרי העוגייה תיגמר מתישהו. יש את העניין של העונג על בלוטות הטעם, שכשהוא מתפזר הוא גובל בייאוש. הטעם נשאר על הלשון והלשון לא יודעת שובע. ואז העונג מתחלף בסבל. הטוב הוא סבל, לא שחרור. הטוב הוא תלות. לגבי הרע, אין ספק שהינו סבל. אין ספק שהינו היאחזות. הטוב הוא ציפייה לעוד. הציפייה מתישה אותי כבר. אחרי כל עוגייה תהיה עוד עוגייה ועוד עוגייה, וכשלא תהיה יהיה סופרמרקט ולי יהיה אוטו.

לא, לא תודה, שבעתי מזה. אני לא רוצה את העוגיות שלך וגם לא רוצה אותך.

בן אדם שומע הרבה טריקות דלת ביממות ימיו. טריקה היא טריקה, אין מה לומר לגביה. צליל סטנדרטי של מישהו-נכנס מישהו-יוצא. אז כשיצאתי מהחדר סגרתי את הדלת. ידעתי שלא אחזור שוב לעת עתה. הצליל היה בדיוק אותו הצליל הנורמטיבי ששמעת בוודאי גם תמול שלשום, אבל ידעתי שבמחשבות שלך הטריקה הייתה כעת גורם מפריע. וויברציות הקול נקראות מעתה "רעש".
כולם שיניו את פניהם. העוגייה שלך נאכלה והדלת שלך נטרקה, ואתה, גם אתה היית בן חלוף, אז כשחלפת, תנסה להבין, פשוט השתדלתי שלא להיאחז.
 

Maldini Girl

New member
תגובתי

אהבתי את הפסקה הראשונה. בשבילי, היא הייתה כמעט טריגר. אני לא בטוחה על החיבור בין העוגיה לפרח, אני חושבת שהוא התאים יותר אצלך בראש מאשר מה שהצליח להתפתח פה.

הפסקה השניה דורשת עריכה. הרוב פה כתוב בשפה מאד יומיומית ופתאום בפסקה השניה יש ניסיון לעלות משלב לשוני, בעייני זה יוצא מעט מאולץ.
הסוף טוב.
 


הפסקה הראשונה - מצוינת! עומדת לחלוטין בפני עצמה, לדעתי.
השורה המפרידה בין הפסקאות מיותרת בעיני, היא לא לכאן ולא לכאן, אבל אני מבינה את החיבור.
הפסקה השניה טובה פחות מהראשונה. היא מעבירה רעיון שכבר הבנתי מכתיבתך קודם, פשוט הפעם דרך חוש אחר.


תודה לך.
 
וואי

יש לי יחס ממש טעון לגבי עוגיות לוטוס. הצחיק אותי שכתבת על זה. זה פשוט היה משהו שבילדות שלי תמיד היה בבית, בפקטים ענקיים, לא משנה כמה חילקתי לחברות והבאתי לבית ספר וניסיתי להיפטר מהם, תמיד היו עוד.
הקבלה נהדרת של יצרים, תאווה לאוכל, תאווה למין/רומנטיקה/אהבה/וואטאבר. הצגת איזו קלילות חזירית ושובת לב שמגמדת הכל יחד. את מוצאת דרכים מעניינות לתאר סיטואציות, אני חושבת שזה ממש חשוב. יש לכותבים נטיה מרגיזה לתאר עצבים ברגל רועדת, למשל, או דאגה במריטת שיערות, את נמנעת מכל אלה ומוצאת דרך חדשה.
אחלה. ממש אחלה. סקרנית לקרוא עוד.
 
אולי הדבר הכי מקורי שקראתי לאחרונה


אני מאוד מסכימה עם מה שיערה אלרואי כתבה. אהבתי את הדימויים שנתת לתאווה. זה היה לי מאוד חדש ומקורי.

תודה על על זה!
 
למעלה