אלוהים תעזור לי
אין לי שליטה על מה שאני כותבת, זה הלב כותב ואני לא קוראת, לא מומלץ לכם אחיי הצעירים לקרוא, לוקח לאנשים זמן לא להבהל מרגעי המשבר שלי ולהזמין לי משטרה, אז תנו לי לפחות לכתוב מה שהלב מרגיש כי לדבר כבר אין לי עם מי, שי סומך עלי שאני לא אתאבד גם כשאני מאיימת להתאבד, הוא כנראה יודע משהו שאני לא יודעת. אני מאבדת את הכח. אני מתחילה להתרסק. אני מלאת כאב. אני מלאת עצב. אני מלאת צער. אני מלאת תסכול. אני מלאת כעס. אני מרגישה כישלון. אני מלאת בדידות. אני מאוד רוצה למות. להתאבד אין לי אומץ, ואני והמזל שלי בטח לא אצליח,ובטח שוב יחיו אותי. תעשה עימי חסד אתה אלוהים,קח אותי אליך. אין לי מקום בעולם הזה . מרגישה נטל מיותר כאן. די התעיפתי מהעולם, פסיכולוגים/פסיכאטר לא עוזרים, ממילא אני בדרך להפסיק. הם מקשיבים, בזמן מוגבלים, אבל לרוב חסרי מילים, ולא לוקחים ממני את הכאבים, והרי כדורים הם יכולים לתת לעצמם, לי רפואית אסור לקבל תרופות למזלי, לקח לי זמן להסביר לשי שזה גם לא יפתור את הרעל בחיים שלי. הרצון הפנימי שלי להלחם לחיות כבר מתכלה. מטרות בחיים בשבילן להישאר מתכלות. המון המון דחיה, בריחה של הזולת ממני. המון בדידות, וחוסר קבלה. אני כבר לא רחל-כי רחל מתה ב1997 אני לא נשמה-אתה אלוהים אותי לא קיבלת-ודחית. אני לא שייכת לעולם החיים. אני לא שייכת לעולם המתים. אני מן יצור שלא שייך לכלום. אני שונאת את הקיום שלי, ואנשים אותי שונאים. אני כועסת על הגוף שלי-שנאבק כמו טיפש להישאר. אני מפחדת..מפחדת...מאוד, ורבה עם העולם. אלוהים די מספיק תן לי להגיע לכנפיך. אלוהים אומרים שאתה רחום וחנון, אוהב את מה שבראת. אהבה זה לעשות טוב , למי שאוהבים אותו , אז למה אתה לא אוהב אותי? אני מבקשת משי שיעזור לי הוא רופא, יש זריקה שיכולה לגמור את הסבל, הוא מסרב אפילו לשמוע אותי ככה, ואתה מה איתך אה? אתה כל לילה יכול לקחת אותי אליך, למה לא אה? למה אתה דוחה אותי?למה ביום אני צריכה להתמודד עם ההתקפים.? למה אתה משאיר אותי לבד בחלל ? אין לי כבר כח לנסיונות האלה. אין לי אמונה בטוב, הכל חרה , כואב. אין לי אופטימיות, נגמרה זהו. הכל נגמר . רק רצון להרגיש שוב את השלווה ההיא זוכר? בלי כאב, בלי פחד, בלי חרדה, שלווה אמיתית.שלווה מלאת שכינה. למה המצפון שלי עבד גם אז, הרי כלום לא חשתי פיזית רק שלווה, למה המצפון תפקד? למה נתת לי לראות הספד? למה גרמת לי לחזור? למה תמיד לעשות מה שיקל על אחרים שיקרים לי? למה לא השארת לי לעשות מה שטוב בשבילי להישאר שם? למה ? אתה חושב שמגיע לי בגילי לחיות עם מכונת הנשמה אה? אתה חושב שמגיע לי בגילי אחרי כל מה שניסיתי להתקדם בחיים, לחיות לבד? אתה חושב שמגיע לי בגילי לחיות כמו זקן חלש ותשוש בן 100? אתה חושב שמגיע לי בגילי להתמודד לבד עם המוות? די כמה אני אדבר איתך מממלא גם אתה לא מקשיב. אף אחד לא מקשיב,לכולם קשה, כולם ממשיכים הלאה, רק אני נשארתי שם בצומת בית קמא. רק אני קיבלתי צנרת ומכונות הביתה מתנה. באמת אתה וההקשבה שלך...והמתנות שלך.....זה מה שנתת לי על סיום תואר בהצלחה אה? מה רציתי לנסוע לחול,להקים משפחה,לגדל ילדים, לפתח קרירה, אפילו תכננתי תוכניות-חמש שנים הקרבתי מחיי להוציא את התעודה חסרת ערך הזו-כמו תעודת פטירה. מה השארת לי היום???ריק ריק, לא אוכל להקים משפחה, לא אוכל ללדת ילדים, לא אוכל לנהוג יותר, לא תהיה קרירה, לא יודעת אם עוד יממה אחיה. העתיד שלי רק רופאים, עורכי דין, ופסיכאטר, בית חולים בדיקות טיפולים ונייר עם מספרים שגזל ממני חמש שנים מהחיים-חמש שנים של הקרבה ענקית כדי שיהיה טוב בעתיד. איזה עתיד יש לי היום? עתיד ממחושב, ביפאפ, מחשב, לחצני מצוקה. מחכה לי בהמשך כסא גלגים , שפעם ניצחתי אותו מחכה לי הקנולה המסריחה מלאת החלודה שפעמיים ניצחתי אותה אמרו לי פעם שלישית לא תצא יותר. אני שונאת אותך אלוהים, היית איתי בהתחלת הדרך וגם אתה נטשת אותי. הבטחת לי שלא תעזוב , עשיתי שיקום, התאמצתי..התקדמתי טיפה פיזית, התחילו חלומות וציפיות,... איפו אתה היום כשהנפש נגמרת?? זהו התעיפת?? נמאס לך?? ברחת?? אתה גומר לי את אמא שלי, את האחים שלי, למה ???????????????????? דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי מה עוד אני צריכה להגיד לך שתבין די , כואב לי , נגמרתי דייייייייי
אין לי שליטה על מה שאני כותבת, זה הלב כותב ואני לא קוראת, לא מומלץ לכם אחיי הצעירים לקרוא, לוקח לאנשים זמן לא להבהל מרגעי המשבר שלי ולהזמין לי משטרה, אז תנו לי לפחות לכתוב מה שהלב מרגיש כי לדבר כבר אין לי עם מי, שי סומך עלי שאני לא אתאבד גם כשאני מאיימת להתאבד, הוא כנראה יודע משהו שאני לא יודעת. אני מאבדת את הכח. אני מתחילה להתרסק. אני מלאת כאב. אני מלאת עצב. אני מלאת צער. אני מלאת תסכול. אני מלאת כעס. אני מרגישה כישלון. אני מלאת בדידות. אני מאוד רוצה למות. להתאבד אין לי אומץ, ואני והמזל שלי בטח לא אצליח,ובטח שוב יחיו אותי. תעשה עימי חסד אתה אלוהים,קח אותי אליך. אין לי מקום בעולם הזה . מרגישה נטל מיותר כאן. די התעיפתי מהעולם, פסיכולוגים/פסיכאטר לא עוזרים, ממילא אני בדרך להפסיק. הם מקשיבים, בזמן מוגבלים, אבל לרוב חסרי מילים, ולא לוקחים ממני את הכאבים, והרי כדורים הם יכולים לתת לעצמם, לי רפואית אסור לקבל תרופות למזלי, לקח לי זמן להסביר לשי שזה גם לא יפתור את הרעל בחיים שלי. הרצון הפנימי שלי להלחם לחיות כבר מתכלה. מטרות בחיים בשבילן להישאר מתכלות. המון המון דחיה, בריחה של הזולת ממני. המון בדידות, וחוסר קבלה. אני כבר לא רחל-כי רחל מתה ב1997 אני לא נשמה-אתה אלוהים אותי לא קיבלת-ודחית. אני לא שייכת לעולם החיים. אני לא שייכת לעולם המתים. אני מן יצור שלא שייך לכלום. אני שונאת את הקיום שלי, ואנשים אותי שונאים. אני כועסת על הגוף שלי-שנאבק כמו טיפש להישאר. אני מפחדת..מפחדת...מאוד, ורבה עם העולם. אלוהים די מספיק תן לי להגיע לכנפיך. אלוהים אומרים שאתה רחום וחנון, אוהב את מה שבראת. אהבה זה לעשות טוב , למי שאוהבים אותו , אז למה אתה לא אוהב אותי? אני מבקשת משי שיעזור לי הוא רופא, יש זריקה שיכולה לגמור את הסבל, הוא מסרב אפילו לשמוע אותי ככה, ואתה מה איתך אה? אתה כל לילה יכול לקחת אותי אליך, למה לא אה? למה אתה דוחה אותי?למה ביום אני צריכה להתמודד עם ההתקפים.? למה אתה משאיר אותי לבד בחלל ? אין לי כבר כח לנסיונות האלה. אין לי אמונה בטוב, הכל חרה , כואב. אין לי אופטימיות, נגמרה זהו. הכל נגמר . רק רצון להרגיש שוב את השלווה ההיא זוכר? בלי כאב, בלי פחד, בלי חרדה, שלווה אמיתית.שלווה מלאת שכינה. למה המצפון שלי עבד גם אז, הרי כלום לא חשתי פיזית רק שלווה, למה המצפון תפקד? למה נתת לי לראות הספד? למה גרמת לי לחזור? למה תמיד לעשות מה שיקל על אחרים שיקרים לי? למה לא השארת לי לעשות מה שטוב בשבילי להישאר שם? למה ? אתה חושב שמגיע לי בגילי לחיות עם מכונת הנשמה אה? אתה חושב שמגיע לי בגילי אחרי כל מה שניסיתי להתקדם בחיים, לחיות לבד? אתה חושב שמגיע לי בגילי לחיות כמו זקן חלש ותשוש בן 100? אתה חושב שמגיע לי בגילי להתמודד לבד עם המוות? די כמה אני אדבר איתך מממלא גם אתה לא מקשיב. אף אחד לא מקשיב,לכולם קשה, כולם ממשיכים הלאה, רק אני נשארתי שם בצומת בית קמא. רק אני קיבלתי צנרת ומכונות הביתה מתנה. באמת אתה וההקשבה שלך...והמתנות שלך.....זה מה שנתת לי על סיום תואר בהצלחה אה? מה רציתי לנסוע לחול,להקים משפחה,לגדל ילדים, לפתח קרירה, אפילו תכננתי תוכניות-חמש שנים הקרבתי מחיי להוציא את התעודה חסרת ערך הזו-כמו תעודת פטירה. מה השארת לי היום???ריק ריק, לא אוכל להקים משפחה, לא אוכל ללדת ילדים, לא אוכל לנהוג יותר, לא תהיה קרירה, לא יודעת אם עוד יממה אחיה. העתיד שלי רק רופאים, עורכי דין, ופסיכאטר, בית חולים בדיקות טיפולים ונייר עם מספרים שגזל ממני חמש שנים מהחיים-חמש שנים של הקרבה ענקית כדי שיהיה טוב בעתיד. איזה עתיד יש לי היום? עתיד ממחושב, ביפאפ, מחשב, לחצני מצוקה. מחכה לי בהמשך כסא גלגים , שפעם ניצחתי אותו מחכה לי הקנולה המסריחה מלאת החלודה שפעמיים ניצחתי אותה אמרו לי פעם שלישית לא תצא יותר. אני שונאת אותך אלוהים, היית איתי בהתחלת הדרך וגם אתה נטשת אותי. הבטחת לי שלא תעזוב , עשיתי שיקום, התאמצתי..התקדמתי טיפה פיזית, התחילו חלומות וציפיות,... איפו אתה היום כשהנפש נגמרת?? זהו התעיפת?? נמאס לך?? ברחת?? אתה גומר לי את אמא שלי, את האחים שלי, למה ???????????????????? דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי מה עוד אני צריכה להגיד לך שתבין די , כואב לי , נגמרתי דייייייייי