סיפור לשבת וליום טוב
הרבה אנשים בניו-יורק מכירים את גברת ס', כי היא עשירה במיוחד. היא גרה
בבית גדול בשדרה החמישית – השדרה המוארת והיקרה ביותר בניו-יורק. מחלון
ביתה ניתן לראות את הסנטרל פארק ואת האגם היפה שבאמצעיתו.
גברת ס' כבר לא מעוניינת לקנות דבר, כי יש לה הכול. היא איננה רוצה לתת
כלום, כי כבר נתנה ככל שציפו ממנה. היא איננה מעוניינת לנסוע, כי היא
מתעייפת וגם טיילה הרבה. סרטים, קונצרטים ותאטרון משעממים אותה, קרובים
וילדים מרגיזים אותה, וממתקים אסר עליה הרופא.
כדי לשמור על כושרה ייעץ לה הרופא שתלך הרבה ברגל וגברת ס' עושה כמצוותו.
בכל בוקר היא יוצאת למסע רגלי במסלול קבוע של קילומטר וחצי. הייתם
מסיימים טיול כזה בחצי שעה, אבל גברת ס' נושאת מטען של תשעים ושש שנים
והמסע אורך עבורה שעתיים ויותר. על הכביש, הנהג שלה, במדים מגוהצים,
מלווה אותה במכונית יפה. הוא נוסע בקצב הליכתה ומשגיח עליה.
עוברים ושבים מכירים את גברת ס' ומביטים בה בהתפעלות. לא מקנאים, כי
אנשים רוצים אמנם להיות עשירים, אבל גם צעירים ובריאים. עשירה נורא וזקנה
מאד הוא צירוף מעורר מחשבות – לא קנאה.
אבל קיימת בעיה. זקנים צריכים לעשות הרבה פיפי בעיקר אלה עם סוכרת ולאורך
המסלול אין אפילו בית-שימוש ציבורי אחד.
ועשירים יכולים לפתור בעיה כזו!
בפתח כל בית בשדרות המפוארות עומד שוער לבוש מדים של אדמירל, שתפקידו
להבטיח שרק דיירי הבית ואורחיהם ייכנסו. בפתח כל בית כזה יש חדר המתנה
מפואר וגם בית-שימוש, שמפתחו בידי השוער. שליחים מטעמה של גברת ס' הלכו
ודברו עם חמישה שוערים כאלה שבמסלול טיולה. כל שוער קבל כסף עבור הסכמתו
ומאז השוערים משרתים בנאמנות את הגברת ס'.
בקר אביבי אחד יצאה הגברת ס' לַטיול היומי. כשהגיעה לרחוב 79 היא רצתה
לשירותים, אבל השוער הקבוע בבניין חלה, והשוער המחליף לא הכיר את הגברת
וסרב להכניסה. ברחוב 81 היא הרגישה שאינה יכולה להתאפק ובדיוק עברה על
פני בֵּית-הַלְוויות יפה ומפואר. כל חבריה עברו דרך בתי-הלוויות, ורבים
מהם דרך בית-ההלוויות הזה כך שגברת ס' ידעה שיש שם בתי-שימוש נקיים
לנוחיות המתאבלים. בשמחה פסעה הגברת פנימה.
השוער בפתח שאל אותה אם היא באה להלווייתו של מר ג'פרי גרין והיא אמרה
שכן. לא רצתה לשקר, אבל היא הייתה אישה זקנה מאד שצריכה נורא להתרוקן.
השוער הושיט לה ספר גדול לרישום שמה וכתובתה, כנהוג בניו-יורק, כדי שבני
המשפחה יוכלו להודות למשתתפים בכרטיסי תודה מיוחדים.
כאשר יצאה משם היא נאנחה בהקלה והרגישה מאושרת.
אחרי שבועיים היא קבלה מכתב ממשרד עורכי-הדין בקר, אפשטיין ושות':
גברת ס' היקרה,
אנחנו מבצעים את הצוואה של מר ג'פרי גרין שנפטר לפני שבועיים. למר גרין
לא היו קרובים ולכן הוא ציווה שרכושו יחולק בין האנשים שיבואו להלווייתו.
מהספר הגדול בבית-ההלוויות התברר לנו כי את היית אחת משבעה האנשים שבאו
להלוויה. את זכאית לשביעית מרכושו. רצ"ב המחאה בסך 40,000 דולר.
בכבוד רב.
זה היה סכום כסף גדול (אז) אבל לגברת ס' יש הרבה יותר. היא לא ידעה מה
תעשה בהמחאה ואז נזכרה שאת הטיול היומי יעץ לה הרופא ולכן היא תרמה את כל
הכסף לבית החולים בו הרופא עובד.
הרופא הזה הייתי אני.......״
כנראה שגם פיפי צריך לדעת היכן עושים…
(סיפור קצר, מתוך סיפוריו של יצחק קרונזון, יצחק קרונזון הוא קרדיולוג ישראלי ידוע-שם החי כרגע בניו-יורק והסיפורים מחייו שזורי הומור שנון ומטורף. ניו-יורק, השנה היא 1985 )
שבת שלום בבשורות ומעשים טובים
הרבה אנשים בניו-יורק מכירים את גברת ס', כי היא עשירה במיוחד. היא גרה
בבית גדול בשדרה החמישית – השדרה המוארת והיקרה ביותר בניו-יורק. מחלון
ביתה ניתן לראות את הסנטרל פארק ואת האגם היפה שבאמצעיתו.
גברת ס' כבר לא מעוניינת לקנות דבר, כי יש לה הכול. היא איננה רוצה לתת
כלום, כי כבר נתנה ככל שציפו ממנה. היא איננה מעוניינת לנסוע, כי היא
מתעייפת וגם טיילה הרבה. סרטים, קונצרטים ותאטרון משעממים אותה, קרובים
וילדים מרגיזים אותה, וממתקים אסר עליה הרופא.
כדי לשמור על כושרה ייעץ לה הרופא שתלך הרבה ברגל וגברת ס' עושה כמצוותו.
בכל בוקר היא יוצאת למסע רגלי במסלול קבוע של קילומטר וחצי. הייתם
מסיימים טיול כזה בחצי שעה, אבל גברת ס' נושאת מטען של תשעים ושש שנים
והמסע אורך עבורה שעתיים ויותר. על הכביש, הנהג שלה, במדים מגוהצים,
מלווה אותה במכונית יפה. הוא נוסע בקצב הליכתה ומשגיח עליה.
עוברים ושבים מכירים את גברת ס' ומביטים בה בהתפעלות. לא מקנאים, כי
אנשים רוצים אמנם להיות עשירים, אבל גם צעירים ובריאים. עשירה נורא וזקנה
מאד הוא צירוף מעורר מחשבות – לא קנאה.
אבל קיימת בעיה. זקנים צריכים לעשות הרבה פיפי בעיקר אלה עם סוכרת ולאורך
המסלול אין אפילו בית-שימוש ציבורי אחד.
ועשירים יכולים לפתור בעיה כזו!
בפתח כל בית בשדרות המפוארות עומד שוער לבוש מדים של אדמירל, שתפקידו
להבטיח שרק דיירי הבית ואורחיהם ייכנסו. בפתח כל בית כזה יש חדר המתנה
מפואר וגם בית-שימוש, שמפתחו בידי השוער. שליחים מטעמה של גברת ס' הלכו
ודברו עם חמישה שוערים כאלה שבמסלול טיולה. כל שוער קבל כסף עבור הסכמתו
ומאז השוערים משרתים בנאמנות את הגברת ס'.
בקר אביבי אחד יצאה הגברת ס' לַטיול היומי. כשהגיעה לרחוב 79 היא רצתה
לשירותים, אבל השוער הקבוע בבניין חלה, והשוער המחליף לא הכיר את הגברת
וסרב להכניסה. ברחוב 81 היא הרגישה שאינה יכולה להתאפק ובדיוק עברה על
פני בֵּית-הַלְוויות יפה ומפואר. כל חבריה עברו דרך בתי-הלוויות, ורבים
מהם דרך בית-ההלוויות הזה כך שגברת ס' ידעה שיש שם בתי-שימוש נקיים
לנוחיות המתאבלים. בשמחה פסעה הגברת פנימה.
השוער בפתח שאל אותה אם היא באה להלווייתו של מר ג'פרי גרין והיא אמרה
שכן. לא רצתה לשקר, אבל היא הייתה אישה זקנה מאד שצריכה נורא להתרוקן.
השוער הושיט לה ספר גדול לרישום שמה וכתובתה, כנהוג בניו-יורק, כדי שבני
המשפחה יוכלו להודות למשתתפים בכרטיסי תודה מיוחדים.
כאשר יצאה משם היא נאנחה בהקלה והרגישה מאושרת.
אחרי שבועיים היא קבלה מכתב ממשרד עורכי-הדין בקר, אפשטיין ושות':
גברת ס' היקרה,
אנחנו מבצעים את הצוואה של מר ג'פרי גרין שנפטר לפני שבועיים. למר גרין
לא היו קרובים ולכן הוא ציווה שרכושו יחולק בין האנשים שיבואו להלווייתו.
מהספר הגדול בבית-ההלוויות התברר לנו כי את היית אחת משבעה האנשים שבאו
להלוויה. את זכאית לשביעית מרכושו. רצ"ב המחאה בסך 40,000 דולר.
בכבוד רב.
זה היה סכום כסף גדול (אז) אבל לגברת ס' יש הרבה יותר. היא לא ידעה מה
תעשה בהמחאה ואז נזכרה שאת הטיול היומי יעץ לה הרופא ולכן היא תרמה את כל
הכסף לבית החולים בו הרופא עובד.
הרופא הזה הייתי אני.......״
כנראה שגם פיפי צריך לדעת היכן עושים…
(סיפור קצר, מתוך סיפוריו של יצחק קרונזון, יצחק קרונזון הוא קרדיולוג ישראלי ידוע-שם החי כרגע בניו-יורק והסיפורים מחייו שזורי הומור שנון ומטורף. ניו-יורק, השנה היא 1985 )
שבת שלום בבשורות ומעשים טובים
