אז ועכשיו ../images/Emo1.gif
אז- פעם הייתי נכנסת לישון בשעות מסויימות, שנחשבות כנורמליות. לא הייתי מצליחה להירדם. הייתי מתהפכת מצד לצד, בלי להרגיש בנוח, ופשוט לא הייתי יודעת מה לעשות עים האיברים שלי. בייחוד הרגליים. הייתי זורקת את הכרית. מביאה עוד אחת. מתכרבל בשמיכה. זורקת אותה לריצפה. אם המצב היה באמת גרוע, ואני הפכתי ממש מתוסכלת, לפעמים גם הייתי עוברת בעקבותיה לריצפה. כל לילה היה מסתיים בתיסכול ועייפות. כשכבר הייתי נרדמת, הייתי מרגישה ממש לפני איך הרגליים שלי קופצות. הייתי מתעוררת המון באמצע, וזכרתי הרבה חלומות שלי (לזמן קצר). עכשיו- אני מתישה את עצמי. לא נכנסת למיטה עד שאני מרגישה שאני כבר מתמוטטת. נרדמת די מהר- לרוב לא יותר מ- 20-30 טופ. הרגלים קופצות רק לעיתים נדירות. מסתובבת מעט יחסית ובין כשלוש תנוחות קבועות. יש לי שתי כריות (ולרוב הן כבר לא מגיעות לריצפה), אבל אני משתמשת רק בקצה של אחת מהן ולפעמים בכלל לא. אני עדיין מתעוררת באמצע, אבל פחות, ולא תמיד קשה לי לחזור לישון- הרבה פעמים אני נרדמת שוב אחרי מספר דקות. אני זוכרת חלומות הרבה פחות. אז ועכשיו- כשאני לא נרדמת, משעמום, אני מתחילה להמציא לעצמי סיפורים. לפעמים זה שיחזור של סרט או ספר שקראתי (לרוב ספר- אני אוהבת לקרוא), לפעמים עיבוד חופשי של סרט או ספר שכזה ולפעמים יצירה מקורית משל עצמי*. גם כיום, אני עייפה כמעט תמיד, וחוץ מפרצי אנרגיה פה ושם אני מתנהלת לי בתחושת עייפות וכבדות. השינה שלי לא איכותית ומרעננת- הרבה פעמים אני מרגישה שככל שאני ישנה יותר אני עייפה יותר. * פעם, בקביעות, כשהייתי נרדמת הייתי רואה את עצמי מול מקרן סרטים (מהסוג הישן שרואים בסרטים) ומסך לבן. עליהם היו מוקרנים החלומות שלי. לפעמים הייתי מצליחה גם "להזמין סרט" מסויים מראש, בזמן הדימדומים שלפני השינה עצמה. לצערי, לא הצלחתי לשחזר את זה והיכולת הזו אבדה לי אי-שם בזמן הילדות...
אז- פעם הייתי נכנסת לישון בשעות מסויימות, שנחשבות כנורמליות. לא הייתי מצליחה להירדם. הייתי מתהפכת מצד לצד, בלי להרגיש בנוח, ופשוט לא הייתי יודעת מה לעשות עים האיברים שלי. בייחוד הרגליים. הייתי זורקת את הכרית. מביאה עוד אחת. מתכרבל בשמיכה. זורקת אותה לריצפה. אם המצב היה באמת גרוע, ואני הפכתי ממש מתוסכלת, לפעמים גם הייתי עוברת בעקבותיה לריצפה. כל לילה היה מסתיים בתיסכול ועייפות. כשכבר הייתי נרדמת, הייתי מרגישה ממש לפני איך הרגליים שלי קופצות. הייתי מתעוררת המון באמצע, וזכרתי הרבה חלומות שלי (לזמן קצר). עכשיו- אני מתישה את עצמי. לא נכנסת למיטה עד שאני מרגישה שאני כבר מתמוטטת. נרדמת די מהר- לרוב לא יותר מ- 20-30 טופ. הרגלים קופצות רק לעיתים נדירות. מסתובבת מעט יחסית ובין כשלוש תנוחות קבועות. יש לי שתי כריות (ולרוב הן כבר לא מגיעות לריצפה), אבל אני משתמשת רק בקצה של אחת מהן ולפעמים בכלל לא. אני עדיין מתעוררת באמצע, אבל פחות, ולא תמיד קשה לי לחזור לישון- הרבה פעמים אני נרדמת שוב אחרי מספר דקות. אני זוכרת חלומות הרבה פחות. אז ועכשיו- כשאני לא נרדמת, משעמום, אני מתחילה להמציא לעצמי סיפורים. לפעמים זה שיחזור של סרט או ספר שקראתי (לרוב ספר- אני אוהבת לקרוא), לפעמים עיבוד חופשי של סרט או ספר שכזה ולפעמים יצירה מקורית משל עצמי*. גם כיום, אני עייפה כמעט תמיד, וחוץ מפרצי אנרגיה פה ושם אני מתנהלת לי בתחושת עייפות וכבדות. השינה שלי לא איכותית ומרעננת- הרבה פעמים אני מרגישה שככל שאני ישנה יותר אני עייפה יותר. * פעם, בקביעות, כשהייתי נרדמת הייתי רואה את עצמי מול מקרן סרטים (מהסוג הישן שרואים בסרטים) ומסך לבן. עליהם היו מוקרנים החלומות שלי. לפעמים הייתי מצליחה גם "להזמין סרט" מסויים מראש, בזמן הדימדומים שלפני השינה עצמה. לצערי, לא הצלחתי לשחזר את זה והיכולת הזו אבדה לי אי-שם בזמן הילדות...