מהו אופי התחביב שלכם?

מהו אופי התחביב שלכם?

להלן תרגום לשתי פסקאות מהאתר המעניין של מועדון דגמי הרכבות בקהילת טפיולה שבפינלנד, בהן מציגים החברים את דעתם לגבי התחביב של דגמי רכבות. עם חלק נכבד מהדברים אני לא ממש מסכים, אבל אני יכול בהחלט להבין מהיכן הם באים. מה דעתכם? איך אתם רואים את התחביב שלכם ולאן הייתם רוצים להביא אותו? עבודה לבד, עם חברים קרובים או במועדון? חיקוי מדויק ככל האפשר של מציאות מסוימת או משחק משובב ברכבות? מעדיפים ליצור דגמים או להפעיל אותם? אולי רק לאסוף אותם? מעדיפים לקרוא, ללמוד ולהתרשם או ללכלך את הידיים ולגשת לעבודה? כשרוב האנשים חושבים על דגמי רכבות, הם מדמיינים בראשם ילד קטן שמשחק על הרצפה עם ערכת רכבת צעצוע. חובבי דגמי רכבות שואפים למחוק את הדימוי הזה ולהבהיר שדגמי רכבות הם לא תמיד צעצוע. בשיאם, מערכת דגמי רכבות היא דגם רחב-היקף של מערכת תחבורה שהוקטנה לפי קנה מידה ומופעלת לפי לוח זמנים. דגמי רכבות מצריכים ומפתחים מגוון רחב של כישורים. כדי לבנות שולחן-בסיס איתן צריך כישורי נגרות, בשביל הנוף צריך טעם וכשרון אמנותי, חשמל ואלקטרוניקה יהפכו למוכרים כשתתקינו את מערכת הבקרה, יש לעבוד עם פלסטיק בדגמי הנייד והבניינים ויש כאלו שאפילו מפעילים מחרטות ומכונות עיבוד שבבי אחרות בעת יצירת דגמי קטרים. הפעלת מערכת הרכבות תדרוש משמעת וכישורים של שיתוף פעולה.
 

vasp

New member
גבר אמיתי הוא ילד בנפשו

אתה תתפדח אם ילד יבוא וירצה להצטרף אליך לתחביב ? לדעתי זה משחק/צעצוע/הובי , ממש לא אכפת לי , כמו שאחד אוהב כדורגל אני אוהב רכבות , אני יכול להתמכר לשקט/ליצירה בבניה ולהביט כמו ילד בן 5 ברכבת שנוסעת במקלט של נצר . פשוט מי שאוהב את זה ויש לו כסף/זמן יכנס לזה ולא בגלל שיצבור ערך מוסף של הבנה בחשמל/נגרות , זה משהו בדם/גנים. נניח שאתה בן 50 ואתה מביט על רכבת חולפת בשקיקה נסה להביט על אדם שלא מבין מה עובר עליך , באיזה מבט של רחמים הוא יסתכל עליך . אז שכל אחד יקח/יראה את התחביב איך שבא לו . זו דעתי כמובן
 

d a p h n a

New member
או במילים אחרות....

The difference between men and boys is the tone of their voice and the price of their toys.​
כל אחד נהנה מהתחביבים שלו מסיבותיו הוא, וזה שתחביב יש בו אלמנט ילדותי לאו דווקא הופך אותו לשלילי. חדוות נעורים היא דבר חשוב בחיים. אני חושבת שאפילו אנשים שמאוד רציניים בקשר לתחביבים שלהם (ובמקרה זה דגמי רכבות) לא צריכים לקחת את עצמם יותר מדי ברצינות. אם זה מהנה, נחמד, כיף, מה זה משנה מה מישהו אחר חושב על זה? כאמור אנחנו עכשיו קונים רכבת חשמלית לאבא שמגיע לגיל 60. הוא לא התעסק עם זה עד עכשיו, ואין לי ספק שהדבר האחרון שיהיה לו אכפת זה להגיע לדיוק בפרטים ולמערכת שמדמה במדויק מערכת תחבורה קיימת. הוא בסך הכל תמיד אהב רכבות, תמיד חלם על רכבת איכותית, וזה הכל. ואם זה כיף לו, אז לדעתי זה סבבה, אפילו אם זה משהו שמשותף בינו לבין ילד בין 10 שמשחק ברכבת. ומאידך, כמובן גם אם מישהו נהנה לבנות דגמים מדויקים ומפורטים, והוא נהנה מן הידע, הכישורים וכו', אז נהדר בשבילו.
 

shimonfu

New member
המשחק

בשבח המשחק כבר נכתב ונאמר,,הן כילדים והן לאורך הדרך המשחק כמשחק נותן המון פינוקים ואף יותר, הינך מקבל הרבה כח לרצינות שבחיים (מזה יש אם נרצה ואם לאו),עדיף לכן לשחק מידי פעם במהלך החיים מאשר לשחק עם ההחיים,ורב המשחקים הינם משקפי מציאות כזו או אחרת ראה מונפול ועוד,משחק הרכבות החשמליות גדולתו היא בכך שמאפשר את רמת ההשקעה ואת רמת עומק שמתאים לכל אדם,ומעבר לתכונות שמפתח ומשמר כל משחק כגון חשיבה,תכנון,דמיון,סבלנות ועוד, הוא גם נוגע בתחומי יצירה כמעט ללא סוף ואף מאפשר התפתחות אידוידואלית שנותנת לך להיות אתה בלי גבולות לעיתים,לכן לא משנה העומק העיקר ההנאה שאתה מפיק ומה שרגעי הנאה משארים לך ומשפעים עליך "בעולם האמיתי,,לכן ומנסיון וכאחד שחווה זאת אסיים שחקו ובנו לעצמכם עולם שגם אתם יכולים לשחק בו בזמנים הנכונים.בברכת רכבתים,שמעון
 

tlingit

New member
איפשור

מפתיע אותי כל פעם שאנשים צוחקים כשהם שומעים על דגמי רכבות. מצד שני, שמתי לב שאנשים מחייכים חיוך מוקסם כשאחד ממכרי אומר להם שעבודתו היא נהג קטר, וזה חיוך שיש בו מעט חלומיות, הזכרות במאוויי ילדות. אולי בעיסוק בתחביב של דגמי רכבות יש משהו שמפתיע אנשים בכך שמישהו מעז לעסוק במשהו שמותר בו ללכת עם המאוויים שלו ולהנות מהם, שזה לא כל כך מקובל בחברה שלנו, אבל מאד רצוי. אני מוצאת שזהו תחביב של להיות עולם ומלואו, והוא מקסים בדיוק מהסיבה הזו שהוא מאפשר לאדם לשקוע לכמה זמן בעולם אחר, ולהשקיע בו את מיטבו: חוש היצירתיות, הסבלנות, תשומת הלב לפרטים הקטנים והגדולים, תכנון, תעוזה לנסות דברים וכו' וכו'
 
למעלה