גלות בני אושנק

[Dia Leoghann]

גלות בני אושנק - הקדמה

גלות בני אושנק היא סאגה אירית. אחת מאותן סאגות שמספרי הסיפורים (הפיליד והבארדים) היו זוכרים בעל-פה. גלותם של בני אושנק נחשב לסיפור הטראגי ביותר במיתולוגיה האירית, ואחד מהשירים בתוכו, "קינת דיידרה", נחשב לקינה הגדולה והמפורסמת במיתולוגיה. הסיפור לקוח מתרגומו של א.ה. ליהי (1905) לסאגה מתוך ספר ליינסטר שנכתב במאה ה-12 על פי ספר מהמאה ה-9. הסאגה מופיעה בגירסה זהה כמעט בספר הצהוב של לקאן, ובספר גלן מאס היא מופיעה בגרסה קצת שונה. בשיטת הסיווג הקדומה זהו אחד מהסיפורים הראשיים, כלומר סיפור שמותר לכל אחד לספרו. הוא מסווג בתור סיפור מקבוצת סיפורי "בריחה עם אהובים". על פי הסיווג המודרני, הסיפור הוא חלק ממעגל אלסטר, והוא סיפור הקדמה לסאגה הגדולה ביותר במיתולוגיה, "שוד השוורים בקולי", שהיא האודיסאה של המיתולוגיה האירית אם תרצו. אלסטר היא פרובינציה בצפון אירלנד. בירת הפרובינציה היא אמיין מאכה. מלך אלסטר בתקופת הסאגה הוא המלך קונור שהיה ידוע בחוכמתו, ונאמר שרק המלך שלמה היה חכם ממנו. לצידו של המלך קונור עומד הדרואיד קאת´בד, ונאמר בספרות שבאלסטר "איש לא דיבר לפני המלך, והמלך לא דיבר לפני הדרואיד". אני מקווה שתהנו.

 

[Dia Leoghann]

חלק א´ - נבואת קאת´בד

בביתו של פיילמיד בן דאל, הלא הוא משורר המלך קונור, מלך אלסטר, ישבו אנשי אלסטר והרוו את צמאונם בשיכר. לפני הגברים עמדה אשת פיילמיד כדי לשרתם, והיא בהריון מתקדם. סביב השולחן הועברו קרנות השתייה ומנות המזון, והחוגגים זימרו בקול שיכרותם. כאשר הגברים רצו לנוח על משכבם, יכולה היתה גם האישה לפרוש למיטתה, אך בדרכה, כשחצתה את ההיכל, צעק העובר ברחמה, והצעקה נוראית כל-כך, ששמעו אותה בבית כולו ובחצרות שסביבו. ולשמע הצעקה קפצו כל הגברים ממקומם והתקבצו זה לצד זה. "אל יזוז איש מכם!" גער בהם סנשה בן אילייל, "הביאו את האישה לפנינו, כדי שנלמד מה פשר הזעקה הזו". אז הביאו את האישה לפניהם, ובעלה פיילמיד דיבר אליה: מה היא זו הצעקה, הרמה בכל הזעקות אשר ברחמך סוערת ארוכה וקולנית? את כל אוזני אורחינו ניקבת בזעקת הצעקה. זו הצעקה מתוך בטנך הנפוחה החזקה, מטילה בי מורא, כי זו הצעקה מכה בליבי הנקרע באימה, ונאנק בכאב. אז פנתה האישה אל קאת´באד הדרואיד, כי איש בעל ידע הוא, וכך אמרה לו: הטה אוזנך אלי קאת´באד יפה הפנים, אתה הכתר שבכבודנו, משבט האצולה אתה, גדול עוד יותר מן המרומם מכולם. הראה לנו את הידע אשר הדרואידים יודעים, כי בדברי חוכמה חפצתי, אך מהן לא מצאתי, וגם פליימיד לפיד החוכמה אינו מוצאן. גם האישה הנבונה אינה יודעת מה ברחמה איני יודעת דבר על הזעקה שאת בטני קרעה. אז אמר קאת´בד: זו עלמה שזעקה בפראות בשעה מאוחרת. מחלפות שערה היפה על כתפיה, ועיניה כחולות יהיו ואציליות, ולחייה כמו צמח האצבעונית יאדימו. על גוון עורה יהללוה כולם, צח הוא כשלג שזה עתה מן הרקיע ירד. שיניה ללא דופי יהיו, מלאות זיו והדר. שפתיה אדומות כאלמוג, אישה יפה היא, עבורה יבואו גיבורי אלסטר על מרכבותיהם להלחם, ולמענה למות. זו אישה שאת הזעקה הזו זעקה, זהובת שיער מתולתל וגבוה. באהבתה צ´יפים רבים יחפצו, ומלכים רבים את טובתה יחפשו. אל המערב תמהר, ואיתה שולל ילך צבא גדול אשר מאלסטר יגנב. אדומות כקורל יחייכו שפתיה, יחשפו את לובן הפנינה של שיניה. אכן, יפה היא זו האישה, ומלכות גדולות ישתוקקו לגוף כשלה ללא דופי או פגם. אז הניח קאת´בד את ידו על בטן האישה, והילדה הקטנה נעה תחת ידו. "אכן כן," אמר הדרואיד, "ילדה יש לנו כאן: דיידרה* יהיה שמה, ורעה גדולה תהיה עליה." לא עברו ימים רבים והילדה נולדה אל העולם, ואז שורר קאת´בד: הו דיידרה! הרס גדול תגרמי את. מפורסמת, ויפה וחיוורת. לפני שבת פיילמיד מבין החיים תפרד, כל אלסטר תבכה מעשיה. אכן רעה תבוא בעוד זמן עלייך עלמה יפה. שמעי זאת: בני אושנק, שלושת הצ´יפים המרוממים אל הגלות יאלצו הם לנוס. כל עוד את בחיים, מעשה נורא יהיה באמיין, אם כי מאוחר יהיה: מאוחר עוד יותר יהיה, וצער, כי סרבו לשמוע לעצתו של שומר בנו העוצמתי של רוג. הו גבירה חשובה! לך חייבים נהיה את גלות פרגוס, בן המלך קונור אותו כולנו מעריצים, כאשר פיאכנה נפצע ומת. הו גבירה חשובה! הכל אשמתך היא! גרק, בן ילאדה, יפול. וכשחייו של אאוגן מק דורהה הגדול יגדעו, לא יפחת כאבנו. מעשה מר תעשי, וחמת זעם תשתולל נגד מלכיה המהוללים של אלסטר. ובאותו מקום בו יחפרו את קברך הקטן, על דיידרה עוד ישירו במשך שנים רבות. "הבה ונהרוג את הילדה!" קראו צעירי אלסטר. "לא!" אמר קונור, "הביאו אותה אלי בבוקר, ואני אגדל אותה לפי רצוני, והיא תהיה אישתי, ובחברתי היא תחיה." * פירוש השם דיידרה הוא "סכנה".

 

[Dia Leoghann]

חלק ב´ - בני אושנק

אנשי אלסטר לא העיזו להניא את המלך קונור מהחלטתו, והנערה גדלה במבצר שהיה שייך למלך קונור לא הרחק מ"הענף האדום" (אחד מארמונותיו הראשיים של המלך). דיירדרה גדלה והפכה לנערה היפה ביותר בכל אירלנד ואיש לא הורשה לראות את פניה פרט להוריה המאמצים ובעלה לעתיד – המלך קונור. עד שתהפוך למלכתו לא אישר המלך לאיש להיכנס לארמונה של דיירדרה, פרט ללבורקאם שדרשה להיות המחנכת והמורה של הנערה, ואפילו המלך לא העיז להתנגד לדרישתה של הדרואידית הסאטיריקנית הגדולה. תחת השגחתה של הדרואידית למדה דיירדרה את כל סודות הטבע, הפיוט, הרפואה והיקום. באחד מימי החורף הקרים אביה של דיירדרה עמל בשלג על פשיטת עורו של עגל על מנת להכין לבתו המאומצת את ארוחת הערב. דמו האדום של העגל התערבב בשלג הלבן, והנערה ראתה עורב שחור יורד אל הדם כדי לשתות ממנו. "לבורקאם," אמרה דיירדרה למורתה, "האיש אשר אותו אוהב יהיה האיש אשר בו אראה את שלושת הצבעים האלה. שערו שחור כנוצות העורב, לחיו אדומות כדם, ועורו צח כשלג." "מזל רב לך ילדתי!" אמרה לבורקאם, "כי לא רחוק הוא האיש הזה מכאן. נמצא הוא במבצר הקרוב, ושמו הוא נישו, בנו של אושנק""בריאותי תחדל להיות תקינה," ענתה דיירדרה, "עד שיבוא היום שבו אזכה לראותו." ביום אחר היה נישו לבדו על סוללת מבצר אמיין מאכה (בירת אלסטר), והא שלח אל הרוחות את קריאת הקרב הפיוטית שלו. קריאת הקרב של בני אושנק היתה ידועה בכל אלסטר. כל חיה וכל פרה ששמעה את קריאת הקרב של בני אושנק היתה מניבה שני שליש יותר חלב מביום רגיל, וכל אדם אשר שמע אותה דימה אותה לקריאת אושר ושימחה הפונה אליו. טובה עוד יותר היתה אומנות הלחימה של בני אושנק. לו היו אוספים את כל גיבורי אלסטר להילחם כנגד שלושת בני אושנק בעמדם גב אל גב, לא היו גבורי אלסטר יוצאים כשידם על העליונה – טובים כל-כך היו הם בבלימה והגנה. וגם קלי רגליים היו בני אושנק, והיו נוהגים לרדוף אחר עדרי הציד עד שהיו בעלי החיים מתמוטטים מאפיסת כוחות. כעת כשהיה נישו לבדו על הסוללה חלפה על פניו במהירות דיירדרה שהתחמקה מביתה כששמעה את קריאת הקרב הנהדרת. תחילה לא ידע הוא מי היא. "נאה היא הפרה החולפת על פני בזריזות!" קרא אליה נישו. "נאות מאוד הן הפרות, במקום בו השוורים אינם בנמצא!" ענתה דיירדרה. "שור יש לך!" קרא נישו שזיהה לפתע את הנערה, "השור של כל הפרובינציה – קונור מלך אלסטר!" "אם היה עלי לבחור בין שני שוורים, בוחרת הייתי בשור הצעיר, בשור כמותך" אמרה הנערה. "לא, אינך יכולה!" הזדעק נישו, "חושש אני מנבואתו של קאת´באד!" "מהי כוונתך? המסרב אתה לי?" "אכן כן" ענה האיש, אך מיד קפצה עליו דיירדרה ואחזה בשתי אוזניו. "שתי אוזנייך יהיו אוזני בושה ולגלוג אם לא תישא אותי איתך!" קראה הנערה בקול. "שחררי אותי אישה, וכדברייך אעשה." אז קרא נישו את קריאת הקרב הפיוטית שלו, ואנשי אלסטר שמעו אותה, וקמו בזה אחר זה. ובני אושנק מיהרו לשמע הקריאה לבוא לעזרת אחיהם. "מה עשית?!" הזדעקו אחיו של נישו, "הישמר בל תהיה זו אשמתך שמלחמה תפרוץ בין בני אושנק ובין אנשי אלסטר!" סיפר נישו לאחיו את כל אשר אירע ועל הג´יס שהטילה עליו דיירדרה (ג´יס היא מחויבות של כבוד. אלו מילים שנחשבות לבעלות כוח מאגי וחייבו את האדם שאליו הופנו לפעול לפיהן, או שדינו יהיה השפלה במקרה הטוב, או מוות במקרה הגרוע). "רק רעה תצמח ממעשיך נישו," אמרו לו האחים, "אך כל עוד אנו בחיים לא תדע בושה והשפלה. ואנו ננדוד עם הנערה לארץ אחרת, כי אין מלך בכל אירלנד שיסרב לקבל את פניהם של בני אושנק". עוד באותו הלילה אספו בני אושנק את אנשיהם, שלוש פעמים חמישים לוחמים, ושלוש פעמים חמישים נשים, ועוד עבדים, כלבי צייד ובקר, ויצאו לנדוד.

 

[תיאולוגיה]

"המשך נא, מספר הסיפורים..."

אמר נער צעיר ונלהב, ומייד ניחם על עזות פניו. כולם ישובים בדממה מסביב לאח ועיניהם תלויות בפיו של מספר הסיפורים שעד עכשיו סיפר בקול חרישי את סיפורו, כשח לעצמו את סיפור המאורעות. מספר הסיפורים מביט למרחקים, לוגם בהיסח הדעת וויסקי חם עם תבלין ציפורן ולא שמע את הפצרות הנער. השתיקה מתעצמת ומתוכה צפות תמונות חיות של זמנים שהיו ואינם. הזקנים עוצמים עיניים ומהרהרים. הנשים מזמזמות חרש שיר עתיק. עיני הילדים זוהרות ככוכבים. מספר הסיפורים מניח את כוסו בזהירות, וממשיך: "........

 

[Dia Leoghann]

לצערי תאלצו לחכות

אני יוצא לקורס עד יום חמישי ואמשיך את הסיפור כשאחזור. עמכם הסליחה...

 

[תיאולוגיה]

קלאסי... !

זה הקטע שבו מספר הסיפורים לוגם מכוסו ונותן לקהל השומעים למות מסקרנות.... שיהיה לך קורס נעים

 

[Dia Leoghann]

חלק ג´ - בני אושנק בארץ אלבה

במשך זמן רב נדדו בני אושנק ודיירדרה באירלנד תחת חסותם של איש זה או אחר. פעמים רבות ניסה המלך קונור לפגוע בהם והציב להם מארבים רבים. לבסוף נאלצו בני אושנק לברוח אל הגלות, והם הגיעו אל ארץ אלבה (סקוטלנד) ובאדמות הפרא שלה הם מצאו את ביתם. היה זה בחורף קשה אחד כאשר לא הצליחו בני אושנק לצוד להם מזון מחיות הבר, והם נאלצו לקחת בקר בכוח מעדריהם של תושבי אלבה. גברי אלבה הכעוסים התאספו כדי להמיתם, ובני אושנק שוב נסו על נפשם, והפעם מצאו מקלט אצל מלך אלבה, ובחצרו הפכו לגיבורים ושירתו אותו במלחמותיו. אולם, בני אושנק בקשו לבנות להם בתים ביערות שמחוץ לארמון כיוון שחששו שכאשר יראה מלך אלבה את דיירדרה ירצה אותה לעצמו, ויהרוג אותם. באחד הימים משרתו האישי של מלך אלבה יצא בבוקר אל היערות והגיע לביתו של נישו, ושם ראה את נישו ודיירדרה ישנים במיטתם. נדהם המשרת מיופיה של האישה ורץ אל מלכו והעיר אותו. "עד היום מלכי," אמר לו המשרת, "לא מצאנו לך אישה הראויה לך. אולם נישו בן אושנק ישן עם אישה הראויה אפילו לקיסר העולם המערבי! הבה נהרוג את נישו ואישתו תשב לצד כסאך." "לא אנחנו נהרוג אותו," אמר המלך, "אך אתה, התכונן ללכת אליה בכל יום ולחזר אחריה בסתר בעבורי". וכך אכן היה. בכל יום היה המשרת מגיע ומחזר אחר דיירדרה עבור מלך אלבה. אולם לא משנה מה היה אומר המשרת, דיירדרה היתה דוחה את חיזוריו ואפילו מספרת עליהם לבעלה נישו. ומכיוון שסירבה לחיזורי המלך, היה זה שולח את בני אושנק אל הסכנות, המלחמות והמאבקים, אולי שם ימצאו הם את מותם. אולם בני אושנק תמיד חזרו מן הקרבות שידם על העליונה, והמלך לא השיג דבר. כעת, אפילו מלך אלבה לא היה מוכן להגן על בני אושנק, ואנשי אלבה, שרצו להתנכל להם עוד מאז גניבת הבקר, התאספו כדי לפגוע בהם. אך החדשות על כך הגיעו אל דיירדרה מפי משרת המלך, והיא אמרה לנישו: "עליך לעזוב עכשיו! אם לא תעזוב הלילה, עם בוקר תמצא את מותך!" ובאותו לילה צעדו שוב בני אושנק מביתם, וחנו על אי לא הרחק מן החוף. כעת החדשות על מעלליהם של בני אושנק באלבה כבר הגיעו אל אנשי אלסטר והם פנו אל המלך קונור ואמרו לו: "נורא יהיה, הו קונור, אם בני אושנק יומתו בארץ אויב בגלל אישה מרשעה. עדיף יהיה לו יהיו הם תחת הגנתך כאשר יובא עליהם מותם. עליהם לשוב לאדמתם, ואל לנו להניח להם ליפול לידי האויב." (מה שבני אלסטר אומרים הוא שבני אושנק יומתו בכל מקרה, הרי זו נבואת קאת´בד, ועדיף שיומתו באלסטר מאשר בארץ אויב. אין הכוונה שהם עצמם יהיו אלו שיהרגו אותם). "הביאו אותם אלינו, אם כך" ענה המלך קונור, "ושילחו אליהם אנשים לשמור על ביטחונם".

 

[Dia Leoghann]

חלק ד´ - השיבה הביתה וקינת דיירדרה

כך יצאו שלושת בני אושנק עם דיירדרה ועם כל אנשיהם את סקוטלנד. איתם הלכו גם פרגוס, דובטה והנסיך קורמאק בן קונור שהיו אמורים להבטיח את שלומם של בני אושנק באירלנד. בהגיעם למחוז בוראך´ שבאירלנד עצרו אותם תושבי המקום והזמינו אותם למשתה גדול שערכו בשבילם למעשה את המשתה ערכו תושבי המחוז במצוות המלך קונור. פרגוס, דובטה וקורמאק לא יכולים היו לסרב להצעה כיוון שסירוב היה פגיעה בכבודם של בני בוראך´, ולכן נותרו שם במשתה במשך שלושה ימים. לעומתם בני אושנק היו חייבים לסרב להצעה, כיוון שהשתתפותם במשתה באירלנד לפני הגיעם למלך קונור שעתיד לפרוס עליהם את הגנתו וחסותו היתה נחשבת לפגיעה בכבוד המלך. בני אושנק המשיכו בדרכם בליווי פיאכה בנו של פרגוס, עד שהגיעו לחורשות שסביב אמיין מאכה בירת אלסטר ומקום מושבו של המלך קונור. באותו היום הגיע לארמונו של קונור שבאמיין מאכה, אוגאן בן דורטאכט. אוגאן הגיע אל קונור כדי לבקש שלום ביניהם לאחר ששנים רבות שררה ביניהם מלחמה. קונור הציע לו שבתמורה להסכם השלום יצא אוגאן עם לוחמי אלסטר להרוג את בני אושנק שנמצאים בכניסה לאמיין מאכה. אוגאן יצא ברכיבה עם לוחמיו לקבל את פניהם של בני אושנק ומצא אותם בקצה החורשה שלפני אמיין. אוגאן זיהה את נישו ואת פיאכה בן פרגוס שעמדו זה לצד זה, וניגש אליהם. לפתע הוא שלף את חניתו והטיל אותה בעוצמה לכיוונו של נישו, אך פיאכה שהבחין בחנית זינק בכל כוחו, השליך את ידיו סביב נישו והגן עליו בגבו, בעודם נופלים יחדיו לארץ. החנית חדרה בעוצמה את גופו של פיאכה, והמשיכה בדרכה דרך בטנו של נישו עד ששברה את גבו. כשהכה גופם באדמת החורש, כבר היו שניהם ללא רוח חיים. התוצאה של המעשה הנורא היתה קרב נוראי בחורשות אמיין מאכה. לא היה אדם שהיה אז בין העצים שהצליח לחמוק מחודי חניתות או להבי חרבות. כל בני אושנק ואנשיהם נפלו בקרב הנורא הזה, ועשרות מלוחמי וגיבורי אלסטר. דיירדרה הובאה אל המלך קונור שידיה קשורות מאחורי גבה, והיא שוררה לו את קינת דיירדרה לבני אושנק: לוחמים ללא חטא, גבוהים ויפים הם חיילך החוזרים לביתם. אך כשבני אושנק לביתי היו שבים ניראו הם גדולים מחיילך כולם. עם כוסית תמד אגוז היה נישו יקירי בא אלי לרחוץ ליד האח החמה, אלאן על גבו עצים לאש הביא, וארדאן שור או חזיר לארוחה. גם אם נראה לכם מתוק אותו היין שקונור תאב המלחמה שותה בהיכלו, במקום בו המפלים שוצפים קוצפים טעמתי בכל יום את העולה עליו במתיקותו. וכשנישו האציל תחת צלו של עץ את להבת הבישול בין הכלים היה מדליק, אזי מתוק יותר מכל מזון הטובל בדבש היה בשר ציידו של בן אושנק. אם כי יפה קריאת קרנות המלך, ומתוקה נגינת חליליו שהתחילה לא מכבר, אומר לך ללא חשש ללחנים יפים מאלו האזנתי בעבר. אם כי חלילים וקרנות צלילם הוא צח, ואם כי קונור בשמעו אותם ישמח, קסום יותר, יפה יותר, יקר יותר היה קולם של בני אושנק. כמו אדוות גלים היה קולו של נישו, ולהאזין לו לעד יכולתי. לארדאן קול הבריטון, ולאלאן קול הטנור שהדהדו בתוך ביתי. כעת נישו שוכב בתוך קברו, משמר עלוב סיפקו לו חבריו בני עמו מזגו את כוס קצו גביע מורעלת, כוס מותו. אה! אחים יקרים! אדמותיכם יפות אנשיכם גאים, אף כי אדמתכם אדמת טרשים: אך אבוי! היום אין לי בשביל מה להשכים ולהמתין לשובם של בני אושנק. אהבתי כל כך את המחשבה החדה והצודקת הנער הביישן האהוב, את תשוקתו. אהבתי איתו ביערות לנדוד, ובהנץ הבוקר בבגדיו להלבישו אהבתי את עיניו החומות, שנערות כה העריצו, שאת אימתן הפילו על אויביו. אהבתי את קול הטנור העולה בין העצים באסיפת הערב כשעייפו כבר אנשיו. שינה כבר לא תיפול עלי את ציפורני בוורוד כבר לא אצבע. את שעות ההמתנה כבר לא תשבור שימחת שובם של בני אושנק. בחצי הלילה ושינה עוד לא מצאתי, אין מיטה אשר אותי תרצה לשאת עם מחשבות אימה המתרוצצות עוד בראשי איני מוצאת רצון לאכול או לחייך. בין אנשיה הגאים של מזרח אמיין זמן לאושר לא נותר לי כי לא שלווה, לא שמחה ולא מנוחה אמצא גם בבית מפואר, ובמחלפות יוקרה.

 

[Dia Leoghann]

חלק ה´ - החורבן, התגשמות הנבואה

במשך שנה שלמה ישבה דיירדרה עם המלך קונור בארמונו, ובכל אותה שנה לא צחקה, לא חייכה, ולא היתה מרימה את ראשה מבין ברכיה. כאשר היה מבקש ממנה המלך לשיר, או היה מביא לה ליצנים שיבדרו אותה, היתה שרה להם את שיר הקינה, וכשהיה קונור מנסה לנחם אותה היתה עונה לו: או קונור! מה זאת חשבת? קינתי וצערי חלפו מחיי? הצער שגרמת לי ילווה את כל ימי, אך רק לזמן קצר תימשך אהבתך אלי. את האיש היפה ביותר שאהבתי בחיי, את האיש שאהבתי מכל קרעת מעלי: פשעך גדול מנשוא! כי עד יום מותי לא אזכה לראות את פני אהבתי. בלכתו נשארתי רק אני ביגוני לפני עומדת רק דמותו של בן אושנק כמו צל לבן על פני גבעה שחורה את כל כולי אתן כדי בו לזכות בחזרה. רואה אני את לחייו וורודות כמו פרחים קו מצחו וגבותיו שחורים. שפתיו הן אדומות, ולבנות כשלג צח שיניו הבוהקות באור פנינים. היטב הכרתי את בגדיו המכובדים, לבושם של לוחמי אלבה העתיקים: שמלת שני כמו של איש חצר, מעוצבת בפסי זהב וארגמן ממשי עשויה היא חולצתו ומפז היא יקרה, מאה פנינים תפורות בין גלימותיו בחוט ברונזה לבנה. חמישים אונקיות שוקלים תפרי מחלפותיו בידו אני רואה את כת חרבו הזהובה שתי חניתות אוחז הוא, חודן ירוק הוא ונורא סביב מגנו ציפוי זהב צהוב ובמרכז תחריט זהוב! חורבן הביא, הו פרגוס הנפלא את הים חצינו, ומבטחינו שמנו בו אך כבודו בכוס שיכר נקנה מכבודו נושל כל מעשה גבורה. אם כל גבורי אלסטר היו כאן נאספים לפני המלך קונור, ולי אותם היו נותנים, הייתי מוותרת על כולם ללא חשש אם בנישו בן אושנק אוכל לזכות שוב מחדש. אל תשבור את לבי היום, המלך, כי בקרוב, למרות גילי, מגיע יום מותי צערי חזק הוא מעצמת הים. אך דע לך קונור, כי אמת הם כל דברי כעת שמעו פרגוס, דובטה והנסיך קורמאק את כל אשר קרה: על בגידתו של המלך קונור ועל מותם של בני אושנק. הם מיהרו לאמיין מאכה כדי לנקום באנשיה. דובטה הרג במכת חנית את מיין בנו של קונור ואת פיאכנה נכדו. פרגוס הרג את הנסיך טרייגטרן ואת אחיו. קונור אסף במהרה את צבאו ובא להתייצב נגדם, ובאותו היום נפלו שלוש מאות מלוחמי אלסטר הגדולים, דובטה טבח בבנות אלסטר, ולפני שהשמש שקעה הספיק פרגוס להעלות את אמיין מאכה כולה באש. אחר-כך ברחו פרגוס דובטה וקורמאק לגלות ואיתם הלכו עוד שלושת אלפים מלוחמיה האמיצים ביותר של אלסטר. הם מצאו מקלט בחצר המלכות של פרובינציית קונכט אצל המלך אילייל והמלכה מייב. לאנשי אלסטר לא סלחו הגולים מעולם. במשך 16 שנה לא הניחו הגולים לנשות אלסטר להפסיק לקונן על בניהן ובעליהן ולו ללילה אחד. לאחר שנה שלח המלך קונור הודעה לאאוגן בן דורט´אקט (אותו אחד שהרג את נישו בן אושנק) שעליו להגיע לארמון הענף האדום. וכאשר הגיע אאוגן לארמון שאל קונור את דיירדרה: "את מי שונאת את יותר דיירדרה, אותי או את אאוגן בן דורט´אקט?" "למרות שפשעיך גדול מנשוא מלכי, שונאת אני את אאוגן יותר מאשר אותך." "אם כך," ענה המלך, "כיוון שאני לא הצלחתי לרומם את רוחך, עלייך לצאת מן הארמון בחברתו של אאוגן ולבלות במחציתו שנה שלמה." וכך יצאה מרכבתו של אאוגן מאמיין מאכה. אאוגן עומד בקדמתה, וקונור מאחוריו. וביניהם דיירדרה, מבטה רייקני אך נוקב, ללא אושר או שמחה, אך עדיין היתה היא היפה בנשות אירלנד. מבטה חלף מאאוגן לקונור ללא הרף, והשנאה היוקדת החלה לחלחל אל עיניה ולהביא איתה את סף היאוש. "אה דיירדרה!" פנה אליה קונור כשהבחין במבטה החולף ממנו לאאוגן וחזרה, "מבטך מזכיר לי את מבט הכבשה הנמצאת בין שני איילים!" בהביטה קדימה הבחינה דיירדרה בסלע גדול העומד לצד הדרך. היא כופפה את גופה הצידה, ולפני שקונור הספיק לצעוק לאאוגן הרכב לעצור את הסוסים הדוהרים, הוטח ראשה של היפה בנשות אירלנד בסלע הגדול וגולגלתה נשברה. כך הגיעה דיידרה אל מותה. נבואת קאת´באד התגשמה. אנשי אירלנד רצו לקבור את דיירדרה לצידו של נישו בן אושנק על גדת אגם קטן באלסטר, אך המלך קונור סירב וציווה לקבור אותה בצידו השני של האגם וכך היה. אך ברבות השנים, צמח מעל כל קבר עץ, וצמרותיהם של שני העצים התאחדו ויצרו קשת ירוקה מעל האגם הקטן, וכך שוב שילבו נישו ודיירדרה את זרועות אהבתם, ועצים אלו עדיין עומדים כך יחד מעל לגדות אותו אגם. --------------------------------סוף------------------------------

 

[תיאולוגיה]

כל כך יפה...

אני מזמינה אותך לספר את הסיפור הזה לילדים, אם תרצה. המשך במסרים. גם אשים את המאמר במאמרי הפורום. התרגום פרי עטך?

 

[Dia Leoghann]

אכן כן...

זהו באמת אחד הסיפורים היפים יותר. התרגום לעברית הוא שלי, והוא מתורגם מהתרגום מאירית לאנגלית של ליהי מ-1905. המקור מופיע בספר ליינסטר. בפורום פגאניות ישנה גרסה שכתבתי במשותף עם ג´סטין אנג´ל, הוא מכיר גרסה מתוך ספר אחר, נדמה לי הספר של גלן מאס, שם יש תוספת יחסית מאוחרת של החיים של בני אושנק בסקוטלנד, כולל שיר הפרידה של דיירדרה מסקוטלנד האהובה. היפה בסיפור בפורום פגאניות הוא שאני וג´סטין בעצם שילבנו את שני הסיפורים יחד, ויצרנו סיפור טיפה יותר מיוחד.

 

[תיאולוגיה]

כמתרגמת בעצמי

אני יודעת להעריך עבודה טובה כשאני רואה אותה, וכל הכבוד על ההשקעה. שנית, אני עדיין מקווה לשמוע אותה חי

 

[תיאולוגיה]

גלות בני אושנק