מודל הקשב הדינאמי של פז

Maor Paz

Member
תוכן עניינים:

חלק 1: ההקדמה למודל הקשב הדינאמי של פז: הקדמה כללית והגדרות:

פרק 1: הקדמה כללית.
פרק 2: הגדרות.


חלק 2: מודל הקשב הדינאמי של פז:

פרק 3: היכולות קוגניטיביות.

פרק 4: היכולות אינטליגנטיות.
פרק 5: מידת הקשב.
פרק 6: הקלט.
פרק 7: המודע.
פרק 8: הסמוך למודע.
פרק 9: הפילטר המוקדם.
פרק 10: הפילטר המאוחר-חלק ראשון.
פרק 11: הפילטר המאוחר-חלק שני.

פרק 12: הגלאי.

חלק 1: ההקדמה למודל הקשב הדינאמי של פז: הקדמה כללית והגדרות:

פרק 1: הקדמה כללית:

השם שלי הוא מאור פז. אני בן 24. אני ישראלי. אני יהודי.

אני סטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה של ישראל.

במסגרת לימודיי לימדו אותי על מודלי הקשב השונים. מודל הסינון של ברודבנט, מודל ההפחתה של טריזמן, ועוד כמה, אבל לא ממש אהבתי אף-אחד מהם. אף-אחד מהם לא היה טוב מספיק. אז החלטתי לכתוב מודל קשב משלי. מודל קשב שיהיה טוב יותר מכל האחרים. אז הנה זה.

אני קורא לו "מודל הקשב הדינאמי של פז", וזה מודל הקשב הטוב ביותר והמתוחכם ביותר שאי-פעם נכתב.

בגלל תחכומו הרב של המודל, הוא גם הארוך ביותר שאי-פעם נכתב, ולכן שלא כמו עם המודלים האחרים, הוא מדריש גם חלוקה לפרקים על מנת להשתלט על המסה הגדולה של החומר.

כעת נתאר בקצרה את התוכן של הפרקים, על-מנת להסביר מה כל פרק עושה, מה נאמר בו ומה מוסבר בו.

זה הפרק הראשון, ההקדמה. מה שאנחנו עושים בו זה לתת סיפור רקע קצר על הנסיבות שבגינן אני, מאור פז, כתבתי את "מודל הקשב הדינאמי של פז", ולהסביר בקצרה מה המטרה של כל פרק במודל ומה אנחנו עושים, אומרים ומסבירים בכל פרק במודל.

בפרק השני נעסוק בהגדרות, ונגדיר בקצרה קבוצה של מושגים פסיכולוגיים ישנים ומוכרים שנשתמש בהם במהלך מודל הקשב הזה. המושגים שנגדיר בקצרה הם "יכולות קוגניטיביות", "יכולות אינטליגנטיות", "משאבי קשב", "מידת הקשב", "מודל קשב", "קלט", "פילטר", "גלאי", "זיכרון חושי", "זיכרון לטווח קצר", "זיכרון לטווח ארוך", "המודל הטופוגרפי של פרויד", "המודע", "הסמוך למודע", "הלא מודע", "זיכרון עבודה", "המעבד המרכזי", "הלולאה הפונולוגית", "הלוח החזותי-מרחבי", "החוצץ האפיזודי".

בפרק השלישי עד השתיים-עשרה אנחנו נגדיר מעט יותר בהרחבה שמונה מושגים מבין עשרים המושגים שהגדרנו בקצרה בפרק השני, ובנוסף, בעשר הפרקים האלו אני אתן הסבר נוסף והרחבה נוספת, שהתיאוריה שלי עושה עם המושגים המדוברים, מעבר להגדרות המקובלות של אותם המושגים, כך שאתם תראו איך מודל הקשב שלי מתייחס אל המושגים האלו ומסתכל עליהם קצת אחרת, בנוסף לעצם כך שבנוגע לחלק משמונה המושגים האלו, אני אוסיף ואגדיר מושגים חדשים משלי, מקוריים לחלוטין, חומרים חדשים שלי, הקשורים אל המושגים האלו. תוך כדי העבודה הזאת, לאט-לאט, עקב בצד אגודל, חלק אחר חלק, אחשוף ואסביר את "מודל הקשב הדינאמי של פז", כך שלמעשה, במהלך פרקים אלו, המודל ייחשף ויוסבר. באשר לשתיים-עשרה המושגים שאותם נגדיר בפרק השני ושלא יזכו לפרקים משלהם, אלו פשוט מושגים שאין לי מה להוסיף עליהם ולהרחיב בנוגע אליהם מעבר להגדרות המקובלות שלהם, ושאני משתמש בהם ומדבר עליהם במודל הקשב שלי בדיוק כמו שכל שאר האנשים משתמשים בהם ומדברים עליהם בכל שאר המודלים והתיאוריות.

פרק 2: הגדרות:

כפי מה שנאמר בפרק הראשון, בפרק השני נעסוק בהגדרות, ונגדיר בקצרה קבוצה של מושגים פסיכולוגיים ישנים ומוכרים שנשתמש בהם במהלך מודל הקזה.

כהקדמה כללית לפרק 2, הייתי רוצה להגיד שיש מקרים שבהם אני לא בטוח לחלוטין איפה ההגדרות המקובלות של מושגים נגמרות ואיפה ההרחבות שלי והתיאוריות שלי מתחילות, אז אני רק רציתי להתחיל בכך שאגיד שאני אנסה לעשות את ההפרדה, כי החומרים החדשים, גם ההרחבות של המשמעויות של מושגים קיימים, ולא רק המושגים החדשים לגמרי, מיועדים כולם לפרקים הבאים ומה שאני אמור לעשות כאן זה הצגה יבשה של המושגים על-פי הגדרותיהם המקובלות והמוסכמות, אבל בגלל פערים וחוסרים בידע האישי שלי, אני לא באמת יכול להבטיח כלום, אז רק רציתי להתנצל מראש במקרה של בלבולים מהסוג הזה.

ועכשיו אנחנו יכולים להתחיל.

1. יכולות קוגניטיביות-יכולות קוגניטיביות הן יכולות של הקוגניציה. הקוגניציה היא ההכרה. ההכרה משמעה עצם המודעות של האדם לעצמו ולסובב אותו ועצם התודעה עצמה. מושג ההכרה מתאר את תופעת הידיעה האנושית. תהליכי רכישת ידע, עיבודו ויישומו, הן יכולותיה של ההכרה, והן מה שאנחנו קוראים לו "יכולות קוגניטיביות".

2. יכולות אינטליגנטיות-יכולות אינטליגנטיות הן יכולותיה של האינטליגנציה. על האינטליגנציה ניתן לחשוב כעל "הקוגניציה הגבוהה" ועל היכולות האינטליגנטיות כעל יכולות קוגניטיביות גבוהות, כך שלבסוף יש יכולות קוגניטיביות אינטליגנטיות ויכולות קוגניטיביות לא-אינטליגנטיות (שהן יכולות קוגניטיביות "נמוכות"), כאשר לעיתים קרובות תפקידן של היכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות הוא לספק תמיכה, מקפצה ובסיס לקראת היכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות, הלוא הן כאמור, יכולות קוגניטיביות גבוהות, מה שלמעשה אומר שהיכולות האינטליגנטיות הן שיאן של היכולות הקוגניטיביות, ושהאינטליגנציה היא שיאה של הקוגניציה. בין יתר היכולות האינטליגנטיות נמנות היכולת להסיק, לתכנן, לפתור בעיות, לחשוב באופן מופשט, להבין רעיונות מורכבים, ללמוד מהר וללמוד מניסיון.

3. משאבי קשב-מושג משאבי הקשב מתאר את היכולת שלנו להתמקד במידע מסוים לאורך זמן, לעיבוד מנטלי ופיזי של מידע זה, ולהשגת מטרה מועדפת, כאשר לכל אחד מאיתנו יש מידה שונה של יכולת זאת, ועל כן מידה שונה של משאבי קשב. יכולת זאת היא תהליך מורכב ודינמי של בחירת הדברים שאליהם חשוב לשים לב, שיש לעסוק בהם וכדאי לנו לזכור אותם מרגע אחד למשנהו.

4. מידת הקשב-מושג מידת הקשב מתייחס לכמות משאבי הקשב שאנחנו מייחסים למשימה מסוימת או מצב מסוים. לכל אחד מאיתנו יש כמות מוגבלת מסוימת של משאבי קשב אבל גם מידה מסוימת של משאבי קשב שאנחנו נוטים להקדיש למשימות מסוימות ומצבים מסוימים על פי בחירותינו והעדפותינו כמו גם לפי מידת ההצלחה שלנו לעשות זאת. כאשר אנחנו מתקשים להפנות משאבי קשב מספקים למשימה מסוימת או מצב מסוים, וזאת בגלל מגבלה של משאבי הקשב שיש לנו, מגבלה שהינה גדולה יותר או קשה יותר מן המגבלה הממוצעת (לדוגמה זיכרון לטווח קצר נתון וספציפי, של אדם מסוים וספציפי, שביכולתו של הזיכרון לטווח קצר הזה להכיל 6 פריטים או 5 פריטים במקום 7 לפחות), או כאשר אנחנו מתקשים להפנות משאבי קשב מספקים למשימה מסוימת או מצב מסוים, גם אם יש לנו מספיק משאבי קשב לשם כך, אלא אנחנו מתקשים לעשות כן כי אנחנו מתקשים לעשות זאת וכי אנחנו מתקשים לגלות מספיק עניין או מספיק אכפתיות (לדוגמה זיכרון לטווח קצר נתון וספציפי, של אדם מסוים וספציפי, שביכולתו של הזיכרון לטווח קצר הזה להכיל לפחות 7 פריטים, אבל האדם המתקשה להכיל בזיכרונו לטווח קצר 7 פריטים כאשר זה מגיע למשימות מסוימות או מצבים מסוימים על אף יכולתו הטכנית והתיאורטית לעשות זאת), שני המצבים האלו נקראים "הפרעת קשב".

5. מודל קשב-מודלי קשב הן תיאוריות שמנסות להסביר את התהליכים ואת המנגנונים שמשמשים אותנו בשביל "לסנן החוצה" מידע המתקבל מהחושים שלנו ו"לקבל פנימה" מידע אחר המתקבל מהחושים שלנו כדי שנדע מאיזה מידע להתעלם ולאיזה מידע להתייחס, להתרכז בו ולעבוד עליו.

זה דבר שצריך לקרות כי בעקבות הקיבולת המוגבלת של הזיכרון לטווח קצר (7 פריטים בממוצע, "פלוס מינוס שתיים", כי יש אנשים שהזיכרון לטווח קצר שלהם מסוגל להכיל עד 5 פריטים בלבד בכל זמן נתון ואנשים שהזיכרון לטווח קצר שלהם מסוגל להכיל עד 9 פריטים בכל זמן נתון), לא כל הקלט המתקבל יכול לעבור את התהליך השלם של העיבוד המקיף, המיטבי והכוללני על-ידי כלל מרכיבי ומנגנוני מודל הקשב.

תיאוריות אלו גם מעלות היפותזות על האופי שבו ההחלטות האלו, החלטות בנוגע לאיזה מידע "מסונן החוצה" ואיזה מידע "מתקבל פנימה", מתקבלות על בסיס אופי הפעולה של התהליכים והמנגנונים של מודל הקשב (אופי הפעולה שלהם לפי אותו מודל קשב), מהם בכלל התהליכים האלו והמנגנונים האלו (לפי אותו מודל קשב) ומהו אופי הקלט המתקבל.

תיאוריות מודלי הקשב גם מסבירות מהו בדיוק אותו "התהליך השלם של העיבוד המקיף, המיטבי והכוללני על-ידי כלל מרכיבי ומנגנוני מודל הקשב" שאותו עובר המידע ש"התקבל פנימה" ואיזה תהליכים הוא עובר שם עד להגעתו אל הזיכרון לטווח ארוך.

6. קלט-קלט זה מידע המגיע מהעולם החיצון ושמתקבל לראשונה באמצעות מערכת החישה ומגיע אל הזיכרון החושי, שמחזיק אותו אצלו למשך זמן קצר מאוד ומעביר אותו מיד אל הזיכרון לטווח קצר, שבו קיים זיכרון העבודה ושבו קיימים כל מנגנוני ומרכיבי הקשב, שאותם מודלי הקשב השונים מנסים להבין ולתאר.

7. פילטר-הפילטר הוא מנגנון הקיים ברוב מודלי הקשב (אולי כולם אבל אני לא בטוח. אני לא מכיר את כולם) והוא זה שאחראי על סינון החוצה של מידע לא רלוונטי או שאינו נדרש למטרה הנוכחית, ומתן מעבר למידע כן רלוונטי ושכן נדרש למטרה הנוכחית על-מנת שיגיע אל השלבים הבאים של עיבוד המידע. יש מודלים שבהם הפילטר ממוקם לפני שלבי הפקת המשמעות ויש מודלים שבהם הוא ממוקם לאחר שלבי הפקת המשמעות. חלק מהמודלים מייחסים לפילטר את יכולתו לסנן החוצה ולקבל פנימה קלטים שונים להבדלה שהוא עושה בין הקלטים בהתבסס על התכונות הפיזיקאליות שלהם כמו גובה הקול (רמת דיצבלים), האם זה קול של גבר או אישה, באיזו שפה נאמרים הדברים וכדומה' (לדוגמה המודל של ברודבנט), בשעה שחלק מהמודלים האחרים מייחסים לפילטר את יכולתו זאת להבדיל בין קלטים ולעשות להם סלקציה (חלק מהקלטים ממשיכים הלאה וחלק לא) גם על בסיס של הבנה מסוימת, או מלאה, של משמעות הקלטים המתקבלים, מה שלמעשה אומר שמודלים אלו מייחסים לפילטר גם את תפקידו של הגלאי, בחלקו או במלואו, ושהבנת המשמעות אינה מתרחשת לפני או אחרי הפילטר, אלא במהלכו וכחלק ממנו ומתפקודו (כמו במודל של טריזמן).

8. גלאי-הגלאי הוא מרכיב הקיים ברוב אם לא כל מודלי הקשב ושמעבד את המידע ברמת המשמעות על-מנת להבין ממש את משמעות הקלטים המתקבלים, וזאת בניגוד לפילטר, שבגירסתו המסורתית, תפקידו הוא להבין ולנתח את הקלטים לפי תכונותיהם הפיזיקאליות המופשטות. בגירסאות המסורתיות של מודלי הקשב המסורתיים, הגלאי לרוב מגיע לאחר הפילטר. הגלאי הוא מרכיב חשוב שמאפשר לנו להבין את המידע שאנחנו מתמקדים בו.

9. זיכרון חושי-זיכרון חושי, או זיכרון מיידי, הוא סוג הזיכרון המכיל למשך זמן קצר מאוד את המידע הנקלט בחושים מהסביבה. הוא מייצג מידע זה בדיוק כפי שנקלט ובדיוק ברגע שנקלט מהסביבה. הזיכרון החושי הוא השלב הראשון מבין שלושת שלבי הזיכרון: זיכרון חושי, זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך.

10. זיכרון לטווח קצר-זיכרון לטווח קצר הוא זיכרון שבו מאוחסנים באופן זמני פרטי מידע שהתקבלו בחושים השונים מהזיכרון החושי ומקודדים לרוב על בסיס צלילי. הרעיון של "זיכרון לטווח קצר" כשלעצמו הוא רעיון מופשט ומעורפל, ולכן יש לנו צורך במודל זיכרון העבודה. מודל זיכרון העבודה הוא מודל של אלן באדלי שהרעיון שלו הוא להסביר ולפרט את אופי הפעולה המדויק ואת המרכיבים המדויקים של הזיכרון לטווח קצר (באופן דומה לצורה שבה תפקידם של מודלי הקשב הוא להסביר את אופי פעולת הקשב ולתאר את מרכיבי התהליך הקשבי ואופן פעולתם).
 

Maor Paz

Member
11. זיכרון לטווח ארוך-הזיכרון לטווח ארוך הוא הזיכרון שבו מאוחסן מידע למשך יותר משניות אחדות או דקות אחדות, לעיתים מרגע היקלטות המידע ועד לסוף החיים. המידע שבזיכרון זה הוא על פי רוב מידע מעובד המכיל את משמעותו של המידע הראשוני הנקלט בחושים. בדרך אל זיכרון זה, פריטי המידע מועברים תחילה באופן אוטומטי לזיכרון החושי וממנו לזיכרון לטווח קצר שקיבולתו מצומצמת (7 פריטים, פלוס מינוס שתיים, בהתאם לאדם המדובר והקיבולת המקסימאלית של הזיכרון לטווח קצר שלו), ואז מועברים לזיכרון לטווח ארוך ומוחזקים בו באופן פסיבי ולא מודע (ב"סמוך למודע" מהמודל הטופוגרפי של פרויד) עד לשליפתו מחדש של המידע אל המודע (ב"מודע" מהמודל הטופוגרפי של פרויד).

12. המודל הטופוגרפי של פרויד-המודל הטופוגרפי מחלק את הנפש לשלוש שכבות של מודעות של האדם. שכבת המודע, שכבת הסמוך למודע ושכבת הלא-מודע.

13. המודע- המודע הוא השכבה העליונה ביותר והקטנה ביותר של המודל הטופוגרפי של פרויד, ושבה נמצאים מספר מצומצם של פריטים שאנו תופסים ברגע נתון כגון מחשבות או רגשות שיש לנו "ממש עכשיו" ובזמן של הווה מתמשך.

14. הסמוך למודע-הסמוך למודע היא השכבה השנייה בגודלה במודל הטופוגרפי של פרויד ובה מרוכז חומר הנגיש לנו ושניתן להעבירו למודע על פי בחירה.

15. הלא מודע-שכבת הלא מודע היא השכבה הגדולה ביותר במודל הטופוגרפי של פרויד ושבה מרוכזים רוב המחשבות, הרגשות והידע. שכבה זו מהווה מקום מצבור למחשבות, דחפים וזיכרונות החסומים למודע.

16. זיכרון עבודה-זיכרון העבודה הוא מודל מפורט של אופי הפעולה המשוער והמרכיבים המשוערים השונים של הזיכרון לטווח קצר. בצורה דומה, מודלי הקשב השונים נועדו לתאר את אופי הפעולה ודרכי הפעולה של הקשב. ההבדל הוא, שבשעה שיש מודלים מוצעים רבים על-מנת לתאר את הקשב ואת אופן פעולתו, יש מודל גדול ומוסכם אחד בלבד של אופן פעולת הזיכרון לטווח קצר, שנראה שקיים קונצנזוס מסוים בנוגע אליו, וזה הוא "מודל זיכרון העבודה" של הפסיכולוג אלן באדלי. מודל זיכרון העבודה של אלן באדלי, שהוא למיטב ידיעתי והבנתי מודל זיכרון העבודה היחיד, מחלק את הזיכרון לטווח קצר (הזיכרון העובד, הזיכרון שקורה, שמתעסקים בו ושמעבדים אותו "ממש עכשיו") לכדי המעבד המרכזי, הלולאה הפונולוגית, הלוח החזותי-מרחבי והחוצץ האפיזודי.

17. המעבד המרכזי-המעבד המרכזי הוא מנגנון בזיכרון העבודה שמבקר על פעולת הלולאה הפונולוגית והלוח החזותי-מרחבי, עוסק בתיאומם עם מנגנונים קוגניטיביים אחרים (מחוץ לזיכרון העבודה) ובהקצאת משאבי קשב לפי הצורך. המעבד המרכזי מנהל את משאבי הקשב ומעורב בהפעלה של יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר (כמו עכבה, ותכנון), במיוחד בעת ביצוע סימולטני של שתי משימות או יותר.

18. הלולאה הפונולוגית-הלולאה הפונולוגית היא מנגנון בזיכרון העבודה בעל קיבולת מוגבלת המסוגל להכיל ולעבד כמויות קטנות של מידע שמיעתי. המנגנון הזה מסייע לשימור של מידע מילולי בזיכרון על ידי דיבור פנימי: חזרה מילולית על המילים באופן לא מודע וללא הפקה של קול. הלולאה הפונולוגית משמשת כמעין "מחסנית" השומרת מידע פונולוגי, בכך שהיא משמרת ייצוגים פונולוגיים עבור מידע מילולי הנמוג במשך הזמן. המידע שנשמר בלולאה הפונולוגית מקודד לפי אופן ההגייה הצלילית שלו. הלולאה ממירה מידע חזותי למידע צלילי.

19. הלוח החזותי-מרחבי-הלוח חזותי-מרחבי הוא מנגנון בזיכרון העבודה שמסוגל לאגור ולעבד מידע חזותי–מרחבי. הרישום החזותי-מרחבי מתבסס על הזיכרון החזותי וכולל את ביצוען של מטלות מרחביות, מעקב אחר שינויים בשדה הראיה, יכולת התמצאות במרחב והכוונת תנועה.

20. החוצץ האפיזודי-החוצץ האפיזודי הוא מרכיב בזיכרון העבודה המאפשר קישור מידע חזותי, מרחבי ומילולי עם יכולת סדרתית והקשר של זמן בצורה המאפשרת ליצור בתוך זיכרון העבודה משהו כמעין "סרט רץ" המאפשר הכנסת היגיון בדברים, שילוב המידע מהלולאה הפונולוגית והלוח החזותי-מרחבי והצגת המידע המשולב בצורה לוגית והגיונית, וכבדרך המאפשרת לספר סיפור ולחוות בצורה הוליסטית את ההליך השלם.

חלק 2: מודל הקשב הדינאמי של פז:

פרק 3: היכולות קוגניטיביות:


כפי מה שנאמר בפרק שתיים, יכולות קוגניטיביות הן יכולות של הקוגניציה, והקוגניציה היא ההכרה. ההכרה משמעה עצם המודעות של האדם לעצמו ולסובב אותו ועצם התודעה עצמה. מושג ההכרה מתאר את תופעת הידיעה האנושית. תהליכי רכישת ידע, עיבודו ויישומו, הן יכולותיה של ההכרה, והן מה שאנחנו קוראים לו "יכולות קוגניטיביות".

עכשיו, אני לא בטוח איפה מה שידוע ומוסכם מסתיים ואיפה דעתי מתחילה, אבל בעיקרון, אז ככה:

היכולות הקוגניטיביות מתחלקות לשתיים: יכולות קוגניטיביות לא-אינטליגנטיות ויכולות קוגניטיביות אינטליגנטיות, כאשר כל יכולת קוגניטיבית היא קוגניציה, אבל לא כל יכולת קוגניטיבית היא אינטליגנציה, כי רק יכולות קוגניטיבית-אינטליגנטיות הן אינטליגנציה. קצת כמו מה שכל אגודל הוא אצבע אבל לא כל אצבע היא אגודל.

על אותו המשקל, האינטליגנציה היא קוגניציה, אבל האינטליגנציה היא לא סתם ככה פשוט "קוגניציה". האינטליגנציה, היא קוגניציה "גבוהה".

לפי דעתי, ויכול להיות שאנחנו עדיין בתוך התחומים והגבולות של מה שגם כך כבר חושבים אותו ואומרים אותו, אבל בעיקרון, דעתי האישית היא שיכולות מוחיות לא תודעתיות ולא הכרתיות, כלומר יכולות של המוח שהן לא יכולות של התודעה/ההכרה, כלומר יכולות של המוח שהן גם לא קוגניטיביות לא-אינטליגנטיות וגם לא קוגניטיביות-אינטליגנטיות, אלו יכולות של המוח שהעבודה שלהן והתפקיד שלהן זה בנייה, הכנה, בסיס ומקפצה לקראת היכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות, כלומר היכולות הקוגניטיביות הרגילות, בשעה שהיכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות, כלומר היכולות הקוגניטיביות הרגילות, הן בתורן בנייה, הכנה, בסיס ומקפצה לקראת היכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות, כלומר היכולות הקוגניטיביות הלא-רגילות, שהן היכולות הקוגניטיביות "הגבוהות".

כפי מה שאתם יכולים לראות, מדובר בשלבים על גבי שלבים, כאשר בסוף נמצאת הקוגניציה האינטליגנטית, שהיא שיאה של הקוגניציה, כאשר הקוגניציה הלא-אינטליגנטית משמשת עבור הקוגניציה האינטליגנטית במה להיבנות עליה ותמיכה להיבנות בעזרתה.

כל שלב, מטרתו וייעודו הוא השלב הבא. מטרתן של היכולות המוחיות הלא-קוגניטיביות-הקוגניציה הלא-אינטליגנטית. מטרתה של הקוגניציה הלא-אינטליגנטית-הקוגניציה האינטליגנטית.

לדעתי, ניתן לראות את זה גם במקום של כל אלו במוח. אני לא באמת נוירוביולוג, רופא או שום דבר שכזה, ולא באמת בדקתי מחקרים רלוונטיים, אבל דעתי האישית, היא שניתן לחלק את המוח לשלוש חלקים לפי איכותם/חשיבותם: גזע המוח, שזה המקום שבו המוח "מתחיל"; האונות העורפית, הרקתית והקודקודית, שהן חלק שני; ולבסוף, החלק השלישי והאחרון, האונה המצחית.

מודל הקשב הזה הוא לא עבודתי המדעית-הפסיכולוגית היחידה, וכשהייתי בן 16 כתבתי תיאוריית אישיות, "תיאוריית האישיות הקוגניטיבית" שמה. בתיאוריית האישיות הקוגניטיבית, אני עושה את החלוקה הזאת של המוח, וקורא לגזע המוח "המוח התחתון" (מכיוון שהוא נמצא מתחת לשאר המוח אז לדעתי זה שם די הולם); לאונות העורפית, הרקתית והקודקודית אני קורא "המוח האחורי", כי זה המוח שנמצא מאחורי האונה המצחית, ולאונה המצחית אני קורא "המוח הקדמי".

ועכשיו, מאיפה הגיעה החלוקה הזאת? אני עשיתי אותה. עשיתי את החלוקה הזאת של המוח במסגרת עבודתי על "תיאוריית האישיות הקוגניטיבית" כשהייתי בן 16 כי לכל חלק משלושת החלקים האלו של המוח יש תפקיד עיקרי אחר בעיניי ואנחנו מיד נדבר על כך. רק רציתי להגיד קודם, שתיאורטית אני יכול לדבר על האונה המצחית וגזע המוח באותם שמות, אבל מכיוון שלא ידוע לי על שם אחד ויחיד לאונות העורפית, הרקתית והקודקודית של המוח אז הייתי צריך להמציא שם שכזה, ואחרי שהמצאתי שם מיוחד לשלושת החלקים האלו של המוח ביחד, זה לא היה נראה נכון להשאיר את האונה המצחית וגזע המוח באותו השם, מה גם שהשם "המוח האחורי" מרמז על זה שיש "מוח קדמי" ושהשם שלו הוא "המוח הקדמי" ומשם הדרך ללקרוא לאונה המצחית "המוח הקדמי" ולגזע המוח "המוח התחתון" הייתה קצרה מאוד, וכך נולדה החלוקה שלי את המוח לשלושה חלקים ומשם הגיעו גם השמות האלו. אז אני רק רוצה להגיד, שאם מישהו כבר מכיר איזשהו שם שמישהו אולי נתן לאונות העורפית, הרקתית והקודקודית ביחד, כך שאוכל לקרוא לשלושת החלקים האלו ביחד בשם הזה, ולחזור באותה ההזדמנות לקרוא למוח האחורי "גזע המוח" ולמוח הקדמי "האונה המצחית", וגם לתקן את מודל הקשב הזה ואת תיאוריית האישיות הקוגניטיבית בהתאם, אז אשמח לשמוע.

בכל מקרה, שוב, אני לא נוירוביולוג או רופא ולא בדקתי מחקרים בנושא, אבל לדעתי ובאשר ל"מוח התחתון" (גזע המוח), תפקידו העיקרי ביותר והראשון במעלה הוא היכולות המוחיות הלא הכרתיות/תודעתיות, כהקדמה והכנת הקרקע ליכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות, תפקידו השני בחשיבותו הוא כבר קצת יכולות קוגניטיבית לא-אינטליגנטיות, כהקדמה וכהכנת הקרקע ליכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות, ולבסוף, תפקידו האחרון והשלישי בחשיבותו, הוא קמצוץ קטן של יכולות קוגניטיביות אינטליגנטיות.

באשר ל"מוח האחורי" (האונות העורפית, הרקתית והקודקודית), תפקידו העיקרי הוא יכולות קוגניטיביות לא-אינטליגנטיות (לאחר ההכנה של גזע המוח), תפקידו השני הוא יכולות מוחיות לא הכרתיות/תודעתיות (בעיקר כתחזוק מקומי ושוטף של היכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות) ותפקידו השלישי הוא כבר קצת יכולות קוגניטיביות-אינטליגנטיות (כהתחלה של המסה העיקרית של היכולות הקוגניטיביות-אינטליגנטיות שתגיע בשלב וברמת "המוח הקדמי").

באשר "למוח הקדמי" (האונה המצחית), תפקידו העיקרי הוא יכולות קוגניטיביות אינטליגנטיות, תפקידו המשני בחשיבותו הוא יכולות קוגניטיביות לא-אינטליגנטיות ותפקידו השלישי בחשיבותו והאחרון הוא יכולות מוחיות לא הכרתיות/תודעתיות.

לדעתי, מכיוון שיכולות קוגניטיביות לא-אינטליגנטיות הן יכולות קוגניטיביות "נמוכות", הן תופסות תפקיד לא מורכב ולא מתוחכם בקשב של האדם, ועיקר תפקידן ואחריותן הוא על הפילטר, האחראי על סינון קלטים לפי תכונותיהם הפיזיקאליות, כאשר המעורבות שלהן בשלב הגלאי לדוגמה, הוא משמעותי פחות.

זאת, בכל מקרה, התיאוריה שלי. התיאוריה שלי על יכולות קוגניטיביות, איך שהן מתחלקות ליכולות קוגניטיביות רגילות ויכולות קוגניטיביות אינטליגנטיות, איפה נמצאות במוח עיקר היכולות הקוגניטיביות הלא אינטליגנטיות ואיפה נמצאות במוח עיקר היכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות, ומה התפקיד של כל דבר.

בפרק הבא, נרחיב במעט על היכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות.
 

ai27

Well-known member
16. זיכרון עבודה-זיכרון העבודה הוא מודל מפורט של אופי הפעולה המשוער והמרכיבים המשוערים השונים של הזיכרון לטווח קצר. בצורה דומה, מודלי הקשב השונים נועדו לתאר את אופי הפעולה ודרכי הפעולה של הקשב. ההבדל הוא, שבשעה שיש מודלים מוצעים רבים על-מנת לתאר את הקשב ואת אופן פעולתו, יש מודל גדול ומוסכם אחד בלבד של אופן פעולת הזיכרון לטווח קצר, שנראה שקיים קונצנזוס מסוים בנוגע אליו, וזה הוא "מודל זיכרון העבודה" של הפסיכולוג אלן באדלי. מודל זיכרון העבודה של אלן באדלי, שהוא למיטב ידיעתי והבנתי מודל זיכרון העבודה היחיד, מחלק את הזיכרון לטווח קצר (הזיכרון העובד, הזיכרון שקורה, שמתעסקים בו ושמעבדים אותו "ממש עכשיו") לכדי המעבד המרכזי, הלולאה הפונולוגית, הלוח החזותי-מרחבי והחוצץ האפיזודי.

17. המעבד המרכזי-המעבד המרכזי הוא מנגנון בזיכרון העבודה שמבקר על פעולת הלולאה הפונולוגית והלוח החזותי-מרחבי, עוסק בתיאומם עם מנגנונים קוגניטיביים אחרים (מחוץ לזיכרון העבודה) ובהקצאת משאבי קשב לפי הצורך. המעבד המרכזי מנהל את משאבי הקשב ומעורב בהפעלה של יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר (כמו עכבה, ותכנון), במיוחד בעת ביצוע סימולטני של שתי משימות או יותר.

18. הלולאה הפונולוגית-הלולאה הפונולוגית היא מנגנון בזיכרון העבודה בעל קיבולת מוגבלת המסוגל להכיל ולעבד כמויות קטנות של מידע שמיעתי. המנגנון הזה מסייע לשימור של מידע מילולי בזיכרון על ידי דיבור פנימי: חזרה מילולית על המילים באופן לא מודע וללא הפקה של קול. הלולאה הפונולוגית משמשת כמעין "מחסנית" השומרת מידע פונולוגי, בכך שהיא משמרת ייצוגים פונולוגיים עבור מידע מילולי הנמוג במשך הזמן. המידע שנשמר בלולאה הפונולוגית מקודד לפי אופן ההגייה הצלילית שלו. הלולאה ממירה מידע חזותי למידע צלילי.

19. הלוח החזותי-מרחבי-הלוח חזותי-מרחבי הוא מנגנון בזיכרון העבודה שמסוגל לאגור ולעבד מידע חזותי–מרחבי. הרישום החזותי-מרחבי מתבסס על הזיכרון החזותי וכולל את ביצוען של מטלות מרחביות, מעקב אחר שינויים בשדה הראיה, יכולת התמצאות במרחב והכוונת תנועה.

20. החוצץ האפיזודי-החוצץ האפיזודי הוא מרכיב בזיכרון העבודה המאפשר קישור מידע חזותי, מרחבי ומילולי עם יכולת סדרתית והקשר של זמן בצורה המאפשרת ליצור בתוך זיכרון העבודה משהו כמעין "סרט רץ" המאפשר הכנסת היגיון בדברים, שילוב המידע מהלולאה הפונולוגית והלוח החזותי-מרחבי והצגת המידע המשולב בצורה לוגית והגיונית, וכבדרך המאפשרת לספר סיפור ולחוות בצורה הוליסטית את ההליך השלם.
שים לב לטעות שיש לך לגבי החוצץ האפיזודי.
הוא לא בזיכרון העבודה. למעשה הוא סמוך לזיכרון האפיזודי, משלים ומעשיר אותו. זו בדיוק מהותו כחוצץ .
אם הוא לא היה שם, הזיכרון האפיזודי הופך נדיף מאוד
 

ai27

Well-known member
.
חלק 2: מודל הקשב הדינאמי של פז:

פרק 3: היכולות קוגניטיביות:


עכשיו, אני לא בטוח איפה מה שידוע ומוסכם מסתיים ואיפה דעתי מתחילה, אבל בעיקרון, אז ככה:

היכולות הקוגניטיביות מתחלקות לשתיים: יכולות קוגניטיביות לא-אינטליגנטיות ויכולות קוגניטיביות אינטליגנטיות, כאשר כל יכולת קוגניטיבית היא קוגניציה, אבל לא כל יכולת קוגניטיבית היא אינטליגנציה, כי רק יכולות קוגניטיבית-אינטליגנטיות הן אינטליגנציה. קצת כמו מה שכל אגודל הוא אצבע אבל לא כל אצבע היא אגודל.

על אותו המשקל, האינטליגנציה היא קוגניציה, אבל האינטליגנציה היא לא סתם ככה פשוט "קוגניציה". האינטליגנציה, היא קוגניציה "גבוהה".
קצת התברברת פה.
משייכים את הקוגניציה עם האונה הפרונטלית.
אבל האינטליגנציה רחבה יותר
היא למשל תלויה ביכולת של האמיגדלה לספק אינדיקציה מדוייקת של חשיבות האירוע,
כך שתייחס את החשיבות הנכונה לאירועים המשמעותיים, ולפרטים המשמעותיים.
היא מחייבת שליפה מדוייקת של אפיזודה רלוונטית לנושא
וכמובן זיכרון עבודה שמאפשר חשיבה סדורה וממושכת.
לפי דעתי, ויכול להיות שאנחנו עדיין בתוך התחומים והגבולות של מה שגם כך כבר חושבים אותו ואומרים אותו, אבל בעיקרון, דעתי האישית היא שיכולות מוחיות לא תודעתיות ולא הכרתיות, כלומר יכולות של המוח שהן לא יכולות של התודעה/ההכרה, כלומר יכולות של המוח שהן גם לא קוגניטיביות לא-אינטליגנטיות וגם לא קוגניטיביות-אינטליגנטיות, אלו יכולות של המוח שהעבודה שלהן והתפקיד שלהן זה בנייה, הכנה, בסיס ומקפצה לקראת היכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות, כלומר היכולות הקוגניטיביות הרגילות, בשעה שהיכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות, כלומר היכולות הקוגניטיביות הרגילות, הן בתורן בנייה, הכנה, בסיס ומקפצה לקראת היכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות, כלומר היכולות הקוגניטיביות הלא-רגילות, שהן היכולות הקוגניטיביות "הגבוהות".
נשמע שהפכת את הסדר. לא לכל פעולה אתה מודע.
ולכן הקוגניציה מצומצמת מהאינטגנציה.
האינטליגנציה מייצרת את ההכנה להבנה המודעת
לא להפך
ו
לדעתי, ניתן לראות את זה גם במקום של כל אלו במוח. אני לא באמת נוירוביולוג, רופא או שום דבר שכזה, ולא באמת בדקתי מחקרים רלוונטיים, אבל דעתי האישית, היא שניתן לחלק את המוח לשלוש חלקים לפי איכותם/חשיבותם: גזע המוח, שזה המקום שבו המוח "מתחיל"; האונות העורפית, הרקתית והקודקודית, שהן חלק שני; ולבסוף, החלק השלישי והאחרון, האונה המצחית.
חבל שלא דיברת איתם.
תפקידו של גזע המח לא רלוונטי לעניין. הוא מטפל בפעולות בלתי-מודעות חיוניות, כמו קצב הלב, הנשימה הלא מודעת, ושמירה על טונוס שרירים תקין.
יש חשיבות להפרדה בין האונה הטמפורלית (שמספקת את התובנות האפזודליות, החוצץ שלה, והאמיגדלה שמספקת תובנה רגשית) לאונות האחרות, שמספקות עיבוד אותו משוכלל. האונה המצחית שמספקת את התובנה הקוגניטיבית, אכן מוגדר כאחרון: ריכוז המידע שנאסף ועיבודו תוך שימוש בזיכרון העבודה והחלקים השונים באונה הטמפורלית, ככלי עבודה אסוציאטיביים
 

Maor Paz

Member
פרק 4: היכולות אינטליגנטיות:

נתחיל מההגדרה של יכולות אינטליגנטיות מפרק שתיים. יכולות אינטליגנטיות הן יכולותיה של האינטליגנציה. על האינטליגנציה ניתן לחשוב כעל "הקוגניציה הגבוהה" ועל היכולות האינטליגנטיות כעל יכולות קוגניטיביות גבוהות, כך שלבסוף יש יכולות קוגניטיביות אינטליגנטיות ויכולות קוגניטיביות לא-אינטליגנטיות (שהן יכולות קוגניטיביות "נמוכות"), כאשר לעיתים קרובות תפקידן של היכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות הוא לספק תמיכה, מקפצה ובסיס לקראת היכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות, הלוא הן כאמור, יכולות קוגניטיביות גבוהות, מה שלמעשה אומר שהיכולות האינטליגנטיות הן שיאן של היכולות הקוגניטיביות, ושהאינטליגנציה היא שיאה של הקוגניציה. בין יתר היכולות האינטליגנטיות נמנות היכולת להסיק, לתכנן, לפתור בעיות, לחשוב באופן מופשט, להבין רעיונות מורכבים, ללמוד מהר וללמוד מניסיון.

כמצויין בפרק שלוש, מקום משכנן העיקרי של היכולות האינטליגנטיות במוח הוא המוח הקדמי (האונה המצחית), מקום משכנן השני העיקרי ביותר הוא המוח האחורי (האונות העורפית, הרקתית והקודקודית) ומקום משכנן הכי פחות עיקרי ומרכזי הוא "המוח התחתון" (גזע המוח).

הסיבה לאמונותיי אלו דרך אגב, איפה נמצא כל דבר ובאיזה כמות, נובע מעצם כך שהיכולות המוחיות הלא-הכרתיות הן אלו הכי פחות איכותיות, ותפקידן הוא מקפצה ובסיס עבור היכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות; היכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות הן השניות הכי איכותיות, ותפקידן הוא מקפצה ובסיס ליכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות; והיכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות הן הכי איכותיות, ועל כן הן אינן מקפצה ובסיס לדבר מלבד מה שהן עצמן עושות; במקביל לעצם כך שגזע המוח הוא המוח הכי פחות איכותי וחשוב, כמו גם מקום התחלתו של המוח; האונות העורפית, הרקתית והקודקודית הן המוח השני הכי איכותי וחשוב, כמו גם חלקו השני של המוח מבחינת הסדר הכרונולוגי של "מה מגיע אחרי מה"; והאונה המצחית היא החלק הכי חשוב ואיכותי של המוח, כמו גם החלק של המוח שאינו מוביל לשום מוח נוסף או המשך נוסף של המוח, כמו גם החלק שמכיל לדוגמה את האישיות ואת כל הדברים הכי חשובים, אז אני מניח שפשוט אפשר להגיד ש"התאמתי בין הדברים" וזה פשוט מה שנראה לי הגיוני.

בכל מקרה, לדעתי, מכיוון שיכולות קוגניטיביות-אינטליגנטיות הן יכולות קוגניטיביות "גבוהות", הן תופסות תפקיד מורכב, מתוחכם ומשמעותי יותר בקשב של האדם מאשר היכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות, ועיקר תפקידן ואחריותן הוא על הגלאי, האחראי על הבנת משמעות הקלטים וסינון קלטים לאחר הבנת המשמעות ועל בסיס המשמעות, כאשר המעורבות שלהן בפילטר לדוגמה, הוא משמעותי פחות.

פרק 5: מידת הקשב:

נתחיל מההגדרה של מושג "מידת הקשב" לפי פרק שתיים.

מושג מידת הקשב מתייחס לכמות משאבי הקשב שאנחנו מייחסים למשימה מסוימת או מצב מסוים. לכל אחד מאיתנו יש כמות מוגבלת מסוימת של משאבי קשב אבל גם מידה מסוימת של משאבי קשב שאנחנו נוטים להקדיש למשימות מסוימות ומצבים מסוימים על פי בחירותינו והעדפותינו כמו גם לפי מידת ההצלחה שלנו לעשות זאת. כאשר אנחנו מתקשים להפנות משאבי קשב מספקים למשימה מסוימת או מצב מסוים, וזאת בגלל מגבלה של משאבי הקשב שיש לנו, מגבלה שהינה גדולה יותר או קשה יותר מן המגבלה הממוצעת (לדוגמה זיכרון לטווח קצר נתון וספציפי, של אדם מסוים וספציפי, שביכולתו של הזיכרון לטווח קצר הזה להכיל 6 פריטים או 5 פריטים במקום 7 לפחות), או כאשר אנחנו מתקשים להפנות משאבי קשב מספקים למשימה מסוימת או מצב מסוים, גם אם יש לנו מספיק משאבי קשב לשם כך, אלא אנחנו מתקשים לעשות כן כי אנחנו מתקשים לעשות זאת וכי אנחנו מתקשים לגלות מספיק עניין או מספיק אכפתיות (לדוגמה זיכרון לטווח קצר נתון וספציפי, של אדם מסוים וספציפי, שביכולתו של הזיכרון לטווח קצר הזה להכיל לפחות 7 פריטים, אבל האדם המתקשה להכיל בזיכרונו לטווח קצר 7 פריטים כאשר זה מגיע למשימות מסוימות או מצבים מסוימים על אף יכולתו הטכנית והתיאורטית לעשות זאת), שני המצבים האלו נקראים "הפרעת קשב".

למקרה ששכחתם את משמעות מושג "משאבי הקשב", ניתן לחזור לשם כך לפרק שתיים ולקרוא את ההגדרה, לא נחזור על זה כעת.

ועכשיו, שוב פעם וכפי מה שכבר קרה לנו קודם, אני לא בטוח איפה מה שכולם יודעים אותו ומסכימים עליו נגמר ואיפה התיאוריה המקורית שלי והרעיונות המקוריים שלי מתחילים, אבל בעיקרון, לדעתי מידת הקשב הוא דבר הנובע ממידת העניין, כאשר ב"תיאוריית האישיות הקוגניטיבית", עבודה מדעית-פסיכולוגית אחרת שכתבתי ושעוד לא פורסמה, אני מסביר שתיאורטית, את העניין ואת הקשב, כמו כל דבר אחר, ניתן לחלק לחלקים קטנים יותר וקטנים יותר עד אין סוף, אך אין סיבה בפועל לעשות כך מעבר למידת החלוקה הנדרשת לחלקים קטנים ככל הנדרש.

בתיאוריית האישיות הקוגניטיבית, אני מתאר הן את מידת העניין והן את מידת הקשב מתמטית-מספרית, ומדבר עליהן באחוזים, ואני מגיע לחלוקה עד לכדי רמת עשירית האחוז. כלומר אלף דרגות בסה"כ. אבל זה לא כי באמת צריך אלף דרגות, אלא זה כי אני רוצה לחלק את מאה אחוזי מידות הקשב ומאה אחוזי מידות העניין לכדי תשע טווחים שווים, מה שמאלץ אותי לדבר על חלקים קטנים עד לכדי רמת עשירית האחוז כי מאה לחלק ב-9 זה 11.1%, ואם אנחנו מכירים בעשיריות האחוז ובצורך בהן, אז בכך כאילו הודינו ואמרנו שיש אלף דרגות, אבל אפילו שם אני לא באמת מדבר על אלף הדרגות אלה על מאה דרגות, דרגה עבור כל אחוז, כאשר אפילו כשמדובר על אחוז מאוד מסוים, כמו לדוגמה 27, אני לא באמת מדבר על 27% אלא דרגה זאת מיד משויכת אל הטווח המיועד עבורה (22.2%-33.3%) ואני מדבר על הטווח ועל הדרגה של הטווח אל מול שאר הטווחים ושאר דרגות שאר הטווחים, כך שבעיקרון יש תשע דרגות של מידות עניין המובילות לכדי תשע דרגות של מידות קשב, אבל זה מה שנדרש "שם", בתיאוריית האישיות הקוגניטיבית, שאותה כתבתי בגיל 16, כי זה מה שצריך "שם".

כאן, ב"מודל הקשב הדינאמי של פז", אנחנו לא צריכים אפילו לא תשע טווחים, ולכן אפילו לא תשע דרגות, עבור מידות העניין ומידות הקשב.

כאן, אנחנו מסתכלים על שלושת הטווחים התחתונים כטווח (0.00%-33.3%), שלושת האמצעיים כטווח (33.3%-66.6%) ושלושת העליונים כטווח (66.6%-99.9%), כי זאת החלוקה שלנו כאן כי זה מה שאנחנו צריכים כאן. שלושת הטווחים נקראים, בצורה הולמת-משהו, "הטווח הנמוך", "הטווח הבינוני" ו"הטווח הגבוה".

יש טווחים נמוך, בינוני וגבוה של מידת העניין, טווחים נמוך, בינוני וגבוה של מידת הקשב, ומידת הקשב, נמוכה, בינונית או גבוהה, נקבעת על-פי מידת העניין, הלוא היא גם כן, נמוכה, בינונית או גבוהה.

אבל, מה גורם למידת העניין? התשובה היא עוצמת הקלט, אבל מה גורם ל"עוצמת הקלט"? זה די מסובך, אבל באנו לפה "לתת עבודה", אז לא ניתן לזה להרתיע אותנו. יש גורמים שונים ורבים הקובעים את עוצמת הקלט, הקובעת את מידת העניין, אבל את כלל הגורמים השונים והרבים הקובעים את עוצמת הקלט, אנחנו יכולים לחלק לשתי קבוצות גדולות של גורמים.

ראשית כל, יש את הגורמים התלויים במהות הקלט עצמו ובתכונותיו השונות. לדוגמה, ובמקרה של קלט שמיעתי, טווח השמיעה האנושי הוא בין 0 דציבלים ל-140 דציבלים, כאשר את 140 הדציבלים האלו ניתן לחלק לשלוש קבוצות שוות פחות או יותר, ולהגיד ש-0 דציבלים עד 46 דציבלים הוא קול בעוצמה נמוכה, 47 דציבלים עד 93 דציבלים הוא קול בעוצמה בינונית, ו-94 דציבלים עד 140 דציבלים הוא קול בעוצמה גבוהה. וכאשר אנחנו מדברים על עוצמת הקול, אנחנו כמובן מדברים על אחת מהתכונות הפיזיקאליות של הקלט השמיעתי, כאשר יש סוגים נוספים של תכונות פיזיקאליות של קלט שמיעתי, אבל לא ניכנס לזה עכשיו. תיאורטית, לאחר חישובים מסוימים הלוקחים בחשבון את העוצמות הפיזיקאליות של כלל התכונות הפיזיקאליות של הקלט השמיעתי, ניתן להגיע אל העוצמה הפיזיקאלית הממוצעת של הקלט השמיעתי, אך גם לזה לא ניכנס עכשיו. עוד במקרה של קלט שמיעתי, מעבר לתכונות הפיזיקאליות, יש את התכונות הסמנטיות, ואז אנחנו כמובן גם צריכים לדבר על עוצמתו הסמנטית של הקלט. מה זאת אומרת עוצמתו הסמנטית של הקלט? אם באשר לקלט השמיעתי, הייתי מוכן להרחיב באשר לתכונה פיזיקאלית מסוימת אחת תוך כדי שאני מתעלם מהתכונות הפיזיקאליות האחרות, באשר למה זה עוצמתו הסמנטית של הקלט, ובאשר לתכונות הסמנטיות השונות של הקלט, באשר לזה אני מעדיף שלא להיכנס בכלל. רק נגיד שבאשר למידת העוצמה הסמנטית של הקלט, גם את הטווח הזה ניתן לחלק לעוצמה נמוכה, בינונית וגבוהה, כאשר לכל תכונה סמנטית של הקלט יש את הטווח שלה של עוצמה נמוכה, בינונית וגבוהה, כאשר בסופו של דבר ותיאורטית, ולאחר חישובים מסוימים, ניתן להגיע לעוצמתו הסמנטית הכוללנית וה"ממוצעת" של קלט שמיעתי מסוים, אך כמובן שלא ניכנס לזה. לא כאן ולא עכשיו. ולבסוף, עדיין במקרה של קלט שמיעתי, יש את התכונות המשמעותיות של הקלט. "מה הקלט אומר?". לכל קלט שמיעתי, יש את התכונות המשמעותיות השונות שלו, כאשר לכל תכונה משמעותית שונה יש את הטווח שלה של עוצמה נמוכה, בינונית וגבוהה, כאשר כמו במקרים הקודמים, סך כל העוצמות של סך כל התכונות המשמעותיות מתחברות יחדיו לכדי העוצמה המשמעותית הכללית של הקלט השמיעתי. אחרי כל זה, שלושת העוצמות הכלליות של סך כל התכונות הפיזיקאליות, סך כל התכונות הסמנטיות וסך כל התכונות המשמעותיות מצטרפות יחדיו לכדי עוצמתו הכללית של הקלט, או בפשטות, "עוצמת הקלט". במקרה של הדוגמה שלנו, עוצמת הקלט השמיעתי.

באשר לקלטים ראייתיים, יש תכונות פיזיקאליות ומשמעותיות אבל לא סמנטיות, אבל מה שכן, יש יותר תכונות פיזיקאליות ומשמעותיות מאשר כמות התכונות הפיזיקאליות והמשמעותיות בקלטים שמיעתיים. חוץ מאשר הכמות השונה של סוגים של תכונות, והכמות השונה של תכונות פיזיקאליות ותכונות משמעותיות מאשר במקרים של קלטים שמיעתיים, גם הסוגים ממש של התכונות הפיזיקאליות והמשמעותיות של קלטים ראייתיים הם סוגים שונים מאשר התכונות הפיזיקאליות והמשמעותיות של קלטים שמיעתיים. חוץ מההבדלים האלו, זה בעיקרון עובד אותו הדבר. לתכונות הפיזיקאליות השונות של הקלט הראייתי ולתכונות המשמעותיות השונות של הקלט הראייתי יש את העוצמות שלהן, נמוכה, בינונית וגבוהה, ובסופו של דבר זה מתחבר לכדי העוצמה הפיזיקאלית הכללית והעוצמה המשמעותית הכללית של סך כל התכונות הפיזיקאליות והמשמעותיות של הקלט הראייתי, ואז שני העוצמות הכלליות האלו מתחברות יחדיו לכדי העוצמה הכללית של הקלט הראייתי, שיכולה להיות נמוכה בינונית או גבוהה.

בכל מקרה, כל זה, כל שני הפיסקאות האחרונות, זה מה שאנחנו יכולים לקרוא לו "הגורמים התלויים במהות הקלט עצמו ובתכונותיו השונות", וכל זה, זאת אחת משתי קבוצות הגורמים הקובעות את עוצמת הקלט, ודרך כך את מידת העניין, שלאחר מכן קובעת את מידת הקשב. כעת נדבר על קבוצת הגורמים השנייה.
 

Maor Paz

Member
קבוצת הגורמים השנייה הקובעת את מידת העניין, היא מה שאנחנו יכולים לקרוא לה "תכונות האדם". ב"תכונות האדם" כוונתי להשפעות על עוצמת הקלט, המגיעות מהאדם עצמו ולא מהקלט, וזאת בעקבות תכונותיו של האדם. מה האדם ותכונותיו קשורים לעניין? הם קשורים לעניין כי גם האדם הוא צד לדברים, והוא מקבל הקלט, תופס הקלט, מעבד הקלט, מאחסן הקלט ושולף הקלט, ולכן ועל בסיס כל אלו, מעבר לעוצמת הקלט כשלעצמו הנובעת מתכונותיו הפיזיקאליות הסמנטיות והמשמעותיות של הקלט כשלעצמן, עוצמתו של הקלט נובעת גם מצורת, דרך ואופי היתפסותו של הקלט על-ידי האדם, כאשר צורת, דרך ואופי היתפסות הקלט על-ידי האדם נובעת לא רק מתכונות הקלט כשלעצמו, אלא גם מתכונות האדם. ועכשיו, מהן תכונות האדם ומהן ההשפעות המגיעות מהאדם עצמו ומשפיעות על עניין זה? התשובה היא תכונות אישיותו של האדם המדובר, תחומי העניין שלו, התחביבים שלו ונטיות ליבו השונות, שבכוחן למשוך אותו לכיוון של קלטים שמיעתיים וראייתיים מסוימים על-פני כאלו אחרים. כל זה מתחבר ביחד עם התכונות שלעצמן של הקלטים, התכונות הפיזיקאליות, הסמנטיות והמשמעותיות של הקלטים השמיעתיים והראייתיים, וקובע את עוצמת הקלט הכללית, הקובעת את מידת העניין, הקובעת את מידת הקשב, שמשפיעה על כמה רחוק לאורכו של מודל הקשב יגיע כל קלט שמיעתי וראייתי.

תיאורטית אני יכול לדבר על כל זה עוד הרבה, אבל זה פשוט לא המקום להרחיב על הדבר מעבר למה שכבר הרחבנו. זה פשוט לא מעניין כאן, במודל הקשב הדינאמי של פז. אני כן מדבר על זה בתיאוריית האישיות הקוגניטיבית, אבל זאת כבר עבודה אחרת שלי.

בכל מקרה, מידת הקשב היא דבר מאוד חשוב עבור המשך העבודה הזאת, מכיוון שהיא משפיעה על אופן פעולתו של מודל הקשב שלי. משפיעה על כמה רחוק במודל הקלט מגיע לפני שהוא "נזרק החוצה". אתם תראו למה אני מתכוון כשנגיע לשם. בינתיים, אין לי עוד מה להגיד בנושא זה.

פרק 6: הקלט:


נתחיל מהגדרת המושג בפרק שתיים. קלט זה מידע המגיע מהעולם החיצון ושמתקבל לראשונה באמצעות מערכת החישה ומגיע אל הזיכרון החושי, שמחזיק אותו אצלו למשך זמן קצר מאוד ומעביר אותו מיד אל הזיכרון לטווח קצר, שבו קיים זיכרון העבודה ושבו קיימים כל מנגנוני ומרכיבי הקשב, שאותם מודלי הקשב השונים מנסים להבין ולתאר.

יש מספר מודלי קשב גדולים ומודלי קשב נוספים, מוכרים פחות, שאינם מוכרים בתפוצה רחבה או שהצליחו לתפוס עבור עצמם מקום מרכזי בעולמות התיאוריה והמחקר.

אני לא מכיר מודלי קשב מעבר לאלו הגדולים שכולנו מכירים, כדוגמת מודל הסינון של ברודבנט או לדוגמה מודל ההפחתה של טריזמן, אבל למיטב ידיעתי והבנתי, לטעמי, לא קיימת התעכבות מספקת של מודלי הקשב על נושא הקלט.

לטעמי, ההבחנה בין סוגי קלט שונים אינה ממצה מספיק ואינה מתוחכמת מספיק. ההבחנה בין סוגי קלט שונים, כך לפי מודלי הקשב הגדולים והמוכרים, מדברת על קלט שמיעתי, שבו מטפלת הלולאה הפונולוגית, וקלט ראייתי, שבו מטפל הלוח החזותי-מרחבי, אבל ראייה ושמיעה אלו חושים, כך שאם אנחנו מסווגים את סוגי הקלט לפי החושים, האם אנחנו לא אמורים להגדיר חמש סוגי קלט כמספר החושים המוכרים?

אבל מן הצד השני אני כן מסוגל להבין מה קורה פה. הראייה והשמיעה אלו שני החושים "הגדולים". מהם שאר שלושת החושים, ועל כן שאר שלושת סוגי הקלטים? חוש המישוש, חוש הריח וחוש הטעם? אוקיי. אז אני מניח שאני יכול להבין למה מודלי הקשב לא מתייחסים אל סוגי הקלטים האלו. לא "אציק" בנושא ולא אתייחס אליהם גם לא במודל הקשב שלי. רק רציתי להפנות את אור הזרקורים אל הסוגייה הזאת לכאילו, אני לא יודע, שתי שניות או משהו. אולי בעתיד אם אני אמשיך לעבוד על מודל הקשב שלי ואפתח כאילו כמו מן "מודל הקשב הדינאמי של פז. גירסה 2.0" אז אני אטרח לרדת אל רמות העומקים והרזולוציות האלו ואטרח להתייחס, אבל בינתיים, אני מבין איך שזה לא באמת כזה מעניין ולמה זה לא זכה עד כה לתשומת לב מיוחדת.

ועכשיו, קלט, הוא דבר שזה ייקבע כמה רחוק הוא יגיע במודל הקשב, בהסתמך על מידת העניין שהאדם המדובר יגלה בקלט, מה שבתורו ייקבע את כמות משאבי הקשב שהאדם מפנה אל הקלט, ודרך כך את מידת הקשב של האדם אל הקלט, כי מידת הקשב לקלט, היא מידת, כמות ואיכות משאבי הקשב שאנחנו מפנים אל הקלט, בהסתמך על מידת העניין שלנו.

יש לי עוד כמה דברים להגיד על הקלט, על אופיו, על אופי פעולתו ועל כמה רחוק הוא יגיע, אבל על כך כבר נדבר בפרקים הבאים, לאחר הצגת מידע נוסף ועשיית הקישורים בין מושג הקלט למידע החדש.

פרק 7: המודע:

כנאמר בפרק שתיים, המודע הוא השכבה העליונה ביותר והקטנה ביותר של המודל הטופוגרפי של פרויד, ושבה נמצאים מספר מצומצם של פריטים שאנו תופסים ברגע נתון כגון מחשבות או רגשות שיש לנו "ממש עכשיו" ובזמן של הווה מתמשך.

כמו במקרים קודמים ולאורכם של פרקים קודמים והקדמות קודמות למודל הקשב שלי, אני לא בטוח לחלוטין איפה מה שידוע ומוסכם נגמר ואיפה התיאוריה שלי מתחילה, אבל בעיקרון, ה"מודע" מדבר על כל מה שאנחנו מודעים לו בזמן אמיתי ובזמן הווה מתמשך, ולכן לדעתי ולהבנתי, במונחי "זיכרון", המודע הוא הזיכרון החושי שלנו, הזיכרון לטווח קצר שלנו וזיכרון העבודה שלנו. למה הזיכרון החושי? כי הוא זיכרון שקורה וקיים "רק כאן ועכשיו", בדיוק כמו המודע מהמודל הטופוגרפי של פרויד. למה הזיכרון לטווח קצר? בדיוק מאותה הסיבה. למה זיכרון העבודה? גם כן מאותה הסיבה, וגם כי זיכרון העבודה הוא בסה"כ פיתוח מתוחכם של הזיכרון לטווח קצר על-מנת להסביר את הזיכרון לטווח קצר, את מרכיביו ואת אופי פעולתו. כמו מה שלקשב יש את מודלי הקשב השונים של כולם, כך לזיכרון לטווח קצר יש את מודל זיכרון העבודה של אלן באדלי, שאף-אחד מעולם לא ערער עליו או הציג גירסה חלופית בצורה תמוהה-משהו. או שאולי אני לא מכיר גירסאות נוספות? תקנו אותי אם אני טועה.

ועכשיו, לטעמי, החלוקה של פרויד את המודעות לכדי "המודע", "הסמוך למודע" ו"הלא מודע" לא טובה מספיק, אבל אנחנו, לפחות כעת, נתרכז ב"מודע". מה זאת אומרת ש"המודע" הוא החלק של כל מה שאנחנו מודעים לו ממש עכשיו? גם כאשר אנחנו מודעים למשהו ממש עכשיו, ובזמן הווה מתמשך, בזיכרון החושי שלנו, בזיכרון לטווח קצר שלנו ובזיכרון העבודה שלנו, עדיין יש רמות שונות של תשומת לב וקשב למה שאנחנו שמים לב אליו, מקשיבים לו ויודעים אותו "ממש עכשיו" ובזמן של "הווה מתמשך".

לפעמים אנחנו שמים לב, מקשיבים ונותנים קשב למה שקורה ממש מולנו או מה שנאמר ממש עכשיו בחצי אוזן או פחות מכך (כלומר הקדשת משאבי קשב מועטים. כלומר מקשיבים אבל לא באמת כל-כך מקשיבים. "שומעים אבל לא מקשיבים", "מסתכלים אבל לא רואים" וכדומה', מה שאפשר לקרוא לו "הקשבה ברמה נמוכה"), לפעמים אנחנו מקשיבים ושמים לב במידה בינונית (כלומר הקדשת משאבי קשב במידה בינונית. "שומעים אבל חצי מקשיבים", "מסתכלים אבל חצי רואים", "מקשיבים-לא מקשיבים", "רואים-לא רואים" וכדומה', כי אנחנו כן שומעים ומקשיבים, מסתכלים ורואים, אבל אנחנו עדיין לא לגמרי שם), ולפעמים אנחנו נותנים את מלוא תשומת הלב, גם שומעים וגם מקשיבים בכל מאת האחוזים או קרוב לשם וגם מסתכלים וגם רואים בכל מאת האחוזים או קרוב לשם ומקדישים כמות גבוהה של משאבי קשב וכדומה'.

ועכשיו, יש בעיה. מה הבעיה? מה העניין? מה מפריע לי? העניין הוא כזה. כל צורות וכל מידות כל ההסתכלויות, הראיות, השמיעות וההקשבות, כולן נופלות תחת המטריה של "המודע" של המודל הטופוגרפי של פרויד, כי אין מה לעשות, כל מה ש"מודע", וכל מה שאנחנו חווים בזיכרון החושי שלנו, בזיכרון לטווח קצר שלנו ובזיכרון העבודה שלנו נופל תחת הקטגוריה הזאת, שכשלעצמו, זה בסדר, אבל הבעיה היא, שזה קורה למרות שמן הצד האחד, "המודע" מהמודל הטופוגרפי של פרויד מדבר על רמת מודעות אחת בלבד, שהיא "להיות מודע" וזהו, בשעה שמן הצד השני, קיימות מידות שונות של להסתכל ולראות ולשמוע ולהקשיב, כאשר מידות ההסתכלות, הראיה, השמיעה וההקשבה השונות נובעות ממידת הקשב, שגם היא שונה ומשתנה, ושהיא בתורה נובעת ממידת העניין, שגם היא שונה ומשתנה. אז הכול שונה ומשתנה ורק כשזה מגיע ל"מודע" מהמודל הטופוגרפי של פרויד יש רק רמה אחת של להיות מודע? והרמה הזאת, היא כשאתה "מודע"? אבל הרי שאם המודע מהמודל הטופוגרפי של פרויד מן הצד האחד, והזיכרון החושי והזיכרון לטווח קצר וזיכרון העבודה מהצד השני, כולם עולים בקנה אחד וזה הכול אותו הדבר או כמעט-כמעט אותו הדבר, אז אם יש מידות שונות של עוצמה של חוויות בזיכרון החושי, הזיכרון לטווח קצר וזיכרון העבודה, אז האם לא כך זה אמור להיות גם עבור המודע? האם אין רמות שונות של להיות מודע? האם המודע עצמו אינו מתפצל לכדי חלקים ורמות?

על כן, ב"תיאוריית האישיות הקוגניטיבית" שלי שכתבתי ב-2014, אני לוקח את "המודע" מהמודל הטופוגרפי של פרויד ומחלק אותו לכדי שלוש תתי-רמות, כדי כאילו כמו לייצג את הרמות האפשריות השונות של המודעות העכשווית בזמן של הווה מתמשך, שבמסגרתן אנחנו יכולים להיות מודעים ולא-מודעים במידות שונות, באותו הזמן, בנוגע לאותם הדברים ממש שאנחנו כביכול מודעים להם ממש עכשיו, אבל לעיתים קרובות אפילו לא אז, אנחנו עדיין לא באמת מודעים להם עד הסוף, כי לפעמים, אנחנו "שם", אבל עדיין לא לגמרי "שם".

כלומר, אם זה נשמע הגיוני.

שלושת תתי הרמות של המודעות שאותן אני מגדיר בתיאוריית האישיות הקוגניטיבית, מהנמוכה לגבוהה, הן "המודעות הנמוכה", "המודעות הבינונית" ו"המודעות הגבוהה", כאשר בתת-הרמה של "המודעות הנמוכה" במודעות, אנחנו מודעים עד לכדי סף עליון של 33.3% למה שאנחנו מודעים אליו, בתת-הרמה של המודעות הבינונית אנחנו מודעים עד לכדי סף תחתון של 33.3% ועד לכדי סף עליון של 66.6% למה שאנחנו מודעים אליו, ובתת-הרמה של המודעות הגבוהה, אנחנו כבר מודעים במובן הקלאסי שעליו דיבר, חשב והתכוון זיגמונד פרויד כשדיבר על "להיות מודע". בתת-הרמה של המודעות הגבוהה, וכפי מה שהתכוון פרויד, אנחנו פשוט "מודעים וזהו". בתת-הרמה של המודעות הגבוהה, אנחנו מודעים למה שאנחנו מודעים אליו ברמה של 66.6% לכל הפחות ועד לכדי סף עליון של 99.9% (במציאות אין דבר כזה 100% או 0%. רק בתיאוריה, וגם ברמת התיאוריה עלינו להיגמל מכך).

לדעתי, את הזיכרון החושי בצורתו הגולמית, שמדבר על הזיכרון של "כאן ועכשיו" בצורתו הקדומה והפשוטה ביותר, עוד מלפני ההגעה אל הזיכרון לטווח קצר וזיכרון העבודה, עוד לפני ההגעה אל הפילטר, עוד מלפני הבנת משמעותם של הדברים בגלאי, ושהניתוח שהוא עתיד לעבור הוא ניתוח של המאפיינים הפיזיקאליים בלבד של התוכן, על בסיס כל מאפייניו אלו, את הזיכרון החושי, לדעתי, אנחנו יכולים לייחס אל תת-הרמה של המודעות הנמוכה ברמת המודע במודל הטופוגרפי של פרויד. כמובן שהזיכרון החושי שאינו מסונן החוצה על-ידי הפילטר, אלא ממשיך הלאה, מגיע לתתי-רמות גבוהות יותר של מודעות.

את הזיכרון לטווח קצר וזיכרון העבודה כפיתוח שלו, אנחנו יכולים לדעתי לייחס בעיקר אל תת-הרמה של המודעות הבינונית ותת-הרמה של המודעות הגבוהה ברמת המודע במודל הטופוגרפי של פרויד, מכיוון שאלו עוסקים בעיקרם, ולאחר שלב הסינון לפי המאפיינים הפיזיקאליים על-ידי הפילטר, בהבנת המשמעות ובעיסוק המידע המתקבל מן המידע החושי לאחר שניתנה לו המשמעות. מדובר ברמת התייחסות גבוהה יותר אל המידע וברמת עיבוד גבוהה יותר, המדרישה כמות גדולה יותר של משאבי קשב, מידת קשב ומידת עניין, ועל כן ובאופן מאוד הגיוני, מאוד טבעי לחשוב עליהם כעל זיכרונות המשויכים אל תתי הרמות הבינונית והגבוהה של רמת המודע, מה גם, שחשוב לזכור, הם מגיעים מהבחינה הכרונולוגית לאחר הזיכרון החושי, וכך זה כבר בכלל מסתדר.
 

Maor Paz

Member
פרק 8: הסמוך למודע

בפרק שתיים אנחנו מגדירים את "הסמוך למודע" כ"שכבה השנייה בגודלה במודל הטופוגרפי של פרויד ובה מרוכז חומר הנגיש לנו ושניתן להעבירו למודע על פי בחירה".

זאת אומרת שהשכבה הזאת היא גדולה יותר מאשר שכבת "המודע". את שכבת "המודע" חילקנו לחלקים קטנים יותר, את "הסמוך למודע" לא נחלק? ברור שנחלק. כבר חילקתי, כאשר כתבתי את "תיאוריית האישיות הקוגניטיבית" ב-2014 כשהייתי בן 16. אבל יש עניין.

בגלל שרמת הסמוך למודע היא הרבה יותר גדולה ורחבה מאשר רמת המודע, אז צריך לחלק אותה לכדי חלקים קטנים יותר, ולכן בזמן שחילקתי את רמת המודע לשלוש תתי-רמות, את רמת הסמוך למודע, תתפלאו אבל חילקתי גם אותה לשלוש תתי-רמות. זה פשוט שאת שלושת תתי-הרמות של רמת הסמוך למודע חילקתי לחלקים קטנים עוד יותר. תתי-תתי רמות, כאשר כל תת-רמה של הסמוך למודע מתחלקת לשתי תתי-תתי רמות, כך שלסיכום, רמת הסמוך למודע מתחלקת לשלוש תתי-רמות ושש תתי-תתי רמות בסה"כ. אבל יש עוד עניין.

היחס שלי אל הסמוך למודע והחלוקה שלי אותו בתיאוריית האישיות הקוגניטיבית הוא יותר מידי מתקדם ומתוחכם בהשוואה למה שאנחנו צריכים ספציפית כאן. בתיאוריית האישיות הקוגניטיבית חילקתי את הסמוך למודע לשלוש תתי-רמות ולשש תתי-תתי רמות, ובאמת נזקקתי שם, בעבודתי על תיאוריית האישיות שלי, לשלוש תתי-רמות ולשש תתי-תתי רמות, אבל זה בסדר. אל חשש. זאת לא בעיה אמיתית מבחינתנו. זה פשוט אומר שכאן נדבר על רמת הסמוך למודע במונחי ומושגי "רמת הסמוך למודע" ו"תתי-רמות הסמוך למודע" בלבד. רואים? זאת לא בעיה בכלל.

שלושת תתי-רמות רמת הסמוך למודע במודל הטופוגרפי של פרויד, נקראות, מהנמוכה לגבוהה, "הסמוך למודע העמוק", "הסמוך למודע הבינוני" ו"הסמוך למודע הגבוה".

כשם שבגלל שהמודע הוא מה שאנחנו יודעים אותו, מודעים אליו, מרגישים אותו וחווים אותו "ממש עכשיו", אנחנו יכולים לשייך אליו את כל זיכרונות "העכשיו", כלומר הזיכרון החושי, הזיכרון לטווח קצר וזיכרון העבודה, כך ובדיוק באותה המידה, מכיוון שרמת הסמוך למודע מדברת על כל מה שאנחנו יודעים אותו אבל פשוט לא חושבים אותו "ממש עכשיו", כך אנחנו יכולים לשייך אליה את הזיכרון לטווח ארוך.

בשעה ששלושת תתי-רמות רמת המודע מדברות על עד כמה אנחנו מודעים למשהו שאנחנו מודעים לו, שלושת תתי-רמות רמת הסמוך למודע מדברות על עד כמה עמוק בתוך הסמוך למודע מידע מסוים נמצא, ותוך כך גם על כמה קרוב הוא למודע, ולכן הן מדברות על כמה קשה להעלות משהו מהסמוך למודע למודע.

מהסמוך למודע הגבוה זה קל להעביר דברים למודע, מהסמוך למודע הבינוני זה קשה במידת קושי בינונית, ובסמוך למודע העמוק זה קשה מאוד, ורוב מה שמגיע לשם לעולם לא יעלה למודע שוב.

פרק 9: הפילטר המוקדם:

אתם כבר מכירים את הנוהל. נתחיל מהגדרת מושג הפילטר לפי פרק שתיים:

הפילטר הוא מנגנון הקיים ברוב מודלי הקשב (אולי כולם אבל אני לא בטוח. אני לא מכיר את כולם) והוא זה שאחראי על סינון החוצה של מידע לא רלוונטי או שאינו נדרש למטרה הנוכחית, ומתן מעבר למידע כן רלוונטי ושכן נדרש למטרה הנוכחית על-מנת שיגיע אל השלבים הבאים של עיבוד המידע. יש מודלים שבהם הפילטר ממוקם לפני שלבי הפקת המשמעות ויש מודלים שבהם הוא ממוקם לאחר שלבי הפקת המשמעות. חלק מהמודלים מייחסים לפילטר את היכולת שלו לסנן החוצה ולקבל פנימה קלטים שונים להבדלה שהוא עושה בין הקלטים בהתבסס על התכונות הפיזיקאליות שלהם כמו גובה הקול (רמת דיצבלים), האם זה קול של גבר או אישה, באיזו שפה נאמרים הדברים וכדומה' (לדוגמה המודל של ברודבנט), בשעה שחלק מהמודלים האחרים מייחסים לפילטר את יכולתו זאת להבדיל בין קלטים ולעשות להם סלקציה (חלק מהקלטים ממשיכים הלאה וחלק לא) גם על בסיס של הבנה מסוימת, חלקית או מלאה, של משמעות הקלטים המתקבלים, מה שלמעשה אומר שמודלים אלו מייחסים לפילטר גם את תפקידו של הגלאי, בחלקו או במלואו, ושהבנת המשמעות אינה מתרחשת לפני או אחרי הפילטר, אלא במהלכו וכחלק ממנו ומתפקודו (כמו במודל של טריזמן).

ועכשיו אני רוצה שתקשיבו לי מאוד מאוד בתשומת לב. זה לא פרק רגיל. זה הפרק הכי חשוב שהיה לנו עד עכשיו והנה למה: הפרק הראשון היה רק ההקדמה הכללית למודל. הפרק השני היה ההגדרות של כל המושגים החשובים שנזדקק להם. הפרקים השלישי, הרביעי, החמישי, השישי, השביעי והשמיני הוקדשו למושגים שכבר דובר עליהם בפרק שתיים אבל שרציתי להוסיף עליהם עוד כמה מילים ולהציג אולי גם כמה מושגים חדשים או רעיונות חדשים שיש לי בנוגע למושגים האלו. כך גם בפרק הזה, בפרק הבא, הפרק שאחרי הפרק הבא, ואז גם הפרק שאחריו. אבל עכשיו, עכשיו זה שונה.

הפילטר הוא החלק הראשון באופן מסורתי במודלי קשב רבים אחרי הקלט ואחרי הזיכרון החושי. על הקלט דיברנו בקצרה בפרק שתיים ואז הרחבנו עליו במעט בפרק שש אבל גם אז לא היה לי יותר מידי מה להוסיף או לחדש מלבד מה שהחלטתי לשמור לשלבים מאוחרים יותר ולכן לא דנתי בו בפרק שש בהרחבה יתרה מלבד הצגת טענתי שבעצם יש חמש סוגים שונים של קלטים, כמספר החושים המוכרים, ושכל המודלים הנוכחיים, לפחות אלו שאני מכיר, מדברים על שתיים, אבל שאפילו במודל שלי לא אתקן את הטעות הזאת ואתייחס אל שלושת סוגי הקלטים הנוספים כי זה פשוט לא חשוב ולא מעניין, לפחות לא כרגע. והזיכרון החושי הוא דבר שהיה לי כל-כך מעט מה להגיד עליו עד כדי כך שהוא אפילו לא זכה לפרק משל עצמו אלא התחלתי וסיימתי איתו בפרק שתיים עם כל שאר כל ההגדרות הקצרות של כל שאר המושגים.

אבל עכשיו, עכשיו זה אחרת. עכשיו זה שונה. עכשיו הגענו אל הפילטר. זאת הפעם הראשונה שאנחנו מדברים על חלק מתוך מודל הקשב הדינאמי של פז, כמו גם חלק חשוב וקריטי בכל שאר מודלי הקשב, שבאמת דווקא יש לי הרבה מה להגיד ויש לי הרבה חידושים חשובים, אז מה שנקרא, "הקשבה אליי", כי עכשיו זאת הנקודה ועכשיו זה הזמן שבו הדברים נעשים רציניים. עכשיו, ובפרקים הבאים, אני מתחיל לתאר את כל החידושים "הגדולים" ו"הכבדים" של מודל הקשב שלי.

למודל שלי אין פילטר אחד. יש לו שני פילטרים. למען האמת ואם אני לא טועה, כמה מהמודלים היותר חדשים מדברים על איך שהסלקציה יכולה להתבצע לפני או אחרי הבנת הסמנטיקה והמשמעות של הקלט, ואז הקלט עובר או פילטר מוקדם או פילטר מאוחר שרק אחד מהם מופעל וכל זה תלוי באופי ובמהות הקלט, אבל האמת, שזה לא שאני מתכוון פה. מה שאני מתכוון זה שיש שני פילטרים, מוקדם ומאוחר, ושניהם מופעלים, והקלט עובר גם את הפילטר המוקדם וגם את הפילטר המאוחר, אלא אם כן הוא מסונן בשלב הפילטר המוקדם ועל בסיס התכונות הפיזיקאליות, אבל אם לא, אז כל מה שממשיך עובר סלקציה שנייה ומאוחרת על בסיס התכונות הסמנטיות והמשמעותיות. כלומר מודל הקשב שלי הוא לא הראשון שיש בו גם פילטר מוקדם וגם פילטר מאוחר, אבל אם אני לא טועה זה מודל הקשב הראשון שמשלב את הפילטר המוקדם ואת הפילטר המאוחר יחדיו בצורה המסוימת הזאת. זה מודל הקשב הראשון שעושה את זה ככה, לא? אם כן, אז אני מניח ששם אפשרי נוסף עבור מודל הקשב שלי מלבד "מודל הקשב הדינאמי של פז", הוא "מודל הסלקציה הכפולה של פז", כי במודלי שני הפילטרים האחרים הקלט עדיין עובר רק אחד מהפילטרים אבל במודל שלי כל קלט קודם כל מגיע אל הפילטר המוקדם, ואנחנו מדברים על מאה אחוז מהקלטים, כן? ומי שעובר את הפילטר המוקדם בהכרח יעבור גם את המאוחר, כך שזה המודל הראשון שבו עבור הקלטים, הסלקציה היא באמת-באמת כפולה.

בכל מקרה, במודל שלי יש כאמור את "הפילטר המוקדם" ו"הפילטר המאוחר". אלו באמת ממש השמות שלהם. ככה אני קורא להם. הפילטר המוקדם מגיע לפני הגלאי. הפילטר המאוחר מגיע אחרי הגלאי.

הפילטר המוקדם ממודל הקשב שלי הוא המקום שאליו מגיעים מאה אחוזי הקלט, הן מהערוץ הקשוב והן מהערוץ הלא קשוב והוא התחנה הראשונה שאליה מגיע הקלט לאחר הזיכרון החושי. שלא כמו עם הפילטר שבמודל של טריזמן, שהיא קוראת לו "מחלש", הפילטר המוקדם אינו מכיל מרכיבים או יכולות של גלאי, מה שלמעשה אומר שאין הבנה של הקשב או עיבוד של הקשב לא ברמת הסמנטיקה ובוודאי שלא ברמת המשמעות, אלא הבנה שלו ועיבוד שלו ברמת התכונות הפיזיקאליות בלבד, כך שלמעשה אני מניח שניתן להשוות אותו אל הפילטר הסטנדרטי והקלאסי מהמודל של ברודבנט. בעצם לא. לא להשוות. במחשבה שנייה זה בדיוק אותו הדבר. כן. הפילטר המוקדם ממודל הקשב הדינאמי של פז, הוא-הוא, הפילטר מהמודל של ברודבנט.

עוד כמו הפילטר מהמודל של ברודבנט, ברגע שמגיע קלט שאינו תואם את מה שאנחנו מחפשים ברמת התכונות הפיזיקאליות, ושאינו "מתיישב" עם הערוץ הקשוב, הפילטר המוקדם פשוט "זורק אותו החוצה", והקלט הזה אינו עובר עיבוד ברמה גבוהה יותר.

ועכשיו, הנה אנחנו מגיעים אל קטע של חידוש נוסף, ורעיון חדש נוסף, מעבר לרעיון שני הפילטרים, שאותו אנחנו מציגים כעת. לפי מודלי הקשב השונים, ולפי מה שאני יודע ומה שאני שמעתי, ברגע שהפילטר "זורק החוצה" קלט, הקלט נמחק לחלוטין, או נשמר "ברמה נמוכה" בזיכרון לטווח קצר וזיכרון העבודה למשך עוד זמן מה, ואז נמחק לחלוטין.

מבחינתי לא. מבחינתי אין דבר כזה. מה שאני חושב, ומה שאני אומר, זה שברגע שהפילטר המוקדם "זורק החוצה" קלט, הקלט לא נמחק לחלוטין או ממשיך להתקיים עוד קצת זמן בזיכרון לטווח קצר וזיכרון העבודה ואז נמחק לחלוטין, אלא הקלט ממשיך להתקיים לנצח. עד שהאדם מת. אם כך, אז לאיפה הקלט הלא קשוב הולך? לאיפה הקלט שהפילטר "זורק החוצה" הולך? הקלט הלא קשוב והמסונן, הולך אל הסמוך למודע מהמודל הטופוגרפי של פרויד, מה שבמונחי זיכרון ובמונחי פסיכולוגיה קוגניטיבית אנחנו קוראים לו "הזיכרון לטווח ארוך".

עכשיו אתם עלולים להגיד "רגע. אבל איך הקלט הלא קשוב הולך לזיכרון לטווח ארוך אם הוא לא עובד ברמת הסמנטיקה של 'מה נאמר' וברמת המשמעות של 'מה-מה שנאמר אומר'?".

אז זהו. שלפי מודל הקשב שלי, כל מה שמגיע אל הזיכרון החושי והפילטר, וכבר שהגיע רק אל הזיכרון החושי והפילטר, ואפילו אם זה פילטר במובן הקלאסי של מנגנון שמסנן קלט לפי התכונות הפיזיקאליות, ואפילו אם עובדו התכונות הפיזיקאליות בלבד והקלט מיד נזרק החוצה, גם הקלט הזה, בסופו של דבר יגיע אל הזיכרון לטווח הארוך ואל הסמוך למודע מהמודל הטופוגרפי של פרויד (המכיל את הזיכרון לטווח ארוך, ושלמעשה הוא והזיכרון לטווח ארוך, מהווים גורם אחד. כמו מה שזיכרון לטווח קצר, זיכרון העבודה והמודע מהמודל הטופוגרפי של פרויד זה בעצם אותו הדבר וזיכרון העבודה זה בעצם מודל של דרך פעולתו של הזיכרון לטווח קצר, כאשר הזיכרון לטווח קצר הוא חלק מהמודע ולמעשה מהווה את המודע במלואו, כאשר המודע במלואו מהווה הוא את הזיכרון לטווח קצר, כך שהם אינם קיימים אחד אל מחוץ לשני. כך בדיוק ניתן לחשוב על הסמוך למודע והזיכרון לטווח ארוך כאחד, מכיוון שהזיכרון לטווח ארוך קיים בסמוך למודע, ולמעשה הסמוך למודע מהווה כולו זיכרון לטווח ארוך, והזיכרון לטווח ארוך מהווה כולו סמוך למודע. הם אותו הדבר בדיוק, ולכן גם אינם קיימים זה אל מחוץ לזה).
 

Maor Paz

Member
ועכשיו אתם עלולים להגיד "רגע. אבל הרעיון של הסמוך למודע מדבר על כל מה שנמצא בסמיכות למודע ושניתן לשלפו למודע בקלות. אם כך, אז כיצד קלט שנזרק החוצה על-ידי הפילטר, מכיוון שתכונותיו הפיזיקאליות לא תאמו את התכונות הפיזיקאליות שבערוץ הקשוב, ממשיך לשרוד, לא סתם לשרוד, אלא לשרוד לנצח, בתוך הזיכרון לטווח ארוך ובסמוך למודע? הרי הזיכרון לטווח ארוך אמור להיות ולהכיל 'דברים שזוכרים אותם' ושניתן לשלפם אל הזיכרון לטווח קצר, זיכרון העבודה והמודע, וכך גם אמור להיות הסמוך למודע, שאמור להכיל את כל מה שנמצא בסמיכות אל המודע. והרי קלט שעובד ברמה נמוכה, עובד ברמת התכונות הפיזיקאליות בלבד, כך שכל קיומו בזיכרון החושי, בזיכרון לטווח קצר, בזיכרון העבודה, במודע מהמודל הטופוגרפי של פרויד ובפילטר ממודלי הקשב השונים, גם כאשר הוא קיים בהם, הוא קלט ברמת קול או רעש שאפילו לא הבנו מה נאמר שם או מה נשמע שם כי שמענו אבל לא הקשבנו, וקלט ברמת חזות או מראה מסוים שאפילו לא באמת תפסנו מה באמת רואים שם, כי הסתכלנו אבל לא ראינו, אז כיצד ניתן להגיד שהקלט הזה מגיע אל הזיכרון לטווח ארוך ואל הסמוך למודע, ועוד משתמר שם, ועוד משתמר שם לנצח, אם אנחנו לא מרגישים או חושבים שאנחנו בכלל זוכרים, וכאשר נוסף על כך, גם לא באמת נוכל להעלות מחדש את הקלטים האלו אל הזיכרון לטווח קצר, זיכרון העבודה והמודע אם נרצה בכך?"

במקרה של טענות שכאלו, שהן מובנות במיוחד, אני מפנה אותכם אל הפרק הקודם, פרק 8, שבו הסברתי שאני למעשה מרחיב, למעשה כבר הרחבתי, לפני שמונה שנים ובגיל 16 בעת כתיבתי עבודה אחרת ושמה "תיאוריית האישיות הקוגניטיבית", את מושג הסמוך למודע וחילקתי את רמת הסמוך למודע מהמודל הטופוגרפי של פרויד לשלוש תתי-רמות, ששמותיהן, מן הנמוכה לגבוהה, הן "הסמוך למודע העמוק", "הסמוך למודע הבינוני" ו"הסמוך למודע הגבוה".

מהי המשמעות של החלוקה הזאת של הסמוך למודע לשלוש תתי-רמות? למרות שדיברנו על כך רק בפרק הקודם, בכל זאת אזכיר לכם, ממש בכמה מילים.

בשעה ששלושת תתי-רמות רמת המודע מדברות על עד כמה אנחנו מודעים למשהו שאנחנו מודעים לו, שלושת תתי-רמות רמת הסמוך למודע מדברות על עד כמה עמוק בתוך הסמוך למודע מידע מסוים נמצא, ותוך כך גם על כמה קרוב הוא למודע, ולכן הן מדברות על כמה קשה להעלות משהו מהסמוך למודע למודע.

מהסמוך למודע הגבוה זה קל להעביר דברים למודע, ועל כן ביכולתנו להשוותו אל רעיון "רמת הסמוך למודע" הקלאסי של פרויד, המדבר על קלטים ותכנים שניתן להעלותם למודע מחדש בקלות, אך האמת היא, שהסמוך למודע הגבוה הוא חלקו הקטן ביותר של הסמוך למודע.

מהסמוך למודע הבינוני זה קשה להעלות את התכנים למודע במידת קושי בינונית, וזוהי גם תת-הרמה השנייה הקטנה ביותר ברמת הסמוך למודע לאחר תת-רמת הסמוך למודע הגבוה.

מהסמוך למודע העמוק זה קשה מאוד להעלות תכנים אל המודע, ורוב מה שמגיע לשם לעולם לא יעלה למודע שוב. זוהי גם תת-הרמה הגדולה ביותר מבין שלושת תתי-הרמות של רמת הסמוך למודע מהמודל הטופוגרפי של פרויד.

ועכשיו, אנחנו אמנם לא דיברנו על כך בפרק הקודם, הפרק של הסמוך למודע, כי זה פשוט לא היה הזמן, אבל עכשיו זה הזמן לספר לכם, והעניין הוא, שתת-הרמה המסוימת בסמוך למודע, כלומר בזיכרון לטווח הארוך, שקלט מסוים יגיע אליו, זה דבר שתלוי במידה רבה, לא באופן בלעדי אבל במידה רבה, ברמת העיבוד שהקלט עבר, וכמה רחוק הוא הגיע במודל הקשב שלי.

למה? אתם עלולים לשאול. העניין הוא, שמודל קשב, כמו זיכרון העבודה, הוא ניסיון להסביר את מה שקורה בדיוק בזיכרון לטווח קצר. מודל קשב זה אמנם לא בדיוק-בדיוק זיכרון עבודה, אבל כמו זיכרון העבודה, זה דיבור על הזיכרון לטווח קצר ואיך הוא עובד ומה קורה איתו, ושלושת הדברים האלו, מודל הקשב (לא חשוב עכשיו איזה מודל קשב. מודל קשב, באופן כללי), זיכרון העבודה והזיכרון לטווח קצר, שכאמור הם ממש דומים ובמידה מסוימת אותו הדבר, הם כולם קורים במודע מהמודל הטופוגרפי של פרויד, כך שכאשר יש התקדמות של הקלט לאורכו של מודל הקשב, לאורכו של זיכרון העבודה ולאורכו של הזיכרון לטווח קצר, כך שהוא מעובד ברמה גבוהה יותר ומתקדמת יותר, כמו גם אנחנו יותר מקדישים לו משאבי קשב ויותר מתרכזים בו, כך הקשב מתקדם, או שמא עליי להגיד "עולה", במעלה המודע מהמודל הטופוגרפי של פרויד ומגיע לתתי-רמות גבוהות יותר של המודע, והעניין הוא, והנקודה היא, היא שככל שקלט מסוים מתקדם לאורכו של מודל הקשב, לאורכו של זיכרון העבודה ולאורכו של הזיכרון לטווח קצר, כך שהוא עולה במעלה המודע, כך יותר חשבנו על הקלט, התרכזנו בו יותר טוב ועיבדנו אותו ברמה יותר גבוהה, כמו גם התעסקנו בו יותר זמן, וכך ובהסתמך על כמה רחוק הקלט הצליח להגיע במודל הקשב, בזיכרון העבודה ובזיכרון לטווח קצר, וכמה גבוה הוא הצליח להגיע במודע, כך הקלט יאוחסן בתת-רמה יותר גבוהה, בהתאם, בסמוך למודע.

מה הנקודה של כל זה? מה אני מנסה להגיד? יש לזה כמה נקודות ויש כמה דברים שאני מנסה להגיד, אבל נכון לעכשיו נסתפק בעצם זה שנאמר שמה שזה אומר, זה שכאשר קלט מסונן על-ידי מה שאני קורא לו "הפילטר הראשון", או מה שברודבנט קרא לו "הפילטר", משמעות הדבר היא שהוא לא הגיע רחוק בכלל, חשבנו על הקלט מעט מאוד, התרכזנו בו לא טוב בכלל והוא עבר עיבוד למשך זמן מאוד קצר וברמה מאוד נמוכה, של התכונות הפיזיקאליות בלבד, ומה שזה אומר זה שהקלט גם לא הגיע רחוק בכלל במודע, אלא הוא מעולם לא חצה את תת-רמת "המודעות הנמוכה" (אני מניח שניתן גם לקרוא לתת-הרמה הזאת "המודע הנמוך") ברמת המודע, כי זה המקום שבו לדעתי ולטענתי, כך אני מספר לכם עכשיו, עיבוד תכונות הקלט ברמה הפיזיקאלית קורה, כמו גם מקום הימצאותו של כל קלט שלא הגיע רחוק, שחשבנו עליו מעט, שלא היטבנו להתרכז בו, ושכאמור, עיבדנו אותו ברמה נמוכה בלבד (רמת התכונות הפיזיקאליות), וכאשר קלט מגיע כל-כך לא רחוק, חשבנו עליו כל-כך מעט, לא היטבנו להתרכז בו ועיבדנו אותו למשך זמן קצר וברמה הנמוכה ביותר האפשרית, רמת התכונות הפיזיקאליות, כך שהוא לעולם לא מתעלה אל מעל ומעבר לתת-רמת "המודעות הנמוכה" של רמת המודע, משמעות הדבר היא שהמקום שאליו הוא מגיע בסמוך למודע, הוא תת-רמת "הסמוך למודע העמוק", שהיא תת-רמת הסמוך למודע הנמוכה והעמוקה ביותר, כמו גם המקום שממנו קלטים ותכנים לא חוזרים כמעט לעולם.

ועכשיו אתם עלולים להגיד "רגע. תת-רמת 'הסמוך למודע העמוק' הזאת שאתה מדבר עליה, שהיא החלק הנמוך ביותר והעמוק ביותר מבין שלושת תתי-רמות הסמוך למודע בחלוקתך את הסמוך למודע לשלוש תתי-רמות, נשמעת כמו רמת 'הלא-מודע' הקלאסית מהמודל הטופוגרפי הקלאסי והישן של פרויד. אם כל מה שאנחנו זוכרים, אפילו מה שאנחנו זוכרים ממש גרוע עד לכדי רמה שאנחנו אפילו לא יודעים שאנחנו זוכרים, ושיהיה קשה מאוד להעלותו אל המודע, אם כל זה הולך אל הסמוך למודע, ובמקרה הכי גרוע, אל חלקו העמוק ביותר והנמוך ביותר של הסמוך למודע, אז מה אתה בעצם משאיר עבור הלא-מודע? מה מגיע לשם? האם כלום לא מגיע לשם? האם אתה טוען שאין לא-מודע או שאולי הסמוך למודע הוא הלא-מודע האמיתי היחיד שקיים? (כי כשחושבים על זה, כל מה שהוא לא מודע כאן ועכשיו, הוא לא מודע, כך שניתן לטעון גם על הסמוך למודע שהוא חלק מהלא-מודע)".

אוקיי, אז ככה: כפי מה שהוזכר קודם לכן, לפני שמונה שנים ובגיל 16, כתבתי עבודה מדעית-פסיכולוגית נוספת בשם "תיאוריית האישיות הקוגניטיבית". כל ההרחבות שדיברנו עליהן של "המודע" ושל "הסמוך למודע", הן חלק ממה שאני קורא לו "המודל הטופוגרפי של פז". המודל הטופוגרפי של פז הוא לא חידוש של "מודל הקשב הדינאמי של פז", שזאת העבודה שאותה אתם קוראים כעת. המודל הטופוגרפי של פז הוא חידוש של "תיאוריית האישיות הקוגניטיבית", שאותה כתבתי לפני שמונה שנים ובגיל 16. בתיאוריית האישיות הקוגניטיבית, המודל הטופוגרפי של פז מוצג במלואו, מכיוון שזהו המקום לעשות את זה. כאן, זה לא המקום לעשות את זה. כאן, אנחנו צריכים להשתמש בחלקים של המודל הטופוגרפי של פז שהם רלוונטיים עבור העבודה שלנו כאן. על כן, אני מוצא לנכון לדבר על המודע והסמוך למודע, לפי המודל הטופוגרפי של פז, וגם בנוגע אליהם אני לא אומר פה הכול, אך לא מוצא לנכון לדבר על הלא-מודע לפי המודל הטופוגרפי של פז, שעליו אני מדבר בתיאוריית האישיות הקוגניטיבית. אוקיי?

אך בכל זאת ומה שכן, והכי על קצה המזלג, ורק על-מנת בכל זאת לנסות ולתת איזשהו מענה מסוים על השאלה והבעיה המובנות מאליו של הדמיון הרב בין מה שאני קורא לה תת-רמת הסמוך למודע העמוק ברמת הסמוך למודע במודל הטופוגרפי של פרויד (או אם נדייק בדברינו, תת-רמת הסמוך למודע העמוק ברמת הסמוך למודע במודל הטופוגרפי של פז, כי הרי המודל הטופוגרפי של פרויד לא מתקדם מספיק בשביל שרמותיו יהיו מחולקות לכדי תתי-רמות, כך שכאשר אנחנו מדברים על תתי-רמות של רמות המודעות, אנחנו הלכה למעשה ובהכרח מדברים על המודל הטופוגרפי של פז) לבין מה שפרויד קרא לה "רמת הלא-מודע" במודל הטופוגרפי של פרויד, רק אבהיר ממש בקצרה וממש מהר הכי על קצה המזלג כמה נקודות ממש קטנות לפני שנמשיך הלאה.

ראשית כל, המודל הטופוגרפי שלי, מה שנקרא "המודל הטופוגרפי של פז", שאותו כתבתי בגיל 16 וכחלק מתיאוריית האישיות הקוגניטיבית, למעשה כן מכיל "רמת לא-מודע", שכמובן, איך לא, מחולקת לתתי-רמות גם היא כמו רמת המודע ורמת הסמוך למודע של המודל הטופוגרפי של פז.

שנית כל, למרות שעל-פניו, וכפי מה שזה נראה עכשיו ובהתבסס על מה שסיפרתי לכם, זה נראה כאילו שאין לרמת ה"לא-מודע" במודל הטופוגרפי שלי סיבה להתקיים, כי זה בעצם כן נכון שמה שאני קורא לה תת-רמת הסמוך למודע העמוק שברמת הסמוך למודע בעצם "לוקחת" על עצמה את התפקיד שפרויד ייחס לרמת "הלא מודע", זה נכון לגמרי, אני לא מכחיש את זה, רמת "הלא מודע" במודל הטופוגרפי שלי בעצם דווקא כן עדיין קיימת, ולא בגלל שגם הסמוך למודע זה סוג של לא מודע ברגע שחושבים על זה, אלא כי באמת-באמת יש במודל הטופוגרפי שלי רמת "לא מודע" שנמצאת מתחת לרמת "הסמוך למודע", והסיבה שרמת "הלא מודע" במודל הטופוגרפי שלי עדיין קיימת, זה כי אני מייחס במודל הטופוגרפי שלי תפקיד אחר ל"לא מודע" מאשר התפקיד שייחס לו פרויד, ושאת התפקיד הזה אני מייחס אל הסמוך למודע העמוק. אם כך, אז אתם בטח שואלים את עצמכם מהו התפקיד הזה. צר לי, אך לא נדבר על כך. על-מנת לקרוא על כך, ניתן לקרוא את תיאוריית האישיות הקוגניטיבית ברגע שאפרסם אותה.

נכון לעכשיו, סיימנו לדבר על הפילטר המוקדם, שעוד יחזור בהמשך ושנוסיף לדבר עליו בפרקים הבאים. כעת, נעבור לדבר על הפילטר המאוחר.

פרק 10: הפילטר המאוחר-חלק ראשון:

ראשית כל, נחזור על הגדרת מושג הפילטר לפי פרק שתיים.

הפילטר הוא מנגנון הקיים ברוב מודלי הקשב (אולי כולם אבל אני לא בטוח. אני לא מכיר את כולם) והוא זה שאחראי על סינון החוצה של מידע לא רלוונטי או שאינו נדרש למטרה הנוכחית, ומתן מעבר למידע כן רלוונטי ושכן נדרש למטרה הנוכחית על-מנת שיגיע אל השלבים הבאים של עיבוד המידע. יש מודלים שבהם הפילטר ממוקם לפני שלבי הפקת המשמעות ויש מודלים שבהם הוא ממוקם לאחר שלבי הפקת המשמעות. חלק מהמודלים מייחסים לפילטר את היכולת שלו לסנן החוצה ולקבל פנימה קלטים שונים להבדלה שהוא עושה בין הקלטים בהתבסס על התכונות הפיזיקאליות שלהם כמו גובה הקול (רמת דיצבלים), האם זה קול של גבר או אישה, באיזו שפה נאמרים הדברים וכדומה' (לדוגמה המודל של ברודבנט), בשעה שחלק מהמודלים האחרים מייחסים לפילטר את יכולתו זאת להבדיל בין קלטים ולעשות להם סלקציה (חלק מהקלטים ממשיכים הלאה וחלק לא) גם על בסיס של הבנה מסוימת, חלקית או מלאה, של משמעות הקלטים המתקבלים, מה שלמעשה אומר שמודלים אלו מייחסים לפילטר גם את תפקידו של הגלאי, בחלקו או במלואו, ושהבנת המשמעות אינה מתרחשת לפני או אחרי הפילטר, אלא במהלכו וכחלק ממנו ומתפקודו (כמו במודל של טריזמן).
 

Maor Paz

Member
ועכשיו, מה הקטע של הפילטר המאוחר? הקטע של הפילטר המאוחר זה שהוא מגיע אחרי הגלאי. יש מודלים שבהם הפילטר מגיע לפני הגלאי, ויש מודלים שבהם הפילטר מגיע אחרי הגלאי. מיעוט קטן מהמודלים מציע כבר את רעיון שני הפילטרים, אבל מודלים אלו טוענים שרק פילטר אחד מהשניים "מופעל" עבור כל קלט, תלוי באופיו. המודל שלי אומר "לא. יש שני פילטרים ושניהם מופעלים. מה שמצליח לעבור את הפילטר הראשון יעבור גם את השני". המודל שלי, למיטב ידיעתי והבנתי, הוא הראשון שמשלב בין הפילטר המוקדם למאוחר בצורה הזאת.

הרעיון שיש שני פילטרים וששניהם מופעלים הוא גם הגיוני ומיד נסביר למה. אבל לפני כן, נזכיר מהו הרעיון של "פילטר שמגיע לפני הגלאי" ומהו הרעיון של "פילטר שמגיע אחרי הגלאי".

כידוע, הזיכרון לטווח קצר, כלומר זיכרון העבודה, יכול להכיל בין 5 ל-9 פריטים בלבד, תלוי באדם הספציפי שאנחנו מדברים עליו, כי הקיבולת של הזיכרון לטווח קצר, כלומר זיכרון העבודה, משתנה בין 5 ל-9 בהתאם לאדם שאנחנו מדברים עליו. אבל כידוע, העולם משגר אלינו הרבה יותר קלטים, שמיעתיים וראייתיים, או "בשפה שלנו", כאנשי מדע הפסיכולוגיה, "פונולוגיים" ו"חזותיים-מרחביים", שהוא גם משדר אותם אלינו כולם יחד ובאותו הזמן, מאשר החמש עד תשע פריטים שביכולתנו להתמודד איתם בזמן של הווה מתמשך, בזיכרון לטווח קצר שלנו, בזיכרון העבודה שלנו וברמת המודע שלנו, מה שאומר, שהוא מסנן הרבה קלטים החוצה.

הויכוח המפורסם בעולם בפסיכולוגיה הקוגניטיבית דן בשאלה האם "הפילטר" קיים לפני הגלאי, כאשר תפקיד הגלאי הוא הבנת המשמעות ברמה הסמנטית וברמה המהותית, ועל כן הסינון מתבצע בהתבסס על התכונות הפיזיקאליות של הקלט, מה שנקרא "מודלים של סלקציה מוקדמת", או שהפילטר קיים אחרי הגלאי, כאשר כאמור, תפקיד הגלאי הוא הבנת המשמעות ברמה הסמנטית וברמה המהותית, ועל כן הסינון מתבצע בהתבסס על התכונות הסמנטיות והמשמעותיות של הקלט, מה שנקרא "מודלים של סלקציה מאוחרת".

המודל שלי ואני אומרים לא. הפילטר לא נמצא או לפני הגלאי או אחרי הגלאי. שני הפילטרים קיימים. הפילטר שלפני הגלאי נמצא לפני הגלאי בדיוק כפי מה שמשערים המודלים של הסלקציה המוקדמת ובדיוק כפי מה שהם משערים, הוא מבצע את הסלקציה שלו על בסיס התכונות הפיזיקאליות של הקלט, והפילטר שאחרי הגלאי נמצא אחרי הגלאי בדיוק כפי מה שמשערים המודלים של הסלקציה המאוחרת ובדיוק כפי מה שהם משערים, הוא מבצע את הסלקציה שלו על בסיס התכונות הסמנטיות והמשמעותיות של הקלטים וזאת הודות לעבודתו החשובה של הגלאי, שבה הוא נעזר בעבודתו שלו, כמקובל וכמוסכם בכל מודלי הסלקציה המאוחרת.

אתם מבינים, זה לא שאחד משני הפילטרים קיים והשני לא. וזה גם לא ששניהם קיימים ואחד מהם עושה את עבודת הסינון, ואיזה אחד, זאת שאלה התלויה באופי הקלט. שניהם קיימים ושניהם עושים חלק מעבודת הסינון (עבור הקלטים שעוברים את ההפילטר המוקדם. הקלטים שנזרקו על-ידי הפילטר המוקדם, אכן עברו פילטר אחד בלבד).

אם תשימו לב היטב, זה למעשה גם מסתדר עם תוצאות המחקרים. כולם מדברים על המחקרים המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל, ועל הממצא שלפיו אם אתה אומר את השם של מישהו או איזושהי מילה מאוד חשובה אחרת בערוץ הלא קשוב, הוא דווקא כן ישים לב, מה שמעיד על עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות.

כולם מפרשים את זה כאילו שקלטים בערוץ הלא קשוב גם כן עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, אבל אני לא מאמין שזה באמת כזה פשוט. דעתי האישית היא שאלו המילים המאוד חשובות האלו ש"משכו את תשומת ליבו" של הגלאי, "גירו אותו" ו"הכניסו אותו לפעולה" עוד מלפני זמנו, ועל כך נרחיב בפרק שאחרי הפרק הבא, אבל כרגע, מה שלדעתי חשוב להגיד, זה שאני ממש לא חושב שמסרים לא קשובים עוברים ככלל וכעיקרון עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות כי זה כבר פשוט לא הגיוני או מתקבל על הדעת בשום צורה או דרך, כי העניין הוא, שעיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, ברמת ההגדרה, מדריש משאבי קשב מרובים ותשומת לב מיוחדת, ברמה ובכמות שזה בלתי אפשרי, פשוט בלתי אפשרי, לספק עבור קלטים פונולוגיים וחזותיים-מרחביים המגיעים כולם אל המערכת בו-זמנית, בוודאי לא במצב שעליו מדובר באפקט מסיבת הקוקטייל.

עשרות קלטים חזותיים-מרחביים של עשרות מראות שנמצאים מול אדם, ועשרות קלטים פונולוגיים של עשרות קולות ורעשים מעשרות שיחות, כולם מגיעים אל הערוץ הלא קשוב מלבד המראה האחד שאנחנו מתרכזים בו ברגע מסוים והקול האחד שאנחנו מתרכזים בו ברגע מסוים ושמגיעים אל הערוץ הקשוב, ועשרות המראות והקולות האלו עוברים עיבוד מתקדם ומורכב ברמה של הבנת הסמנטיקה והבנת המשמעות? וכל זה כאשר כל יכולתו של זיכרון העבודה הוא ביצוע עיבוד מתקדם ברמת הסמנטיקה והמשמעות לחמש עד תשע פריטים בו-זמנית?

נו באמת. זאת שטות מוחלטת. ואת הממצא של צ'רי מהמחקרים המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל על עיבוד מסרים לא-קשובים חשובים ברמת הסמנטיקה והמשמעות אסביר בפרק הבא, אבל כרגע אסתפק בלומר שזה לא נכון שמסרים לא-קשובים עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, בוודאי שלא ככלל, כעיקרון וכדבר שבשגרה.

ועכשיו, כפי מה שהתחלתי להגיד קודם, כולם מדברים על המחקרים המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל, ועל הממצא שלפיו אם אתה אומר את השם של מישהו או איזושהי מילה מאוד חשובה אחרת בערוץ הלא קשוב, הוא דווקא כן ישים לב, מה שמעיד על עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות. לדעתי זה לא נכון שמסרים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, בוודאי שלא ככלל, כעיקרון וכדבר שבשגרה, מה גם, שכאמור, זה לא מסתדר ברמה ההגיונית, אבל זאת לא הנקודה עכשיו.

כולם מדברים על המחקרים המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל, ועל הממצא שלפיו אם אתה אומר את השם של מישהו או איזושהי מילה מאוד חשובה אחרת בערוץ הלא קשוב, הוא דווקא כן ישים לב, אבל מה שאנשים לא מספיק מדברים עליו, כי הם לוקחים אותו כמובן מאליו, זה עצם זה ש-99% מהזמן, כשאתה לא אומר את השם של מישהו בערוץ הלא קשוב שלו או איזושהי מילה מאוד חשובה אחרת, הקלטים המתקבלים בערוץ הלא-קשוב למעשה כן "נזרקים החוצה" בצורה "חלקה" ו"ללא בעיות". 99% מהזמן. לא פחות. העניין הוא, והבעיה היא, היא שגם אילו זה היה נכון שקלטים בערוץ הלא-קשוב עוברים עיבוד מתקדם, עיבוד ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות, מה שהוא כמובן לא נכון (לפחות לדעתי זה מובן), מה גם שלזיכרון העבודה אין יכולת לבצע עיבוד מתקדם כל-כך למספר רב כל-כך של לא פחות מעשרות קלטים חזותיים-מרחביים ופונולוגיים המגיעים כולם בו-זמנית, אבל גם אם היינו אומרים שזה נכון, אז עיבוד ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות הוא עיבוד מתקדם ברמת ההגדרה. יותר גרוע מזה, הוא עיבוד מודע, ברמת ההגדרה. עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות של הדברים, והאמת שהתכוונתי להגיד את זה קצת מאוחר יותר אבל אני אגיד את זה עכשיו, זה לא עיבוד בתת-רמת "המודעות הנמוכה", כלומר עיבוד מודע-לא מודע של "אני שם-אני לא שם", אלא זה עיבוד בתת-רמת "המודעות הבינונית", שזאת רמת עיבוד, רמת מודעות ורמת עבודה מספיק מתקדמות כדי שהאדם יהיה "די מודע" מה שאפשר להגיד, וישים לב בצורה פעילה, ברמה בינונית, למתרחש, מה גם, שמה שמעובד ברמה כזאת, של הבנת הסמנטיקה והמשמעות, תוך כדי הקדשת משאבי קשב מספקים עבור הבנת הסמנטיקה והמשמעות, כי זאת רמת עיבוד והבנה המדרישות כמויות משמעותיות של משאבי קשב, כאשר כאמור, כל זה מתרחש ברמת "המודעות הבינונית" וברמה של חשיבה פעילה ומודעת, כל הקלטים והתכנים שהגיעו עד כדי כך רחוק, ובסופו של דבר, עתידים להגיע לא אל תת-רמת הסמוך למודע העמוק של רמת הסמוך למודע, אלא אל תת-רמת הסמוך למודע הבינוני, שמצוי תת-רמה אחת גבוה יותר.

העניין הוא, והנקודה היא, היא שגם אם זה היה נכון שמסרים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות, שזה עיבוד מתקדם ברמת ההגדרה, ואף גרוע מכך, עיבוד מודע ברמת ההגדרה, תוך כדי הקדשת כמות משמעותית של משאבי קשב והתקיימותה של חשיבה פעילה ומודעת, שכל זה קורה דרך אגב בתת-רמת "המודעות הבינונית" ואז מגיע אל "הסמוך למודע הבינוני", העניין הוא, והנקודה היא, שזה תהליך רציני, משמעותי וממושך, עם דגש על ממושך.

משמעות הדבר, היא שגם אם היינו מתעלמים מעצם העובדה שזיכרון העבודה לא יכול לעבד ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות המהותית עשרות קלטים חזותיים-מרחביים ופונולוגיים בו-זמנית, כפי מה שנראה כביכול שאנחנו אכן עושים בהתחשב בפרשנות הקלאסית לממצא של צ'רי מהמחקרים המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל על העיבוד הסמנטי והמשמעותי של קלטים חשובים שמתקבלים בערוץ הלא-קשוב, המחקרים המוקדמים של צ'רי למעשה מעידים על מעבר כל-כך מהיר, וזריקה כל-כך מהירה וחסרת מאמץ של הפילטר של כל הקלטים הלא-חשובים המתקבלים בערוץ הלא-קשוב, עד לכדי כזאת רמה שמה שהדבר למעשה מוכיח, זה שעשרות הקלטים האלו לא היו יכולים, פשוט לא היו יכולים, לעבור עיבוד כל-כך מתקדם, כל-כך מודע, כל-כך עם הפנייה של משאבי קשב וכל-כך עם תשומת לב כפי מה שצריך כדי להבין את המשמעויות הסמנטיות והמהותיות שלהם, באם וכאשר, וכפי מה שהתגלה במחקרים המוקדמים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, המסרים והקלטים הלא-חשובים המתקבלים בערוץ הלא קשוב באמת נזרקים מהמערכת כל-כך מהר, כל-כך בקלות, בצורה כל-כך חלקה וכל-כך ללא כל מאמץ, היסוס או מחשבה שנייה של המערכת, כפי מה שאכן הם נזרקים כל-כך בקלות וכל-כך מהר, כך לפי המחקרים המוקדמים על אפקט מסיבת הקוקטייל, שהתרכזו באופן כללי במסרים כלליים שהועברו בערוץ הלא קשוב.

כלומר, זה לא-לא עובד ברמה אחת, אלא בשתי רמות. זיכרון העבודה לא יכול לנתח כל-כך לעומק וכל-כך טוב כל-כך הרבה קלטים בו זמנית, וגם אילו היה יכול, כאשר מדובר על קלטים ומסרים "לא חשובים" הנמסרים בערוץ הלא קשוב, הם נזרקים כל-כך מהר, עד כדי כך שהדבר מעיד על השקעת אפס מאמץ מצד המערכת להבין את המשמעות הסמנטית והמשמעות המהותית של הדברים הנאמרים.

ובעצם, אתם יודעים מה? עכשיו נזכרתי בדבר שלישי. על כל מה שנאמר עד עכשיו תוסיפו את עצם זה שבמחקרים על אפקט מסיבת הקוקטייל, כאשר מדובר על מסרים "לא חשובים" בערוץ הלא קשוב, הנבדקים אכן לא ידעו להגיד מה נאמר, אלא רק את התכונות הפיזיקאליות של הדברים האמורים.

אז אחרי כל האמור לעיל, אחרי מה שאמרנו על איך שזיכרון העבודה לא מסוגל לזה, איך שמסרים "לא חשובים" בערוץ הלא קשוב נזרקים החוצה מהמערכת במהירות גדולה מידי ובקלות רבה מידי מכדי להעיד על כל תהליך משמעותי כלשהו שהם עוברים, בטח ובטח עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, ואחרי מה שהמחקרים המוקדמים על מסיבת אפקט הקוקטייל כבר הוכיחו שהנבדקים לא זוכרים קלטים "לא חשובים" שהתקבלו בערוץ הלא קשוב אלא את תכונותיהם הפיזיקאליות בלבד, אחרי כל זה אתם רוצים להגיד לי שקלטים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבודים סמנטיים ומשמעותיים, עמוקים וארוכים, כי התגלה שאם אומרים בערוץ הלא קשוב משהו ממש חשוב, אז בכל זאת נבין את הנאמר ברמה הסמנטית והמשמעותית? בבקשה, אל תצחיקו אותי.

בסופו של דבר, וכאמור, מעבר לחוסר ההיגיון בכל הקשור לעצם הרעיון שזיכרון העבודה בכלל מסוגל לדבר כזה, ומעבר לחוסר ההיגיון של עצם הרעיון שקלטים שנפטרים מהם מהר כל-כך ובקלות כל-כך עוברים תהליכים משמעותיים ומעמיקים כלשהם, בסופו של דבר, וזאת היא ראיית הזהב שלנו, אפילו המחקרים על אפקט מסיבת הקוקטייל עצמם, שאלו המחקרים המתיימרים לחשוף כביכול שגם קלטים בערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד של סמנטיקה ומשמעות, הם למעשה המחקרים שמפריכים זאת, מכיוון שאלו המחקרים המוקדמים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, שהראו שהנבדקים לא ידעו מה נאמר להם באוזן הלא קשובה, בערוץ הלא קשוב, שמוכיחים שקלטים בערוץ הלא קשוב לא עוברים עיבוד ברמה הסמנטית וברמת המשמעות, וזאת בניגוד למה שמראים כביכול המחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, על כך שקלטים בערוץ הלא קשוב עוברים ניתוח ברמת הסמנטיקה והמשמעות.
 

Maor Paz

Member
שימו לב לשימוש שלי במילה "כביכול", כי בסופו של דבר, המחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל לא באמת מראים שקלטים בערוץ הלא קשוב עוברים ניתוח ברמת הסמנטיקה והמשמעות, אלא הם מראים שמסרים חשובים (בלבד) עוברים ניתוח ברמת הסמנטיקה והמשמעות, כך שכאשר בהסתמך על המחקרים המאוחרים של צ'רי נוהגים לטעון שמסרים בערוץ הלא קשוב עוברים ניתוח ברמת הסמנטיקה והמשמעות, זאת היא למעשה פרשנות של תוצאות המחקר, ולא תוצאות המחקר האמיתיות עצמם, כך שלמעשה, אלו לא באמת-באמת תוצאות המחקרים המוקדמים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל שסותרות ומפריכות את תוצאות המחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, אלא אלו תוצאות המחקרים המוקדמים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל שסותרות ומפריכות את הפרשנות המקובלת, ואת הפרשנות בלבד, לתוצאות המחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, ועל כן לא באמת יש לנו פה סתירה בין תוצאות מחקרים, אלא הפרכה של תוצאות המחקרים המוקדמים את הפרשנות המקובלת של תוצאות המחקרים המאוחרים, כך שכל המחקרים תקפים וצודקים, ותוצאות המחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל בסה"כ צריכים לעבור הערכה מחודשת ולקבל פרשנות חדשה.

ועכשיו, אם כל זה נכון, אז מהו באמת ההסבר לעצם כך שמה שאנחנו יכולים לקרוא להם "קלטים בעוצמה גבוהה" המגיעים מן הערוץ הלא קשוב בכל זאת עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות והנבדקים במחקרים המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל ידעו להגיד מה נאמר, כאשר התקבל מסר חשוב מהערוץ הלא קשוב?

תשובה "גדולה" ומורחבת על כך תגיע בפרק שאחרי הפרק הבא, אך בינתיים, וממש על קצה המזלג, אני מוכן להגיד שהעניין הוא שזה פשוט שקלטים בעוצמה גבוהה המגיעים מן הערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות וקלטים בעוצמה בינונית ונמוכה המגיעים מן הערוץ הלא קשוב לא עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות.

כי כאילו, תחשבו על זה. הרי זה לא כאילו שלדוגמה אם לפתע מישהו צועק משהו ישירות בערוץ הלא קשוב שלנו ובגלל רמת הדציבלים הגבוהה נפנה לשם את הקשב שלנו וגם נבין את מה שנאמר ברמה הסמנטית וגם את משמעות הדברים, אז הרי זה לא אומר שבאמת יש לנו רמת קשב גבוהה אל התכונות הפיזיקאליות של מה שמגיע בערוץ הלא קשוב ושאנחנו באמת מקשיבים למה שנאמר שם ומבינים את מה שנאמר שם ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות כבדרך קבע וכדבר שבשגרה, גם כאשר בערוץ הלא קשוב מתקבלים קלטים בעלי תכונות פיזיקאליות ברמת עוצמה בינונית ואפילו נמוכה, וזאת מכיוון שלפתע מישהו צעק משהו ממש חזק ישירות בערוץ הלא קשוב שלנו אז התקבל שם קלט בעל תכונות פיזיקאליות "בעוצמה גבוהה". הרי אנחנו לא באמת נחשוב כך ונגיד כך, נכון?

והרי זה לא כאילו שאם מישהו אמר משהו עם סמנטיקה "בעוצמה גבוהה" (לא בדיוק הגדרנו לעומק מה זאת אומרת אבל לא חשוב, תזרמו) בערוץ הלא קשוב והבנו את הסמנטיקה של מה שהלך שם, של האם מה שנאמר שם היו מילים, או משפטים או צלילים או מספרים או מה שלא יהיה, ואז בואו נגיד שגם הצלחנו להבין את המשמעות של הדברים, אז הרי זה לא באמת אומר שיש לנו רמת קשב גבוהה אל התכונות הסמנטיות של מה שמגיע בערוץ הלא קשוב ושאנחנו באמת מקשיבים למה שנאמר שם ומבינים את מה שנאמר שם ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות כבדרך קבע וכדבר שבשגרה, גם כאשר בערוץ הלא קשוב מתקבלים קלטים בעלי תכונות סמנטיות ברמת עוצמה בינונית ואפילו נמוכה, וזאת מכיוון שלפתע מישהו אמר משהו עם סמנטיקה "בעוצמה גבוהה" בערוץ הלא קשוב שלנו. הרי אנחנו לא באמת נחשוב כך ונגיד כך, נכון?

אם כך, אז למה אם מישהו אומר משהו עם משמעות "בעוצמה גבוהה", לדוגמה השם של מישהו, בערוץ הלא קשוב והבנו את המשמעות של מה שנאמר שם, אז אנחנו חושבים שיש הבנה של הסמנטיקה ושל המשמעות של מה שמתקבל בערוץ הלא קשוב כאשר מתקבלים קלטים בעוצמה בינונית ואפילו נמוכה?

על הנקודה הזאת תוסיפו את שלושת הנקודות ממקודם על עצם זה שזה בכלל לא מסתדר ברמה ההגיונית שזיכרון העבודה מסוגל לעיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות של עשרות קלטים שמיעתיים וראייתיים המגיעים מהערוץ הלא קשוב כולם בו-זמנית, את עצם זה שמסרים בעוצמה נמוכה ובינונית נזרקים החוצה מהמערכת במהירות גדולה מידי ובקלות רבה מידי מכדי להעיד על כל תהליך משמעותי כלשהו שהם עוברים, בטח ובטח עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, ואת עצם זה שהמחקרים המוקדמים על אפקט מסיבת הקוקטייל כבר הוכיחו שהנבדקים לא זוכרים קלטים "לא חשובים" שהתקבלו בערוץ הלא קשוב.

יותר מזה? מה עוד אנחנו יכולים להגיד? מה יותר מזה אתם רוצים? האם אנחנו בבקשה יכולים סוף-סוף להודות בעובדה שקלטים ברמת עוצמה נמוכה ובינונית המגיעים בערוץ הלא קשוב לא עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות? האם אנחנו בבקשה יכולים סוף-סוף להודות בעובדה שהפרשנות הקלאסית לתוצאות המחקרים המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל שגויים ולקרוא לזה יום (call it a day)?

ועכשיו, גם אם זה נכון, גם אם קלטים חשובים המגיעים מן הערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות וקלטים לא חשובים המגיעים בערוץ הלא קשוב לא עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, אז איך זה קורה? איך זה נעשה? איך זה עובד? כי הרי איך המערכת יודעת לעבד ברמת הסמנטיקה והמשמעות קלטים חשובים המגיעים בערוץ הלא קשוב ולא לעבד ברמת הסמנטיקה והמשמעות קלטים לא חשובים המגיעים בערוץ הלא קשוב, אם לפני העיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, היא הרי אינה יודעת מה נאמר שם כך שתוכל לעשות את ההבדלה הזאת? הדבר נדמה כפרדוקס. את פיתרון הבעיה אציג כראוי בפרק שאחרי הפרק הבא.

בינתיים, כל מה שאני מוכן להגיד בשלב הזה, זה שבעיקרון, העניין הוא שזה לא שהפילטר נמצא לאחר הגלאי כפי מה שמציעים מודלי הסלקציה המאוחרת, מה גם שבמודל שלי ממילא יש שני פילטרים, וזה לא שהפילטר מכיל מרכיבים של גלאי כפי שהציעה אן טריזמן במודל המחלש שלה, אלא שאלו קלטים חשובים המגיעים בערוץ הלא קשוב ושכאילו כמו "נדחפים בכוח" אל עבר המשך המסלול של המשך העיבוד. כי הרי גם הקלטים מהערוץ הקשוב וגם הקלטים מהערוץ הלא קשוב מגיעים אל אותה המערכת המיוצגת על-ידי אותו מודל הקשב, כך שבתור התחלה, זה לא כאילו שזה לא בלתי אפשרי, וזה לא כאילו שיש לנו פה בעיה, לפחות ברמה התיאורטית. וגם אם כן אז איך? הכיצד? את זה אני כבר באמת משאיר לפרק שאחרי הפרק הבא.

ועכשיו, מה שכל זה מוכיח, מה שכל מה שדיברנו על איך שאין עיבוד של הסמנטיקה והמשמעות של הקלט ברמת הפילטר מוכיח, זה שהפילטר שלפני הגלאי אכן מנתח את הקלטים לפי תכונותיהם הפיזיקאליות בלבד, אבל אם כן, אז זאת אומרת שהוא גם מסנן אותם על בסיס התכונות הפיזיקאליות בלבד, ואז מגיע הגלאי, אבל הרי הסינון לא יכול להיגמר בסינון על בסיס תכונות פיזיקאליות בלבד כי אז מה נגיד? שכל מה שמגיע בערוץ הקשוב זוכה לכל תשומת הלב ולכל העיבוד בכל הרמות הכי גבוהות? כי גם זה לא נכון. כי גם זה יותר מידי קלטים שמיעתיים וראייתיים מכדי לתת לכולם את מלוא תשומת הלב ולהקדיש להם את מלוא משאבי הקשב.

אתם מבינים, כבר ברמת התיאוריה, מודלי הסלקציה המוקדמת ומודלי הסלקציה המאוחרת לא באמת סותרים זה את זה, כי מודלי הסלקציה המוקדמת אומרים שהסלקציה מתבצעת לפני הגלאי, ומודלי הסלקציה המאוחרת אומרים שהסלקציה מתבצעת אחרי הגלאי, אבל עוד שימו לב, שמודלי הסלקציה המוקדמת, לפחות זה של ברודבנט, אומרים שהסלקציה מתבצעת לפני הגלאי על בסיס תכונות פיזיקאליות, בעוד שמודלי הסלקציה המאוחרת אומרים שהסלקציה מתבצעת לאחר הגלאי ועל בסיס תכונות סמנטיות ומשמעותיות, כך שכאשר על פניה יש סתירה, הסתירה כביכול קיימת כי הויכוח הוא האם הסלקציה קורית לפני או אחרי הגלאי, אבל בפועל, מה שאנשים שוכחים זה שהבדל נוסף בין מודלי הסלקציה המוקדמת והמאוחרת מלבד מיקומו של הפילטר, לפני או אחרי הגלאי, היא הדרך שבה הפילטר עובד, כך שכאשר יש ויכוח על האם הפילטר נמצא לפני או אחרי הגלאי, הויכוח הוא לא על האם אותו הפילטר בדיוק נמצא לפני או אחרי הגלאי, כי זה לא אותו הפילטר בדיוק, כי הפילטר ממודלי הסלקציה המוקדמת הוא לא אותו הפילטר ממודלי הסלקציה המאוחרת כי כל אחד מהם מבצע את הסינון אחרת, ועל כן, הסתירה בין הפילטר שלפני הגלאי לפילטר שאחרי הגלאי איננה קיימת שלא אלא בשמותיהם, כי שניהם נקראים "הפילטר", אבל למעשה הסינון של כל אחד עובד אחרת, כך שתיאורטית, זה אפשרי ששניהם קיימים ו שהם חולקים ביניהם את עבודת הסינון כי כל אחד אחראי על חלק אחר של הסינון, בהתחשב בעצם כך שכל אחד מסנן בהסתמך על קריטריונים אחרים, ואז, זאת בעצם הנקודה שאנחנו יכולים להבין שאין סתירה.

רעיון הסתירה כביכול נובע מכמה דברים. כאמור וראשית כל, הוא נובע מהשמות הזהים שמרמזים שמדובר על אותו הפילטר ושעל כן אחד מהם אמיתי ואחד לא, ועל עצם כך ששניהם מבצעים סלקציה, מה שעוזר לבסס את ההנחה המקובלת ואת הקונספציה שלפיה מדובר באותו המרכיב, ושלכן עלינו להחליט האם הוא נמצא לפני או אחרי הגלאי. שנית כל, נראה שאנחנו גם שבויים ברעיון שהפילטר הבודד האחד הזה כביכול, חייב או לבצע את הסינון על בסיס התכונות הפיזיקאליות, או על בסיס התכונות הסמנטיות והמשמעותיות או הכול יחד, כך שזה עוד ויכוח שישנו, אך למעשה, זהו הפיתרון הנכון לבעיה הזאת, שנותנת לנו גם את התשובה על הבעיה של מיקום הפילטר, כי ברגע שאנחנו מבינים שסינון רק על בסיס תכונות פיזיקאליות או רק על בסיס תכונות סמנטיות ומשמעותיות הוא סינון לא שלם, כך שגם המודלים של הסלקציה המוקדמת ועל בסיס תכונות פיזיקאליות וגם המודלים של סלקציה מאוחרת ועל בסיס תכונות סמנטיות ומשמעותיות הם לא שלמים, וברגע שאנחנו מבינים שסינון גם על בסיס פיזיקאלי וגם על בסיס סמנטי ומשמעותי זאת יותר מידי עבודה בשביל פילטר אחד, אז זה הרגע שאנחנו מבינים שכנראה יש שני פילטרים, האחד עבור סינון על בסיס ניתוח של תכונות פיזיקאליות והשני עבור סינון על בסיס ניתוח של תכונות סמנטיות ומשמעותיות, ואז פתרנו גם את עניין הויכוח המיותר על מיקום הפילטר, כי הרי ברגע שהודינו שיש שני פילטרים, וברגע שאנחנו גם הגדרנו את התפקידים שלהם, הרי זה ברור לאיפה כל אחד הולך, ועל כך כבר אין ויכוח.

לסיכום, הפילטר מוקדם ופילטר מאוחר לא סותרים זה את זה. הם מעולם לא סתרו. אין סיבה עבור הפילטר המאוחר שלא להופיע במודלי הסלקציה המוקדמת, אין סיבה עבור הפילטר המוקדם שלא להופיע במודלי הסלקציה המאוחרת, ואין סיבה עבור הפילטר המוקדם והפילטר המאוחר שלא להיות מופעלים שניהם במודלי שני הפילטרים שהוצגו עד כה.

יותר מזה, מודל הסלקציה הכפולה שלי מסתדר עם תוצאות המחקרים, מכיוון שהמחקרים כבר תמכו גם במודלי הסלקציה המוקדמת וגם במודלי הסלקציה המאוחרת, שדווקא זה מוכיח שמודלי הסלקציה המוקדמת ומודלי הסלקציה המאוחרת הם שניהם שגויים כי אם המחקרים תמכו בשניהם, התשובה הנכונה היא שילוב של השניים, ולכן התשובה הנכונה חייבת להיות או מודלי שני הפילטרים "הקלאסיים" שראינו עד כה שבהם שני הפילטרים קיימים ורק אחד מהם מופעל בהסתמך על סוג הקלט, או מודל שני הפילטרים שלי שבו יש שני פילטרים ושניהם מופעלים עבור אותם הקלטים ממש, מלבד אלו שלא עברו את הפילטר המוקדם.
 

ai27

Well-known member
שימו לב לשימוש שלי במילה "כביכול", כי בסופו של דבר, המחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל לא באמת מראים שקלטים בערוץ הלא קשוב עוברים ניתוח ברמת הסמנטיקה והמשמעות, אלא הם מראים שמסרים חשובים (בלבד) עוברים ניתוח ברמת הסמנטיקה והמשמעות, כך שכאשר בהסתמך על המחקרים המאוחרים של צ'רי נוהגים לטעון שמסרים בערוץ הלא קשוב עוברים ניתוח ברמת הסמנטיקה והמשמעות, זאת היא למעשה פרשנות של תוצאות המחקר, ולא תוצאות המחקר האמיתיות עצמם, כך שלמעשה, אלו לא באמת-באמת תוצאות המחקרים המוקדמים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל שסותרות ומפריכות את תוצאות המחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, אלא אלו תוצאות המחקרים המוקדמים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל שסותרות ומפריכות את הפרשנות המקובלת, ואת הפרשנות בלבד, לתוצאות המחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, ועל כן לא באמת יש לנו פה סתירה בין תוצאות מחקרים, אלא הפרכה של תוצאות המחקרים המוקדמים את הפרשנות המקובלת של תוצאות המחקרים המאוחרים, כך שכל המחקרים תקפים וצודקים, ותוצאות המחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל בסה"כ צריכים לעבור הערכה מחודשת ולקבל פרשנות חדשה.

ועכשיו, אם כל זה נכון, אז מהו באמת ההסבר לעצם כך שמה שאנחנו יכולים לקרוא להם "קלטים בעוצמה גבוהה" המגיעים מן הערוץ הלא קשוב בכל זאת עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות והנבדקים במחקרים המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל ידעו להגיד מה נאמר, כאשר התקבל מסר חשוב מהערוץ הלא קשוב?

תשובה "גדולה" ומורחבת על כך תגיע בפרק שאחרי הפרק הבא, אך בינתיים, וממש על קצה המזלג, אני מוכן להגיד שהעניין הוא שזה פשוט שקלטים בעוצמה גבוהה המגיעים מן הערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות וקלטים בעוצמה בינונית ונמוכה המגיעים מן הערוץ הלא קשוב לא עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות.

כי כאילו, תחשבו על זה. הרי זה לא כאילו שלדוגמה אם לפתע מישהו צועק משהו ישירות בערוץ הלא קשוב שלנו ובגלל רמת הדציבלים הגבוהה נפנה לשם את הקשב שלנו וגם נבין את מה שנאמר ברמה הסמנטית וגם את משמעות הדברים, אז הרי זה לא אומר שבאמת יש לנו רמת קשב גבוהה אל התכונות הפיזיקאליות של מה שמגיע בערוץ הלא קשוב ושאנחנו באמת מקשיבים למה שנאמר שם ומבינים את מה שנאמר שם ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות כבדרך קבע וכדבר שבשגרה, גם כאשר בערוץ הלא קשוב מתקבלים קלטים בעלי תכונות פיזיקאליות ברמת עוצמה בינונית ואפילו נמוכה, וזאת מכיוון שלפתע מישהו צעק משהו ממש חזק ישירות בערוץ הלא קשוב שלנו אז התקבל שם קלט בעל תכונות פיזיקאליות "בעוצמה גבוהה". הרי אנחנו לא באמת נחשוב כך ונגיד כך, נכון?

והרי זה לא כאילו שאם מישהו אמר משהו עם סמנטיקה "בעוצמה גבוהה" (לא בדיוק הגדרנו לעומק מה זאת אומרת אבל לא חשוב, תזרמו) בערוץ הלא קשוב והבנו את הסמנטיקה של מה שהלך שם, של האם מה שנאמר שם היו מילים, או משפטים או צלילים או מספרים או מה שלא יהיה, ואז בואו נגיד שגם הצלחנו להבין את המשמעות של הדברים, אז הרי זה לא באמת אומר שיש לנו רמת קשב גבוהה אל התכונות הסמנטיות של מה שמגיע בערוץ הלא קשוב ושאנחנו באמת מקשיבים למה שנאמר שם ומבינים את מה שנאמר שם ברמת הסמנטיקה וברמת המשמעות כבדרך קבע וכדבר שבשגרה, גם כאשר בערוץ הלא קשוב מתקבלים קלטים בעלי תכונות סמנטיות ברמת עוצמה בינונית ואפילו נמוכה, וזאת מכיוון שלפתע מישהו אמר משהו עם סמנטיקה "בעוצמה גבוהה" בערוץ הלא קשוב שלנו. הרי אנחנו לא באמת נחשוב כך ונגיד כך, נכון?

אם כך, אז למה אם מישהו אומר משהו עם משמעות "בעוצמה גבוהה", לדוגמה השם של מישהו, בערוץ הלא קשוב והבנו את המשמעות של מה שנאמר שם, אז אנחנו חושבים שיש הבנה של הסמנטיקה ושל המשמעות של מה שמתקבל בערוץ הלא קשוב כאשר מתקבלים קלטים בעוצמה בינונית ואפילו נמוכה?

על הנקודה הזאת תוסיפו את שלושת הנקודות ממקודם על עצם זה שזה בכלל לא מסתדר ברמה ההגיונית שזיכרון העבודה מסוגל לעיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות של עשרות קלטים שמיעתיים וראייתיים המגיעים מהערוץ הלא קשוב כולם בו-זמנית, את עצם זה שמסרים בעוצמה נמוכה ובינונית נזרקים החוצה מהמערכת במהירות גדולה מידי ובקלות רבה מידי מכדי להעיד על כל תהליך משמעותי כלשהו שהם עוברים, בטח ובטח עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, ואת עצם זה שהמחקרים המוקדמים על אפקט מסיבת הקוקטייל כבר הוכיחו שהנבדקים לא זוכרים קלטים "לא חשובים" שהתקבלו בערוץ הלא קשוב.

יותר מזה? מה עוד אנחנו יכולים להגיד? מה יותר מזה אתם רוצים? האם אנחנו בבקשה יכולים סוף-סוף להודות בעובדה שקלטים ברמת עוצמה נמוכה ובינונית המגיעים בערוץ הלא קשוב לא עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות? האם אנחנו בבקשה יכולים סוף-סוף להודות בעובדה שהפרשנות הקלאסית לתוצאות המחקרים המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל שגויים ולקרוא לזה יום (call it a day)?

ועכשיו, גם אם זה נכון, גם אם קלטים חשובים המגיעים מן הערוץ הלא קשוב עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות וקלטים לא חשובים המגיעים בערוץ הלא קשוב לא עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, אז איך זה קורה? איך זה נעשה? איך זה עובד? כי הרי איך המערכת יודעת לעבד ברמת הסמנטיקה והמשמעות קלטים חשובים המגיעים בערוץ הלא קשוב ולא לעבד ברמת הסמנטיקה והמשמעות קלטים לא חשובים המגיעים בערוץ הלא קשוב, אם לפני העיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, היא הרי אינה יודעת מה נאמר שם כך שתוכל לעשות את ההבדלה הזאת? הדבר נדמה כפרדוקס. את פיתרון הבעיה אציג כראוי בפרק שאחרי הפרק הבא.

בינתיים, כל מה שאני מוכן להגיד בשלב הזה, זה שבעיקרון, העניין הוא שזה לא שהפילטר נמצא לאחר הגלאי כפי מה שמציעים מודלי הסלקציה המאוחרת, מה גם שבמודל שלי ממילא יש שני פילטרים, וזה לא שהפילטר מכיל מרכיבים של גלאי כפי שהציעה אן טריזמן במודל המחלש שלה, אלא שאלו קלטים חשובים המגיעים בערוץ הלא קשוב ושכאילו כמו "נדחפים בכוח" אל עבר המשך המסלול של המשך העיבוד. כי הרי גם הקלטים מהערוץ הקשוב וגם הקלטים מהערוץ הלא קשוב מגיעים אל אותה המערכת המיוצגת על-ידי אותו מודל הקשב, כך שבתור התחלה, זה לא כאילו שזה לא בלתי אפשרי, וזה לא כאילו שיש לנו פה בעיה, לפחות ברמה התיאורטית. וגם אם כן אז איך? הכיצד? את זה אני כבר באמת משאיר לפרק שאחרי הפרק הבא.

ועכשיו, מה שכל זה מוכיח, מה שכל מה שדיברנו על איך שאין עיבוד של הסמנטיקה והמשמעות של הקלט ברמת הפילטר מוכיח, זה שהפילטר שלפני הגלאי אכן מנתח את הקלטים לפי תכונותיהם הפיזיקאליות בלבד, אבל אם כן, אז זאת אומרת שהוא גם מסנן אותם על בסיס התכונות הפיזיקאליות בלבד, ואז מגיע הגלאי, אבל הרי הסינון לא יכול להיגמר בסינון על בסיס תכונות פיזיקאליות בלבד כי אז מה נגיד? שכל מה שמגיע בערוץ הקשוב זוכה לכל תשומת הלב ולכל העיבוד בכל הרמות הכי גבוהות? כי גם זה לא נכון. כי גם זה יותר מידי קלטים שמיעתיים וראייתיים מכדי לתת לכולם את מלוא תשומת הלב ולהקדיש להם את מלוא משאבי הקשב.

אתם מבינים, כבר ברמת התיאוריה, מודלי הסלקציה המוקדמת ומודלי הסלקציה המאוחרת לא באמת סותרים זה את זה, כי מודלי הסלקציה המוקדמת אומרים שהסלקציה מתבצעת לפני הגלאי, ומודלי הסלקציה המאוחרת אומרים שהסלקציה מתבצעת אחרי הגלאי, אבל עוד שימו לב, שמודלי הסלקציה המוקדמת, לפחות זה של ברודבנט, אומרים שהסלקציה מתבצעת לפני הגלאי על בסיס תכונות פיזיקאליות, בעוד שמודלי הסלקציה המאוחרת אומרים שהסלקציה מתבצעת לאחר הגלאי ועל בסיס תכונות סמנטיות ומשמעותיות, כך שכאשר על פניה יש סתירה, הסתירה כביכול קיימת כי הויכוח הוא האם הסלקציה קורית לפני או אחרי הגלאי, אבל בפועל, מה שאנשים שוכחים זה שהבדל נוסף בין מודלי הסלקציה המוקדמת והמאוחרת מלבד מיקומו של הפילטר, לפני או אחרי הגלאי, היא הדרך שבה הפילטר עובד, כך שכאשר יש ויכוח על האם הפילטר נמצא לפני או אחרי הגלאי, הויכוח הוא לא על האם אותו הפילטר בדיוק נמצא לפני או אחרי הגלאי, כי זה לא אותו הפילטר בדיוק, כי הפילטר ממודלי הסלקציה המוקדמת הוא לא אותו הפילטר ממודלי הסלקציה המאוחרת כי כל אחד מהם מבצע את הסינון אחרת, ועל כן, הסתירה בין הפילטר שלפני הגלאי לפילטר שאחרי הגלאי איננה קיימת שלא אלא בשמותיהם, כי שניהם נקראים "הפילטר", אבל למעשה הסינון של כל אחד עובד אחרת, כך שתיאורטית, זה אפשרי ששניהם קיימים ו שהם חולקים ביניהם את עבודת הסינון כי כל אחד אחראי על חלק אחר של הסינון, בהתחשב בעצם כך שכל אחד מסנן בהסתמך על קריטריונים אחרים, ואז, זאת בעצם הנקודה שאנחנו יכולים להבין שאין סתירה.

רעיון הסתירה כביכול נובע מכמה דברים. כאמור וראשית כל, הוא נובע מהשמות הזהים שמרמזים שמדובר על אותו הפילטר ושעל כן אחד מהם אמיתי ואחד לא, ועל עצם כך ששניהם מבצעים סלקציה, מה שעוזר לבסס את ההנחה המקובלת ואת הקונספציה שלפיה מדובר באותו המרכיב, ושלכן עלינו להחליט האם הוא נמצא לפני או אחרי הגלאי. שנית כל, נראה שאנחנו גם שבויים ברעיון שהפילטר הבודד האחד הזה כביכול, חייב או לבצע את הסינון על בסיס התכונות הפיזיקאליות, או על בסיס התכונות הסמנטיות והמשמעותיות או הכול יחד, כך שזה עוד ויכוח שישנו, אך למעשה, זהו הפיתרון הנכון לבעיה הזאת, שנותנת לנו גם את התשובה על הבעיה של מיקום הפילטר, כי ברגע שאנחנו מבינים שסינון רק על בסיס תכונות פיזיקאליות או רק על בסיס תכונות סמנטיות ומשמעותיות הוא סינון לא שלם, כך שגם המודלים של הסלקציה המוקדמת ועל בסיס תכונות פיזיקאליות וגם המודלים של סלקציה מאוחרת ועל בסיס תכונות סמנטיות ומשמעותיות הם לא שלמים, וברגע שאנחנו מבינים שסינון גם על בסיס פיזיקאלי וגם על בסיס סמנטי ומשמעותי זאת יותר מידי עבודה בשביל פילטר אחד, אז זה הרגע שאנחנו מבינים שכנראה יש שני פילטרים, האחד עבור סינון על בסיס ניתוח של תכונות פיזיקאליות והשני עבור סינון על בסיס ניתוח של תכונות סמנטיות ומשמעותיות, ואז פתרנו גם את עניין הויכוח המיותר על מיקום הפילטר, כי הרי ברגע שהודינו שיש שני פילטרים, וברגע שאנחנו גם הגדרנו את התפקידים שלהם, הרי זה ברור לאיפה כל אחד הולך, ועל כך כבר אין ויכוח.

לסיכום, הפילטר מוקדם ופילטר מאוחר לא סותרים זה את זה. הם מעולם לא סתרו. אין סיבה עבור הפילטר המאוחר שלא להופיע במודלי הסלקציה המוקדמת, אין סיבה עבור הפילטר המוקדם שלא להופיע במודלי הסלקציה המאוחרת, ואין סיבה עבור הפילטר המוקדם והפילטר המאוחר שלא להיות מופעלים שניהם במודלי שני הפילטרים שהוצגו עד כה.

יותר מזה, מודל הסלקציה הכפולה שלי מסתדר עם תוצאות המחקרים, מכיוון שהמחקרים כבר תמכו גם במודלי הסלקציה המוקדמת וגם במודלי הסלקציה המאוחרת, שדווקא זה מוכיח שמודלי הסלקציה המוקדמת ומודלי הסלקציה המאוחרת הם שניהם שגויים כי אם המחקרים תמכו בשניהם, התשובה הנכונה היא שילוב של השניים, ולכן התשובה הנכונה חייבת להיות או מודלי שני הפילטרים "הקלאסיים" שראינו עד כה שבהם שני הפילטרים קיימים ורק אחד מהם מופעל בהסתמך על סוג הקלט, או מודל שני הפילטרים שלי שבו יש שני פילטרים ושניהם מופעלים עבור אותם הקלטים ממש, מלבד אלו שלא עברו את הפילטר המוקדם.
אם הפילטר המוקדם שלך מתייחס לעיבוד האות עצמו,
הוא כלל לא יגיע לזיכרון העבודה, אלא אם תתמקד בו באופן מודע. הוא ישאר ברמת עיבוד האות, ויסווג כ"רעש".
לא יגיע לזיכרון האפיזודי של האירוע

הפילטר השני שלך נשמע כמו האמיגדלה
השם שלך מייצר תגובה רגשית חזקה: אומרים עכשיו משהו חשוב. בהעדרה, גם קלט חזק ידחק לזיכרון העבודה, ויטופל לאחר שהקלט החשוב יטופל. בסבירות מסויימת אפילו תזכור אותו כחלק מהאפיזודה, למרות שלא היית מודע לו מייידית.
 

Maor Paz

Member
אז איזה מודל הוא הנכון מבין שני המועמדים הסופיים? לדעתי שלי, כי יותר מאשר מה שהמודל שלי נתמך על-ידי תוצאות המחקרים, הוא מסתדר בצורה ההגיונית יותר טוב מאשר המודלים הקלאסיים של שני הפילטרים, וזאת מכיוון שבחיים יש יותר מידי קלטים שמגיעים באותו הזמן בשביל פילטר אחד להתמודד איתם (ועל כן מודלי הסלקציה המוקדמת ומודלי הסלקציה המאוחרת נפסלים על הסף) אבל גם יותר מידי קלטים שמגיעים באותו הזמן בשביל שני פילטרים להתמודד איתם כאשר רק אחד מהם מופעל בכל פעם, ואז מה ההבדל הגדול בין המודלים האלו לבין מודלים של סלקציה מוקדמת ומודלים של סלקציה מאוחרת? המודלים "הקלאסיים" של שני פילטרים הם לא מודלים של סלקציה כפולה, אלא מודלים שכל פעם משנים את עורם ופעם הם מודל של סלקציה מוקדמת ופעם הם מודלים של סלקציה מאוחרת, הכול לפי סוג הקלט, וכאמור וכפי מה שאמרתי זה עתה, הבעיה הגדולה שלנו היא עומס הקלטים הרב המגיע באותו הזמן, ועל כן מודלים של סלקציה מוקדמת ומודלים של סלקציה מאוחרת נפסלים על הסף, כך שכאשר המודלים הקלאסיים של שני פילטרים מדברים על "פעם סלקציה מוקדמת" ו"פעם סלקציה מאוחרת", הם לא מודלים של סלקציה מוקדמת ומאוחרת "אמיתיים", לפחות לא לפי ההגדרות שלי, אלא הם לפעמים מודלים של סלקציה מוקדמת ולפעמים מודלים של סלקציה מאוחרת, כאשר את המודלים האלו, כאמור, נאלצנו לפסול על הסף.

מה שאפקט מסיבת הקוקטייל מדבר עליו הוא סינון מוצלח של עשרות מראות ועשרות שיחות המתרחשות מסביב. אנחנו מדברים על עשרות גירויים ראייתיים ושמיעתיים שמגיעים בכיווננו כולם באותו הזמן, ואנחנו מסוגלים להתעלם מהכול, להתרכז רק בבן-אדם שמולנו ורק במה שהוא אומר. האם באמת נראה לכם שפילטר בודד אחד, בין אם מדובר בפילטר המוקדם במודל של סלקציה מוקדמת, הפילטר המאוחר במודל של סלקציה מאוחרת, או הפילטר המוקדם או הפילטר המאוחר, כל פעם פילטר אחר, באמת מסוגל לעשות כל-כך הרבה עבודת סינון?

האם אתם באמת חושבים שהפילטר המוקדם לבדו, במקרה של מודל של סלקציה מוקדמת או מודל של שני פילטרים ובמקרה הפילטר המוקדם הוא זה שמופעל כרגע, האם אתם באמת חושבים שהפילטר המוקדם לבדו מסוגל לסנן החוצה עשרות מראות ושיחות המגיעות בו-זמנית? ועוד יותר גרוע מזה, כל זה על בסיס התכונות הפיזיקאליות שלהם בלבד, וללא היעזרות במאפיינים הסמנטיים והמשמעותיים של הקלטים?

האם אתם באמת חושבים שהפילטר המאוחר לבדו, במקרה של מודל של סלקציה מאוחרת או מודל של שני פילטרים ובמקרה הפילטר המאוחר הוא זה שמופעל כרגע, האם אתם באמת חושבים שהפילטר המאוחר לבדו מסוגל לסנן החוצה עשרות מראות ושיחות המגיעות בו-זמנית? ועוד יותר גרוע מזה, כל זה על בסיס המאפיינים הסמנטיים והמשמעותיים בלבד, וללא היעזרות במאפיינים הפיזיקאליים של הקלטים?

לא. לא. זה יותר מידי. יש יותר מידי קלטים חזותיים-מרחביים ופונולוגיים המגיעים כולם יחדיו באותו הזמן, במיוחד בעת חוויה מרובת גירויים כדוגמתה של מסיבת קוקטייל, מאשר שכל הסינון הזה, לדעתי, ייעשה במקרה הרע על בסיס של פילטר אחד המסנן את הקלטים על בסיס מאפיין אחד (התכונות הפיזיקאליות), כך לפי המודלים של הסלקציה המוקדמת והמודלים הקלאסיים של שני פילטרים כאשר הפילטר המוקדם הוא זה שמופעל, או ייעשה במקרה הטוב על בסיס של פילטר אחד המסנן את הקלטים על בסיס של שתי מאפיינים (התכונות הסמנטיות והתכונות הפיזיקאליות), כך לפי המודלים של הסלקציה המאוחרת והמודלים הקלאסיים של שני פילטרים כאשר הפילטר המאוחר הוא זה שמופעל.

לכן אלו צריכים להיות לא רק שני הפילטרים, אלא שני הפילטרים באותו הזמן, ששניהם יחדיו ובאותו הזמן מסננים על בסיס של שלושת מאפייני הסינון כולם. הפילטר המוקדם לפי התכונות הפיזיקאליות והפילטר המאוחר לפי התכונות הסמנטיות והתכונות המשמעותיות.

פרק 11: הפילטר המאוחר-חלק שני:

מכיוון שהפרק הקודם נעשה ארוך מידי, נאלצתי לפצלו לשני פרקים.

מכיוון גם שמדובר בהמשכו של הפרק הקודם, אין סיבה לדעתי לחזור על הגדרת מושג הפילטר המאוחר לפי פרק 2.

ועכשיו, פעולתם המשולבת של הפילטר המוקדם והפילטר המאוחר, שניהם יחד ובו-זמנית, הנה איך שלדעתי זה עובד:

הפילטר המוקדם מסנן את הקלטים מהערוץ הלא קשוב מהקלטים מהערוץ הקשוב, והוא עושה את זה על בסיס התכונות הפיזיקאליות שלהם, והפילטר המאוחר מסנן בין הקלטים בתוך הערוץ הקשוב עצמו, והוא עושה את זה על בסיס התכונות הסמנטיות והמשמעותיות שלהם.

הסיבה שהפילטר המוקדם משתמש בתכונות הפיזיקאליות לצורך הסינון, זה כי הפילטר המוקדם, שלא כמו הפילטר המאוחר, מוצף בכמויות עצומות של מידע, שאינן מאפשרות עיבוד איכותי או מתקדם, והצפת המידע יוצרת כמו מעין "דחיפות" "להעיף כבר" מידע החוצה, ולכן הפילטר המוקדם מסנן בצורה לא איכותית ולא מתקדמת מכורח הכמויות העצומות של המידע שהוא מוצף בהן, ולכן הוא מסנן על בסיס התכונות הפיזיקאליות כפי מה שהן מתקבלות מן הזיכרון החושי ושהבנתן אינה מדרישה כמויות משמעותיות של מאמץ או עבודה.

מכיוון שזיכרון העבודה יכול להכיל חמש עד תשע פריטים מן הצד האחד, ומכיוון שמה שקורה בזיכרון העבודה הוא בעיקרו וברובו מה שקורה כבר בשלב הגלאי והפילטר המאוחר, ומכיוון שבעת סיטואציה עמוסת גירויים כדוגמת מסיבת קוקטייל אנחנו מוצפים בעשרות גירויים חזותיים ופונולוגיים, אני לא חושב שאני אפיל אף-אחד מהכיסא אם אטען שהמסנן המוקדם עושה את רוב עבודת הסינון. כמה מתוך עבודת הסינון הוא עושה? זה קצת משתנה מפעם לפעם ובהתאם לסיטואציה, אבל ככלל, בעיקרון ו"בגדול", לדעתי הפילטר המוקדם מסנן החוצה 77.7% בקירוב ממאה אחוזי הקלטים המתקבלים מן הזיכרון החושי. 22.3% בקירוב מהקלט עובר את הפילטר המוקדם וממשיך אל הגלאי, ושם, מכיוון שיש הרבה פחות קלט להתמודד איתו, ניתן לעבד את המידע בצורה יותר איכותית ומתקדמת, אז הקלט הנותר מעובד ברמת הסמנטיקה והמשמעות ואז עובר אל הפילטר המאוחר, שזה כבר שלב מאוד מודע שבו האדם פשוט עומד שם וחושב עם עצמו במה מכל מה שהוא שמע וראה עכשיו הוא מתרכז ומתייחס אליו ומה לא.

כי אתם מבינים, העניין הוא, שהחלוקה של קלטים "חשובים" ו"מעניינים" וקלטים "לא חשובים" ו"לא מעניינים" בין הערוץ הלא קשוב לערוץ הקשוב היא לא מושלמת כי המערכת לא מושלמת.

בדיוק כפי מה שרוב הקלטים בערוץ הלא קשוב הם "לא חשובים" ו"לא מעניינים", אבל עדיין יכול להיות שם משהו חשוב מידי פעם ואז הקלט הזה "נדחף בכוח" אל תוך המסלול של הערוץ הקשוב ואל המשך המודל בצורה שאותה נסביר במדויק בפרק הבא, כך הרוב של הקלטים בערוץ הקשוב הם "חשובים" ו"מעניינים", אבל עדיין יש שם דברים "לא חשובים" ו"לא מעניינים" או "פחות חשובים" ו"פחות מעניינים", ולכן עבודת הסינון לא באמת תמה ולכן אנו נזקקים לפילטר המאוחר. גם בגלל זה וגם בגלל שכאמור, הפילטר לא מסנן על בסיס או תכונות פיזיקאליות או תכונות סמנטיות ומשמעותיות אלא על בסיס כל השלוש, אבל סינון לפי שלוש סוגי תכונות, ועוד של עשרות קלטים, זאת עבודה רבה מידי בשביל פילטר אחד, ולכן יש שני פילטרים, המופעלים שניהם, וכל אחד מהם עושה חלק מעבודת הסינון.

ועכשיו, מה זה הדבר הזה "סלקציה מאוחרת"? מה זאת אומרת סינון על בסיס התכונות הסמנטיות והמשמעותיות? מה זאת אומרת סינון בין הקלטים בתוך הערוץ הקשוב?

על-מנת להסביר את הדבר נשתמש בדוגמה המפורסמת של מסיבת הקוקטייל. אנחנו יכולים להסביר ולהדגים את פעולת הפילטר המאוחר, את ערכה ואת משמעותה, בכך שנסביר שבעוד שהפילטר המוקדם מסנן החוצה, לדוגמה, ברמה החזותית-מרחבית, את כל האנשים שהם לא האדם שאנחנו מדברים איתו, וברמה הפונולוגית את כל השיחות שהן לא השיחה שלנו איתו, אז ללא הפילטר המאוחר אנחנו עדיין נתרכז ברמה החזותית-מרחבית בכל האדם העומד מולנו כולו, או לפחות כל פלג גופו העליון, במקום לדוגמה להסתכל לו ישר בעיניים, כפי מה שאנחנו אמורים וצריכים, וברמה הפונולוגית אנחנו נתרכז ברמה הפונולוגית ממש בכל משפט ומילה שהוא אמר לנו בין הרגע שסיימנו לדבר והוא התחיל לדבר, ועד הרגע שבו יגיע שוב תורנו שלנו לדבר, שקודם כל, אנחנו יכולים להגיד שכל הדבר הזה כולו מייצג את הערוץ הקשוב במלואו, אבל הבעיה היא שאפילו לאחר פעולת הפילטר המוקדם שאיפשרה לסנן החוצה ברמה החזותית-מרחבית את כל האנשים שהם לא הוא וברמה הפונולוגית את כל השיחות שהן לא השיחות איתו, הבעיה היא שזה עדיין יותר מידי קלטים. הערוץ הקשוב במלואו, מכיל עדיין יותר מידי קלטים. שזה גם דבר שעדיין לא מאפשר לנו להתרכז, לחשוב ולעבד את הקלטים ברמות הגבוהות ביותר האפשריות.

לכן, ברגע הזה, נכנס לפעולה הפילטר המאוחר, מסנן עוד קלטים החוצה, ובכך מאפשר לנו לדוגמה במקרה של אפקט מסיבת הקוקטייל, לדוגמה במקרה של הקלטים החזותיים-מרחביים, להתעלם מהחזה של האדם שמולנו, מהגרון שלו, מהסנטר שלו, מהלחיים שלו, מהאף שלו, מהמצח שלו ומהשיער שלו, ולהסתכל לו ישר בעיניים, כפי מה שאנחנו אמורים וצריכים, ובמקרה של הקלטים הפונולוגיים, להתעלם מכל מה שלא חשוב או חשוב פחות במה שאומר לנו האדם העומד מולנו ולהתרכז באמת בדבר האחד או השניים החשובים ביותר שהוא אמר.

והנה איך שפעולתם המשולבת של הפילטר המוקדם והפילטר המאוחר עובדת.

חשוב גם לציין ולהסביר, שזה לא שמאה אחוזי הקלט מגיעים אל הפילטר המוקדם, שעושה את עבודתו, ואז הוא חדל מעבודתו, ואז הקלט ממשיך אל הפילטר המאוחר שאז עושה הוא את עבודתו, אלא כל הזמן ממשיכים להגיע קלטים מהעולם החיצון כך שהפילטר המוקדם ממש פועל וממשיך לפעול באותו הזמן שפועל הפילטר המאוחר, והפילטר המאוחר ממש פועל וממשיך לפעול באותו הזמן שפועל הפילטר המוקדם. הסלקציה כפולה במלוא מובן המושג והמשמעות. יש שתי סלקציות ושתיהן פועלות באותו הזמן, והנה ההבדל הגדול בין מודל הסלקציה הכפולה שלי למודלי הסלקציה הכפולה האחרים. באותו הזמן שהפילטר המאוחר כבר עובד על הקלטים שנשארו ממאה אחוזי הקלט שהגיעו אל הפילטר המוקדם ולאחר הסינון שעשה, הפילטר המוקדם כבר עובד על מאה אחוזי הקלט הבאים.

וכעת, נמשיך לדבר במעט על הפילטר המאוחר, נמשיך להגדיר אותו, נסכם אותו וגם נוסיף בנוגע אליו עוד נקודה או שתיים אחרונות לפני סופו של הפרק, אך על-מנת לעשות את כל זה, קודם נסכם בכמה מילים את הפילטר המוקדם, על מנת להראות, להסביר ולהדגיש את ההבדלים ביניהם.

הפילטר המוקדם מצוי אל מחוץ לערוץ הקשוב ומסנן את הקלטים של הערוץ הלא קשוב מהקלטים של הערוץ הקשוב. הפילטר המוקדם פועל בתת-רמת "המודעות הנמוכה" במודע מהמודל הטופוגרפי של פז, ומה שאינו עובר אותו מגיע אל תת-רמת "הסמוך למודע העמוק" ברמת הסמוך למודע במודל הטופוגרפי של פז. פעולתו של הפילטר המוקדם מפעילה את היכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות (היכולות הקוגניטיביות הנמוכות, הקוגניציה הלא-אינטליגנטית) ברמת פעולה ומאמץ בינונית (זוהי ממילא רמת הפעולה והמאמץ הטבעית והנורמאלית של היכולות הקוגניטיביות הנמוכות, כך לדעתי) ואת היכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות (היכולות הקוגניטיביות הגבוהות, הקוגניציה האינטליגנטית) ברמת פעולה ומאמץ נמוכה (זוהי ממילא רמת הפעולה והמאמץ הטבעית והנורמאלית של היכולות הקוגניטיביות הגבוהות, כך לדעתי).

ועכשיו, נסכם בכמה מילים את הפילטר המאוחר ונוסיף עוד חידוש או שתיים אחרונים לפני הסוף.
 

Maor Paz

Member
הפילטר המאוחר מצוי בתוך הערוץ הקשוב ומסנן את הקלטים בתוך הערוץ הקשוב עצמו מכיוון שאפילו לאחר פעולת הפילטר המוקדם וכבר בתוך הערוץ הקשוב, עדיין מדובר ביותר מידי קלטים מכדי שכולם יוכלו לזכות במלוא תשומת הלב ומכדי שיהיה אפשר לחשוב עליהם ולעבד אותם באמת ברמה הגבוהה ביותר, וזאת מכיוון שאפילו לאחר הסינון של הפילטר המוקדם, בערוץ הקשוב כולו עדיין יש יותר קלטים מאשר החמש עד תשע שזיכרון העבודה מסוגל להתמודד איתם. משמעות הדבר, היא שמעבר לחלוקה הקלאסית של הערוצים ל"ערוץ לא קשוב" ו"ערוץ קשוב", אנחנו יכולים, ולדעתי צריכים, להכריז על ערוץ שלישי, שייווצר על-ידי חלוקת הערוץ הקשוב לשניים: "הערוץ הקשוב למחצה" ו"הערוץ הקשוב במלואו", וזאת על-ידי פעולת הפילטר המאוחר שמסננת את הקלטים המסוננים זה מכבר, מחלקת אותם שוב, ובכך יוצרת שלוש קבוצות קלטים בסה"כ לפי המרחק שאליו הם הגיעו. קלטים שסוננו החוצה על-ידי הפילטר המוקדם (והם הערוץ הלא קשוב), קלטים שעברו את הפילטר המוקדם, נכנסו לערוץ הקשוב, ולא עברו את הפילטר המאוחר אלא סוננו על-ידו החוצה, ועל כן הם עשו חלק מסוים מהדרך בערוץ הקשוב אבל לא הגיעו אל סופו ואל שיאו, ועל כן הם קלטים קשובים למחצה, מה שיוצר את "הערוץ הקשוב למחצה", וזה בתורו הופך את "הערוץ הקשוב הרגיל" למשהו יותר מאשר סתם "הערוץ הקשוב", כי הנה ועכשיו הודות לפעולת הפילטר המאוחר יש לנו קלטים קשובים למחצה וקלטים קשובים במלואם, והנה עכשיו יש לנו את "הערוץ הקשוב במלואו", וזאת בעקבות בידול הקלטים הקשובים אלו מאלו וחלוקתם לכדי "קלטים קשובים למחצה" ו"קלטים קשובים", מה שהופך את רעיון "הערוץ הקשוב" ל"לא מספיק".

הרי כבר הסברנו והוכחנו בשלבים מוקדמים יותר את קיומו ונחיצותו של הפילטר המאוחר, כמו גם מה שעשו המחקרים, ועל כן הוא קיים, אבל הוא קיים לאחר הגלאי, וכל מה שקורה כבר בגלאי, לא רק הלאה ממנה אלא כבר בו עצמו, זה הערוץ הקשוב, אבל אם אחרי הגלאי מגיע הפילטר המאוחר, כפי מה שהסברתי והוכחתי וכפי מה שהסבירו והוכיחו המחקרים, ומבדל את הקלטים הקשובים אלו מאלו בתוך הערוץ הקשוב עצמו, אז כנראה שבאמת לא כל הקלטים הקשובים, כולם קשובים באותה הרמה, כנראה שלא כל הקלטים הקשובים שווים, והרי שאם זאת האמת, ערוץ אחד בלבד אל כל הקשבים האלו, השונים אלו מאלו, חלקם עברו את הפילטר המאוחר וחלקם לא, חלקם מעובדים ברמה מסוימת וחלקם ברמה גבוהה יותר, אז כנראה באמת שרעיון "הערוץ הקשוב" אינו מספיק בשביל להכיל תחת המטרייה שלו את כל הקלטים הקשובים.

אפילו יותר מזה, תחשבו על זה ככה-זה כבר ידוע ומוסכם שפעולת הפילטר המוקדם מבדלת בין הקלטים הקשובים ללא קשובים, ובכך יוצרת את שני הערוצים. אם כך, אז כיצד זה אפשרי שעוד פילטר, המגיע לאחר סינון הקלטים הלא קשובים, סינון של הקלטים הלא קשובים שבידל אותם מהקלטים הקשובים, ולכן יצר את הערוץ הלא קשוב והערוץ הקשוב, כיצד העוד פילטר הזה, בשלב מאוחר יותר, ובתוך הערוץ הקשוב, אינו מפצל פעם נוספת, לשניים, הפעם את הערוץ הקשוב, לכדי שני ערוצים קשובים, האחד שהינו קשוב למחצה וזאת מכיוון שהוא עבר את הפילטר המוקדם ובכך כעובדה הגיע אל הגלאי, זכה לתשומת לב נוספת, משאבי קשב נוספים, עיבוד ברמה גבוהה יותר והבנה של הסמנטיקה והמשמעות, אך לא עבר את הפילטר המאוחר, ואחד שהינו קשוב במלואו, וזאת מכיוון שהוא עבר גם את הפילטר המוקדם, גם את הגלאי וגם את הפילטר המאוחר וזכה לכל תשומת הלב, כל משאבי הקשב הנוספים וכל העיבוד ברמות הכי גבוהות?

כלומר, אני לא יודע. אני רק חושב פה בקול רם.

ועכשיו, בעוד שהפילטר המוקדם פועל בתת-רמת "המודעות הנמוכה" במודע מהמודל הטופוגרפי של פז, ומה שאינו עובר אותו מגיע אל תת-רמת "הסמוך למודע העמוק" ברמת הסמוך למודע במודל הטופוגרפי של פז, הפילטר המאוחר, ולא רק הוא אלא גם הגלאי שמצוי מאחוריו, קיימים שניהם ופועלים שניהם בתת-רמת "המודעות הבינונית" במודע מהמודל הטופוגרפי של פז, ומה שאינו עובר את הפילטר המאוחר מגיע אל תת-רמת "הסמוך למודע הבינוני" ברמת הסמוך למודע במודל הטופוגרפי של פז.

פעילותם של הגלאי ושל הפילטר המאוחר מפעילה את היכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות (היכולות הקוגניטיביות הנמוכות, הקוגניציה הלא-אינטליגנטית) ברמת פעולה ומאמץ גבוהה (וזאת כהכנת הקרקע לכניסה לרמת פעולה ומאמץ משמעותיים לראשונה של היכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות, הנבנות על בסיס היכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות) ואת היכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות (היכולות הקוגניטיביות הגבוהות, הקוגניציה האינטליגנטית) ברמת פעולה ומאמץ בינונית (והנה אנחנו רואים שהיכולות הקוגניטיביות הגבוהות, היכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות מתחילות לזוז ולהתאמץ, כאשר המצב הטבעי שלהן, לדעתי וכאמור, הוא פעילות ומאמץ ברמה נמוכה).

אני רוצה לחזור שנייה קצת אחורה, אולי בעצם הרבה אחורה, אל משהו שנאמר בפרק שבע, ולהזכיר לכם את העניין של חלוקת המודע לכדי שלושה תתי-רמות, אבל במובן של האחוזים.

בתת-רמת המודעות הנמוכה, אנחנו מודעים עד לכדי סף עליון של 33.3% למה שאנחנו מודעים אליו, בתת-רמת המודעות הבינונית, אנחנו מודעים עד לכדי סף תחתון של 33.3% ועד לכדי סף עליון של 66.6% למה שאנחנו מודעים אליו, ובתת-הרמה של המודעות הגבוהה, אנחנו כבר מודעים במובן הקלאסי שעליו דיבר, חשב והתכוון זיגמונד פרויד כשדיבר על "להיות מודע". בתת-הרמה של המודעות הגבוהה, וכפי מה שהתכוון פרויד, אנחנו פשוט "מודעים וזהו". בתת-הרמה של המודעות הגבוהה, אנחנו מודעים למה שאנחנו מודעים אליו ברמה של 66.6% לכל הפחות ועד לכדי סף עליון של 99.9% (במציאות אין דבר כזה 100% או 0%. רק בתיאוריה, וגם ברמת התיאוריה עלינו להיגמל מכך).

הסיבה שאני עכשיו מזכיר את זה, זה כי רציתי עכשיו לקשר את זה לכל הדברים העדכניים והחדשים שלמדנו בפרק הזה ובפרק הקודם, ולהסביר שראשית כל, הזיכרון החושי והפילטר המוקדם, כמו גם הפעלת היכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות ברמה בינונית והפעלת היכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות ברמה נמוכה, זה הכול קורה בתת-רמת "המודעות הנמוכה" ברמת "המודע" של המודל הטופוגרפי של פז, ושנית כל, הגלאי והפילטר המאוחר, כמו גם הפעלת היכולות הקוגניטיביות הלא-אינטליגנטיות ברמה גבוהה והפעלת היכולות הקוגניטיביות האינטליגנטיות ברמה בינונית, זה הכול קורה בתת-רמת "המודעות הבינונית" ברמת "המודע" של המודל הטופוגרפי של פז.

מה שלא עובר את הפילטר המוקדם, המצוי בתת-רמת המודעות הנמוכה ברמת המודע, מגיע אל תת-רמת "הסמוך למודע העמוק" ברמת הסמוך למודע, ומה שעובר את הפילטר המוקדם, המצוי בתת-רמת המודעות הנמוכה ברמת המודע, מגיע אל הגלאי ומשם אל הפילטר המאוחר, המצויים שניהם בתת-רמת "המודעות הבינונית" ברמת המודע.

מה שלא עובר את הפילטר המאוחר, המצוי בתת-רמת המודעות הבינונית ברמת המודע, מגיע אל תת-רמת "הסמוך למודע הבינוני" ברמת הסמוך למודע, ומה שעובר את הפילטר המאוחר, המצוי בתת-רמת המודעות הבינונית ברמת המודע, מגיע אל תת-רמת המודעות הגבוהה, שבה מתעסקים בקלט ברמה הגבוהה ביותר, תוך כדי ביצוע העיבוד המתקדם ביותר ולאורך תקופת הזמן הממושכת ביותר, ומשמסתיים הדבר, הקלט עובר אל תת-רמת הסמוך למודע הגבוה ברמת הסמוך למודע.

אני גם מזכיר ומסביר שמה שהגיע אל הסמוך למודע הגבוה, ניתן יהיה לשלפו אל המודע בקלות בעת הצורך, את מה שהגיע אל הסמוך למודע הבינוני, רמת הקושי בביצוע הדבר תהיה בינונית, ואת מה שהגיע אל הסמוך למודע העמוק, זה יהיה קשה עד בלתי אפשרי לשלפו למודע שוב.

עוד אני מזכיר ומסביר שמה שלא עבר את הפילטר המוקדם אלו כל הקלטים הנופלים תחת ההגדרה והמטרייה של "הערוץ הלא קשוב", כל הקלטים שעברו את הפילטר המוקדם ולא את הפילטר המאוחר אלו כל הקלטים הנופלים תחת ההגדרה והמטרייה של "הערוץ הקשוב למחצה", וזאת מכיוון שהם זוכים לכמות מסוימת של משאבי קשב ותשומת לב, אך לא ברמה הגבוהה ביותר, כמו גם לא ברמה כמעט אפסית כמו הקלטים מהערוץ הלא קשוב, ושלבסוף, מה שעבר גם את הפילטר המוקדם וגם את הפילטר המאוחר נופל תחת ההגדרה ונכנס תחת המטרייה של "הערוץ הקשוב במלואו".

על כן, הערוץ הלא קשוב מצוי בתת-רמת המודעות הנמוכה ברמת המודע, הערוץ הקשוב למחצה מצוי בתת-רמת המודעות הבינונית ברמת המודע, והערוץ הקשוב במלואו מצוי בתת-רמת המודעות הגבוהה ברמת המודע.

פרק 12: הגלאי:


נתחיל מהגדרת מושג הגלאי לפי פרק שתיים. הגלאי הוא מרכיב הקיים ברוב אם לא כל מודלי הקשב ושמעבד את המידע ברמת המשמעות על-מנת להבין ממש את משמעות הקלטים המתקבלים, וזאת בניגוד לפילטר, שבגירסתו המסורתית, תפקידו הוא להבין ולנתח את הקלטים לפי תכונותיהם הפיזיקאליות המופשטות. בגירסאות המסורתיות של מודלי הקשב המסורתיים, הגלאי לרוב מגיע לאחר הפילטר. הגלאי הוא מרכיב חשוב שמאפשר לנו להבין את המידע שאנחנו מתמקדים בו.

ועכשיו, לפני שנתחיל, וכהקדמה לדיבורינו על הגלאי, יש לי עוד כמה דברים להגיד על הקלט, על אופיו, על אופי פעולתו ועל כמה רחוק הוא יגיע, וזאת מכיוון שתפקידו של הגלאי הוא התעסקות בקלטים שונים ועל כן הקדמה זאת נדרשת.

את המידע החדש על הקלטים נשלב עם המידע החדש שמביא המודל הטופוגרפי של פז, הרעיונות החדשים שלי על הגלאי, וממש נראה את תנועת וזרימת הקלטים לאורכו של מודל הקשב הדינאמי של פז.

ועכשיו, כנאמר בפרק 5, מידת הקשב נקבעת על-ידי מידת העניין, מידת העניין נקבעת על-ידי "עוצמת הקלט הכללית", ועוצמת הקלט הכללית נקבעת על-ידי שילוב בין תכונות הקלט כשלעצמו, לתכונות האדם, שבהיותו גם הוא צד לדבר, הוא ותכונותיו משפיעים על אופי וצורת תפיסת הקלט, מה שמשפיע על עוצמת הקלט הכללית בסופו של דבר, כקלט שמתקבל ושנקלט.

עוד כנאמר בפרק 5, בתיאוריית האישיות הקוגניטיבית, שזאת עבודה נוספת שלי, אני מתאר הן את מידת העניין והן את מידת הקשב מתמטית-מספרית, ומחלק את מאה אחוזי מידת הקשב ומאה אחוזי מידת העניין לכדי תשע טווחים שווים, בני 11.1% כל אחד, כך שבעיקרון יש תשע דרגות של מידות עניין המובילות לכדי תשע דרגות של מידות קשב, אבל זה מה שנדרש "שם", בתיאוריית האישיות הקוגניטיבית, כי זה מה שצריך "שם".

כאן, ב"מודל הקשב הדינאמי של פז", אנחנו לא צריכים תשע טווחים, ולכן לא תשע דרגות, עבור מידת העניין ומידת הקשב.

כאן, אנחנו מסתכלים על שלושת הטווחים התחתונים כטווח (0.00%-33.3%), שלושת האמצעיים כטווח (33.3%-66.6%) ושלושת העליונים כטווח (66.6%-99.9%), כי זאת החלוקה שלנו כאן כי זה מה שאנחנו צריכים כאן. שלושת הטווחים נקראים, בצורה הולמת, "הטווח הנמוך", "הטווח הבינוני" ו"הטווח הגבוה".

יש טווחים נמוך, בינוני וגבוה של מידת העניין, טווחים נמוך, בינוני וגבוה של מידת הקשב, ומידת הקשב, נמוכה, בינונית או גבוהה, נקבעת על-פי מידת העניין, הלוא היא גם כן, נמוכה, בינונית או גבוהה.

מידת הקשב קובעת כמה רחוק ועמוק בתוך המודע, קלט יגיע, כמו גם כמה רחוק במודל הקשב הדינאמי של פז.

מה שמעניין עד לכדי רמה של 33.3%, נפנה קשב עד לכדי רמה של 33.3%, והמשמעות של זה-זה שהקלט הזה יישאר בתת-רמת המודעות הנמוכה מבלי לחצות אל תת-רמת המודעות הבינונית ברמת המודעות שבמודל הטופוגרפי של פז, ובמודל הקשב הדינאמי של פז, יגיע עד לשלב הפילטר המוקדם, ואז ייזרק החוצה. זה מה שבפרק הקודם קראנו לו "הערוץ הלא קשוב". מושג מוכר זה מכבר.

מה שמעניין עד לכדי רמה של יותר-מ33.3% אבל פחות מ-66.6%, נפנה קשב עד לכדי רמה של יותר מ-33.3% אבל פחות מ-66.6%, והמשמעות של זה-זה שהקלט הזה יחצה את תת-רמת המודעות הנמוכה אל תוך תת-רמת המודעות הבינונית, אך לא יחצה אל תוך תת-רמת המודעות הגבוהה שברמת המודע במודל הטופוגרפי של פז, ובמודל הקשב הדינאמי של פז, יגיע עד לשלב הפילטר המאוחר, ואז ייזרק החוצה. זה מה שבפרק הקודם קראנו לו "הערוץ הקשוב למחצה". מושג חדש פרי עטי ופרי עבודתי.
 

Maor Paz

Member
מה שמעניין עד לכדי רמה של יותר מ-66.6% ועד 99.9% (בעולם המציאות אין דבר כזה 100%), נפנה קשב עד לכדי רמה של יותר מ-66.6% ועד 99.9%, והמשמעות של זה-זה שהקלט הזה יחצה את תת-רמת המודעות הבינונית ויגיע אל תת-רמת המודעות הגבוהה שברמת המודע במודל הטופוגרפי של פז, שזה דרך אגב גם השלב האחרון של מודל הקשב שלי, שמגיע לאחר הפילטר המאוחר. כי תזכרו, אמנם זה נכון שרק החלק האחרון ביותר של מודל הקשב שלי נקרא על שם חלק במודע מהמודל הטופוגרפי של פז, אך כמובן שכל מודל הקשב שלי, וכל מודלי הקשב כולם, החל משלב הפילטר המוקדם ועד לשלב האחרון שלהם, מתרחשים במודע של המודל הטופוגרפי, וזאת מכיוון שכל מודלי הקשב כולם ובשלמותם, למעט הזיכרון החושי שזה הזיכרון הפיזי של הגוף הפיזי ושאינו מתרחש בתודעה, מתרחשים בזיכרון לטווח הקצר, שהוא גם זיכרון העבודה, ושמתרחש כולו ובשלמותו במודע.

מודל הקשב, המודע, הזיכרון לטווח קצר, זיכרון העבודה. הם כולם אחד, עם הבדלים קלילים אחד מהשני ועם צורות שונות של ניסוח של אותו הדבר.

הסמוך למודע, דרך אגב, אני מזכיר, מכיל את הזיכרון לטווח הארוך.

מה שמעניין, ולכן אנחנו קשובים אליו ברמה של בין 66.6% ל-99.9%, ולכן מגיע עד לתת-רמת המודעות הגבוהה שברמת המודע במודל הטופוגרפי של פז ומתרחש בה, זה מה שבפרק הקודם קראנו לו "הערוץ הקשוב במלואו", שזה אמנם מושג חדש פרי עטי ופרי עבודתי, אך שלא כמו הערוץ הקשוב למחצה, לא מדובר בחידוש אמיתי ומשמעותי ברמה המהותית, מכיוון שהמושג "הערוץ הקשוב במלואו" נועד לבדל את הקלטים הקשובים במלואם לקלטים שקשובים לאורך חלק מהדרך ואז נזרקים החוצה, כך שלמעשה, מה שאני קורא לו "הערוץ הקשוב במלואו" זה למעשה מה שבעבודות אחרות נקרא "הערוץ הקשוב". ממש אותה הגברת בשינוי אדרת. זה פשוט שהייתי צריך לשנות את השם כדי להבדיל בין שני הערוצים, בהתחשב בכך שעבודתי טוענת לקיומם של שני ערוצים קשובים.

ועכשיו, אני לא רוצה שאף-אחד יתבלבל. רק בגלל ששלושת תתי-רמות רמת המודעות במודל הטופוגרפי של פז מחלקות ביניהן את המודעות שווה בשווה, כאשר כל תת-רמה מחזיקה ב-33.3% מהמודעות, זה ממש לא אומר שמבין מאה אחוזי הקלטים המגיעים מן העולם החיצון, 33.3% מגיעים עד לתת-רמת המודעות הנמוכה, 33.3% מגיעים עד לתת-רמת המודעות הבינונית ו-33.3% מגיעים עד לתת-רמת המודעות הגבוהה. ממש-ממש לא.

הנה, פחות או יותר, המספרים האמיתיים: קודם כל, כל מאה אחוזי הקלט מגיעים אל תת-רמת המודעות הנמוכה כי זאת תת-רמת המודעות הנמוכה ביותר, ומה שלא מגיע לפחות עד לשם, פשוט לא נקלט, ואז זה לא קלט שנקלט, ואז זה לא קלט בכלל, כי "קלט" זה מהמילה "נקלט". על כן, מאה אחוזי קלט, נקלטים. על כן, מאה אחוזי קלט, מגיעים אל תת-רמת המודעות הנמוכה של רמת המודע במודל הטופוגרפי של פז, שזאת, תת-רמת המודעות הנמוכה, זהו מקום משכנו של הפילטר המוקדם, שמסנן על בסיס התכונות הפיזיקאליות בלבד, ושכמה שהוא מסנן, זה כמה קלט נזרק החוצה כבר בשלב תת-רמת המודעות הנמוכה.

כנאמר בפרק הקודם, הפילטר המוקדם זורק החוצה כמויות עצומות של קלט. לפי הערכותיי ובממוצע, לדעתי הפילטר המוקדם מסנן החוצה 77.7% בקירוב מכל מאה אחוזים חדשים של קלט המתקבלים מן העולם החיצון. הסיבה לכך היא שבממוצע, 77.7% מתוך כל מאה אחוז של קלט המתקבלים מהעולם החיצון, מצליחים להגיע עד לכדי עוצמת קלט כללית, הנקבעת על-ידי שילוב בין תכונות הקלט כשלעצמו לתכונות מקבל הקלט ("תכונות האדם"), שגורמת למידת עניין בקלט של עד 33.3%, שגורמת למידת קשב לקלט של עד 33.3%, מה שגורם ל"עבודה על הקלט" ברמה נמוכה ושאינו מאפשר לו לפרוץ אל תת-רמת המודעות הבינונית, היכן שנמצאים הגלאי והפילטר המאוחר.

המשמעות של כל זה, היא ש-22.3% בקירוב מהקלט עובר את הפילטר המוקדם ואת תת-רמת המודעות הנמוכה, וממשיך אל תת-רמת המודעות הבינונית ואל הגלאי, ושם, מכיוון שיש הרבה פחות קלט להתמודד איתו, ניתן לעבד את המידע בצורה יותר איכותית ומתקדמת, אז הקלט הנותר מעובד ברמת הסמנטיקה והמשמעות. בעיקרון, זה היה יכול להיות הסוף, אבל מכיוון שזיכרון העבודה יכול להכיל חמש עד תשע פריטים מן הצד האחד בלבד, ומכיוון שבעת סיטואציה עמוסת גירויים כדוגמת מסיבת קוקטייל אנחנו מוצפים בעשרות גירויים חזותיים ופונולוגיים, שאפילו רק 22.3% מהם זה עדיין יותר מהחמש עד תשע פריטים שזיכרון העבודה יכול לטפל בהם בו-זמנית, אז יש את הפילטר השני. לפי הערכותיי ובממוצע, הפילטר המאוחר מסנן החוצה עוד בערך 11.2%, כך שרק 11.1% בקירוב ממשיכים אל השלב האחרון של מודל הקשב-תת-רמת המודעות הגבוהה, ושם, מה שנשאר עובר עיבוד עד תום.
ועכשיו, הגיע הזמן לדבר על הגלאי. הגלאי נמצא בין הפילטר המוקדם לפילטר המאוחר. הוא מפענח את המשמעות הסמנטית ודרך כך גם המשמעותית של הקלטים החזותיים-מרחביים והפונולוגיים, ובכך מספק לפילטר המאוחר את המידע שהוא צריך בשביל עבודת הסינון המתוחכמת יותר והמתקדמת יותר שהפילטר המוקדם לא היה מסוגל לה, ושגם ממילא היה מוצף ביותר מידי קלט מכדי לבצע עבודת סינון מעמיקה וממושכת שכזאת גם אילו היה יכול.

עד עכשיו זה "הגלאי" הקלאסי ממש. ממש אותו הגלאי מהמודל של ברודבנט. וזה באמת כל מה שהוא. אבל רגע. חכו.

ועכשיו, בפרק 10 הוכחנו מעל ומעבר לכל ספק סביר ודרך לא פחות מארבע נקודות שונות, שהפרשנות הקלאסית לממצא מהמחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, ממצא שכביכול מוכיח שמודל הקשב של ברודבנט שגוי, ושלפי פרשנות קלאסית זאת לממצא זה, קלטים עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי כבר בשלב הפילטר המוקדם, היא שגויה.

מה שלא עשינו, זה לתת הסבר משלנו לממצא מהמחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל. לפחות לא הסבר ממצה. אז באמת הגיע הזמן נראה לי.

ברודבנט טען שהניתוח הסמנטי והמשמעותי של הקלטים מתרחש לאחר הפילטר (מה שבשפתנו נקרא "הפילטר המוקדם"), ובשלב הגלאי.

במחקריו המאוחרים על אפקט מסיבת הקוקטייל, צ'רי מצא שאילו נמסור בערוץ הלא קשוב קלט מאוד חשוב, הקלט כן יפוענח ברמה הסמנטית והמשמעותית.

הפרשנות הקלאסית לממצא זה, היא שקלטים בערוץ הלא קשוב דווקא כן עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי כבר בשלב הפילטר (מה שכיום ועם עלייתם לגדולה של מודלים קשב של שני פילטרים אנחנו קוראים לו "הפילטר המוקדם"), מה שאומר שברודבנט טעה, מודל הקשב של ברודבנט טועה, ועל כן צריך מודל אחר, מה שהולידה לבסוף, הפרשנות הזאת, את מודל הקשב של טריזמן.

הפרשנות שלי לממצא זה, היא שקלטים בערוץ הלא קשוב דווקא לא עוברים עיבוד סמנטי ומשמעותי כבר בשלב הפילטר המוקדם, כפי מה שהוכחתי כבר בפרק 10 ובאמצעות ארבע נקודות שונות, אלא שאלו קלטים בעלי עוצמה משמעותית גדולה, שגורמת לעוצמה כללית גדולה של הקלט, שנמסרים בערוץ הלא קשוב, שנדחפים בכוח אל כיוון הערוץ הקשוב למחצה, אל כיוון תת-רמת המודעות הבינונית ואל הגלאי.

אך כל זה מעלה שאלה חשובה מאוד-כיצד עדיין מבלי להגיע אל הערוץ הקשוב למחצה, אל תת-רמת המודעות הבינונית ואל הגלאי, המערכת יודעת שהקלטים המדוברים שנמסרו בערוץ הלא קשוב, אלו קלטים בעלי עוצמה גבוהה, שאפילו שנמסרו בערוץ הלא קשוב, הם שם בטעות, ועליה לדחוף אותם אל עבר הערוץ הקשוב למחצה, תת-רמת המודעות הבינונית והגלאי? כיצד המערכת יודעת זאת? וכעת אתן את התשובה.

העניין הוא כזה: הפילטר המוקדם תפקידו לפענח את התכונות הפיזיקאליות ואז לסנן קלט על בסיסן. הגלאי, תפקידו לפענח את התכונות הסמנטיות והמשמעותיות, ואז הוא מעביר את המידע הזה אל הפילטר המאוחר, שמסנן קלט על בסיסן.

יש פה בעיה. הבעיה היא, מה אם קלט מסוים, תכונותיו הפיזיקאליות לא מתיישבות עם התכונות הפיזיקאליות של הקלטים המתקבלים בערוץ הקשוב ("הערוץ הקשוב למחצה", בשפתי), כך שהמערכת מזהה את הקלט כקלט שתכונותיו הפיזיקאליות הן לא מעניינות מספיק (לא מעניינות ברמה של לפחות 33.3%) בשביל שיופנה קשב מספיק (קשב ברמה של לפחות 33.3%) בשביל שהקלט יגיע אל הגלאי, וכך יפוענחו תכונותיו הסמנטיות והמשמעותיות, כך שהמערכת זורקת את הקלט הזה החוצה, אבל באותו הזמן, תכונותיו הסמנטיות והמשמעותיות הן מעניינות, ולכן יש להפנות אליהן קשב מתאים, עד לכדי הגעה של הקלט אל הגלאי, גם אם לא על בסיס התכונות הפיזיקאליות, אז על בסיס התכונות הסמנטיות והמשמעותיות? מה, אז הקלט ותוכנו הסמנטי והמשמעותי פשוט הולכים לעיבוד? המחקרים המאוחרים של צ'רי כבר הוכיחו שלא. באשר לקלטים "לא חשובים" הנמסרים בערוץ הלא קשוב, המחקרים המוקדמים של צ'רי, הוכיחו שכן. ככל הנראה, יש פה איזשהו מנגנון ששומר שקלטים חשובים באמת מבחינת התוכן הסמנטי והמשמעותי שלהם, לא ילכו לעיבוד כי נמסרו בערוץ הלא קשוב, וזה עדיין מבלי שהגיעו אל הגלאי, ולמרות שהפילטר המוקדם מגלה ומבין רק את התכונות הפיזיקאליות, כפי מה שכבר הוכח במחקרים המוקדמים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל.

ככל הנראה, יש גלאי נוסף עבור התכונות הסמנטיות והמשמעותיות, מעבר לגלאי שנמצא אחרי הפילטר המוקדם ולפני הפילטר המאוחר. אם כך, איפה הוא נמצא? האם הוא נמצא בין הפילטר המוקדם לגלאי המקורי? לא. הוא נמצא מתחת לפילטר המוקדם. הוא נמצא "בדרך החוצה" של הקלטים הנזרקים על-ידי הפילטר המוקדם, בין הפילטר המוקדם לבין הסמוך למודע והזיכרון לטווח ארוך.

מה פשר הדבר? אז ככה: מודלי הקשב המבניים הקלאסיים מדברים על תנועת זרימה קלאסית וסטנדרטית מימין לשמאל, וזה כל שהם מדברים עליו. קלט שנזרק החוצה, בין אם על-ידי הפילטר המוקדם או הפילטר המאוחר, אינו זוכה להתייחסות, ואיננו מדברים עליו החל מרגע זריקתו.

אני אומר לא. זאת טעות. למה? כי כמו שתנועת הקלט בתוך מודל הקשב, לאורכו של מודל הקשב ומימין לשמאל היא תהליך, כך למעשה גם זריקת הקלט, ברגע שהמערכת זורקת אותו החוצה, היא תהליך. הקלט לא נזרק וזהו. עצם הזריקה שלו היא תהליך כשלעצמו. עצם העזיבה שלו, היא תהליך כשלעצמו.

כולם תמיד חשבו שקלט שנזרק מהמערכת, נזרק מהמערכת ומגיע אל הסמוך למודע והזיכרון לטווח ארוך וזהו, אבל מה אם לא? מה אם יש עוד מרכיב, מתחת לפילטר המוקדם ובאמצע הדרך ובאמצע הזריקה של הקלטים הנזרקים החוצה על-ידי הפילטר המוקדם?

ומה אם תפקיד המרכיב הזה, הוא לוודא שאין בקלט הנזרק תוכן סמנטי או משמעותי בעל חשיבות? ומה אם המרכיב הזה נמצא שם, דווקא בגלל שהקלט מעולם לא זכה להגיע אל הגלאי הרגיל, והמערכת רוצה לוודא שהיא לא מפספסת שום דבר חשוב?

גבירותיי ורבותיי, לאחר נתינתי פרשנות מחודשת לממצא מהמחקרים המאוחרים של צ'רי, ושלפי פרשנות מחודשת זאת אלו רק קלטים חשובים הנמסרים בערוץ הלא קשוב שעוברים ניתוח סמנטי ומשמעותי, ולא כל הקלטים המגיעים בערוץ הלא קשוב, כך לפי הפרשנות הקלאסית, הנה אני מציג את הפיתרון ואת ההסבר לפשר הדבר.

גבירותיי ורבותיי, אני גאה להציג את רעיון "הגלאי של הפילטר המוקדם".

שזה לא רק מרכיב חדש, אלא מרכיב הסותר את המבנה המקובל והקלאסי של מודלי הקשב המבניים. מעתה לא עוד ימינה ושמאלה ותנועה מימין לשמאל, אלא ימינה, שמאלה ולמטה ותנועה מימין לשמאל עבור קלטים הממשיכים הלאה ותנועה מלמעלה למטה עבור קלטים הנזרקים מהמערכת. ובעצם גם מלמטה בחזרה למעלה ברגע שהגלאי של הפילטר המוקדם מזהה תוכן סמנטי ומשמעותי בעל חשיבות.

ועכשיו אתם עלולים להגיד "אבל רגע, אם הגלאי של הפילטר המוקדם, תפקידו לנתח את התוכן הסמנטי והמשמעותי של הקלט, אז האם אין דמיון רב מידי אל הגלאי הרגיל? ואז מה ההבדל המיוחד ביניהם? ואז מה הטעם בגלאי הרגיל?".
 

Maor Paz

Member
אז ככה: ראשית כל, הגלאי של הפילטר המוקדם ממש לא מייתר את תפקיד הגלאי הרגיל (או בפשטות, "הגלאי"). הגלאי הרגיל הוא עבור קלטים מעניינים ולכן קשובים ברמה של לפחות 33.3%, הנמסרים בערוץ הקשוב. הגלאי של הפילטר המוקדם הוא רשת הצלה עבור קלטים בעלי תוכן סמנטי ומשמעותי חשוב, שלא זכו להיות מעניינים מספיק ולכן קשובים מספיק מבחינתה של המערכת, לחלוטין בטעות, וזאת מכיוון שהם נמסרו בערוץ הלא קשוב, אבל המערכת מודעות לתקלה זאת, ולכן קיים גלאי בתוך מסלול הזריקה של הפילטר המוקדם, בין הפילטר המוקדם, הנמצא במודע ובזיכרון לטווח קצר, לבין הסמוך למודע והזיכרון לטווח ארוך.

משמעות הדבר היא שהגלאי והגלאי של הפילטר המוקדם בכלל לא מנתחים סמנטית ומשמעותית את אותם קלטים, אלא אם כן יש כאמור את הקלטים שמוחזרים בחזרה למעלה אבל זה משהו אחר ועוד מעט נגיע לזה.

שנית כל, הגלאי והגלאי של הפילטר המוקדם, לאחר הניתוח הסמנטי והמשמעותי, בכלל לא עושים את אותו הדבר עם המידע ועם הקלטים. הגלאי הרגיל, פשוט מעביר הלאה אל הפילטר המאוחר מאה אחוז מכל הקלטים שהוא קיבל מהפילטר המוקדם, פשוט עכשיו עם המידע הסמנטי והמשמעותי על הקלטים האלו. הגלאי של הפילטר המוקדם עושה משהו אחר, ומחליט איזה קלטים ממשיכים הלאה ב"היזרקות" שלהם אל עבר הסמוך למודע והזיכרון לטווח ארוך, ואיזה קלטים מוקפצים בחזרה למעלה.

שלישית כל, בשעה שהסף של הגלאי הרגיל בשביל לקבל אליו קלטים, הוא סף של 33.3% מידת עניין ולכן 33.3% מידת קשב, אצל הגלאי של הפילטר המוקדם אין שום סף שכזה, והוא פשוט מקבל אליו את כל הקלטים שנזרקו החוצה על-ידי הפילטר המוקדם. מה שכן, לגלאי של הפילטר המוקדם יש סף להקפצה למעלה של קלטים. סף של מידת העניין של הקלטים. כלומר כמה הקלטים מעניינים, ולכן כמה חשובים. את הסף הזה אנחנו יכולים להשוות אל הסף של הפילטר המאוחר בשביל להעביר קלטים בערוץ הקשוב למחצה מתת-רמת המודעות הבינונית לערוץ הקשוב במלואו ולתת-רמת המודעות הבינונית. הסף הזה, הוא גם אותו סף. הסף של הפילטר המאוחר להעברת קלטים אל תת-רמת המודעות הגבוהה ואל הערוץ הקשוב במלואו, והסף של הגלאי של הפילטר המוקדם בשביל להקפיץ קלטים בחזרה למעלה, הוא 66.6% של מידת עניין/חשיבות של הקלט.

רביעית כל, וכבר התחלנו את הנקודה הזאת בתוך הנקודה הקודמת אך כעת נרחיב, הגלאי של הפילטר המוקדם, שנמצא בשלב מאוד מוקדם יחסית במודל הקשב בשביל גלאי להימצא בו, ובשביל ניתוח סמנטי ומשמעותי להתבצע בו, מטפל ב-77.7% בקירוב מכל הקלטים שהתקבלו על-ידי הזיכרון החושי, בשעה שהגלאי הרגיל מטפל ב-23.3% בקירוב מכל הקלטים שהתקבלו על-ידי הזיכרון החושי. כתוצאה מכך, ועל-מנת להתמודד עם העומס, הגלאי של הפילטר המוקדם מטפל באמצעות ניתוח סמנטי ומשמעותי ברמה משמעותית נמוכה יותר מאשר זאת של הגלאי הרגיל, וזאת הנקודה הבאה.

חמישית כל, אם הפילטר המוקדם הוא המרכיב העמוס ביותר בכל מודל קשב, והוא מטפל במאה אחוזי קלט, אז מצבו של הגלאי של הפילטר המוקדם הוא עוד טוב, מכיוון שהוא מטפל "רק" בכל הקלט שלא ממשיך הלאה אל עבר הגלאי, אבל עדיין מדובר בכמויות עצומות של קלט. 77.7% מכל הקלט המתקבל, וזאת מכיוון שזהו אחוז הקלט, בקירוב, שנזרק מהמערכת על-ידי הפילטר המוקדם. אבל זה יוצר בעיה.

חשוב לדעת ולזכור, שניתוח סמנטי ומשמעותי של קלט, הוא תהליך מורכב יותר, מתוחכם יותר, ושלוקח יותר זמן מאשר ניתוח של תכונות פיזיקאליות. לכן, לדוגמה, הגלאי הקלאסי והמסורתי נמצא לאחר הפילטר המוקדם ולא לפניו (מכיוון שזה השלב שבו שלושה רבעים ממאה אחוזי הקלט כבר נזרקו החוצה, ויש לנו מספיק מעט קלט בשביל לנתח סמנטית ומשמעותית ברמה גבוהה ואיכותית תוך כדי הקדשת כמות יפה של תשומת לב ומשאבי קשב). אם כך, אז כיצד הגלאי של הפילטר המוקדם מתמודד עם 77.7% בקירוב של קלט מתוך מאה אחוזי הקלט? התשובה היא שהניתוח הסמנטי והמשמעותי של הגלאי של הפילטר המוקדם הוא ברמה הרבה יותר נמוכה, והרבה פחות טובה מאשר הניתוח הסמנטי והמשמעותי של הגלאי הרגיל, כצפוי וכראוי למרכיב משני של גלאי משני שאפילו לא נמצא באותה הרמה של המרכיבים הרגילים של המודל הרגיל, אלא מתחת, כמסננת שנייה וכוידוא שבקלטים הנזרקים על-ידי הפילטר המוקדם ובהסתמך על התכונות הפיזיקאליות, אין משהו עם תוכן חשוב מבחינה סמנטית ומשמעותית. וזאת בעצם הנקודה החמישית שלנו, של הבדל חמישי בין הגלאי של הפילטר המוקדם לגלאי הרגיל.

בנוסף, בגלל הניתוח הסמנטי והמשמעותי הפחות טוב והפחות איכותי של הגלאי של הפילטר המוקדם ובהשוואה לניתוח הסמנטי והמשמעותי של הגלאי הרגיל, שזאת תוצאה של העומס הגדול על הגלאי של הפילטר המוקדם וזאת בהשוואה לעומס הנמוך בהרבה על הגלאי הרגיל, סף ההקפצה בחזרה למעלה, ואל תוך הגלאי הרגיל (עוד מעט נרחיב בכמה מילים על כך שזה המקום שאליו הקלט הזרוק חוזר), כאמור, הוא 66.6%, וזאת בהשוואה לסף כניסה של 33.3% ברמת העניין עבור קלטים רגילים בפילטר המוקדם ובערוץ הקשוב, אל תוך הגלאי הרגיל.

ועכשיו, מה בנוגע לכל מה שמעניין/חשוב ברמה של בין 33.3% ל-66.6% בערוץ הלא קשוב ושנזרק החוצה על-ידי הפילטר המוקדם ואל עבר הגלאי של הפילטר המוקדם? אין לי מה להגיד. הקלטים האלו כבר באמת פשוט "הולכים לאיבוד" וממשיכים להיזרק החוצה מהמערכת ואל עבר הסמוך למודע והזיכרון לטווח ארוך, וזאת למרות שאילו היו מתקבלים קלטים אלו בערוץ הקשוב, הם כן היו מגיעים אל הגלאי הרגיל. כך שלמעשה, מה שזה אומר, זה שהקלטים החשובים שהתקבלו בערוץ הלא קשוב ושעברו עיבוד סמנטי ומשמעותי, במחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, היו חשובים ומעניינים ברמה של לפחות 66.6%, אך לא פחות מכך.

וזהו. אלו בעיקרון ההבדלים בין הגלאי הרגיל לגלאי של הפילטר המוקדם.

עוד חשוב לציין ולהסביר מה קורה לקלט שמגיע אל "סף ההקפצה למעלה" של הגלאי של הפילטר המוקדם. קודם כל, הדבר המובן מאליו, זה שהוא מוקפץ בחזרה למעלה. אבל בחזרה למעלה לאיפה? בחזרה אל הפילטר המוקדם? ברור שלא. בשביל מה? הפילטר המוקדם מסנן על-פי התכונות הפיזיקאליות בלבד, והוא כבר עשה את כל זה עם כל הקלטים שהוא זרק החוצה. שלא לדבר גם על עצם זה שזה המרכיב ש"פישל" וניסה לזרוק החוצה מהמערכת קלטים בעלי תוכן סמנטי ומשמעותי חשוב. על כן, כאשר קלט שנזרק על-ידי הפילטר המוקדם מגיע אל הגלאי של הפילטר המוקדם ומגיע אל סף ההקפצה למעלה שלו, שזה סף של 66.6%, הוא לא מוקפץ למעלה בקו ישר, אלא מוקפץ למעלה והצידה. למעלה ושמאלה. למעלה ושמאלה איפה? למעלה ושמאלה אל הפילטר המאוחר? לא. עדיין לא. אלא למעלה ושמאלה אל הגלאי הרגיל. למה דווקא לשם? מכיוון שהגלאי של הפילטר המוקדם הוא אינו טוב ואיכותי באותה המידה כמו הגלאי הרגיל. הגלאי של הפילטר המוקדם, בגלל שהוא מוצף בקלטים, ומכיוון שהוא אינו הגלאי העיקרי, עושה מספיק עבודת ניתוח של סמנטיקה ומשמעות רק בשביל לגלות האם קלט מסוים הוא חשוב מספיק בשביל להמשיך לאורכו של מודל הקשב, מה שאומר שהוא נזרק כלפי מטה בטעות, ולכן ברגע שהוא מזוהה ככזה, יש להחזיר אותו כלפי מעלה, אבל לא אל הפילטר המוקדם או הפילטר המאוחר, אלא אל הגלאי הרגיל בשביל לעבור ניתוח סמנטי ומשמעותי מלא, מקיף וכוללני.

וזה, זה הפיתרון הנכון, לפרשנות הנכונה, של הממצא של צ'רי.

אן טריזמן המסכנה. לא היה לה סיכוי. ולמודל שלה לא היה סיכוי. זה לא רק שהפיתרון שלה לממצא של צ'רי שגוי, אלא אף-פעם לא היה לה סיכוי אמיתי מלכתחילה כי זה עצם הפרשנות הקלאסית מלכתחילה לממצא של צ'רי, שעליה היא התבססה במודל הקשב שלה, ששגויה.

לא כל הקלטים עוברים עיבוד של סמנטיקה ומשמעות, בוודאי שלא את העיבוד השלם והכוללני, כבר בשלב הפילטר המוקדם, מה שהיא קראה לו "המחלש". הפילטר והגלאי הם אינם מרכיב אחד. זה מטורף. שניהם עושים יותר מידי עבודה בשביל מרכיב אחד שהיא גם יותר מידי שונה בשביל מרכיב אחד.

אתם מבינים, זה לא שהממצא של צ'רי מוכיח שקלטים לא קשובים עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות כבר בשלב הפילטר המוקדם, בוודאי שלא בתוך הפילטר המוקדם עצמו ובוודאי שלא את העיבוד הסמנטי והמשמעותי השלם והכוללני, ועל כן זה לא שהממצא של צ'רי מוכיח שהמודל של ברודבנט שגוי, ועל כן המודל של טריזמן, שהוא תגובה להפרכה כביכול של המודל של ברודבנט ותגובה לממצא של צ'רי, שהוא נכון.

הממצא של צ'רי מוכיח שקלטים לא קשובים חשובים ומעניינים בלבד, עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, בשעה שהמחקרים המוקדמים של צ'רי מוכיחים שקלטים לא קשובים לא חשובים ולא מעניינים לא עוברים עיבוד שכזה, ועל כן המודל של ברודבנט אינו שגוי אלא אינו מפותח דיו, ועל כן המודל של טריזמן שהוא סתירה של המודל של ברודבנט, הוא המודל השגוי.

ועכשיו, חוץ מאשר הגלאי של הפילטר המוקדם והגלאי, גם לפילטר המאוחר יש גלאי משלו, שנקרא "הגלאי של הפילטר המאוחר". גם הגלאי של הפילטר המאוחר לא נמצא לא לפני הפילטר המאוחר ולא אחריו, אלא מתחתיו ובתוך מסלול הזריקה של קלטים מהפילטר המאוחר, וזאת במטרה לוודא ששום דבר חשוב לא נזרק בטעות. האמת שזה דווקא לא מדויק. מה שהגלאי של הפילטר המאוחר עושה, זה בעצם להחזיק ברקע מידע שהוא מספיק חשוב ומספיק מעניין בשביל שנרצה להתעסק בו בתת-רמת המודעות הגבוהה, אבל אנחנו פשוט לא עושים את זה ממש עכשיו, כי יש משהו חשוב יותר שאנחנו רוצים לדבר עליו עכשיו, או שהאדם האחר עדיין מדבר או מה שלא יהיה. הגלאי של הפילטר המאוחר הוא כמו סוג של מאגר שמחזיק במקום מידע שנמצא בהשהייה. מידע שלא עובר אל תת-רמת המודעות הגבוהה כי זה עדיין לא הזמן, אבל גם עדיין לא נזרק החוצה "עד הסוף" ולא נזרק עדיין אל הסמוך למודע מכיוון שעוד לא סיימנו עם המידע הזה.

בעוד שהגלאי של הפילטר המוקדם הוא תחנת מעבר בלבד ששם אין עצירה או מנוחה, וכל הקלטים שמגיעים לשם או ממשיכים למטה או מוקפצים בחזרה למעלה, הגלאי של הפילטר המאוחר או נותן לקלטים להמשיך למטה אל עבר הסמוך למודע (היכן שהם יגיעו לבסוף וישתכנו בתת-רמת הסמוך למודע הבינוני) או מחזיק אותם במקום ומשמש להם כתחנת מנוחה ועד לזמן הנכון להעביר אותם אל תת-רמת המודעות הגבוהה, וששם קלטים אלו יזכו במלוא תשומת הלב והמשאבים.

הגלאי של הפילטר המוקדם הוא מנגנון אוטומטי ולא מתרחשת בו פעילות מודעת. הגלאי של הפילטר המאוחר, כמו הפילטר המאוחר, הוא דבר שהאדם מאוד מודע אליו.

"סף ההפעלה" של הגלאי של הפילטר המאוחר הוא 66.6%, שזה אותו סף למעבר של קלטים מהפילטר המאוחר אל תת-רמת המודעות הגבוהה. זה פשוט שכל זה, זה כבר שלב מאוד מודע, כך שברגע שמשהו מגיע ל-66.6%, כלומר מספיק מעניין אותנו ומספיק חשוב בשביל להמשיך לעסוק בו, אנחנו יכולים להחליט מה בדיוק אנחנו עושים עם זה. מתעסקים בזה כאן ועכשיו, או שמים את זה בהשהייה ובלאי של הפילטר המאוחר ועוד רגע נתעסק בזה.

כל מה שנמצא ברמת עניין וחשיבות של בין 33.3% ל-66.6% ממשיך מטה אל עבר הסמוך למודע והזיכרון לטווח ארוך.

וזהו. סיימנו. לא רק עם הפרק הזה אלא עם הכול. כל זה, כל הפרקים האלו, זה מודל הקשב הדינאמי של פז. שנסיים עם איור מתאים?

20231231_231942.jpg
 

ai27

Well-known member
אז ככה: ראשית כל, הגלאי של הפילטר המוקדם ממש לא מייתר את תפקיד הגלאי הרגיל (או בפשטות, "הגלאי"). הגלאי הרגיל הוא עבור קלטים מעניינים ולכן קשובים ברמה של לפחות 33.3%, הנמסרים בערוץ הקשוב. הגלאי של הפילטר המוקדם הוא רשת הצלה עבור קלטים בעלי תוכן סמנטי ומשמעותי חשוב, שלא זכו להיות מעניינים מספיק ולכן קשובים מספיק מבחינתה של המערכת, לחלוטין בטעות, וזאת מכיוון שהם נמסרו בערוץ הלא קשוב, אבל המערכת מודעות לתקלה זאת, ולכן קיים גלאי בתוך מסלול הזריקה של הפילטר המוקדם, בין הפילטר המוקדם, הנמצא במודע ובזיכרון לטווח קצר, לבין הסמוך למודע והזיכרון לטווח ארוך.

משמעות הדבר היא שהגלאי והגלאי של הפילטר המוקדם בכלל לא מנתחים סמנטית ומשמעותית את אותם קלטים, אלא אם כן יש כאמור את הקלטים שמוחזרים בחזרה למעלה אבל זה משהו אחר ועוד מעט נגיע לזה.

שנית כל, הגלאי והגלאי של הפילטר המוקדם, לאחר הניתוח הסמנטי והמשמעותי, בכלל לא עושים את אותו הדבר עם המידע ועם הקלטים. הגלאי הרגיל, פשוט מעביר הלאה אל הפילטר המאוחר מאה אחוז מכל הקלטים שהוא קיבל מהפילטר המוקדם, פשוט עכשיו עם המידע הסמנטי והמשמעותי על הקלטים האלו. הגלאי של הפילטר המוקדם עושה משהו אחר, ומחליט איזה קלטים ממשיכים הלאה ב"היזרקות" שלהם אל עבר הסמוך למודע והזיכרון לטווח ארוך, ואיזה קלטים מוקפצים בחזרה למעלה.

שלישית כל, בשעה שהסף של הגלאי הרגיל בשביל לקבל אליו קלטים, הוא סף של 33.3% מידת עניין ולכן 33.3% מידת קשב, אצל הגלאי של הפילטר המוקדם אין שום סף שכזה, והוא פשוט מקבל אליו את כל הקלטים שנזרקו החוצה על-ידי הפילטר המוקדם. מה שכן, לגלאי של הפילטר המוקדם יש סף להקפצה למעלה של קלטים. סף של מידת העניין של הקלטים. כלומר כמה הקלטים מעניינים, ולכן כמה חשובים. את הסף הזה אנחנו יכולים להשוות אל הסף של הפילטר המאוחר בשביל להעביר קלטים בערוץ הקשוב למחצה מתת-רמת המודעות הבינונית לערוץ הקשוב במלואו ולתת-רמת המודעות הבינונית. הסף הזה, הוא גם אותו סף. הסף של הפילטר המאוחר להעברת קלטים אל תת-רמת המודעות הגבוהה ואל הערוץ הקשוב במלואו, והסף של הגלאי של הפילטר המוקדם בשביל להקפיץ קלטים בחזרה למעלה, הוא 66.6% של מידת עניין/חשיבות של הקלט.

רביעית כל, וכבר התחלנו את הנקודה הזאת בתוך הנקודה הקודמת אך כעת נרחיב, הגלאי של הפילטר המוקדם, שנמצא בשלב מאוד מוקדם יחסית במודל הקשב בשביל גלאי להימצא בו, ובשביל ניתוח סמנטי ומשמעותי להתבצע בו, מטפל ב-77.7% בקירוב מכל הקלטים שהתקבלו על-ידי הזיכרון החושי, בשעה שהגלאי הרגיל מטפל ב-23.3% בקירוב מכל הקלטים שהתקבלו על-ידי הזיכרון החושי. כתוצאה מכך, ועל-מנת להתמודד עם העומס, הגלאי של הפילטר המוקדם מטפל באמצעות ניתוח סמנטי ומשמעותי ברמה משמעותית נמוכה יותר מאשר זאת של הגלאי הרגיל, וזאת הנקודה הבאה.

חמישית כל, אם הפילטר המוקדם הוא המרכיב העמוס ביותר בכל מודל קשב, והוא מטפל במאה אחוזי קלט, אז מצבו של הגלאי של הפילטר המוקדם הוא עוד טוב, מכיוון שהוא מטפל "רק" בכל הקלט שלא ממשיך הלאה אל עבר הגלאי, אבל עדיין מדובר בכמויות עצומות של קלט. 77.7% מכל הקלט המתקבל, וזאת מכיוון שזהו אחוז הקלט, בקירוב, שנזרק מהמערכת על-ידי הפילטר המוקדם. אבל זה יוצר בעיה.

חשוב לדעת ולזכור, שניתוח סמנטי ומשמעותי של קלט, הוא תהליך מורכב יותר, מתוחכם יותר, ושלוקח יותר זמן מאשר ניתוח של תכונות פיזיקאליות. לכן, לדוגמה, הגלאי הקלאסי והמסורתי נמצא לאחר הפילטר המוקדם ולא לפניו (מכיוון שזה השלב שבו שלושה רבעים ממאה אחוזי הקלט כבר נזרקו החוצה, ויש לנו מספיק מעט קלט בשביל לנתח סמנטית ומשמעותית ברמה גבוהה ואיכותית תוך כדי הקדשת כמות יפה של תשומת לב ומשאבי קשב). אם כך, אז כיצד הגלאי של הפילטר המוקדם מתמודד עם 77.7% בקירוב של קלט מתוך מאה אחוזי הקלט? התשובה היא שהניתוח הסמנטי והמשמעותי של הגלאי של הפילטר המוקדם הוא ברמה הרבה יותר נמוכה, והרבה פחות טובה מאשר הניתוח הסמנטי והמשמעותי של הגלאי הרגיל, כצפוי וכראוי למרכיב משני של גלאי משני שאפילו לא נמצא באותה הרמה של המרכיבים הרגילים של המודל הרגיל, אלא מתחת, כמסננת שנייה וכוידוא שבקלטים הנזרקים על-ידי הפילטר המוקדם ובהסתמך על התכונות הפיזיקאליות, אין משהו עם תוכן חשוב מבחינה סמנטית ומשמעותית. וזאת בעצם הנקודה החמישית שלנו, של הבדל חמישי בין הגלאי של הפילטר המוקדם לגלאי הרגיל.

בנוסף, בגלל הניתוח הסמנטי והמשמעותי הפחות טוב והפחות איכותי של הגלאי של הפילטר המוקדם ובהשוואה לניתוח הסמנטי והמשמעותי של הגלאי הרגיל, שזאת תוצאה של העומס הגדול על הגלאי של הפילטר המוקדם וזאת בהשוואה לעומס הנמוך בהרבה על הגלאי הרגיל, סף ההקפצה בחזרה למעלה, ואל תוך הגלאי הרגיל (עוד מעט נרחיב בכמה מילים על כך שזה המקום שאליו הקלט הזרוק חוזר), כאמור, הוא 66.6%, וזאת בהשוואה לסף כניסה של 33.3% ברמת העניין עבור קלטים רגילים בפילטר המוקדם ובערוץ הקשוב, אל תוך הגלאי הרגיל.

ועכשיו, מה בנוגע לכל מה שמעניין/חשוב ברמה של בין 33.3% ל-66.6% בערוץ הלא קשוב ושנזרק החוצה על-ידי הפילטר המוקדם ואל עבר הגלאי של הפילטר המוקדם? אין לי מה להגיד. הקלטים האלו כבר באמת פשוט "הולכים לאיבוד" וממשיכים להיזרק החוצה מהמערכת ואל עבר הסמוך למודע והזיכרון לטווח ארוך, וזאת למרות שאילו היו מתקבלים קלטים אלו בערוץ הקשוב, הם כן היו מגיעים אל הגלאי הרגיל. כך שלמעשה, מה שזה אומר, זה שהקלטים החשובים שהתקבלו בערוץ הלא קשוב ושעברו עיבוד סמנטי ומשמעותי, במחקרים המאוחרים של צ'רי על אפקט מסיבת הקוקטייל, היו חשובים ומעניינים ברמה של לפחות 66.6%, אך לא פחות מכך.

וזהו. אלו בעיקרון ההבדלים בין הגלאי הרגיל לגלאי של הפילטר המוקדם.

עוד חשוב לציין ולהסביר מה קורה לקלט שמגיע אל "סף ההקפצה למעלה" של הגלאי של הפילטר המוקדם. קודם כל, הדבר המובן מאליו, זה שהוא מוקפץ בחזרה למעלה. אבל בחזרה למעלה לאיפה? בחזרה אל הפילטר המוקדם? ברור שלא. בשביל מה? הפילטר המוקדם מסנן על-פי התכונות הפיזיקאליות בלבד, והוא כבר עשה את כל זה עם כל הקלטים שהוא זרק החוצה. שלא לדבר גם על עצם זה שזה המרכיב ש"פישל" וניסה לזרוק החוצה מהמערכת קלטים בעלי תוכן סמנטי ומשמעותי חשוב. על כן, כאשר קלט שנזרק על-ידי הפילטר המוקדם מגיע אל הגלאי של הפילטר המוקדם ומגיע אל סף ההקפצה למעלה שלו, שזה סף של 66.6%, הוא לא מוקפץ למעלה בקו ישר, אלא מוקפץ למעלה והצידה. למעלה ושמאלה. למעלה ושמאלה איפה? למעלה ושמאלה אל הפילטר המאוחר? לא. עדיין לא. אלא למעלה ושמאלה אל הגלאי הרגיל. למה דווקא לשם? מכיוון שהגלאי של הפילטר המוקדם הוא אינו טוב ואיכותי באותה המידה כמו הגלאי הרגיל. הגלאי של הפילטר המוקדם, בגלל שהוא מוצף בקלטים, ומכיוון שהוא אינו הגלאי העיקרי, עושה מספיק עבודת ניתוח של סמנטיקה ומשמעות רק בשביל לגלות האם קלט מסוים הוא חשוב מספיק בשביל להמשיך לאורכו של מודל הקשב, מה שאומר שהוא נזרק כלפי מטה בטעות, ולכן ברגע שהוא מזוהה ככזה, יש להחזיר אותו כלפי מעלה, אבל לא אל הפילטר המוקדם או הפילטר המאוחר, אלא אל הגלאי הרגיל בשביל לעבור ניתוח סמנטי ומשמעותי מלא, מקיף וכוללני.

וזה, זה הפיתרון הנכון, לפרשנות הנכונה, של הממצא של צ'רי.

אן טריזמן המסכנה. לא היה לה סיכוי. ולמודל שלה לא היה סיכוי. זה לא רק שהפיתרון שלה לממצא של צ'רי שגוי, אלא אף-פעם לא היה לה סיכוי אמיתי מלכתחילה כי זה עצם הפרשנות הקלאסית מלכתחילה לממצא של צ'רי, שעליה היא התבססה במודל הקשב שלה, ששגויה.

לא כל הקלטים עוברים עיבוד של סמנטיקה ומשמעות, בוודאי שלא את העיבוד השלם והכוללני, כבר בשלב הפילטר המוקדם, מה שהיא קראה לו "המחלש". הפילטר והגלאי הם אינם מרכיב אחד. זה מטורף. שניהם עושים יותר מידי עבודה בשביל מרכיב אחד שהיא גם יותר מידי שונה בשביל מרכיב אחד.

אתם מבינים, זה לא שהממצא של צ'רי מוכיח שקלטים לא קשובים עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות כבר בשלב הפילטר המוקדם, בוודאי שלא בתוך הפילטר המוקדם עצמו ובוודאי שלא את העיבוד הסמנטי והמשמעותי השלם והכוללני, ועל כן זה לא שהממצא של צ'רי מוכיח שהמודל של ברודבנט שגוי, ועל כן המודל של טריזמן, שהוא תגובה להפרכה כביכול של המודל של ברודבנט ותגובה לממצא של צ'רי, שהוא נכון.

הממצא של צ'רי מוכיח שקלטים לא קשובים חשובים ומעניינים בלבד, עוברים עיבוד ברמת הסמנטיקה והמשמעות, בשעה שהמחקרים המוקדמים של צ'רי מוכיחים שקלטים לא קשובים לא חשובים ולא מעניינים לא עוברים עיבוד שכזה, ועל כן המודל של ברודבנט אינו שגוי אלא אינו מפותח דיו, ועל כן המודל של טריזמן שהוא סתירה של המודל של ברודבנט, הוא המודל השגוי.

ועכשיו, חוץ מאשר הגלאי של הפילטר המוקדם והגלאי, גם לפילטר המאוחר יש גלאי משלו, שנקרא "הגלאי של הפילטר המאוחר". גם הגלאי של הפילטר המאוחר לא נמצא לא לפני הפילטר המאוחר ולא אחריו, אלא מתחתיו ובתוך מסלול הזריקה של קלטים מהפילטר המאוחר, וזאת במטרה לוודא ששום דבר חשוב לא נזרק בטעות. האמת שזה דווקא לא מדויק. מה שהגלאי של הפילטר המאוחר עושה, זה בעצם להחזיק ברקע מידע שהוא מספיק חשוב ומספיק מעניין בשביל שנרצה להתעסק בו בתת-רמת המודעות הגבוהה, אבל אנחנו פשוט לא עושים את זה ממש עכשיו, כי יש משהו חשוב יותר שאנחנו רוצים לדבר עליו עכשיו, או שהאדם האחר עדיין מדבר או מה שלא יהיה. הגלאי של הפילטר המאוחר הוא כמו סוג של מאגר שמחזיק במקום מידע שנמצא בהשהייה. מידע שלא עובר אל תת-רמת המודעות הגבוהה כי זה עדיין לא הזמן, אבל גם עדיין לא נזרק החוצה "עד הסוף" ולא נזרק עדיין אל הסמוך למודע מכיוון שעוד לא סיימנו עם המידע הזה.

בעוד שהגלאי של הפילטר המוקדם הוא תחנת מעבר בלבד ששם אין עצירה או מנוחה, וכל הקלטים שמגיעים לשם או ממשיכים למטה או מוקפצים בחזרה למעלה, הגלאי של הפילטר המאוחר או נותן לקלטים להמשיך למטה אל עבר הסמוך למודע (היכן שהם יגיעו לבסוף וישתכנו בתת-רמת הסמוך למודע הבינוני) או מחזיק אותם במקום ומשמש להם כתחנת מנוחה ועד לזמן הנכון להעביר אותם אל תת-רמת המודעות הגבוהה, וששם קלטים אלו יזכו במלוא תשומת הלב והמשאבים.

הגלאי של הפילטר המוקדם הוא מנגנון אוטומטי ולא מתרחשת בו פעילות מודעת. הגלאי של הפילטר המאוחר, כמו הפילטר המאוחר, הוא דבר שהאדם מאוד מודע אליו.
האמת היא שלאחר הפילטר המוקדם (עיבוד אות) והפילטר הרגשי (האם הקלט חשוב?)
יש סינון שלישי, באונה הטמפורלית או פרונטלית:
האם הקלט בכלל הגיוני? האם לתת בו אמון(חשבתי שראיתי אנשים בזווית העין אבל רק נדמה לי. מה שקורה לי עכשיו כ"כ מוזר שזה בטח חלום או הזייה, וכו')?
או לחלופין: האם הפרט הזה זהה לאירועים קודמים (ולכן לא חשוב) או חריג (ולכן יש לתת לו לצוף למודעות, ולהתמקד בו)

סינון שגויי, מייצר הסחת-דעת (ולכן בעיית קשב) או גרוע מכך - חוסר יכולת להבחין בין מציאות לדמיון.
או לחלופין: התעלמות ורחפנות (ולכן זמני תגובה איטיים)
 
נערך לאחרונה ב:
למעלה