בואו נהיה לרגע כנות לגמרי

[kinspirit]

בואו נהיה לרגע כנות לגמרי

הרבה נאמר על היחסים של בלה ואדוארד, לטובה ולרעה. אחת הטענות המרכזיות נגד הסאגה היא שמערכת היחסים שהיא מתארת אינה "בריאה" ושבנות צעירות, שהן קהל היעד המרכזי, עלולות לקבל את הרושם הלא נכון לגבי איך אמורה להראות מערכת יחסים עם בחור. כולנו מסוגלות לראות מעבר לאותה רמה שטחית חיצונית שאנשים אחרים לא מסוגלים לעבור, ולהבין את המשמעות האמיתית של היחסים בין בלה ואדוארד, ובעיקר ההתנהלות של אדוארד כלפי בלה, אם במילים או במעשים. בגלל זה אנחנו כאן, מכורות כבדות

אבל למרות הכל, מגיע הרגע שצריך להיות כנים ולהודות שאולי בכל זאת יש דברים בעניין. אני, כאמא לבת (אומנם כרגע בת שנה וחודשיים, אבל בכוונה מלאה לגדל אותה על ברכי הספרים/סדרות/סרטים האהובים עליי) מצאתי את עצמי תוהה האם דמדומים זה באמת ספר שהייתי רוצה שבתי תקרא בגיל שתיים עשרה. והאמת, כשאני לחלוטין כנה עם עצמי, אני חייבת להודות שהתשובה היא לא. אני מרגישה וחושבת שספר כזה צריך לקרוא אחרי שתפיסת העולם הרומנטית/זוגית כבר נבנתה בצורה מסויימת. אני בהחלט יכולה לראות איך בנות יקבלו את הרושם הלא נכון מהספרים. כי אנחנו, בתור "בוגרות" מסוגלות לראות מעבר למילים ולמעשים, אבל אולי בת 12 לא תוכל.

מה דעתכן בנדון??

 

[בלהאדואינוקאגו123]

כאחת שהיא כרגע כמעט בת 14

אני יודעת שאולי יחשבו שהחשיבה שלי לא תהיה טובה ושאני לוקחת מפה את כל הדברים הגרועים וכו' וכו'.
אבל זה לא ככה.
אני מבינה את הקונספט שבספרים ואת המחשבה שעוברת מאחורי זה.
אני נגיד לא הולכת לשיים חלק מהדברים הדתיים שסטפני הכניסה אבל אני כן רואה כאן כל מיני מוטיבים שם כן טובים.
אבל להגיד שאני עושה כל דבר ודבר שכתוב בספר יהיה טעות.
אני לוקחת את דמדומים קודם כל כסיפור אהבה, יותר מכל שאר הסגנונות שבפנים.
עד כמה שהקדשתי לזה מחשבה, אני חושבת שאישית זה מוקדם מדי בשבילי לחשוב על דברים כאלה (לא שאני לא חושבת

)

 

[shaharEB]

 

[O0NoNi0O]

חייבת להגיב למרות שאני סמויה

אני קראתי את דמדומים בגיל מאוחר יותר.. בערך בגיל 14 את הראשון ואת האחרון בגיל 16. אמא שלי תמיד חינכה אותי לפמיניזם ועד היום, למרות שאני מתה על דמדומים אני פמיניסטית (אני לא מוצאת את זה סותר כל כך...). אני לא חושבת שיש קשר בין התפיסה שלנו לזוגיות ומערכות יחסים לבין דמדומים. כמובן שכל המדיה מנחילה בנו ערכים מסויימית לגבי נשיות, מגדר, גברים-נשים ומערכת יחסים רומנטית.

אני חושבת שדמדומים שווה ערך לסרטים, סדרות טלוויזיה וספרים אחרים פופולאריים. אני לא חושבת שהמערכת יחסים במגרש ביתי או בספרים של ג'יין אוסטין לצורך העניין היא מודל חיובי לזוגיות. אני חושבת שבכל דבר פופולארי יש משחקי כוחות טיפשיים ולעיתים שוביניסטיים והחוכמה היא להבדיל בין המדיה למציאות. וגם להבין שלכל נערה יש אופי ורצונות ותקוות לפני שהיא קוראת את הספר והם נשמרים גם לאחר מכן כך שספר אחד לרוב לא משנה את התפיסה שלנו לגבי העולם ולא גורם לנו לרצות דברים אחרים.

ואם זה ככה, למה כן לקרוא את התפסן בשדה השיפון? זה ספר שידוע שהוא משפיע על אנשים והמסרים והערכים שלו (שנהדרים בעיני) לא בדיוק עוזרים לנערה מתבגרת למצוא את מקומה בעולם. ומה עם ספר הילדים הענק וגנו? גם בו יש מסרים שעלולים להיתפס כנוצריים ויש בו תיאורים לא נעימים שיכול להיות שלא מתאימים לילדים קטנים. אבל הוא קלאסיקה סופר נחשב כתב אותו אז בכול זאת מקריאים אותו בגני ילדים. הכל עניין של תפסיה ובגלל שדמדומים נחשב כספרות נחותה אנחנו מרשות לעצמנו לשלול אותו ולהגיד שהוא לא בדיוק חינוכי. אבל אם להגיד את האמת אני לא חושבת שיש משהו בחיים האלה שהוא חינוכי. הכי לא חינוכי בעיני זה לפתוח ישראבלוג ולהיתקל בבלוג של פרו-אנה וכדומה. כל סוג של תרבות הוא שנוי במחלוקת אבל העניין הוא לחשוף את הילדים בצורה מבוקרת ועם מערכת ערכים ונורמות שמתאימה לאיך שאת רוצה לגדל את הילדה שלך, למשל שחבר של לא יכניס אותך להריון בגיל 19 ותדחי את הלימודים למתי שהוא אחר בפוראבר שלכם ביחד.

אני חושבת שצריך להיחשף לכל סוג של תרבות לא משנה באיזה גיל כי זה היופי של תרבות, היא מעצבת אותנו במובנים מסויימים אבל היא באה בנוסף ליצירות אחרות, עם מערכת ערכים שונה, שגם הן משפיעות עלינו. בסופו של דבר חינוך או ערכים מקבלים גם מהמדיה ומהחיים התרבותיים שלנו אבל גם מבית הספר של החיים. כך שלדעתי את השאלה שלך אפשר להפנות להרבה ספרים נחשבים יותר ונחשבים פחות מדמדומים ולשאול מה אם הילדים שלנו לא ידעו לנתח את הערכים שהספר מנחיל ויקבלו ממנו דברים שליליים.

זהו, חפרתי

 

[shaharEB]

ברוכה הבאה

תישארי איתנו

חפרת למופת

 

[O0NoNi0O]

תודה

 

[kinspirit]

אז ככה...

כאשר בחרתי את גיל 12 זה היה מהנסיון שלי, שאני יכולה להצביע בוודאות על הגיל הזה כנקודת מפנה בה התפיסות הרומנטיות שלי התחילו להתעצב. בשבילי זאת היתה הסדרה ד"ר קווין רופאה במערב (ה"זקנות" בינינו בוודאי זוכרות אותה) והקשר הרומנטי בין שתי הדמויות המרכזיות. אבל ברור שזה יכול להיות בכל גיל אחר גם.

הדילמה מבחינתי היא לא בגלל הקטע של הריון בגיל 19, או אפילו לשמור על הבתולין עד אחרי החתונה. אני מתכוונת יותר ליחס של אדוארד כלפיה. אפילו אני, בגילי המופלג, רק אחרי שקראתי את MD הבנתי באמת את המניעים שלו להתנהגות שבלה מתארת בT. לילדה/נערה צעירה אשר קוראת רק את T ושאר הספרים, עלול להצטייר הרושם המוטעה שבחור שמגלה כלפיה אובססיביות ורכושנות זה הדבר הכי רומנטי שיכול להיות. שזה בסדר שהבחור כועס עליה חלק מהזמן, אפילו כשהיא לא יודעת מה היא לא עשתה בסדר. שזה בסדר שהיא מוצאת את עצמה בעמדה של התנצלות מתמדת מולו.

ברור שיש עוד ספרים וסרטים רבים אחרים שיש בהם מסרים סמויים, יותר או פחות, אשר הילדים אמורים לספוג ולהפנים מהם, כל אחד בדרכו שלו, מסרים חינוכיים אלו ואחרים. בנוסף לדוגמאות שנתת יש גם את הדוגמה הקלאסית של "העץ הנדיב" שבקרב גננות רבות נחשב כסיפור שלא מתאים לגיל החינוך הרך. אבל אני חושבת שכן יש הבדל בין הספרים הללו ובין דמדומים. לא בגלל רמת הכתיבה אלא יותר בגלל שבספרים אלו המסרים נכתבו בכוונה תחילה ולכן נכתבו בדרך "מעודנת" יותר שאמורה להוביל את הקורא למסרים הנכונים.

 

[O0NoNi0O]

אני מסכימה איתך

לא חשבתי על המערכת יחסים של אדוארד ובלה מהבחינה הזאת ואת צודקת. למרות זאת אני לא יודעת להגביל או לדחות את הגיל באמת ישנה את השפעת המסרים הללו על ילדות. אני חושבת שכל קריאה בכל ספר צריכה להיות עם ליווי כל שהוא. דמדומים הוא ספר חמוד נורא, אני מאוד נהניתי לקרוא אותו, אבל אני לא חושבת שהוא השפיע עליי (לפחות הוא לא דומיננטי במודעות שלי) לגבי מערכות יחסים. כך שאני לא חושבת שצריך לדחות את גיל הקריאה של הספר כי הוא באמת לא מזיק בעיני... אבל אני חושבת שאת צודקת שיש נקודות בעייתיות במערכות יחסים בספר ואכן צרי להסביר מה חיובי ומה שלילי בהן.

 

[kinspirit]

 

[aviv32]

בתור אמא לבת- ועם כל הכבוד... אני לא חושבת

שאלו ספרים לגיל הנעורים. אמנם נכון שסטפני ייעדה אותם מלכתחילה לגיל הנעורים. אבל לא נראה לי שהיא התכוונה לגיל 12. אולי לגיל תיכון..
אני בתור אמא לשתי בנות ממש לא מתכוונת לתת להן לקרוא את זה בגיל כזה צעיר (אבל לכי תדעי, ובואי נודה, בנות ה-12 שאנחנו היינו אלו לא בנות ה-12 שיש כיום... אנחנו היינו הרבה יותר ילדותיות)
להראות להן את הסרטים- זה אולי כן (בגיל 14, לא בגיל בת מצווה), אבל את הספרים- רק יותר מאוחר.
אבל בואי נעבור את הגשר כשנגיע אליו, למה לצאת בהצהרות, בסוף עוד ייצא שאני אשב עם הילדה כשתהיה בת 9 לראות את הסרטים

 

[kinspirit]

אבל זה נכון מה שאמרת

בנות 12 של "דורינו" אלו לא בנות ה12 של היום. אני חושבת שעד שהבת שלי תגיע לגיל הזה כבר יהיה מקובל מאוד לקרוא בגיל כזה ספרים כדוגמת דמדומים.

והאמת שכל הדיון הזה איכשהו גלש ( סוג של באשמתי) לנושא היחס של אדוארד ומערכת יחסים בין בת לבן, אבל בל נשכח שגם הדמות של בלה היא לא בדיוק דמות לחיקוי מבחינה של דימוי עצמי.

 

[shaharEB]

אני קראתי את הספר בגיל 13 , ואני חייבת להגיד

שאני מבינה ממש את העניין שאת כותבת עליו, כי פתאום הבנתי כמה דברים בו הם לא באמת בדיוק כמו שהם בחיים (בלי קשר לערפדים ולאנשי זאב

)
אני עכשיו בת 17 , ואני חושבת שגיל 12 הוא הגיל שבו את תתלהבי מהספר כי הוא כזה חלומי ומסקרן והורס לחלוטין ! אבל-
מה שאת תתפסי ממנו עלול להיות מוטעה

אני חושבת שבגיל טיפה יותר בוגר..כמו 15, אפשר לקרוא את הספר. כי דמדומים הוא ספר להנאה, זה לא ספר שבא לחנך

 

[Mor L]

הספרנית בבאר שבע אמרה בדיוק את זה!

אמא אחת רצתה לקחת את הספר הרביעי לבת שלה ושאלה את הספרנית אם הוא מתאים לבת 12
והספרנית אמרה בבהלה ממש לא! זה לא מתאים לגיל הזה!

מתי אני אתן לבת שלי שתהיה לי בעזרת השם לקרוא/לראות את דמדומים?
כשאני ארגיש שהיא מוכנה נפשית לזה
זה יכול להיות בגיל 15 או אפילו 10
תלוי באישיות ובהתפתחות שלה

אמא שלי ראתה כשהיתה בסביבות גיל 12-10 את הסרט Hellraiser ומאז היא מפחדת רצח מסרטי אימה והייתי צריכה להשגיח עליה בכל סרטי פרדי קרוגר כשהייתי בת 12!

היא הדליקה את האור והדליקה את הרדיו, ואני כיביתי את האור וכיביתי את הרדיו

בגיל 8-7 כשראיתי את באטמן הראשון של טים ברטון עם ג'ק ניקולסון בתור הג'וקר, וראיתי אותו שורף בעזרת זמזם חשמלי על היד את ראש העיר והוא נהפך לערימת אפר - הייתי מזועזעת בפעם הראשונה שראיתי אבל מאז הבנתי ששום דבר לא מפחיד אותי כמעט בסרטים ושאני מטורפת על כל העל טבעי

כמו שאמרתי זה תלוי באישיות

 

[shaharEB]

גם תלוי באישיות

 

[גםצופה]

לדעתי זה גם תלוי בילדים עצמם...

יש לי בת שהיא כיום בת 13+ שלא התקרבה לדמדומים ולא להארי פוטר וגם לא לפרסי ג'קסון.. היא לא רוצה וזה גם לא מתאים לה.. ולעומתה יש לי אחיינית שכבר בגיל 10 קראה את הארי פוטר וכד'... כי זה התאים לאישיות שלה (שמאד בוגרת...)
לא יודעת מה שונה דמדומים מהארי פוטר למשל (אני עוד לא קראתי את דמדומים - אבל יכול להיות שבאמת בסוף אקרא אותם

)

 

[סלשה שי]

אכן אחלה של דיון!

אצלנו איזה קטע, היה הפוך. הבת שלי קראה את הספרים (בגיל 12 וחצי? 13?) ואחריה אני נדבקתי ונדלקתי.
כבר חפרתי פה על זה כמה פעמים אבל אני אגיד שוב.
למרות שהיא כבר קראה וזה, מבחינתי מה שמפריע כמודל לדור צעיר שמבסס על הספרים האלו את מודל האהבה, זה לאו דווקא הרכושנות והשתלטנות (כי דווקא יש גם לא מעט קטעים שבלה מאד אסרטיבית כלפי אדוארד). מה שהכי מעורר בי חשש זה המסר שהאדם הראשון שהיא התאהבה בו הוא האחד והיחיד לעולמי עולמים, ואם הם לא יכולים להיות יחד עדיף למות (או סתם לקפוץ מצוק גבוה) מאשר האופציה למצוא מישהו אחר, מישהו שיהיה מתאים יותר. ומה יהיה בחיים האמתייים? איך אפשר יהיה להסתדר עם האכזבה כשהאהבה הראשונה לא תעבוד? ואני מאחלת לכולן שתהיה להן יותר מאהבה אחת, עד שימצאו בגיל בוגר את זה שמתאים להן באמת.
שלא לדבר על זה שהנסיך על הסוס הלבן (כלומר הוולוו הכסופה) הוא כולו מושלם ומדהים ואין בו שום פגם, גם זה קצת בעייתי בעיני. אבל זה לא רק בדמדומים בעצם.
זהו חפירות.

 

[kinspirit]

מסכימה אבל...

הייתי רוצה לחשוב שהבנות ידעו לזהות את האינטנסיביות של האהבה של אדוארד ובלה ולהבין שלא כל אהבה ראשונה היא בהכרח כזאת. שזאת אהבה מעבר לאהבה רגילה, אפילו ראשונה. גם אני זוכרת את האהבות הראשונות שלי (שאומנם היו חד צדדיות, אבל עדיין), ואפילו כשהייתי בתוך הסיטואציה, לא חושבת שהרגשתי את הטוטאליות הזאת.

זה אולי מה שדווקא טוב בתיאורים הקיצוניים בספר, זה עושה את זה קצת לא מציאותי במידה מסויימת. כמובן שתמיד יהיו בנות שיקחו את הטוטאליות של האהבה הראשונה לקיצוניות, אבל נראה לי שאלו אותן בנות שיעשו את זה בכל מקרה, בלי קשר לספר.

 

[kinspirit]

משהו שכל הזמן קופץ לי לראש

ומציק לי נורא זה שאם תקחו למשל את הסיפור של רומיאו ויוליה, שאפילו סטפני מצטטת בדמדומים - הרי מדובר בשני בני נוער (היא בת 16 או אפילו 14 אם אני לא טועה) שמתאהבים, מתחתנים בניגוד לרצון ההורים שלהם ובסוף מתאבדים, שניהם, בגלל שהם לא יכולים לחיות אחד בלי השניה. והסיפור שלהם נחשב לאחד הסיפורים הכי רומנטיים ונחשבים בהיסטוריה האנושית!

אז כן, זה שקספיר לעומת סטפני, ברור שאין מה להשוות, אבל עדיין, כאשר מפשיטים את הסיפור שלהם מכל האלמנטים התקופתיים עדיין מדובר בשני בני נוער שאוהבים אחד את השני עד מוות. אז מה עושה את הקשר שלהם בסדר ואת זה של בלה ואדוארד לא? לפחות אצל סטפני בלה לא באמת התכוונה להתאבד (סוג של). אדוארד כן, אבל זה בסדר כי הוא הבחור

יש כמובן גם את הנקודה המעצבנת שיוצאים נגד העובדה שאדוארד הוא בן מאה ומשהו ומנהל רומן עם בת 17, ושזה כאילו בסדר רק כי הוא נראה בן 17. אבל כולם שוכחים את באפי ואנג'ל שגם ביניהם היה פער של איזה שמונים שנה ואף אחד לא הרים גבה על זה. וכן, שוב עולה פה העניין של כתיבה מול כתיבה, כי מי יעיז להשוות את הכתיבה של סטפני לזאת של ג'וס ויידן (האלוהים!!). אבל זה כבר חפירה בנושא אחר... סוג של

 

[Mor L]

צודקת בכל מילה!

זו צביעות להגיד שמסר במעטפת אחת הוא בסדר ובמעטפת אחרת הוא פסול.

מבקרי התרבות שלנו אשמים.

 

[ורדונה2]

ההבדל היחידי הוא שזה מקובל לרדת על דמדומים ועל האחרים פחות