התייעצות ושיתוף
טוב המון זמן לא כתבתי אמנם בפורום אבל אני די עוקבת אחריי כולכן.. רציתי להתייעץ איתכן, בתקווה לשמוע באמת חוות דעת- לאחרונה מאוד קשה לי עם חבר שלי. שבוע הבא אנחנו אמורים להיות 3 שנים יחד ואני מתחילה להרגיש שהוא לא כ"כ אוהב אותי, ושלא כ"כ מתחשק לו להיות איתי, או בקיצור שבכלליות ירד לו ממני. זה לא שהוא אמר לי את זה... אבל זו הרגשה כזו שמרחפת מעליי בשבועות האחרונים. זה האסמסים המועטים, והמייבשים לרוב.. השיחות איתו- שלא קורות הרבה ומסתיימות די מהר (אפילו בנוהל שבת- שזה בעצם הזמן שלי לדבר איתו כשהוא סוגר כ"כ הרבה). ובכללל לא יודעת הרגשה כזאת מגעילה שהוא לוקח אותו כמובן מאליו. הרי ברור שתמיד אני אהיה שם בשבילו. שבוע שעבר למשל- הוא חזר אחרי 21, ביום שישי, ולא הרים אליי שום טלפון עד שעה 17:00 בערב. אני יודעת שאולי זה קצת קטנוני ודבילי אבל פעם כשהוא היה חוזר הייתי מרגישה שהוא רוצה לראות אותי ועכשיו הוא מן כזה... הנה אתן רואות הוא היה בבית בערך מ-10:00 ולא התקשר אפילו לשאול מה שלומי עד הערב:/ זה סתם דוגמה קטנה. והוא מעדיף לאחרונה לבלות עם חברים על פניי.. או ככה זה מרגיש. פעם במוצ"ש הוא היה נפגש עם חברים ואז בא לישון אצלי- עכשיו (לפחות בשתי שבתות האחרונות שהוא היה בבית- הוא חזר לישון בבית...). אני סתם נותנת דוגמאות.. ואני מקווה שזו סתם תקופה כזאת שעוברים. מה גם שהוא התחיל עכשיו קק"צ והוא הרבה יותר לחוץ מן הסתם. פשוט יש לי כזו מועקה בבטן על כל הנושא.... ובכלל לא כיף להיות בעמדה הזו שאת כבר לא מרגישה כ"כ חשובה עבור חבר שלך. ושהוא יודע שאני תמיד שם. פשוטו כמשמעו. ולא מעריך אותי ואת כל מה שאני עושה בשבילו.. כן פתחתי את הנושא איתו, והוא אמר שזה לא נכון והוא אוהב אותי וזה... אבל שהוא יתסכל לראות איפה לפעמים הוא נותן לי הרגשה כזו.. וינסה לתקן את זה. אבל עובדה שאני עדיין מרגישה ככה... ואולי זו אני שדורשת יותר מידי? אמא שלי אומרת לי לשחרר...לתת לו ספייס... ואני באמת רוצה לשחק אותה כאילו לא איכפת לי וזה. אבל באמת שנמאס לי שאני כ"כ מתגעגעת ולו זה פשוט כ"כ קל. והוא כבר התרגל לזה:/ מישהי מבינה אותי? עברה את זה? תגובות ייתקבלו בברכה
טוב המון זמן לא כתבתי אמנם בפורום אבל אני די עוקבת אחריי כולכן.. רציתי להתייעץ איתכן, בתקווה לשמוע באמת חוות דעת- לאחרונה מאוד קשה לי עם חבר שלי. שבוע הבא אנחנו אמורים להיות 3 שנים יחד ואני מתחילה להרגיש שהוא לא כ"כ אוהב אותי, ושלא כ"כ מתחשק לו להיות איתי, או בקיצור שבכלליות ירד לו ממני. זה לא שהוא אמר לי את זה... אבל זו הרגשה כזו שמרחפת מעליי בשבועות האחרונים. זה האסמסים המועטים, והמייבשים לרוב.. השיחות איתו- שלא קורות הרבה ומסתיימות די מהר (אפילו בנוהל שבת- שזה בעצם הזמן שלי לדבר איתו כשהוא סוגר כ"כ הרבה). ובכללל לא יודעת הרגשה כזאת מגעילה שהוא לוקח אותו כמובן מאליו. הרי ברור שתמיד אני אהיה שם בשבילו. שבוע שעבר למשל- הוא חזר אחרי 21, ביום שישי, ולא הרים אליי שום טלפון עד שעה 17:00 בערב. אני יודעת שאולי זה קצת קטנוני ודבילי אבל פעם כשהוא היה חוזר הייתי מרגישה שהוא רוצה לראות אותי ועכשיו הוא מן כזה... הנה אתן רואות הוא היה בבית בערך מ-10:00 ולא התקשר אפילו לשאול מה שלומי עד הערב:/ זה סתם דוגמה קטנה. והוא מעדיף לאחרונה לבלות עם חברים על פניי.. או ככה זה מרגיש. פעם במוצ"ש הוא היה נפגש עם חברים ואז בא לישון אצלי- עכשיו (לפחות בשתי שבתות האחרונות שהוא היה בבית- הוא חזר לישון בבית...). אני סתם נותנת דוגמאות.. ואני מקווה שזו סתם תקופה כזאת שעוברים. מה גם שהוא התחיל עכשיו קק"צ והוא הרבה יותר לחוץ מן הסתם. פשוט יש לי כזו מועקה בבטן על כל הנושא.... ובכלל לא כיף להיות בעמדה הזו שאת כבר לא מרגישה כ"כ חשובה עבור חבר שלך. ושהוא יודע שאני תמיד שם. פשוטו כמשמעו. ולא מעריך אותי ואת כל מה שאני עושה בשבילו.. כן פתחתי את הנושא איתו, והוא אמר שזה לא נכון והוא אוהב אותי וזה... אבל שהוא יתסכל לראות איפה לפעמים הוא נותן לי הרגשה כזו.. וינסה לתקן את זה. אבל עובדה שאני עדיין מרגישה ככה... ואולי זו אני שדורשת יותר מידי? אמא שלי אומרת לי לשחרר...לתת לו ספייס... ואני באמת רוצה לשחק אותה כאילו לא איכפת לי וזה. אבל באמת שנמאס לי שאני כ"כ מתגעגעת ולו זה פשוט כ"כ קל. והוא כבר התרגל לזה:/ מישהי מבינה אותי? עברה את זה? תגובות ייתקבלו בברכה