מה אכפת לך

[זונע]

מה אכפת לך

אני רואה אותך כל יום
אבל דווקא עכשיו בא לי לאהוב אותך
אז בואי נתגלגל על הדשא באמצע הבסיס
ואולי אשלח יד מבעד למדי ה-ב' שלך
בואי טפסי על הרי שאיפותיי
ואולי ארד למרגלותייך
בואי נשכח שאת כלל לא דומה לה
לזאת שעטתה את המילה אהבה
וודאי גם לך יש את ההוא שכלל לא מזכיר אותי
אבל אין לך משהו יותר טוב לעשות ממילא.

וכשתשקע השמש ונישאר על אותה פיסת דשא
ותפספסי את האוטובוס האחרון בגללי
תסתכלי עלי במבט של מה בכלל קרה פה
ואני אחייך חיוך דבילי של מי שיודע את כל התשובות.

בזמנים שהכול מותר
מותר גם לי לאהוב
לא אותך כי את בכל זאת קצת פרחה
אבל תני לי לדמיין, מה אכפת לך, זה עושה לי טוב.

 

[Maldini Girl]

אני אוהבת את זה כי

קודם כל אני מרגישה שאני מזדהה. לא רק לסיטואציה אלא גם לסגנון הכתיבה.

שנית, אהבתי שיש פה קצת מהכל. יש פה ישירות ובוטות ועדינות ו״התייפייפות״ שכמעט גובלת בציניות. ובדרך כלל אני אוהבת ששומרים על קו אחד אבל פה זה פשוט עובד.

 

[Ticking Clock]

זה

מצב מבאס ממש, ההיקשרות הזאת לדברים... בקיצור, אין ספק, כתוב יפה, ואני גם נוטה להסכים עם התגובה שמעליי.

 

[nenarey]

מאוד אותנטי

ולכן התחברתי. מעולם לא הייתי בסיטואציה כזו ובכל זאת הרגשתי שאני שם ומבינה. יפה מאוד.

 

[חלום חוזר]

אחד המוצלחים שלך, בעיני.

קיטשי-לא-קיטשי. מתחיל טוב, ממשיך טוב יותר.

"בואי נשכח שאת כלל לא דומה לה / לזאת שעטתה את המילה אהבה"

אני אוהבת שזה ישיר, שזה לא משקר ומשקר בו זמנית ושזה שיר-לא-שיר.


תודה.

 

[זונע]

תודה לך, ולכולם

כל פעם מחדש אני מתלבט האם להמשיך לפרסם פה(+תת התלבטות: האם להמשיך לכתוב בכלל) וכל פעם אני בוחר להמשיך. מקווה שזה לא ייגמר.

 

[חלום חוזר]

גם אני מקווה.

 

[פליצי קפיצי]

הבית האחרון עשה לי לחייך

הרבה זמן לא קראתי אותך, ואיכשהו תמיד כשאני חוזרת לפה יוצא לי להיתקל ביצירה שלך בין הדברים הראשונים שאני קוראת.

אתה בין הכותבים שאני כ"כ שמחה שהם לא הפסיקו לכתוב, ואני מאחלת לך רק להמשיך.. אתה טוב בצורה מטורפת, ואני אומרת את זה לפני שהתחלתי להחמיא באמת.

כשאני חוזרת לכאן אני מפחדת מהכינויים החדשים שמעלים יצירות, ואת אני נושמת לרווחה כשאני רואה כינויים שאני מכירה שמעלים יצירות משלהם.
זה עושה לי הקלה.
היצירות שלך הן דיי מפלט בשבילי. תודה רבה.