הקרב האחרון על בארות יצחק \ הקרב שלא היה
הקרב האחרון על בארות יצחק \ הקרב שלא היה.
מגדל המים שבתמונה ניצב מאז 1943 ועד היום אל מול שערי עזה. הוא מסמן את המקום בו עמדה נקודת בארות יצחק הישנה, קיבוץ שספג את מלא זעמו של הצבא המצרי ויכול לו. קצין המבצעים של הכוחות התוקפים, אז אלמוני בשם גמאל עבדל נאצר, הודה לימים כי ההתקפה על בארות יצחק היתה משגה אסטרטגי פטאלי.
המצרים לאחר כשלונותיהם השתוקקו לתמונת ניצחון והם קיוו להשיג אותה על חורבות הקיבוץ הקטן. בנקודה שהו אך כ60 מגינים חמושים בנשק קל, מול כוחות רגליים מצרים וסעודים שנעזרו בשריונים, בארטילריה וברביעיית מטוסי ספיטפייר.
מישהו שכח לספר למצרים שמדובר במגינים שרובם ייקים. מישהו שכח להסביר למצרים כיצד נוהגים ייקים שקיבלו פקודה שלא לסגת, מישהו שכח לספר למצרים שגם אם נגמרה התחמושת או נרטבה כתוצאה מהצפת התעלות בשל פיצוץ מגדל המים, לא ייכנעו שם אלא יעברו לקרב פנים אל פנים בכידונים ובאתי חפירה.
המגינים נעים שפופים בתעלות עוברים זה על גבי זה "ולא שוכחים לבקש אחד מהשני סליחה, איזה ייקים פוצים" היה צוחק על חשבונם חברו הטוב של סבא, רפאל הס ז"ל. ספיטפייר מצרי מדייק באחד היעפים ומעלה את אחת העמדות הקדמיות על מגיניה השמיימה, הערבים נוהרים דרך הפרצה בהמוניהם. דקות לפני ההסתערות המכרעת, המצרים בתוך הקיבוץ. פלוגות סיוע מצריות נערכות בשטח כינוס להסתערות אחרונה, שדר אחרון נקלט מהנקודה "האויב ערוך בחצי עגול בתוך המשק מהלול אל השער" ואז נדם המכשיר.
אבל לא רק ייקים ולא רק קיבוצניקים השתתפו בקרב. מ"פ תותחנים בשם יואל יאורי, קצין בעל נסיון קרבי עשיר במסגרת הבריגדה שלחמה נגד הנאצים באיטליה, נשלח עם כח פלמ"ח קטן ושני תותחים הרריים עתיקים בקוטר 65 מ"מ לסייע לנקודה. ספיטפיירים מצריים מזהים אותם ותוקפים ללא הרף, אבל החבר'ה של יאורי פורקים בקצה טווח התותחים. כבר הפגז השני נופל במרכז הכח המצרי המתארגן לטבח בשטח הכינוס, מפיל חללים ויוצר בהלה. יאורי מתעלם מהספיטפיירים ועובר לפגזי שרפנל העושים שמות בחיילים המצרים. כעת גם מעט המגינים יוצאים בחוצפתם מהשוחות להסתערות, אחד מהם הצליח לתקן את מקלע ה MG34 בעבר רכוש הוורמאכט, והוא קוצר במצרים המנסים להדחק החוצה דרך מעבר צר.
43 חיילים וקצינים מצריים וסעודיים מצאו את מותם בקרב פנים אל פנים אכזרי בתוך הנקודה. קרוב ל100 נוספים נהרגו סביבה כתוצאה מאש המגינים ומהפגזים של יאורי. סבא סיפר ש11 הרוגים מצריים פגועי ראש שנמצאו בגזרה אחת נורו בידי אברמל גרוס, צלף מיומן, ייקה דובר ערבית שמאז הוצמד לו השם "אבו-אחדש", אבי ה11.
17 הרוגים ספרו הקיבוצניקים בקרבם. הצבא המצרי בתנועתו מזרחה מרצועת עזה - נבלם. את קו גבול הרצועה קבע הקיבוץ ששרד, ושהעתיק את מקומו מאוחר יותר בשל ההרס הרב שספג, וכנראה גם בשל תופעות הלם הקרב בה לקו כמה ממגיניו.
מגיני בארות יצחק הישנה לא קיבלו את אות מלחמת הקוממיות, למרות שבניגוד לקיבוצים גדולים וחזקים מהם, לא נכנעו ולא התפנו - ואולי דווקא בשל כך. יש אומרים שבן גוריון זעם על פינוי הנקודה דווקא לאחר המלחמה. יש אומרים שמשום שהקיבוץ שייך היה לתנועת הקיבוץ הדתי שלמפא"י היה עניין בהצנעת הצלחתו. מעולם לא קיבלתי תשובה מניחה את הדעת בעניין. רק בשנות ה70 או ה80 תוקן במעט העוול.
כך או כך, הקרב על בארות יצחק נשכח מלב עד לא מזמן. הנקודה בה שכן נחרשה ורק מגדל המים המחורר נותר כאנדרטה לקרב שהתחולל ביולי
1948. לפני מספר שנים החל סיפור הקרב להתפרסם יותר ובקיבוץ עלומים הסמוך הוקם ב2014 מרכז "בארות בנגב" המספר את סיפור הנקודה והקרב. במקום גם אורגנה אנדרטה מסודרת. עלבונם של המגינים שלא עוטרו כשאר אחיהם לנשק, נקבר יחד אתם באדמת הלס של הנגב, או בקברי אלו שזכו להזדקן, כסבי אביגדור ז"ל.
אז נוחו על משכבכם בשלום, קיבוצניקים ייקים ושאינם ייקים. סידרתם לנו מדינה נהדרת, באמת. הלוואי שנהיה ראויים לה.
