"ימי הרדיו" שלי

[פּלפּל]

"ימי הרדיו" שלי

מגיל צעיר הייתי "ילד רדיו". המון זכרונות ילדוּת שלי קשורים לרדיו. תמיד הרדיו היה דלוק (ואולי תמיד אני הייתי זה שהדליק אותו. לא זוכר). בכל שעות היום, במטבח, בסלון, בשירותים. עד היום אני זוכר את לוח השידורים שליווה את נעוריי: פנינה בת-צבי על הבוקר, או אלכס אנסקי עם חדשות הילדים. אחרי ביה"ס, "בת צחוק" (שעה של מערכונים אחרי יומן הצהריים) או "רגעי קסם" ליוו את מרק העוף של אמא וארוחות הצהריים במשך שנים. אחרי האוכל, בסלון, תסכיתים ב"חתול בשק" על AM, "אור ירוק" (הפינה לנוסע בדרכים) ברשת ב', ערב טוב ישראל, "שעה קלה על כלכלה", "Twilight Time" מקול השלום בארוחת הערב, ולאחר הפסקת השידורים הקצרה "עם שקיעת החמה" מוסיקה קלאסית עד 21:00. "על בטוח" בשבתות בבוקר, בנסיעה לחיפה לסבא וסבתא. כל שבוע שלחתי גלויה ל"מקום בצמרת" והייתי מבסוט כל פעם שמנשה יוספוביץ' הצליח לעלות לשידור ב"לי ולך שיר וברכה" עם רויטל עמית. עקצתי את התקליטייה ברשת גימל. הלכתי לראות את ה"אולפנוע" בלונה פארק, ואת שוש עטרי ברחבת המשביר בהרצליה (באיזו תכנית קיץ או ב"חדש חדיש ומחודש"). הופעה בפארק לחגיגות עשר שנים לרשת גימל. "ילד רדיו" כבר אמרתי? לבר-מצווה קיבלתי רדיו משלי בחדר, יכולתי ללכת לישון עם הרדיו, וכמובן להקליט תכניות. חרשתי על כל התחנות, ב- 14:00 לצה"ל 2, עם מירב, ארז, אברי, קוטנר, אשר, לוונטל, ניב, כפיר, "מלט". "הגשה אישית", "לא על הלוף לבדו" בלילות שישי. "גל עברי ירוק" בשבת ויוסי עוזרד "הולך בחצות". "מוסיקה מהלב" עם אריק לב. ציפורי לילה עם גדי טאוב. עם דורון נשר ("בת הדיג"). צ'יל אאוט בלא רוצים לישון עם גיל קומר. כוורת בפארק. ספיישלים. ג'ינגלים. פרסומות. יש לי המון קסטות מאותה התקופה. וקטעי עיתונים. שמחתי לקרוא, למשל, ב"צומת השרון" שבקרוב תעלה לשידור תחנת רדיו על טהרת השירים העבריים (לא, זו לא היתה רשת גימל, אלא ערוץ 7

). אני זוכר את השער ב"העיר": "בקרוב, צה"ל 2 - OUT. תחנת רדיו בנושא זהירות בדרכים - IN". אלף, בית, גימל, גל"ץ, צה"ל 2, קול השלום. זה מה שהיה. עד שגיליתי לילה אחד איזו תחנה פיראטית, והתאהבתי על אמת ברדיו: תחנה מקומית שידרה מהרצליה, כמה בחורים צעירים שידרו מהחדר של אחד מהם והשמיעו מוסיקה לחבר'ה. פיראטית. באחת התכניות השדרן היה חולה ולא יכל היה להגיע ל"אולפן" אז הוא שידר מהחדר שלו. דרך הטלפון, כנראה. לא היתה לו אפשרות לשים מוסיקה, אז הוא ישב ודיבר, שעתיים בערך. סיפר על עצמו, תיאר את החדר בו הוא יושב, סיפר על הנערה שהוא אוהב, הוא חיפש תוך כדי שידור חומרים: הקריא קטעים מספרים, מפתקים שמצא במגירות. הוא עשה את זה טוב, ברגישות, וזו היתה חוויה אינטימית נהדרת, מרתקת. נצמדתי לרדיו. הרגשתי כאילו הוא מדבר רק אליי ושרק אני מקשיב לו. התפלאתי שזה כל כך פשוט. שהילד מדבר כאילו לעצמו בטלפון, וכל הרצליה שומעת אותו. ואהבתי את זה. יש עוד הרבה. אשאיר דברים להמשך. מה זכרונות הילדות שלכם מהרדיו? מתי התאהבתם?

 

[נועם פורר]

../images/Emo45.gif... והרדיו של ילדותי...

"אני עודני ילד". כרונולוגית, לא זכיתי לחיות בתקופות עליהן אתה כותב. הזכרונות הרחוקים ביותר מעולם הרדיו בשבילי הם גלגלצ של "מוטל בספק", גלי צה"ל בתקופות שרפי גינת היה מגיש את יומן הערב, הימים הראשונים של 103FM ורשת ב'... נו טוב, רשת ב' לא השתנתה בס"מ מאז שאני הייתי ילד... ולמרות שהתקופות עליהן אני מדבר, שנות ה- 90', רחוקות מאוד משנות הזהר של הרדיו (שכל שנותר לי מהן הם הסיפורים שהדור שלכם מספר לי מדי-פעם, כששדרן בגלי צה"ל מושעה), אני עדיין זוכר את עצמי מתרגש, כילד, בכל פעם שהרדיו היה פתוח בצהריים בשעה 13:00 על רשת ב'. קולו של מלאכי חזקיה פרץ מהרדיו והכריז בקול תרועה: "קול ישראל מירושלים... בחצי היום..." ואות "בחצי היום" פרץ, הישר מה- Instant Replay הישן של אולפן החדשות בירושלים אל המקלט שלי. אליי. נועם הקטן שאוכל ארוחת צהריים. וימי שישי, עם שלמה ארצי ברקע ארוחת הצהריים המסורתית שהייתה נהוגה בביתנו (פיצה או פלאפל, לכל המשפחה). וגדעון רייכר בלילות. ואורלי יניב. אין לי שום ספק, ויסכים איתי כל עובד ברדיו, שכל אדם שיודע איך רדיו פועל. מה האינטראקציה בין האנשים באולפן, כיצד מנגנים שירים, איך השדרנים מספרים בדיחות, עם מיקרופון סגור, במהלך שידור עצוב, איזה זלזול יש כיום לשדרני הרדיו כלפי עבודתם - לא יהיה מסוגל להאזין לרדיו בצורה שהוא האזין לה קודם לכן. הקסם הזה שהרדיו הוציא, לא יהיה קיים עוד בשבילו. וזה חבל. פּלפּל יקר, תודה על כתיבת ההודעה הזאת. אני אכניס אותה למאמרים בקרוב.

כמובן שכל הודעה מושקעת תכנס לטאגליין, ואף לדף המאמרים...

 

[עופר להב Gרר]

ההתאהבות שלי...

כמי שהחל לעסוק ברדיו בגיל מאוחר יחסית, לקח לי לא מעט זמן לשחזר את הפאזל ולגלות שבעצם בלי ששמתי לב - הרדיו איכשהו תמיד היה שם ברקע... ממתין שם בצד בשקט ממזרי לקבל את מלוא תשומת הלב שלי שהגיעו כאמור רק אחרי שנים רבות. אז הנה חמש תחנות בולטות בדרך שהצלחתי לשחזר... הראשונה היתה רדיו קטן, טרנזיסטור צהוב ודי דוחה למראה, יש לציין, שהיה כבר בדרכו למגירה שאספה את כל אותם חפצים שלא זכו לכבוד המיוחד - להגיע לבוידעם (כן נו, גם אמא שלי לא מסוגלת לזרוק כלום). וכך גאלתי אותו מחשכת המגירה, העברתי אותו אל מתחת לכרית וזכיתי לחבר טוב לפני השינה. רק בשנים האחרונות, אגב, גיליתי שאני לא היחיד עם הסטיה הזאת. מסתבר שזו היתה חווית הרדיו הראשונה של לא מעט אנשים. בהמשך היה ביקור באולפני קול ישראל עם חברה מהכתה. דוד שלה עבד שם והוא לקח אותנו לסיור. 30 שנה כבר עברו מאז ואני לא זוכר הרבה אבל עדין אני זוכר את ההשתאות שהביקור הזה עורר בי. אוירת ההוד שהיה נסוך על המקום הזה שצריך להיות בו בשקט בשקט וצריך לחכות עד שהאור האדום בדלת יהפוך לירוק כדי להכנס פנימה. הכל נראה לי שם כמעט כמו לקוח מסרט מדע בדיוני ואני חייב להזהיר אנשים מביקורים כאלו שהם נוסחא בדוקה להדבקות בחידק הרדיו. התחנה השלישית, אם אני לא מפספס משהו בדרך - "מה יש", ששודרה בזמנו בשלוש בצהרים, ממש לפני "ארבע אחר הצהרים" האלמותית. היום, ממרחק של 20 שנה, קשה להבין עד כמה התופעה הזאת של "מה יש" היתה משמעותית בזמנו. זו לא היתה סתם תוכנית מצחיקה כמו שהיום יש מיליון כאלו. צריך לשמוע איך הרדיו נשמע בזמנו, ממלכתי, פומפוזי, מלא בחשיבות עצמית - כדי להבין עד כמה תוכנית שלא לקחה את עצמה יותר מדי ברצינות היוותה פריצה לא סתם של דרך אלא של דרך בורמה בשביל הרדיו. צריך לשים לב במיוחד לקטעים שבהם "מה יש" שולחת את חיצי הלעג שלה כלפי הרדיו עצמו: האינטונציה של יוחנן. הדיווחים של הכתבת (שכחתי את שמה, צלילה בת משהו) ולהפנים שבתקופה שבה שודרה התוכנית הרדיו אכן נשמע בדיוק בצורה הנלעגת הזאת - כדי להבין עד כמה "מה יש" הלכה רחוק מכל דבר אחר ששודר אי פעם. התחנה הרביעית - "קול השלום", שגם כאן במידה מרובה מדובר על יצירת שפה חדשה. מעולם לא שודרה לפני כן מוזיקה כפי שהיא שודרה ב"קול השלום" על ידי פליטי רדיו קרוליין ושות'. ומעל הכל - העובדה שיש אנשים שכל האידאל שלהם למלא יום בחיים נע בין כיסאות שיזוף לבין אולפן רדיו - הקסימה אותי ונצטיירה לי בדימיון לא פחות מסעירה מ"20000 מייל מתחת למים" או משהו כזה. תחנה חמישית - מחברת את האהבה לרדיו עם האהבה למוזיקה אלטרנטיבית אותה גיליתי בצבא. היום כשיש MTV2 ואפילו ללהקה הכי זניחה יש אתר אינטרנט - קשה קצת להעריך עד כמה מייסר היה להחשף לחומרים כאלו שלא נדבר על לנבור שעות ב"בית התקליט" כדי למצוא משהו. באותם ימים תכניות כמו של מיכל ניב או יואב קוטנר היו נווה המדבר היחיד ששידר את החומרים האלו (היה גם את "קצת אחרת" ברשת גימל אבל שם לא העורך הגיש את התוכנית וזה מאד צרם לי). בהמשך, כשנפתח הרדיו האזורי - היתה תקופה קצרה של עדנה למוזיקה האחרת בזכות צחי רולניק שמוכר בעיקר מ"המחתרת" ב-99FM. אחת לשבועיים התוכנית אירחה באולפן מאזין שהיה מביא איתו את המוזיקה וצחי היה משוחח איתו באולפן. רצה השד ויצא לי להתארח בתוכנית והפעם כבר החידק לא הרפה. פרסומת קצרה ל"קורס מקצועות הרדיו ברדיו תל אביב" הספיקה כדי שתסבלו ממני מאז ועד עצם היום הזה.

 

[רדיורדיו]

הרדיו שלי

קשה לחלק אותו לתקופות מסויימות אבל הוא תמיד איכשהוא השתלב בחיי היומיום שלי מאז ילדותי העשוקה. לא היה קיץ אחד בילדות שלא הייתי מחובר לרשת ג' של יקיר אביב עם 30 בצל (שלושים בצל אני הולך אל הרופא, שלושים בצל אולי תשתי אצלי קפה) אני זוכר שבתחילת ה-90 אפילו היו מכינים תשדיר מיוחד של רשת גימל לערוץ 1 ואני כל שנה הייתי מחכה לו כדי לראות את אנשי הרדיו. הלימודים בביה"ס תמיד היו משולבים עם הרדיו, בהפסקות היתי דואג להתחבר לחידות חמיצר ורזי ברקאי ואחכ בהפסקה השניה לחידון תו השעה של קוטנר ורשף. הדרך הארוכה הבייתה באוטובוס תמיד הייתה עם ווקמן על האזניים ולשעתיים המופרעות ברדיו של ארז טל ואברי גלעד כשהחצי שעה הראשונה משדר ארז אח"כ שעה ביחד ולסיום אברי גלעד (אני קונה ונהנה זה משתלם לי לשלם עם גלעד יש לי כח עם גלעד אני לשמוח, גלעד הוא זול אבל לי הוא יקר). בלילה הייתה קופצת רונית כפיר לביקור לילי משובח של מוזיקה בעריכת תמר מרום, ובשבתות קיפצצתי עם מסיבת השבת של צהל 2 בהגשת ארז טל, רון לוונטל, מירב מיכאלי ואחרים

 

[רדיורדיו]

ואז הגיע הצבא...

וגלצ חלום ילדותי נשאר חלום (למי היה פרופיל קרבי למי..). אז המשכתי להאזין לתחנה הצבאית, עם לוח השידורים החדש בו אברי גלעד וקובי מידן תפסו לי שלוש שעות מענגות במיוחד של היממה. אז התחילו שידורי הרדיו האזורי ואנוכי המשוגע היחיד על הגג, החליט לנסות לקלוט את רדיו תל אביב דווקא בצפון הכי רחוק. הלבנונים לא הבינו מה הפסיכופט מחפש על גגות המוצב עם כל מיני אנטנות שמחוברות יחד לגובה של לפחות 3 מטר ומשתלבות בתוך אנטנות הקשר והוא עוד היה הכי מאושר כשהוא קולט את מירב, גל, ארז וכול שאר חברי 102.

 

[actress]

אצלי זה התחיל שסי שידרה ועקבתי

מידי פעם לא בקביעות רבה והנה אני מודה ומתוודה אבל בהחלט ימי רדיו אלו יזכרו לי לטובה כיום אני נודדת... בין רדיו בנט לבין הרדיו בעולם האמיתי