מחפשת תקווה
אני לא יודעת מה יש לי ולמה זה קורה לי. אני חיילת משוחרתת שהתחילה לעבוד במפעל שבו אבא שלי עובד שבוע והים פיטרה אותי האחראית על סמך לחץ מהעובדות שעוד בבוקר ריכלו על זה ש"צריכים לפתר אותה ושאחראית הבטיחה להם .. חששתי שמדובר בי אך העלמתי עין.. הרגע אני עצובה.. אז ככה כבר מההתחלה ביו השליישי בעבודה , אחת העובדות נטפלה עליי למעשה אף מהיום הראשון עיי שאלת שאלות אישיות שלא לעניינה על מנת ליצור רושם שנוצר לה. הייתי אדשיה כזאת וניסיתי לא לדבר על עצמי בכלל אלא עניתי "בכן " או לא". קיצר , אותה העובדת שמתי לב שנטפלת על כל תנועה שלי בעבודה[ אני אורזת פלטות שונות ומנקה אותם בסכין וכדומה ]. היא מאוד אגרסיבית ותמיד תוקפת אותי עיי כך שאומרת שמה שאני עושה לא נכון , מורידה לי את הביטחון העצמי לקרשים . תתארואת עצמכם למשל בסיטואציה שהיו נותנים להם לבצע מטלה מסויימת והייתם עושים אותה אבל משיהו מהצד היה מזלזל בהם ומשגיח עליהם ואף אומר להם משפטים כמו " מי מנקה אצלך בבית בקול זועפני ? למשל כשאתם הייתם מפילים איזה חתיכת נייר . אותה האישה שעבדה איתי עד כה , הוציאה לי את כל המיץ.!! גם ככה היה לי קשה להסתגל למקום שכזה ועוד היא נחתה עליי בדייקנות ועל כל טעות קטנה שהייתי עושה למשל היא הייתה מונעת ממני בשלבים את העבודות בעבודה בטענה שאני לא מסוגלת לבצע אותם[ פעוות פשוטות]. אני מודעת לככה שאני שואלת הרבה שאלות על איך לבצע עבודה וזה קצת מרתיע ואפילו קיבלתי העה ממישהי "שאנחנו לא בגנון , ושאין זמן לבזבז על הסברים שכבר הוסברו]. כשאני שואלת שאלות אז אני חסרת עמוד שדרה ושאני מנסה לא לשאול הם עוקבים אחרי ומעירים לי הערות ושולחים לעבוד במחלקת אחרת ]של אבא שלי] היום אותה העובדת הסיטה את תשומת לב כל העובדות ואפילו של האחראיתש לי שפנתה עליי ואמרה לי שמחר אני מתבקשת לא להגיע אף על פי שאני נשארתי כל יום מיום שלישי שעבר 12 שעות מהיום הראשון, יש לי תפסיה איטית ואני לא מרוכזת וזה הבחנתי אפילו בטירונות כשכולם היו צריכותלהגיד משפטים כמו " נשק , פרוק , בדוק ונצור המפקדת .." אני שחכתי הכל ותפקדתי רע. לדעתי כל העבודה שעשיתי שם עשיתי אותה טוב . נכון , אולי היו לי סטיות פה ושם וטעיתי פה שום אבל לדעתי אם הם היו באמת רוצים עובדים קבועים [כל כמה זמן מפטרים או מפטרים שם עובדים ממגוון סיבות] , ה היו מעלים עין ואולי אף ממשיכים להעיר לי על מנת שאני אשתפר ולא בצורה כזאת לפטר אותי. מאוד נפגעתי ועוד לאור העובדה שהיא בקושי רואה מה אני עשיתי שם אבל מסתמכת על מה שהם אמרו.. לאחר שהיא אמרה לי אזת זה נשארו עוד שעתיים מעבר לשעות המנינמום שזה אומר 12 שעות ולמזלי דוןוקה בשעתיים האלה נשארו בחורות ממחלקה השנייה ושמכתי שהם העירו ליי אבל לא תקפו אותי אבל מה זה משנה גם ככה אני לא יעבוד שם ולא נרא לי שאבא שלי יכול לעשות משהו בנדון. גם אם אני יחזור לשם אני כבר על הכוונת והעובדת ההיא תשים עליי כל הזמן ץץ אניעצובה מאווד .. היו קיבלו 2 בנות חדשות . אחת חיילת משוחרררת , אחת מבוגרת אישה רוסייה ועוד איזה שתחליף אותי מחר [ראיתי אותה בסוף היום]... אני זקוקה לעידוד
אני לא יודעת מה יש לי ולמה זה קורה לי. אני חיילת משוחרתת שהתחילה לעבוד במפעל שבו אבא שלי עובד שבוע והים פיטרה אותי האחראית על סמך לחץ מהעובדות שעוד בבוקר ריכלו על זה ש"צריכים לפתר אותה ושאחראית הבטיחה להם .. חששתי שמדובר בי אך העלמתי עין.. הרגע אני עצובה.. אז ככה כבר מההתחלה ביו השליישי בעבודה , אחת העובדות נטפלה עליי למעשה אף מהיום הראשון עיי שאלת שאלות אישיות שלא לעניינה על מנת ליצור רושם שנוצר לה. הייתי אדשיה כזאת וניסיתי לא לדבר על עצמי בכלל אלא עניתי "בכן " או לא". קיצר , אותה העובדת שמתי לב שנטפלת על כל תנועה שלי בעבודה[ אני אורזת פלטות שונות ומנקה אותם בסכין וכדומה ]. היא מאוד אגרסיבית ותמיד תוקפת אותי עיי כך שאומרת שמה שאני עושה לא נכון , מורידה לי את הביטחון העצמי לקרשים . תתארואת עצמכם למשל בסיטואציה שהיו נותנים להם לבצע מטלה מסויימת והייתם עושים אותה אבל משיהו מהצד היה מזלזל בהם ומשגיח עליהם ואף אומר להם משפטים כמו " מי מנקה אצלך בבית בקול זועפני ? למשל כשאתם הייתם מפילים איזה חתיכת נייר . אותה האישה שעבדה איתי עד כה , הוציאה לי את כל המיץ.!! גם ככה היה לי קשה להסתגל למקום שכזה ועוד היא נחתה עליי בדייקנות ועל כל טעות קטנה שהייתי עושה למשל היא הייתה מונעת ממני בשלבים את העבודות בעבודה בטענה שאני לא מסוגלת לבצע אותם[ פעוות פשוטות]. אני מודעת לככה שאני שואלת הרבה שאלות על איך לבצע עבודה וזה קצת מרתיע ואפילו קיבלתי העה ממישהי "שאנחנו לא בגנון , ושאין זמן לבזבז על הסברים שכבר הוסברו]. כשאני שואלת שאלות אז אני חסרת עמוד שדרה ושאני מנסה לא לשאול הם עוקבים אחרי ומעירים לי הערות ושולחים לעבוד במחלקת אחרת ]של אבא שלי] היום אותה העובדת הסיטה את תשומת לב כל העובדות ואפילו של האחראיתש לי שפנתה עליי ואמרה לי שמחר אני מתבקשת לא להגיע אף על פי שאני נשארתי כל יום מיום שלישי שעבר 12 שעות מהיום הראשון, יש לי תפסיה איטית ואני לא מרוכזת וזה הבחנתי אפילו בטירונות כשכולם היו צריכותלהגיד משפטים כמו " נשק , פרוק , בדוק ונצור המפקדת .." אני שחכתי הכל ותפקדתי רע. לדעתי כל העבודה שעשיתי שם עשיתי אותה טוב . נכון , אולי היו לי סטיות פה ושם וטעיתי פה שום אבל לדעתי אם הם היו באמת רוצים עובדים קבועים [כל כמה זמן מפטרים או מפטרים שם עובדים ממגוון סיבות] , ה היו מעלים עין ואולי אף ממשיכים להעיר לי על מנת שאני אשתפר ולא בצורה כזאת לפטר אותי. מאוד נפגעתי ועוד לאור העובדה שהיא בקושי רואה מה אני עשיתי שם אבל מסתמכת על מה שהם אמרו.. לאחר שהיא אמרה לי אזת זה נשארו עוד שעתיים מעבר לשעות המנינמום שזה אומר 12 שעות ולמזלי דוןוקה בשעתיים האלה נשארו בחורות ממחלקה השנייה ושמכתי שהם העירו ליי אבל לא תקפו אותי אבל מה זה משנה גם ככה אני לא יעבוד שם ולא נרא לי שאבא שלי יכול לעשות משהו בנדון. גם אם אני יחזור לשם אני כבר על הכוונת והעובדת ההיא תשים עליי כל הזמן ץץ אניעצובה מאווד .. היו קיבלו 2 בנות חדשות . אחת חיילת משוחרררת , אחת מבוגרת אישה רוסייה ועוד איזה שתחליף אותי מחר [ראיתי אותה בסוף היום]... אני זקוקה לעידוד