אשריכם ישראל מי מטהר אותכם
עמ"י עש"ו ברגעים אלו חזרתי מעיר הקדוש צפת ומרון תוב"ב טוב בע"ה פעם אני יכתב כאן למה אנכי הקטן חזרתי בתשובה
פשוט אין פנאי צרכים לטוס לי-ם ובישרו לי על הפיגוע שהיה היום רח"ל ואני חשבתי לעצמי למה מה זה צריך להיות ? 20 עולות תמימות על מה ? נזכרתי במסכת בבא קמא שכתוב שם וז"ל : על איך לפעמים דין גמור בסופו של דבר זה רחמים גמורים וכמה עמוקה מחשבתו יתברך כי למדנו כי תצא אש ומצאה קוצים תצא מעצמה שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם את הבערה שהבערתי אני הציתי אש בציון שנאמר ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה ואני עתיד לבנותה באש שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה שמעתתא פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו לומר לך אשו משום חציו ועוד ולמדנו פסיקתא (רבתי פרשה ל) אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לך ונחם את ירושלים שמא מקבלת תנחומים ממך הלך אברהם ואמר קבלי ממני תנחומים אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומים שעשיתני כהר שנאמר בהר ה´ יראה (בראשית כ"ב י"ד) אמר ליצחק לך ונחם לישראל שמא מקבל תנחומים הלך יצחק ואמר [וכו´ אמרה] לו איך אקבל ממך תנחומים שיצא ממך עשו הרשע ועשאני כשדה שנאמר ויצא עשו השדה (שם כ"ז ה´) ובניו שרפוני באש אמר ליעקב לך ונחם לירושלים [וכו´] אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומים ששמתני כלא הייתי שנאמר אין זה כי אם בית אלהים (שם כ"ח י"ז) אמר למשה לך ונחם כו´ אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומים שכתבת עלי קללות וגזירות קשות מזי רעב ולחומי רשף וגו´ (דברים ל"ב כ"ד) מיד (הבו) שבו כולם ואמרו להקב"ה לא קבלה ממנו תנחומים שנאמר ענייה סוערה לא נוחמה (ישעיה נ"ד י"א) מיד אמר הקב"ה עלי לנחם את ירושלים שכך כתבתי שלם ישלם המבעיר את הבערה (שמות כ"ב ה´) אני היצתיה באש שנאמר ממרום שלח אש (איכה א´ י"ג) אני מנחם אותה שנאמר ואני אהיה לה נאם ה´ חומת אש סביב וגו´ (זכריה ב´ ט´) אמר הקדוש ברוך הוא אני כתבתי בתורה לא תסגיר עבד אל אדוניו (דברים כ"ג ט"ז) ואני מסרתים ביד אומות העולם שנאמר אם לא כי צורם מכרם וה´ הסגירם (שם ל"ב ל´) אני כתבתי לא תכלה פאת שדך לקצור (ויקרא י"ט ט´) ואני כיליתי חמתי שנאמר כלה ה´ חמתו (איכה ד´ י"א) ואלמלא בעונות שנחסרים אין כל בריה יכולה להם לישראל וזה הדין של של נשמות שנלקטות טרם עיתם כמו שאמר במדרש שיר השירים וז"ל : דודי ירד לגנו לערוגת הבושם א"ר יוסי ב"ר חנינא הפסוק הזה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו לא היה צריך קרא למימר אלא דודי ירד לרעות בגנו ואת אמר לרעות בגנים אלא דודי זה הקב"ה לגנו זה העולם לערוגת הבושם אלו ישראל לרעות בגנים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות וללקוט שושנים לסלק את הצדיקים שבישראל מה בין מיתת זקנים למיתת נערים ר´ יהודה ורבי אבהו ר´ יהודה אומר הנר הזה בזמן שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה ובזמן שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה רבי אבהו אמר התאנה הזו בזמן שנלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה ובזמן שאינה נלקטת בעונתה רע לה ורע לתאנה: ואמרתי לעצמי רבונו של עולם עד מתי , מתי נבין שהכל בסיבתנו כמו שכתוב במסקתא רבתי אין שום בריאה יכולה על ישראל רק בזמן שיעשו תושבה וגם למדנו בזוהר הקדוש מה דינם של כל עותם עממין ימח שמם על על הגלות שלנו ועל הורדתם מידרכנו של אבינו שבשמים וגם היום לדמנו בזוהר הקדוש טעם שנכתב בן סורר ומורה וז"ל אמר ר´ אבא תווהנא על ההוא דכתיב כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וגו´. ותפסו בו אביו ואמו וגו´ ותנינן דבההיא שעתא אמר קב"ה למשה כתוב. אמר ליה משה מאריה דעלמא שביק דא אית אבא דעביד כדין לבריה ומשה מרחיק הוה חמי בחכמתא כל מה דזמין קב"ה לבני ישראל אמר מאריה דעלמא שבוק מלה דא. א"ל קב"ה למשה חמינא מה דאת אמר כתוב וקבל אגרא. את ידעת ואנא ידע יתיר. מה דאת חמי. עלי ההוא עובדא. דרוש קרא ותשכח. בההוא שעתא רמז ליה ליופיא"ל רבנא דאורייתא אמר למשה אנא דרישנא להאי קרא כתיב כי יהיה לאיש דא קב"ה דכתיב יי´ איש מלחמה. בן דא ישראל. סורר ומורה דכתיב כי כפרה סוררה סרר ישראל. איננו שומע בקול אביו ובקול אמו דא קב"ה וכנסת ישראל. ויסרו אותו דכתיב ויעד יי´ בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה וגו´. ולא שמע אליהם דכתיב ולא ישמעו אל יי´ וגו´. ותפשו בו אביו ואמו בדעתא חדא בהסמכה חדא. והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו. אל זקני עירו אל זקני עירם ואל שער מקומם מבעי ליה. מאי אל זקני עירו ואל שער מקומו אלא אל זקני עירו דא קב"ה ואל שער מקומו דא כנסת ישראל זקני עירו אלין יומין קדמאין יומין עתיקין (ס"א סבין) דכלא. שער מקומו דא מוסף שבת ועכ"ד אע"ג דכלא ידעין דינא לעילא איהו בגין דבי דינא דאמא ואבא קריבין אינון לישראל ואחדין בהו וכל קריב לא דאין דינא לקרובים ופסול איהו לדינא. בקדמיתא מה כתיב אל זקני עירו ואל שער מקומו כיון דחמא קב"ה דאינון קריבין מיד סליק דינא משער מקומו מה כתיב בתריה ואמרו אל זקני עירו לחוד. ואל שער מקומו לא כתיב אלא אל זקני עירו. בנינו זה ודאי ולאו דשאר עמין. סורר ומורה איננו שומע בקולנו מאי שנא דהא בקדמיתא לא כתיב זולל וסובא ולבתר כתיב זולל וסובא. אלא מאן גרים להו לישראל למהוי סורר ומורה לגבי אבוהון דבשמיא בגין דאיהו זולל וסובא בשאר עמין דכתיב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. וכתיב ויאכל העם וישתחוו דעקרא ויסודא אכילה ושתיה. כד עבדין בשאר עמין. דא גרים לון למהוי בן סורר ומורה לגבי אבוהון דבשמיא. וע"ד ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים אלין כל שאר עמין דהוו מקלעין להו באבנים וסתרין שורין ומנתצין מגדלין ולא מהני לון כלום. כיון דשמע משה כדין. כתב פרשתא דא. שבע"ה יעשה להם מה שכתב שם בזוהר הקדוש
עמ"י עש"ו ברגעים אלו חזרתי מעיר הקדוש צפת ומרון תוב"ב טוב בע"ה פעם אני יכתב כאן למה אנכי הקטן חזרתי בתשובה
