יש משהו שמטריף אותי, אולי תוכלו לעזור
שלום! לא בטוח שזה פורום הנכון, אבל אנסה בכל זאת לאבא שלי ואחי במיוחד יש להם כל מני הרגלים ואמונות תפלות. אני חי עם זה יותר מ-20 שנים ואני חייב להודות שזה מטריף אותי, זה מפריע לי עד כדי כך זאני נמנע מלדבר עם אח שלי בזמן שהוא מדליק אור הוא סוגר עניים, הוא חייב לחזור באותה דרך שהגיע עד לשם, אם למשל הוא מתרגל לכורסה מסויימת בסלון הוא ישב רק עליו ולא ישב במקום אחר אפילו אם הכורסה הזאת כבר תפוסה, אם הוא פתאום מתרגל לגעת באוזן, אז הוא לא מפסיק עם הרגל כזה חודשים וכל מני דברים כאלה. לא שהוא לא בסדר או משהו, אבל כמעט בכל ההתנהגות שלו יש סוג מסויים של הרגל אני מניח כמעט שלכל אחד יש כאלה, לי אישית אין לי שום הרגלים גם אבא שלי- אם פתאום הוא נגע במשהו אז הוא חייב לגעת בזה עוד פעם ושטויות כאלה. אני בטוח אחרים אפילו לא מבחינים בזה עכשיו הבעיה: הבעיה לא הם, אלא אני, זה מוציא אותי מהדעת, אם אחי מתחיל לדבר איתי אני משתדל לסיים לדבר איתו כמה שיותר מהר ולצאת לחדר שני. איך אני יכול להתגבר על זה? הרי הם לא ישתנו ויוצא כאילו אני לא בסדר ואין לי סבלנות לדבר איתם או משהו אני מקווה שהבנתם את הבעיה שלי
שלום! לא בטוח שזה פורום הנכון, אבל אנסה בכל זאת לאבא שלי ואחי במיוחד יש להם כל מני הרגלים ואמונות תפלות. אני חי עם זה יותר מ-20 שנים ואני חייב להודות שזה מטריף אותי, זה מפריע לי עד כדי כך זאני נמנע מלדבר עם אח שלי בזמן שהוא מדליק אור הוא סוגר עניים, הוא חייב לחזור באותה דרך שהגיע עד לשם, אם למשל הוא מתרגל לכורסה מסויימת בסלון הוא ישב רק עליו ולא ישב במקום אחר אפילו אם הכורסה הזאת כבר תפוסה, אם הוא פתאום מתרגל לגעת באוזן, אז הוא לא מפסיק עם הרגל כזה חודשים וכל מני דברים כאלה. לא שהוא לא בסדר או משהו, אבל כמעט בכל ההתנהגות שלו יש סוג מסויים של הרגל אני מניח כמעט שלכל אחד יש כאלה, לי אישית אין לי שום הרגלים גם אבא שלי- אם פתאום הוא נגע במשהו אז הוא חייב לגעת בזה עוד פעם ושטויות כאלה. אני בטוח אחרים אפילו לא מבחינים בזה עכשיו הבעיה: הבעיה לא הם, אלא אני, זה מוציא אותי מהדעת, אם אחי מתחיל לדבר איתי אני משתדל לסיים לדבר איתו כמה שיותר מהר ולצאת לחדר שני. איך אני יכול להתגבר על זה? הרי הם לא ישתנו ויוצא כאילו אני לא בסדר ואין לי סבלנות לדבר איתם או משהו אני מקווה שהבנתם את הבעיה שלי