האמת שגם אני פחות אהבתי אותו
יש עליו הרבה מהומה, אבל אותי הוא לא הרשים יותר מדי - אם כי אני חייבת לומר שבקריאה שנייה הבנתי הרבה יותר. כל העניין של "לונדון תחתית" לא היה לי ברור לחלוטין בפעם הראשונה. אני מאד ממליצה לך על "עשן ומראות". אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי אי פעם. היכולת של גיימן להכניס חיים שלמים לסיפור קצר יוצאת מן הכלל. הוא יודע לדבר אל הקורא. אני לוקחת את הספר שוב ושוב מהספרייה ופשוט לא נמאס לי. כל סיפור מעורר מחשבה. למעשה, כמעט כל הסיפורים הם מטאפורה אחת גדולה. "לתפוס את הנערה" בולט במיוחד מהבחינה הזו. גם אלו שלא ברורים לגמרי מקסימים. גרסת גיימן לשלגיה שבתה את ליבי לחלוטין. גם ה"סוויץ'" שעשה בסגנון הכתיבה שלו לסיפור הזה מעניין מאד. עוד דבר מיוחד הוא, שלמרות שמדובר בסיפור קצרים, הדמויות תפסו אותי מאד. התאהבתי בלורנס טאלבוט.