יום שמתחיל בערפל וממשיך בשמש

[saribon]

יום שמתחיל בערפל וממשיך בשמש

הבוקר הערפילים היו כבדים במיוחד, בנסיעה לעיר הסמוכה טבעתי בערפל אבל כשיצאתי מחנות הירקות כבר זרחה השמש בכל הדרה. אני גרה בגליל והכל ירוק כבר סביבנו. בדרך הביתה ראיתי את ההרים כהים מהגשם והסלעים שעליהם נצצו באור השמש. הגינה קיבלה אותי במרבד ירוק ורענן של עלי רקפות כלניות ותורמוסים יחד עם שלל עשבי הבר שהזכירו לי כמה עבודה יש בגינה, ונרקיס אחד שמתחיל לפרוח ממש בימים אלו וניצניו כבר נפוחים ועומדים לצאת לאור השמש. הפקעות שנקנו השבוע מחכות נכנסו להשריה במים כדי שיוכלו מחר להטמן באדמה הכבדה והריחנית. יש משהו מאוד מנחם התבוננות במה שקורה בטבע - זה מזכיר לי תמיד שהכל עובר, החיים דינמיים וכל תקופה - קשה ככל שתהיה חולפת בסוף. השמש תמיד זורחת, הפרחים תמיד נותנים את צבעם וריחם, הילדים גדלים, אנשים חדשים נכנסים לחיינו. זה אף פעם לא "מפצה" על מי שאיננו, או מקל על כאבם של אהובינו שחולים, אבל יש נוחם ורוגע בידיעה שהכל זורם, הכל נע, שהמצבים הקשים בהם אנו מוצאים את עצמנו לעתים לא יישארו כאלה לעולם.

שבת שלום וחג חנוכה שמח לכולם.

 

[ענבר לבקוביץ]

saribon יקרה

שבת שלום לך,
תודה על השיתוף ועל ההתבוננות הנפלאה והציורית.
יכולתי לדמיין אותך ואת הטבע בפריחתו.
אקח מדבריך מסר חשוב, לעיתים כשאנחנו בתקופה קשה ומתסכלת יש לנו נטיה לחשוב באופן מוחלט, דטרמיניסטי. הראיה הזו שהדברים הם זמניים (הקשיים, מצבי הלחץ),
וכי לכל משבר יש פתרונות (לא אחד, אלא כמה), יכולה לעזור ולנחם. לעיתים אנחנו יכולים פשוט לבדוק מה עזר לנו בתקופות משבר ולחץ אחרות.
כפי שניסחת זאת יפה- יש לחיים דינמיקה מיוחדת, הם לא עומדים במקום.
קשה מאד להיות בתוך ערפל, לשהות במקום כזה, שיכול להיות כואב, לפעמים נעים לדעת שאחרי הערפל תצוץ השמש.
שבת שלום,
ענבר

 

[saribon]

אני מאמינה מאוד ביכולת פשוט להיות.

להיות במובן לשהות - בתוך מקום מסוים. זה יכול מקום טוב או מקום קשה באותה מידה. יש לנו כאנשים בתוך החברה ההשגית שלנו את הצורך הבעייתי מאוד בעיני - להגיע לאן שהוא. לא להשתהות במקום אחד, אלא להתקדם. ואני תוהה לעתים -להתקדם לאן? להתקדם כערך? הרי התובנות הכי משמעותיות שיש לנו בחיים והרגעים הכי מופלאים שיש לנו -הם במקומות בהם אנחנו משתהים - בהם אנחנו פשוט נוכחים - ברגעים בהם אנחנו שוכחים את מה ש"מריך" ועושים וחווים את מה שנכון. ברגעים של אהבה וחברות, של שמחה פשוטה וגם - של כאב. יש המון ערך בעיני ליכולת להיות עם הכאב - לא כי כאב זה ערך. אלא כי כאב מלמד אותנו. וכי כאב בא לפתור משהו - אם נסרב לתת לכאב את המקום שלו, לעצב, לצער, הוא לא יעלם, הוא יידחק אולי אל מתחת לפני השטח - אבל בסוף יחנוק אותנו..כי הוא יתעורר מחדש. רק אם נדע להיות בתוכו, לשהות בו - ולעבד אותו - נוכל להפרד ממנו בסופו של דבר.
זה נכון בכל שלב בחיים ומאוד נכון בשלב בו אנחנו עוסקים - שלב המחלה והקושי הגדול, שלב הפחדים והתהיות של לפני ותוך כדי ושלבי האבל של אחרי. בכל השלבים הללו והמצבים איתם אנו נפגשים בהתמודדות עם מחלות מסכנות חיים -יש ערך עצום ליכולת לשהות בכל מצב, אבל לזכור תמיד -בסכל אותם המצבים שהם זמניים, שזה עובר, שזה נגמר מתי שהוא. אני תמיד מציעה לאנשים להאחז ברגע המסוים אותו אני מציעה להם לתאר לעצמם בצורה מאוד מוחשית - לשלב הזה בו אחרי תקופה מאוד קשה אפשר להביט אל מעבר לכתף ולהגיד - וואו ,עברתי את זה. זה מאחורי, עשיתי את כל הדרך הזו ועכשיו אני במקום אחר. אני רואה את הרגע הזה בעיני רוחי - את המקום בו אני מביטה מעבר לכתפי ורואה את כלהדרך שמאחורי ומביטה קדימה ורואה איפה אני עכשיו.
בכלל אני מאמינה גדולה בדרך, בלהיות בדרך. פחות בצורך להגיע. ובהקשר הזה אפשר לצטט שיר נפלא:

איתקה ( קונסטנטינוס קוואפיס)


אִם אַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ לְאִיתָקָה
בַּקֵּשׁ כִּי יֶאֱרַךְ מַסָּעֲךָ מְאד
שוֹפֵעַ הַרְפַּתְקוֹת, שׁוֹפֵעַ דַּעַת.
אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְהַקְּיקלוֹפִים
אַל תִּירָא אֶת פוֹסֵידוֹן הַזוֹעֵם.
לְעוֹלָם לא תִּפְגּש אוֹתָם בְּדַרְכְּך
אִם מַחֲשַׁבְתְּךָ נִשֵּאת,
אִם רֶגֶשׁ נעלֶה יִפְעָם בְּנַפְשְךָ וְאֶת גּוּפְךָ יַנְהִיג.
לא תִרְאֶה אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְהַקִּיקְלוֹפִּים וְלא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַזוֹעֵם
אִם רַק נַפְשְׁךָ לא תַּעֲמִיד אוֹתָם לְפָנֶיךָ.
בַּקַשׁ כִּי יֶאֱרַךְ מַסַּעֲךָ מְאד.
כִּי בְּבְקָרִים רַבִּים מְאד שֶל קַיִץ תִּכָּנֵס - בְּחֶדְוָה, בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל-כָּךְ!
לִנְמָלים שֶלא רָאִיתָ מֵעוֹלָם.בּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינְיקִיוֹת תַּעֲגן
תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻבָּחוֹת לָרב,פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים,
עִנְבָּר וּמִינִים שוֹנִים שֶׁל בְּשָמִים טוֹבִים
כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָמִים טוֹבִים.
עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְרַיִם
לִלְמד, לִלְמד מֵאֵלֶּה הַיוֹדְעִים.

וְכָל הַזְמַן חֲשׁב עַל אִיתָקָה כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָמָּה.
אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲך
מוּטָב שֶיִמָשֵךְ שָנִים רַבּוֹת
שֶׁתַגִּיעַ אֶל הָאִי שֶלְּךָ כֶּשֶאַתָּה זָקֵן
עָשִיר בְּכָל מַה שֶרָכַשְתָּ בַּדֶרֶךְ,
לא תְּצַפֶּה שֶאִיתָקָה תֲּעֲנִיק לְךָ עשֶר.
אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
אִלְמָלֵא הִיא לא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרך
הִיא לא תּוּכַל לָתֵת לְךָ יוֹתֵר.
וְגַם כִּי תִּמְצָאֶנָה עֲנִיָה - לא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה.
וְכַאֲשֶר תָּשוּב - חָכָם, רַב נִסָּיוֹן -אֲזַי תָּבִין הֵיטֵב מַהִי אִיתָקָה.

ועכשיו - אני יוצאת לגינה... שם זה מקום נפלא לשהות בו. לגעת באדמה - להריח לחוש ופשוט - להיות.

שבוע טוב.

 

[ענבר לבקוביץ]

מתחברת מאד לדבריך וזה שיר אהוב עלי מאד, תודה

 

[Shoko36]

תרומות לעמותות

יש מעשים טובים , גם בחנוכה העמותה לילדים נאמני מרכז שניידר תורמת ומאירה לילדים השוהים בבית החולים
יהודים מכל העולם נרתמים לעזרה .

 

[Shoko36]

תרומות לעמותות

יש מעשים טובים , גם בחנוכה העמותה לילדים נאמני מרכז שניידר תורמת ומאירה לילדים השוהים בבית החולים
יהודים מכל העולם נרתמים לעזרה ב תרומות לעמותות

 

[אנרגיית החיים]

שתהיה לך שבת מאירה מלאה בשמחה קדושה ואורה

המקום נשמע קסוםםם, מאנרגיית החיים