חוויות מההופעה ../images/Emo107.gif../images/Emo217.gif
הימים האחרונים עברו בהתרגשות רבה, כאילו יש חתונה בפתח. לא בקטע של "אוי, מה אלבש? מה אלבש?", אלא התרגשות של ילדה בת 4 כאילו הולכים לקנות גלידה. לרוב אני הולכת להופעות לבד. יש בזה משהו מאוד מתמסכן, אבל אני אוהבת את זה. אין שום דבר שמסיח את דעתי, רק אני והפיצול שלי. הפעם הצלחתי לגרור 2 אחיות שלי, והצלחתי להפיץ את המוזיקה של גבע בכל רחביי הבית. אמא שלי התקשרה אליי בהסטריות איזה יום אחד להדליק את הטלוויזיה כי היה משהו עם גבע.
אפילו גיליתי שאחד הידידים של אחותי הגדולה מת על גבע ואפילו אבא שלו, אז ממש ארגנו כנופייה והייתה שמחה גדולה. כמו תמיד, אני אוהבת להגיע מוקדם להופעות. להזמין את הכוס חלב הקבועה שלי, לאכול בייגלה וזיתים. (רק אל תאכלו הכל ביחד, שלא תצטרכו לבלות בשירותים במקום בהופעה). פעם שעברה מכרו לי כוס חלב ב-7 ש"ח. הפעם מכרו לי ב-12 (!!!!!)
אבל בגלל שבאתי במצב רוח טוב, שום דבר לא יפיג את שמחתי. כשעמדתי יחד עם אחותי בדלתות, הייתה איזו אישה שלא הפסיקה לחפור לבחור ששמר על הדלתות
היה איזה רגע מרגש אחד, שבאה אישה נכה והילדה שלה וכל אחד עזר בלהכניס אותן לאולם. ילדה בת 7, עוד ילד בן 10 בערך. זה כ"כ כיף שיש קהל מכל הגילאים, דתיים, חילוניים, נכים. מתה על הקהל הירושלמי. ושום מיתוס על זה ש"קהל ירושלמי הוא קהל יבש" לא ישנה את דעתי. קהל ירושלמי מדהים בדרכו שלו. כשנכנסנו, האולם היה בנוי כמו סוג של אמפי שכזה. מקום לעמוד/לשבת במרכז, וכסאות ישיבה. היה מופע חימום מעולה של "קולקטיב", שהם פשוט מעולים
ובסוף החלטתי לאזור אומץ ולעבור מקדימה ונטשתי קצת את האחיות שלי. כשגבע נכנס... כאילו רב נכנס לתוך האולם. כולם נעמדו. הפעם באתי להופעה הרבה יותר מוכנה מההופעה הקודמת. אז, הכרתי שיר וחצי. הפעם... שרתי את כל המילים בטירוף. רקדתי, התחרפנתי, התפרקתי. כמה הייתי צריכה את זה... בחיי. לידי עמד בחור חמוד, וכרגיל... כמו בכל הופעה, אני מוצאת עצמי בדיאלוג עם הקהל. תמיד , איכשהו, בדרך מסתורית משהו, אני מכירה איזה מישהו/מישהי/מישהם בהופעה. התחלנו לדבר על ההופעה הקודמת, וצעקתי לגבע שישיר את "סני דיי" והוא צעק שישיר את "רילקסיישן". הוא אמר לי שהוא לא יכול לשיר "סני דיי" בלי שמיקה שרה, למרות שבהופעה הקודמת הוא כן שר. והתחלנו להתערב מה הוא ישיר. היה ממש כיף. לא יודעת איך ולמה, יש לי איזשהו כישרון בלהכיר אנשים זרים ונחמדים.
ההופעה הייתה מדהימה. בחיי, כמה שהיא הייתה מדהימה. הופעה של שעתיים וחצי, עם 2 הדרנים, 20 ומשהו שירים... בהדרן השני- גבע ביצע את "סייקו קילר" והקהל היה בשמיים. כמה רציתי לשמוע את הקאבר הזה בלייב. גבע המשיך ב-"גיט קלואוסר" וסיים ב-"רילקסיישן" והיינו בעננים. היה רגע שגבע ירד אפילו אל הקהל ראיתי בדיוק סרטון שבו אחותי צילמה אותי רוקדת. אני מרגישה מובכת בטירוף
יש תמונה שרואים אותי עם יד על הלב, ולא שמתי לב בכלל שמצלמים אותי. הרגשתי כ"כ בתוך ההופעה, זזה כולי. בסוף ההופעה, כשיצאתי, לקחתי את הפוסטר של ההופעה. איזה זוג מבוגר עצר אותי אומר לי שהוא הסתכל עליי בהופעה, ולא יכל להתעלם ממני, ואמר לי שנראיתי ממש משוחררת ואמיתית. כשלקחתי את הפוסטר, הם שאלו אותי אם אני מעריצה של גבע ונפגעתי. אני לא אוהבת את המילה הזאת. אמרתי שאני מעריכה של גבע. אח"כ אחותי ראתה את גבע חולף על פנינו, ולא רציתי להיות מהמתנפלים עליו. זה מרגיש לי ממש חוצפני שכזה. אחותי עוד רצה שאני אצטלם עם גבע, והרגשתי עוד יותר מובכת. אני לא אוהבת את כל ההמוניות הזאת. בסופו של דבר, עזרתי אומץ והתקרשתי לגבע. אמרתי לו שירושלים ממש מתגעגעת אליו, ושאלתי אם זה מפריע שמבקשים ממנו חתימה. הוא שאל אותי איך קוראים לי, אז אמרתי "אלוהים, ובפחות רשמיות- גבי"
גבע צחק וחתם לי הקדשה לבבית "לאלוהים ולגבי, תודה שבאת, תמשיכי להתגעגע, גבע אלון". אני... כבר לא יודעת אם אני בגן עדן או עדיין בכדור הארץ, הרגשתי שאני נשאבת לחלום. אני רוצה להתנצל על מה שאמרתי אז על גבע. על זה שהוא סנוב ומקשקש חתימות וכאלו... כנראה שהוא היה ממש עייף אז בהופעה, אבל הפעם... וואו. כמה סבלנות יש לו. כל אחד שבא לדבר איתו הוא חייך אליו, הקדיש את כל כולו. קניתי את האלבום החדש של גבע אח"כ, ויצאתי עייפה ומרוצה. אח"כ הלכתי לאכול יחד עם האחיות שלי ב-"קפה הילל", כי חזרנו מורעבות רצח. חזרנו הביתה ה-3:30, שזה נוראי
אף פעם לא חזרתי ככה מאוחר מהופעה. מיד אחרי שחזרנו, הרגשתי צורך לדווח לכם, הפורום. ביום שישי דיברתי עם נעמה מהפורום, ואני ממש רוצה להודות לך על השיחה
מצטערת שחפרתי, אבל כיף להחליף עם מישהו חוויות וסיפורים. את ממש ממש חמודה
נתראה בהופעה הבאה! אעלה לכאן עכשיו תמונות ועוד מעט אסרוק את הפלייליסט.