מעמד הביניים אינו מסתדר?
הכתבה הבאה התפרסמה לפני כשבוע וחצי: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3606096,00.html
הכתבה היא על כמה קשה למעמד הביניים שנאלץ בלית ברירה לבקש מההורים, אבל אני למד ממנה יותר על הפינוק וחוסר האחריות הכלכלית.
הפעם אינני הולך להטיף מוסר "להם": לחרדים או לערבים או למתנחלים או לקיבוצניקים, אלא לעצמי ולבשרי: אני חלק מאותו מעמד ביניים, רמת המשכורת שלי בטווח המתואר שם, אני אמנם מבוגר יותר אך הפכתי לאב בגיל מאוחר יחסית כך שאני בשלב של הצהרונים והקייטנות והביביסיטר והגן הפרטי; וגר באזור המרכז - ארץ שכר הדירה והארנונה.
נתחיל מציטוטים מגמתיים מוערים:
ד' (65) מסייע לשני ילדיו מהכנסה נטו של 10,000–8,000 שקל בחודש. בנו הבכור (36) רווק, עובד ומקבל עזרה מהוריו בעיקר בהוצאות גדולות כמו קניית מחשב. גם הבת הצעירה, נשואה ואם לילד, עובדת, ו"אני עוזר לה בקניות, בעזרה בבית, בשיפוץ, בגדים לילד. אנחנו כל הזמן בקניות", אומר ד' בחיוך.
כל מילה נוספת מיותרת: בנו הבכור (36) רווק, עובד ומקבל עזרה מהוריו.
גם ב', המורה שמסייעת לילדיה באופן קבוע ובהוצאות חד־פעמיות גדולות, מקפידה על גבולות. ... הבן הצעיר עדיין גר בבית, הוא עובד אבל היא משלמת הרבה מההוצאות שלו (כולל, למשל, חשבון טלפון סלולרי).
כל מילה נוספת מיותרת.
לע' יש תואר ראשון בהנדסה ותואר שני במינהל עסקים. הוא מהנדס בחברת הייטק. הוא ואשתו משתכרים קרוב ל־20 אלף שקל נטו בחודש, אבל עם ארבעה ילדים צעירים גם הם זקוקים לעזרה מההורים ... אנחנו מאוד מחושבים ועומדים על המינימום, ועדיין שכירות זה 4,000 שקל, יום לימודים ארוך לשני ילדים זה 1,400 שקל, הגן של הקטן 2,100 שקל, חשבונות, ארנונה, ולא נשאר לך יותר מדי ביד. אני לא מבין איך מ־20 אלף לא נשאר כלום. ...
ההורים שלו נותנים לו אלף שקל בכל חודש, ההורים של אשתו עוזרים בעוד עשרות אלפי שקלים בהוצאות נקודתיות גדולות בעת הצורך, ושני הצדדים קונים לנכדים דברים שגדולים עליהם, כמו בית ברבי.
1. בהנחה שהארנונה החודשית היא 1000 אזי 4000+2*1400+2100+1000=9900. לאן הלכו עוד 10,000 ש"ח? איפה הכסף?
2. מי אמר בית ברבי ולא קיבל?
אם אצטמצם אוכל להסתדר לבד, אבל יהיה לא קל. הם עוזרים לי בשנה בעשרות אלפי שקלים במזומן. הם משלמים קבוע את הצהרונים של הילדים, עוזרים בחוגים, קייטנות, ולפעמים בלהחליף רכב.
אם אצטמצם אוכל להסתדר לבד, אבל יהיה לא קל: המ"כ בטירונות אמר שאין אי אפשר יש לא רוצה.
לפעמים בלהחליף רכב: פעם בשנה? פעם בשנתיים?
פני הדברים הם כך: לא מדובר במשפחות עמוק מתחת לקו העוני שאיכשהו הצליחו להסתדר עם לחם צר ושכ"ד לחץ וכעת משהוטל מס חדש - יצטרכו להישאר רעבים או ללא קורת גג; אלא במשפחות שמרוויחות 12,000 (נטו!) וחיות ברמת חיים של 15,000 או מרוויחות 20,000 וחיות ברמת חיים של 24,000. לא חייבים לבזבז 500 ש"ח על סלולרי, כמה מאות ש"ח על חבילת כבלים, ארוחה במסעדה בהפסקת הצהריים במקום להביא אוכל מהבית, חשבון חשמל בן כמה מאות ש"ח כי "חייבים" מזגן כל היום, עוזרת בית, בילוי עם הילדים בג'ימבורי או בקניון, מנוי לחדר כושר, מכונית שניה, בית צמוד קרקע שזולל לא רק שכר דירה אלא גם משכנתא וגנן, ללכת לחתונות ולהשאיר בכל אחת מאות ש"ח (זה כבר מצדיק שירשור נפרד), ללכת להופעות, קייטנות מפונפנות, אופניים חשמליים לילד, מכשיר סלולרי מנקר עיניים וכו'.
בן העשירון התחתון שחי מ-5000 נטו באמת יצטרך לרעוב אם יאלץ לרדת ל-4000,
אבל מי שיורד מ-15000 ל-13000 או מ-18000 ל-15000 - מוטב שיפשוט נבלה בשוק ולא יזדקק למתנת בשר ודם.
הכתבה הבאה התפרסמה לפני כשבוע וחצי: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3606096,00.html
הכתבה היא על כמה קשה למעמד הביניים שנאלץ בלית ברירה לבקש מההורים, אבל אני למד ממנה יותר על הפינוק וחוסר האחריות הכלכלית.
הפעם אינני הולך להטיף מוסר "להם": לחרדים או לערבים או למתנחלים או לקיבוצניקים, אלא לעצמי ולבשרי: אני חלק מאותו מעמד ביניים, רמת המשכורת שלי בטווח המתואר שם, אני אמנם מבוגר יותר אך הפכתי לאב בגיל מאוחר יחסית כך שאני בשלב של הצהרונים והקייטנות והביביסיטר והגן הפרטי; וגר באזור המרכז - ארץ שכר הדירה והארנונה.
נתחיל מציטוטים מגמתיים מוערים:
ד' (65) מסייע לשני ילדיו מהכנסה נטו של 10,000–8,000 שקל בחודש. בנו הבכור (36) רווק, עובד ומקבל עזרה מהוריו בעיקר בהוצאות גדולות כמו קניית מחשב. גם הבת הצעירה, נשואה ואם לילד, עובדת, ו"אני עוזר לה בקניות, בעזרה בבית, בשיפוץ, בגדים לילד. אנחנו כל הזמן בקניות", אומר ד' בחיוך.
כל מילה נוספת מיותרת: בנו הבכור (36) רווק, עובד ומקבל עזרה מהוריו.
גם ב', המורה שמסייעת לילדיה באופן קבוע ובהוצאות חד־פעמיות גדולות, מקפידה על גבולות. ... הבן הצעיר עדיין גר בבית, הוא עובד אבל היא משלמת הרבה מההוצאות שלו (כולל, למשל, חשבון טלפון סלולרי).
כל מילה נוספת מיותרת.
לע' יש תואר ראשון בהנדסה ותואר שני במינהל עסקים. הוא מהנדס בחברת הייטק. הוא ואשתו משתכרים קרוב ל־20 אלף שקל נטו בחודש, אבל עם ארבעה ילדים צעירים גם הם זקוקים לעזרה מההורים ... אנחנו מאוד מחושבים ועומדים על המינימום, ועדיין שכירות זה 4,000 שקל, יום לימודים ארוך לשני ילדים זה 1,400 שקל, הגן של הקטן 2,100 שקל, חשבונות, ארנונה, ולא נשאר לך יותר מדי ביד. אני לא מבין איך מ־20 אלף לא נשאר כלום. ...
ההורים שלו נותנים לו אלף שקל בכל חודש, ההורים של אשתו עוזרים בעוד עשרות אלפי שקלים בהוצאות נקודתיות גדולות בעת הצורך, ושני הצדדים קונים לנכדים דברים שגדולים עליהם, כמו בית ברבי.
1. בהנחה שהארנונה החודשית היא 1000 אזי 4000+2*1400+2100+1000=9900. לאן הלכו עוד 10,000 ש"ח? איפה הכסף?
2. מי אמר בית ברבי ולא קיבל?
אם אצטמצם אוכל להסתדר לבד, אבל יהיה לא קל. הם עוזרים לי בשנה בעשרות אלפי שקלים במזומן. הם משלמים קבוע את הצהרונים של הילדים, עוזרים בחוגים, קייטנות, ולפעמים בלהחליף רכב.
אם אצטמצם אוכל להסתדר לבד, אבל יהיה לא קל: המ"כ בטירונות אמר שאין אי אפשר יש לא רוצה.
לפעמים בלהחליף רכב: פעם בשנה? פעם בשנתיים?
פני הדברים הם כך: לא מדובר במשפחות עמוק מתחת לקו העוני שאיכשהו הצליחו להסתדר עם לחם צר ושכ"ד לחץ וכעת משהוטל מס חדש - יצטרכו להישאר רעבים או ללא קורת גג; אלא במשפחות שמרוויחות 12,000 (נטו!) וחיות ברמת חיים של 15,000 או מרוויחות 20,000 וחיות ברמת חיים של 24,000. לא חייבים לבזבז 500 ש"ח על סלולרי, כמה מאות ש"ח על חבילת כבלים, ארוחה במסעדה בהפסקת הצהריים במקום להביא אוכל מהבית, חשבון חשמל בן כמה מאות ש"ח כי "חייבים" מזגן כל היום, עוזרת בית, בילוי עם הילדים בג'ימבורי או בקניון, מנוי לחדר כושר, מכונית שניה, בית צמוד קרקע שזולל לא רק שכר דירה אלא גם משכנתא וגנן, ללכת לחתונות ולהשאיר בכל אחת מאות ש"ח (זה כבר מצדיק שירשור נפרד), ללכת להופעות, קייטנות מפונפנות, אופניים חשמליים לילד, מכשיר סלולרי מנקר עיניים וכו'.
בן העשירון התחתון שחי מ-5000 נטו באמת יצטרך לרעוב אם יאלץ לרדת ל-4000,
אבל מי שיורד מ-15000 ל-13000 או מ-18000 ל-15000 - מוטב שיפשוט נבלה בשוק ולא יזדקק למתנת בשר ודם.
