כל עבודה עם אנשים

[avidadon]

כל עבודה עם אנשים

אחרי זמן מסויים מתחילה לשחוק ולעצבן. בטח כבר אחרי החודש הראשון קרה לכם לפחות פעם אחת שלא התחשק לכם ללכת לעבודה, ורק חיכיתם שהמשמרת תעבור... אמנם אין לי נסיון במלצרות, אבל יש לי נסיון בעבודות אחרות שכרוכות בשירות פרונטלי מול לקוחות, ואני יודע שזה שוחק לאאלה, ועוד לא מצאתי דרך טובה להתגבר על זה. אז איך אתם מצליחים להעביר משמרת ולשמור על מצב רוח סביר?

 

[גברת ע]

לאוו דווקא

אני לא אגיד שלא היו לי רגעים של שפל שעוד לא הספיקה לעבורש שעה מאז שהתחלתי את המשמרת הייתי כבר עייפה ומתוסכלת ומחכה להגיע הביתה או שהייתי כל חצי דקה מסתכלת על השעון ומתפללת שהוא יזוז כבר זה קורה לכל אחד אבל לא בגלל שלא נהנתי או בגלל שהייתי שחוקה ברור שיש איזושהיא שחיקה או עייפות מזה אבל לא הפסקתי להנות מהעבודה שלי גם לא אחרי שנה

 

[avidadon]

זה תלוי איפה את עובדת,

אם זה מקום עם מוסיקה ואוירה טובה, אז יש סיכוי טוב שלא תשחקי.. אבל לא כל המקומות כאלה...

 

[גברת ע]

תאמין לי

שממש לא עבדתי במקומות עם מוזיקה ואוירה טובה אתה יודע מה זה לעבוד בפארק הירקון באירוע של 15 אלף איש שאתה אחראי רק על חצי מהם ואתה מכיר את הישראלים הם ראשונים הם צודקים תמיד דוחפים ונדחפים ולא אכפת להם שהפתיליה שמחממת את האוכל שלהם נופלת על המלצר או על השולחן או הדשא והמלצר שמכבה אותה נשרף או נכבה באותו היום חזרתי עם שלפוחיות על הידיים כי מישהו היה צריך לתפוס את הפתיליה החמה לפני שהיא תפול על הילד הקטן המסכן שנדחף שם

 

[avidadon]

עדיין,

המקרה שסיפרת עליו הוא בטח לא שיגרתי, ולדעתי זה עדיף מלעבוד באיזשהיא חנות משעעמת של מכשירי כתיבה, שאתה פשוט מת משעמום...

 

[גברת ע]

תתפלא

הוא לא היה כזה חד פעמי היו מאל מקרים פעם כמעט נפל לי מגש שלם כי מישהו החליט שהוא צריך לשים לי עוד כמה צלחות מלאות אוכל על המגש והאיזון נאבד לי או פעם שהייתי באירוע של חניכה של מכונית חדשה (ממש ממש מדליקה) מישהו נכנסת לאוטו ורצה לצאת וראה שאני עוברת ולא היה המון מקום פתח את הדלת לתו הרגל שלי חשבתי שעוד שניה אני מתה מכאבים הוא ראה ת זה ולא אמר/עשה כלום באותויום העדפתי למות מעל שבוע היה לי כתם כול/סגול/שחור/ירוק ענקי על כל הרגל והיו עוד מקרים רבים ומגוונים

 

[avidadon]

אז תגידי בעצמך,

אם זה באמת היה ככה, איך לא נמאס לך מהעבודה הזו? קשה לי להאמין שעם שיגרה כזו באת כל יום עם חיוך לעבודה, וחייכת לאנשים. או שאת באמת משהו מיוחד ויוצא דופן

 

[גברת ע]

לארק שעשיתי את זה

אלא שגם בימים האלו שזה קרה וגם במהלך אותם מקרים ואחריהם חייכתי לאנשים כי בסופו של דבר זאת העבודה שלי ואותם לא צריך לעניין אם יש לי יום טוב או לא ובניגוד למה שחושבים לא "התחנפתי" או "ליקקתי" לאנשים לא בכלל ולא בשביל לקבל טיפ כי את המשכורת שלי על העבודה שעשיתי קיבלתי, אומנם לא מי יודע מה אבל קיבלתי ואם אנשים רצו לתת לי טיפ לבריאות להם היו מקרים שהיו לי נניח שלושה שולחנות מאחד קיבלתי טיפ ממש בתחילת הערב ועדין לא התיחסתיאליהם יותר מאשר לשנים האחרים אותו דבר לכולם

 

[avidadon]

OK. כנראה שזה תלוי בבנאדם,

או שלא היו לך ימים רעים באמת. לי אישית, קשה לבוא לאותו מקום עבודה יום אחרי יום ולתת את אותו השרות כמו ביום הראשון. ועוד כמוני אני מכיר רבים. מה שכן, אני מכיר גם רבים כמוך, שעובדים על בסיס עמלות\טיפים שעושים את מירב המאמצים לתת שירות כל יום מחדש.

 

[גברת ע]

או או או או

אין לך מושג איזה ימים קשים היו לי אני זוכרת פעם אחת שפשוט באמצע הרגשתי שדי אני גמורה לא יכולה יותר אז הלכתי לשירותים וישבתי שם חצי שעה ופשוט עצמתי עיניים ובכיתי נרגעתי והמשכתי הלאה

 

[avidadon]

מוכר מוכר...

אמנם לא הגעתי למצב של בכי, אבל היו פעמים שנשכתי את השפתיים כדי לא להוציא את העצבים על הסובבים אותי..

 

[marysia]

מנסים בכל הכוח

למצוא כוחות להמשיך... לנסות חייך לחיים לכוות שיחייכו בחזרה. בעקרון כל עבודה בשירות לקוחות שוחקת הייתי מלצרית שנים ועכשיו אני השתחרתי אני אומנם לא ממלצרת אבל אני עדיין בשירות לקוחות וזה שוחק בטירוף. אבל את תיראי שאם הניסיון בשירות לקוחות יגיעו גם השיטות שלך להעברת המשמרת בצורה הטובה ביותר. קצת הרבה סובלנות בארצינו כלפי הלקוחות את תיהי בסדר. בהצלחה! הכי חשוב על תתיאשי!