היי טל

[danver111]

היי טל

היי, אני בת 23 נמצאת במצוקה.(את ההודעה כתבתי גם בפורום גאווה נשית וגם בפורום התלבטות, אני באמת מרגישה אבודה ומנסה הכל) היה לי קשר ארוך עם בחור (3.5 שנים) שברובו חשבתי המון מחשבות טורדניות וכפייתיות שלא ידעתי מדוע הן מגיעות, אבל סבבו סביב הרגשות שלי אליו, אם אני באמת רוצה את זה, אולי אני מפספסת בנים אחרים, לא רוצה להיות נשואה מגיל צעיר וכו'. נפרדתי ממנו והייתה לי תקופה מעולה של שנה ועכשיו שוב יש לי חבר, הכל התחיל מדהים ואחרי חודש חזרו המחשבות האלה. החבר הנוכחי הרבה יותר מוצא חן בעיני מהקודם, הסקס טוב והוא באמת באמת מתוק ואני מרגישה אליו הרבה ומצליחה להינות ולא רק לחשוב מחשבות. קצת רקע על עצמי: יש לי אח גדול ממני שיצא מהארון כשהייתי בת 16, אותי זה לא ממש הפתיע וכמובן שכ"כ קיבלתי את העניין אבל המשפחה שלי לא. אמא שלי הייתה שבורה מזה, הרגשתי ש"בונים" עלי עכשיו, היו לה כל מני יציאות- שלא תהיי כמו אח שלך וכו'. אני זוכרת שהוא אמר לי פעם - לך אסור להיות לסבית את תשברי לאמא את הלב. אני חושבת שמאז יש לי פחדים שבאים בתקופות, חזקות ופחות חזקות על ה"אסון" שיקרה אם אגלה שאני לסבית. יכולתי לראות בחורה ולחשוב שהיא מושכת אותי ואז להיכנס לכזאת היסטריה (אוי לא אוי לא אוי לא, בערך ככה) בתקופת ה"לבד" שלי נהניתי לפלרטט, להכיר בנים, לא להתחייב פשוט לזרום ולהינות ולהתאהב ולהידלק וכו'. להיות חופשיה. רק כשהצד השני מתחיל לרצות אותי ונהיה משהו יותר אינטימי ורציני- אני מתחילה עם המחשבות. לפני יומיים התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי וסיפרתי ממש ככה את הדברים לפסיכולוגית. היא כמובן ישר אמרה שכמובן שזה מתקשר- עניין הלסבית ועניין המחשבות הכפייתיות בקשרים רציניים, שזה לא סתם קורה שם. אני מרגישה שאני מפחדת פחד מוות מלהיות לסבית, שזה חיים קשים, שזה לפגוע במשפחה ובמיוחד באמא שלי שארסק אותה ואני מפחדת שהיא תעשה לעצמה משהו. שאני אהיה "שונה" ו"מוזרה". אני נורא ליברלית בנושא, ואני יכולה לדקלם שעות שלהימשך למישהי ולרצות לעשות איתה דברים לא "אומר" שזהו, נגזר גורלי ואני לסבית, אבל כאילו אני לא מעיזה באמת לחשוב על האופציה שאני "כזאת". אף פעם לא ממש התאהבתי במישהי או ממש רציתי אותה, אבל אני בטוחה שיש לי משיכה כלשהי ושזה אפילו הגיוני. עדיין משהו בי מפחד ולא מוכן לקבל את האופציה שאולי אני לסבית וזהו. אני מתחילה להריץ בראש כל מני בנות שחשבתי שהן מושכות. אני באמת כן נמשכת לבנים ורוצה אותם ומתרגשת מהם. לא אכפת לי לרצות גם בנות, אני פשוט רוצה להפסיק לפחד עד כדי כך ואני לא מצליחה. הפסיכולוגית אמרה שיהיה לי שבוע מאוד קשה מבחינת חרדות ואני פשוט יושבת עכשיו בעבודה שלי וכותבת ורוצה לבכות (אבל מתביישת שיראו אותי), ובנוסף גם המלחמה עושה לי רע, אבל זה לא קשור. כמובן שלא סיפרתי לאף אחד, רק לחברה אחת שעברה את זה בעצמה בגיל מאוד צעיר והיא היחידה שמבינה. מאוד קשה לי עם החבר עכשיו. אני כל הזמן אומרת "מה זה משנה, אני לסבית", אבל אתמול סיפרתי לו, הוא היה מקסים וזה לא הבהיל אותו, וזה קצת הקל עלי לספר לו ולא להסתיר, אבל עדיין, זה לא משנה, אני נמצאת בחרדה, אפס אנד דאונס. אוף רע לי כל כך, אבל לכתוב כאן עושה לי טיפ טיפונת יותר טוב תודה על הסבלנות

 

[טל קרויטורו]

חרדה ומחשבות טורדניות על האם אני לסבית או לא

שלום לך, בהודעה שלך את מעלה מספר נושאים, שניים מהם נמצאים כבר בכותרת הודעתי - הראשון הוא חרדה ומחשבות טורדניות השני הוא האם את לסבית או לא. הנושא הראשון לא רק עשוי לפגום מאד באיכות חיים ולגרום לתחושת מצוקה קשה, אלא גם עשוי שלא לאפשר בחינה רלוונטית של הנושא השני בו יש לך מונופול על הידע. בנוסף, לכל סוג רגש יש כיוון ויש עוצמה. לפעמים הכיוון בהחלט סביר בהקשרו, אבל העוצמה היא הבעייתית ובה יש לטפל. כדאי לדעת: סימפטומים מסוימים של חרדה עשויים לבוא לידי ביטוי בצורת ספק מענה ומחשבות טורדניות בנושאים שונים, כולל בנושא הנטיה המינית. נושא שלישי שהזכרת הוא המערכת המשפחתית למשל מול אמך ואחיך, התפקיד שלך בה והשלכותיו. טיפול רלוונטי יכול לסייע לך בנושא הראשון והשלישי, מדבריך נראה שכדאי לוודא שהטיפול רלוונטי גם להפרעות חרדה.