הנתינה לאחרים מרפאת את הנותן
זה על רגל אחת, אבל בכל המסורות הרוחניות מדובר על זה לעומק, האהבה והאור באים מן האחד/אלהים/המקור, ואנחנו לא נפרדים ממנו, זה הרי יסוד היסודות: לזכור ש"אתה הוא זה" שאתה לא נפרד מאלהים, ואיך אנחנו מגיעים לזה? דבר אחד זה לדעת את זה, אז אני יודע שהכל אחד, שאני, הנשמה, זהה לברהמן(אלהים), כמו "הכל צפונה" אבל זה עדיין לא עוזר לי כל עוד אני לא חי לפי זה שזה אומר נתינה לאחרים, וכמובן התבוננות פנימית. אז כשאני נמצא בבורות, אני לא יכול אולי להקרין אור ואהבה באותה עוצמה כמו שאני במצב בלי כאב, אבל זו הדרך להתרפא-לפי הבודהיזם זה במובהק, ולפי עוד מסורות רוחניות מדובר על זה בצורה פחות מובהקת. למשל מדובר על כך שאם את עושה את עצמך כצינור לשפע ונותן לאחרים אז תקבל עוד שפע. עכשיו אנחנו במשבר רציני בכלכלת העולם ודווקא כנראה שבקרוב יהיו לנו המון הזדמנויות לעזור לאחרים, אני לא מדבר על עזרה כספית דווקא, שזה כמובן בכלל לא רלוונטי במקרה שלי... אלא עזרה נפשית. בבודהיזם יש מדיטציות שמתמקדות בהקרנת הטוב לאחרים, בלקיחת הסבל של אחרים עלי ושליחת טוב לאחרים, ואחרי כל תרגול הם מקדישים את פירות התרגול לרווחת כל היצורים המרגישים ביקום כדי שיצאו מהסבל, גם ביוגה נדמה לי שזה כך. כך שהאור תמיד קיים, גם אם אנחנו כרגע לא מרגישים אותו, כמו שאני עכשיו לא מרגיש אותו, אני יודע שזה קיים ושזה מה שאני
