שלום לכל הבנות!!
מזל טוב על הפורום הנפלא הזה. אני חושבת שזה כלכך נחוץ שיהיה פורום כזה. אז המון בהצלחה שיהיה לכולנו!! אני חדשה כאן וסה"כ זה די חדש לי כל העניין הזה. זתומרת, מאז שחבר שלי התגייס עברו 4 חודשים. בכל שלב ב4 חודשים האלה היה קשה. בהתחלה, לא הפסקתי לבכות ולבכות. באמצע, עדיין בכיתי המון והיום, סה"כ אני די משלימה עם זה אבל ממש קשה לי כי אני עדיין מדחיקה את הגעגוע ואת העובדה שאין לי כלכך מתי לדבר איתו (הוא נמצא כרגע באימון מתקדם ואנחנו לא מרבים לדבר.) יש לי שאלה ואולי בנות שעברו את זה ומכירות את ההרגשה יוכלו לייעץ לי.. כל סופ"ש שהוא חוזר (פעם בשבועיים שלוש) במקום לנתב את כל האנרגיות והזמן להנות אחד מהשניה ולנצל את כל הזמן האפשרי, אנחנו בעיקר פותחים את הסופ"ש בריבים בלתי פוסקים (ואני הצד האשם שבעניין) הריבים הם בגללי, בגלל שאני כלכך מתגעגעת ומתוסכלת מהזמן המועט שיש לנו מה גם, שקשה לי כלכך כשהוא חוזר לקבל את העובדה שגם חלק מהזמן הוא לא יהיה איתי כי הוא צריך לבלות אותו עם חברים ומשפחה. איך אני אמורה לנתב את האנרגיות לטוב ולקבל את המצב מבלי לכעוס? איך לתת להגיון להשתלט על הרגש שכלכך רוצה לכעוס? כאילו, כשאני מתחילה לכעוס אני אומרת לעצמי שאני כועסת כי התגעגעתי ולא כי הוא באמת הכעיס אותי ושאני יכולה להמנע מלכעוס אבל אני לא מצליחה לא לכעוס.. מבינות??? (מסובכת אני, אה? זה עצוב לי...) כלכך אשמח לעיצות...
מזל טוב על הפורום הנפלא הזה. אני חושבת שזה כלכך נחוץ שיהיה פורום כזה. אז המון בהצלחה שיהיה לכולנו!! אני חדשה כאן וסה"כ זה די חדש לי כל העניין הזה. זתומרת, מאז שחבר שלי התגייס עברו 4 חודשים. בכל שלב ב4 חודשים האלה היה קשה. בהתחלה, לא הפסקתי לבכות ולבכות. באמצע, עדיין בכיתי המון והיום, סה"כ אני די משלימה עם זה אבל ממש קשה לי כי אני עדיין מדחיקה את הגעגוע ואת העובדה שאין לי כלכך מתי לדבר איתו (הוא נמצא כרגע באימון מתקדם ואנחנו לא מרבים לדבר.) יש לי שאלה ואולי בנות שעברו את זה ומכירות את ההרגשה יוכלו לייעץ לי.. כל סופ"ש שהוא חוזר (פעם בשבועיים שלוש) במקום לנתב את כל האנרגיות והזמן להנות אחד מהשניה ולנצל את כל הזמן האפשרי, אנחנו בעיקר פותחים את הסופ"ש בריבים בלתי פוסקים (ואני הצד האשם שבעניין) הריבים הם בגללי, בגלל שאני כלכך מתגעגעת ומתוסכלת מהזמן המועט שיש לנו מה גם, שקשה לי כלכך כשהוא חוזר לקבל את העובדה שגם חלק מהזמן הוא לא יהיה איתי כי הוא צריך לבלות אותו עם חברים ומשפחה. איך אני אמורה לנתב את האנרגיות לטוב ולקבל את המצב מבלי לכעוס? איך לתת להגיון להשתלט על הרגש שכלכך רוצה לכעוס? כאילו, כשאני מתחילה לכעוס אני אומרת לעצמי שאני כועסת כי התגעגעתי ולא כי הוא באמת הכעיס אותי ושאני יכולה להמנע מלכעוס אבל אני לא מצליחה לא לכעוס.. מבינות??? (מסובכת אני, אה? זה עצוב לי...) כלכך אשמח לעיצות...