מה הדבר שהכי מעודד אתכם לשמוע?

LayLadyLay

New member
מה הדבר שהכי מעודד אתכם לשמוע?

לפני שאבא שלי נפטר, הייתה לי חברה טובה שאבא שלה חלה בסרטן ונפטר זמן קצר לאחר מכן.
התגובה שלי הייתה של ריחוק ולא מצאתי מילים לנחם אותה.
אח"כ כשאבא שלי חלה (ולאחר מכן נפטר גם הוא) - שמעתי את כל מילות המנחמים - "תהיי חזקה", "יהיה בסדר", "תקופה קשה שתעבור" ועוד רבים, אבל אף אחד מהם לא נגע בי, לא באמת נתן לי תחושה שדברים יסתדרו ו/או שיש מישהו חזק ויציב שילווה אותי.

מה לדעתכם אפשר לומר למישהו שמתמודד עם דבר כ"כ קשה?
או מה אתם הייתם רוצים שהסובבים שלכם יגידו לכם ברגעי משבר?
 

kmiki

New member
אותי מילים לא מנחמות

אבל עזר לי כשעזרו לי להסיח את הדעת מהדאגה והחרדה
 

kmiki

New member
וואו, אני קלה נורא

כשביליתי עם הבן 3 חודשים בבידוד, והיה ממש מטורף, וגם כל האשפוזים שקדמו להשתלה עצמה, חברה טובה שהיתה מגיעה והיינו משחקות ביחד שעות WII, האחים מריו, זה היה הכי טוב.
גיסי היה מגיע לפעמים עם בירה (קשה להכניס בירה לביה"ח שלנו...) ואוכל מבחוץ, והיינו מעבירים כמה שעות בקשקושים וצחוקים.
אצל אמא היינו פשוט יושבות ורואת יחד תכניות טלוויזיה שאהבנו (אצל הבן ככה ראיתי את מעושרות, אחרת בחיים לא הייתי צופה, היה משעשע ומרגיז בו זמנית, במיוחד לאור הסיטואציה הכל כך לא פשוטה שלנו לעומת צרות החיים הטיפשיות של הנשים הנבובות האלו).
חברה טובה שהיא מטפלת שהיתה באהועושה לי טיפולי רפלקסולוגיה, בזמן שאני בביה"ח במיוחד, וגם כשהייתי בבית בהפסקות.
מאד קל להסיח את דעתי, אבל באותה מידה זה היה נותן לי אנרגיות להמשיך.
 

saribon

New member
מלים מלים...

לפני שאתייחס לשאלה - כמה מלים על עצמי משום שאני כותבת כאן לראשונה.
שמי שרי, אני בת 44 (ממש אוטוטו) וגרה בישוב קהילתי בגליל. אמא לשלוש ילדות .
אני "משחקת" עם המוות שנים רבות והפעם הראשונה בה נפגשתי איתו מאוד מקרוב היה בליווי של חברה טובה שנפטרה מסרטן לפני 19 שנה. את אבי איבדתי למחלה אחרת - מחלת ההימורים - תתפלאו עד כמה זה דומה.. ולאחר מכן בשנים האחרונות היו לי מפגשים קרובים מאוד עם הסרטן- סבתי, חברה- אחות נפש בת גילי, ובחצי השנה האחרונה נפרדתי מסבי (שזכה להתפרצות מחלה קצרה מאוד -שאובחנה בערך 3 שבועות לפני שנפטר..) וחמי האהוב שהיה לי כאב - אותו לויתי באופן קרוב מאוד במהלך החצי השנה האחרונה של חייו.
בשנה האחרונה עברתי קורס מתנדבים בקהילה שנועד להכשיר מתנדבים לליווי חולים במחלות מאיימות חיים , מה שנקרא בעגה המקצועית "ליווי רוחני" והבנתי שזו באמת קריאת הנשמה שלי - ובדרך זו או אחרת אגיע לעסוק בכך -לא רק עם קרובי ואהובי אלא עם עוד אנשים שזקוקים לתמיכה וליווי.
אני קוראת כאן כבר כמה ימים - ומאוד מזדהה עם כל מה שנקרא. עברנו בשנים האחרונות חוויות דומות מאוד לאלו שמתוארות כאן. למעשה אני כאן משתי סיבות -האחת כי זה נוגע לי, אלי, למשפחתי, וכאמור אני מזדהה לחלוטין, והסיבה השניה היא נושא הליווי. זו לא פרסומת - אני לא עוסקת בכך וכל מה שאני עושה בינתיים הוא התנדבותי לחלוטין ואני מקווה שאף אחד לא יחוש שאני מסתכלת על הפורום הזה כאל "חיית מעבדה".. נכנסתי לכאן בראש ובראשונה בגלל תחושות לבי...


וכעת לשאלה ((-:
מה הכי מעודד לשמוע? אני חושבת שזה תלוי מי אומר ולמי הוא אומר את זה..הרי אין כללים.
לפעמים אני חושבת שהכי מעודד זה פשוט לא לנסות לעודד.
אנשים מאוד מפחדים משקט. משתיקה, הם נפגשים עם אנשים כמונו -שנמצאים בתוך המשבר, בתוך המחלה או בתוך האבל של אחרי, ומדברים את עצמם (כמעט כתבתי "למוות".. אבל זה קצת מקאברי..) אז הם אומרים מלים שהם מכירים, הם זורקים משפטים סתמיים וחסרי מחויבות. מלים כמו "תהיי חזקה" - ואותך זה ממש מצחיק כי כל מה שאת רוצה באותו רגע זה להתפרק בבכי של תסכול או כאב..ולעתים כל מה שאנחנו רוצים הרי זה מישהו שלא ידבר, פשוט יאסוף אותנו בחיבוק אמיתי ויהיה שם בשבילנו, באמת .
ולכן צריך להיות רגיש - יש אנשים שבאמת רוצים ריחוק, יש אנשים שרוצים שקט, יש אנשים שרוצים חיבוק.
יש אנשים שרוצים פטפטת ,לדבר על שטויות,יש כאלה שרק צריכים שיגידו להם - הי אני כאן..מה איתך? והם יתחילו לספר ולפרוק..
מעבר למלים אני חושבת שהחשוב ביותר הוא באמת להיות שם - לתת לאדם שעומד מולך שאתה שם איתו ובשבילו. ולתת לו להוביל את הסיטואציה - אם הוא רוצה לצחוק לצחוק ואם הוא רוצה לבכות לבכות - או לפחות לאפשר לו לעשות כך.

יפעם מזמן אמרה לי מישהי שבמצבי משבר -לא כדאי להגיד "תהיו חזקים" כי להיות חזק זה משהו סטטי. עדיף להגיד "חיזקו ואימצו" כי יש בכך איזה שהוא תהליך, דינמיות..אני אוהבת את הלך הרוח הזה - ואכן מעדיפה את המלים הללו - חיזקו ואימצו.
 
שאלה מצוינת....

אישית אני מוצאת שסיפורים יפים על אמי ועל חוזקותיה ויופיה הפנימי יותר נוגעים לי ממילות נחמה.
אני גם לא מרגישה צורך בנחמה מילולית, מקסימום מגע יד חמים, ליטוף... בעיקר מדודותיי (יש אימרה תוניסאית: "ריחך כריח אמי, דודתי" או משהו כזה.... שכאילו דודה, אחות אמא, הכי מזכירה את אמא...) ומסבתי היקרה (אימה).
 

healerit

New member
שלא תדעי עוד צער... ואני כאן בשבילך... וחיבוק

כשמישהו קרוב נפטר זה צער. המילה הזו קלעה בול לרגשות שלי.
הייתי רוצה שיאמרו שלא אדע עוד צער כזה.

יש לי חברות שעברו את זה לפניי. אחת מהן אמרה:
אני מבינה אותך ואני כאן בשבילך. בכל שעה. את יכולה להתקשר אליי אפילו באמצע הלילה.
וכשלא החזרתי לה טלפון - היא הבינה ונתנה לי זמן לעכל. לא לחצה עליי לחזור אליה כמו חברים אחרים.

בעלי אמר לי:
אני אוהב אותך.

זה סיכם את כל הדברים האחרים שאמר:
שהוא כאן בשבילי. שהוא מקבל את האבל שלי. שהוא מקבל בהבנה את התגובות המוקצנות שלי. שהוא מוכן לתת לי תשומת לב ככל שאזדקק לה. שאף פעם לא אהיה לבד בעצב כזה.

בעיתות משבר כאלה חשוב החיבוק. זו תמיכה ללא מילים ששווה אלף מילים.
חיבוק מנחם, נותן כוח ואנרגיה, מעביר אהבה ותמיכה.


 
למעלה