תלתן אירי ירוק
New member
התופעה האלוהית.
לא בכדי, בחרתי לציין ככותרת את נושא האלוהות כתופעה. אין ספק כי דבר זה, שנגזרות שלו השפיעו, משפיעות ותשפענה על האנושות ככלל ועל האדם בפרט, מהוות אולי את האלוהות כתופעה המיוחדת והמוזרה ביותר, שמתחבט בה האדם. ומהו האלוהים? מהיכן הגיע ולאן פניו מועדות? האם הוא חלק מתוכנית גדולה יותר, או הוא זה שהגה והוציא אל הפועל, את מה שמכונה בפינו ``חיים`` (על כל המשתמע מכך)? כל אלה הן שאלות אוניברסליות מחד וּורסביליות מאידך, המוכיחות בודאות את קיומו של האלוהים במובן הגשמי-אנושי. המאפיין את כל בני האדם וכל מיני האלוהים שהמציאו לעצמם, הן התכונות הגלוריפיקציוניות לדמות האלוהית, שעדיין משאירות בתחום הרציונל את שהדעת מסוגלת לסבול. התפיסה האנושית של האל ממשית היא. למרות זאת, אין אנו יכולים להגדיר את טבעו מלבד היותו קיים. ניתן לחשוב על האלוהים, כדמות תודעתית ובעלת מערכת נורמטיבית - ערכית לכאורה. זאת בתנאי, שאלה, עומדות יד ביד עם תפיסתנו את האתוס. האדם במגבלותיו, אינו מסוגל לתפוס את מושג האלוהות כדמות אקסטריטוריאלית. אלא, כדמות אנתרופומורפיזית. זאת כי קצרים אנו, בהפנמת הממד הרביעי (זמן) ומושג המרחב. דבר המגביל אותנו אסוציטיבית, לכדי האנשה מתוך אספקט צר. ומאין לנו מושג האלוהים כאידיאל? רק מתוך השלמה מוסרית שהתבונה מתווה בשל היותנו אנו סופיים, ובשל אינסופיותו של האל - אין דבר ברור על טבעו של האל. בשל היות האדם מתייחס אל חלקים נוספים בו כדוגמת : עצמי, אנוכי וכיב`. ניתן להתייחס אל האלוהות, רק מנקודת ההתייחסות אל ה``אני`` התודעתי, שאינו קיים הלכה למעשה. דבר זה נובע, מעצם היות האדם תלוי קונספטואלית באי האינדיבדאוליות שלו כיצור עצמאי, ואינו מהווה יותר מאשר זהות פורמלית. אלא, כחלק ממכלול חברתי מורכב, שבו לו (לאדם), תפקיד כלשהו. זאת למרות, שאינו נראה לעין ואינו משמעותי מעבר להגדרה המשפחתית-חברתית הסובבת אותו (מבלי להתייחס לפעולות קיצוניות המשפיעות על יותר. וגם אז, לא לאורך זמן). התוצאה הישירה לכך, היא אי הבנה תיאולוגית, וכמו כן, פילוסופית. למעט ההגדרה, שבסיומה, נוצר חלל אל מעֵבר. נותרת הידיעה הכללית כי האלוהים אכן נמצא. אך בכל מובן אחר, זו דמות ריקה בתוך תוכה, ואולי אפילו מתה. מבחינה השוואתית, ניתן להקביל בין האלוהים לבין חמצן שחיוניותו ידועה, אך אינו ניתן לכדי מגע או תחושה ממשית ואי לכך גורמת לכשל תפיסתי. הניסיון להבנת נושא האלוהות הוא אמנם הדומיננטי ביותר בין שלל התופעות המטפיסיות, אך אינו שונה רעיונית מהניסיון להבין כל תופעה, שאינה נתפסת לוגית – חומרית (התפשטות היקום, הזמן וכיב`). הסיבה לכך נעוצה בשל היותנו אגואיסטים למצבנו הרגעי. ובהצבתנו את ה``אני``, מעל כל חשיבה ארוכת טווח. למרות שזאת יכולה בהחלט להוות גורם מכריע ואף קריטי להמשך קיומנו. תא``י.
לא בכדי, בחרתי לציין ככותרת את נושא האלוהות כתופעה. אין ספק כי דבר זה, שנגזרות שלו השפיעו, משפיעות ותשפענה על האנושות ככלל ועל האדם בפרט, מהוות אולי את האלוהות כתופעה המיוחדת והמוזרה ביותר, שמתחבט בה האדם. ומהו האלוהים? מהיכן הגיע ולאן פניו מועדות? האם הוא חלק מתוכנית גדולה יותר, או הוא זה שהגה והוציא אל הפועל, את מה שמכונה בפינו ``חיים`` (על כל המשתמע מכך)? כל אלה הן שאלות אוניברסליות מחד וּורסביליות מאידך, המוכיחות בודאות את קיומו של האלוהים במובן הגשמי-אנושי. המאפיין את כל בני האדם וכל מיני האלוהים שהמציאו לעצמם, הן התכונות הגלוריפיקציוניות לדמות האלוהית, שעדיין משאירות בתחום הרציונל את שהדעת מסוגלת לסבול. התפיסה האנושית של האל ממשית היא. למרות זאת, אין אנו יכולים להגדיר את טבעו מלבד היותו קיים. ניתן לחשוב על האלוהים, כדמות תודעתית ובעלת מערכת נורמטיבית - ערכית לכאורה. זאת בתנאי, שאלה, עומדות יד ביד עם תפיסתנו את האתוס. האדם במגבלותיו, אינו מסוגל לתפוס את מושג האלוהות כדמות אקסטריטוריאלית. אלא, כדמות אנתרופומורפיזית. זאת כי קצרים אנו, בהפנמת הממד הרביעי (זמן) ומושג המרחב. דבר המגביל אותנו אסוציטיבית, לכדי האנשה מתוך אספקט צר. ומאין לנו מושג האלוהים כאידיאל? רק מתוך השלמה מוסרית שהתבונה מתווה בשל היותנו אנו סופיים, ובשל אינסופיותו של האל - אין דבר ברור על טבעו של האל. בשל היות האדם מתייחס אל חלקים נוספים בו כדוגמת : עצמי, אנוכי וכיב`. ניתן להתייחס אל האלוהות, רק מנקודת ההתייחסות אל ה``אני`` התודעתי, שאינו קיים הלכה למעשה. דבר זה נובע, מעצם היות האדם תלוי קונספטואלית באי האינדיבדאוליות שלו כיצור עצמאי, ואינו מהווה יותר מאשר זהות פורמלית. אלא, כחלק ממכלול חברתי מורכב, שבו לו (לאדם), תפקיד כלשהו. זאת למרות, שאינו נראה לעין ואינו משמעותי מעבר להגדרה המשפחתית-חברתית הסובבת אותו (מבלי להתייחס לפעולות קיצוניות המשפיעות על יותר. וגם אז, לא לאורך זמן). התוצאה הישירה לכך, היא אי הבנה תיאולוגית, וכמו כן, פילוסופית. למעט ההגדרה, שבסיומה, נוצר חלל אל מעֵבר. נותרת הידיעה הכללית כי האלוהים אכן נמצא. אך בכל מובן אחר, זו דמות ריקה בתוך תוכה, ואולי אפילו מתה. מבחינה השוואתית, ניתן להקביל בין האלוהים לבין חמצן שחיוניותו ידועה, אך אינו ניתן לכדי מגע או תחושה ממשית ואי לכך גורמת לכשל תפיסתי. הניסיון להבנת נושא האלוהות הוא אמנם הדומיננטי ביותר בין שלל התופעות המטפיסיות, אך אינו שונה רעיונית מהניסיון להבין כל תופעה, שאינה נתפסת לוגית – חומרית (התפשטות היקום, הזמן וכיב`). הסיבה לכך נעוצה בשל היותנו אגואיסטים למצבנו הרגעי. ובהצבתנו את ה``אני``, מעל כל חשיבה ארוכת טווח. למרות שזאת יכולה בהחלט להוות גורם מכריע ואף קריטי להמשך קיומנו. תא``י.