עוף מוזר..
אז ככה..
אני בת 28 ורוב שנות חיי לא היו לי חברות שלא נדבר על בן זוג..
תמיד התקשתי ליצור קשרים חברתיים . בכיתה שתקתי ובהפסקות ישבתי לבד עם עצמי בלי להתחבר לאחרים .הייתה תקופה שאפילו לא הרגשתי צורך להתחבר והיה לי טוב לבד. הקושי שצץ. זה בטיולים השנתיים ובמשחקים בכיתה שהיו צריכים לבחור עם מי לשחק ואני לא הייתי קשורה..
לא הייתי מקובלת בכלל ואפילו עברתי חרם בילדות. בבית הספר הרגשתי עציץ ואז בסוף החטיבה החלטתי שעם כל הקושי שיש אני יעשה צעד כלשהו כדי לשנות ולנסות להתבר לאנשים. הפכתי לליצן ..התחלתי לדבר שטויות ואז הנערים בבית הספר-ועד היום אני מדברת שטויות התחילו להתחבר אליי אבל מצד שני גם לסלוד ממני. מצד אחד כייף לדבר איתי ומצד שני החברות נשארת באותה המסגרת שאני נמצאת :בית הספר , צבא או עבודה.
הייתה לי חברה שהחשתי לממש טובה בעבודה במשך שנתיים. היה פוצי פוצי..תמיד הפריע לי שהקשר שלנו נסגר רק בעבודה והייתי מתנחמת שהיינו מתכתבות בווטסאפ והייתה לי אשליה שהיא חברה אמיתית. גם כשצץ מכשול כמו עייורת סירבתי לקבל את המציאות!
כשהפריע לי שאנחנו לא נפגשות מחוץ לעבודה המצאתי לעצמי תירוץ שגם ככה כל הקשרים האמיתיים נוצרים מבית הספר ואני פספסתי את ההזדמנות. שיצאה עם החברות שלה למועדונים ולא הציעה לי לבוא המצאתי תירוץ שאני גם ככה לא מתלהבת מהם.
ואז לפני השנה הכל התפוצץ..פתאום הגיעו בנות חדשות לעבודה שהיא ממש התחברה איתם והן יצאו ביחד לכל מיני מקומות לבד .
יום אחד הייתה לי תחושת הבטן שהבנות מתכוונות ללכת לסרט ביחד ביום שישי שלא עבדתי בו כי היו דיבורים על הנושא באותו השבוע.
שלחתי לחברה הזאת הודעה מתי הבנות של העבודה נילך כבר לסרט והיא התעלמה מההודעה ובערב בפייסבוק ראיתי פרסום שהיא וחברה אחרת מעבודה בזמן איכות. למחרת התפרצתי עליה והבנתי שהיא לא חברה אמיתית.,
היו לי מלא קטעים איתה כמו למשל שהיא הייתה מלשנית של התחנה וכל מה שסיפרתי לה הלשינה למנהל. היום גם קידמו אותה תפקיד בעבודה בעוד שעליי לא סומכים לגמרי כדי לתת לי לעבוד בתפקיד אחר .
לפני כחצי שנה הגיעה מישהי חדשה לעבודה מהעיר שלי ולא ציפיתי שאני והיא נהפוך להיות חברות.,
בהתחלה סלדתי ממנה . היא נראיתה לי שמנה (שוקלת קרוב ל100 קילו) וגם לא יפה במיוחד. גם בעבודה צחקו עליה שהיא מכוערת ושמנה.
היא עבדה שבועיים ובמשך התקופה הזאת הייתי נחמדה אליה אבל לא ציפיתי לפתח קשר כי ידעתי שברגע שהיא תתפטר הקשר יתנתק ..
בהתחלה זה היה מאולץ הקשר. איכשהו גם אחרי שהתפטרה מעבודה התחלנו להיפגש וגם הגכרתי חברה אחרת שלה שממש שמנה וממש לא מטופחת שעד היום לא מצליחה להתחבר אליה .
עם הזמן נוצרה האהבה והיום אני באמת אוהבת ומעריכה אותה .
למרות שהיא שמנמנה הולך לה ממש עם גברים. בנים מתים על העיניים שלה (עדשות כחולות ) וחושבים שהיא סקסית (היא יודעת להתלבש מחמיא). אני שונה ממנה : אני שקטה וביישנית. לא מרבה לדבר ואם אני מדברת אז רק שטויות כדי למשוך תשומת לב וגם כדי שלא יהיה שתיקה ברקע. היא אחרת :אחת שצוחקת , יודעת לדבר אבל יש לה חיסרון שהיא מתעצבנת מהר ומכל דבר קטן .
ממנה למדתי מה זה כבוד עצמי . היא לא תיתן לאף אחד לדרוך עליה כמו שדורכים עליי בעבודה.
עד היום אני מנסה לחקות את ההתנהגות שלה ללא הצלחה אבל עם מודעות לעצמי.
למעשה מה שגרם לי להעריץ אותה. היא יודעת להעמיד אנשים במקום.
במהלך הקשר שלנו אחרי חודש בערך היא התחילה לנסות לשנות אותי .
כל הזמן היא הציעה לי בחודש הראשון להוציא אותי מהבית לשבת עם ידידים שלה אבל אני אמרתי לה שאני לא מעויינת להכיר גברים (אין לי אמון בגברים באופן כללי ואני גם מתקשה להאמין שמישהו יתאהב בי. כל ההדלקויות שלי היו חד צדיים . מי שנדלקתי עליו לא שם עליי ואפילו היה לי חבר שרצה אותי אבל נפרדתי ממנו אחרי חודשיים כי הבנתי שאני לא נמשכת אליו ולא רוצה קשר עם גבר שאני לא אוהבת)
יש לציין שעד שהכרתי אותה הייתי בחורה של בית. לא שותה ולא מעשנת!
פתאום הכרתי ידידים שלה שאחרי חודש של יציאות גיליתי שכולם ללא יוצא מהכלל הם ערבים.
היא הסתירה את זה ממני ואלה שהכרתי בהתחלה היו שמות של יהודים וגם מראה ללא שום מבטא.
אחרי חודש עשינו ישיבות עם עוד ידידים שלה שפתאום קלטתי שהם ערבים.
בכל החודשים האלה היו ישיבות סתמיות בעייני רק עם וודקה אבל היו גם קטעים לא נעימים שידידים שלה רצו להחזיר אותנו הביתה אבל ברוך השם הכל בסדר..
עברתי איתה רגעים לא נעימים אבל גם טובים שאני כבר לא בודדה , שיש לי חברה טובה.
לאחרונה היא רבה עם החברה הכי טובה שלה ואני עכשיו החברה הכי טובה שלה , שזה מאוד מחמיא לי ככה לפחות היא אמרה לי לפני יומיים. אנחנו יוצאות לשבת עם ידידים שלה והיא לא יוצאת בלעדיי.
לפני חודש היא הכירה חבר ערבי שעכשיו הוא לא רוצה שאני יבוא לישיבות. הוא תמיד מוצא תירוצים ואפילו אומר שהיא תביא חברה אחרת רק לא אותי..כבר יצאה לה לה להיפגש איתו איזה 3 פעמים בלעדיי עם חברים שלו.
למרות שיש לה חבר היא לא מפסיקה לצאת עם ידידים ערבים שלה.לא מקובל עליה שהיא תישב בבית ותשתעמם בעוד שהחבר הבדואי שלה בקבע בצבא.
גם החבר שלה וגם כל הידידים שלה גם הידיד הראשון מלפני חצי שנה לא רוצה שאני יבוא לישיבות שלהם . כולם ללא יוצא מהכלל אומרים לה להביא חברה אחרת. היא אומרת לי כל הזמן שהבעייה היא אצלי ושאני חייבת להשתנות!
שאני סגורה בתוך עצמי , שאני לא צוחקת ואפילו מאיימת עליי שלא ניצא אם אני מתכוונת לעשות דיאטה (ואני באמת רוצה אך מתקשה להתחיל) כי אין דבר כזה לצאת ולא לשתות וודקה , שאני גם ככה שקטה אז לפחות שאתפוס ראש טוב ואהיה קלילה.
לא משנה כמה אני שותה אני במילא שקטה. אני לא באה להכיר ערבים אלא רק בשבילה כדי לשמר את החברות ביננו.
היא לא אוהבת בתי קפה ומועדונים כי הכל עולה כסף וישיבות עם ידידים שלה לא עולים לה שקל.
בסילבסטר הקרוב היא מתכוונת לשבת עם חבר שלה שמסרב בתוקף שאני יבוא .
היא אומרת לי להשתנות אבל מה לעשות שידידים שלה רוצים שאני ישב איתם לבד אני לא בקטע (כי הם ערבים וגם לא בא לי שהלב ישבר לי).
יש לי אשליות בראש שבכל ישיבה ידידים שלה באים עם ציפיות שיתפתח משהו בערב ואם אני יבשה ולא זורמת אז אין טעם שאני יבוא.
חברה שלי אומרת שהכל אשליות אצלי בראש כי איתה הם כן רוצים לשבת והיא בכלל לא זורמת.
איך משנים אופי? אני מתה להיות חברמנית.לצחוק ולחייך , להיות עם סמול טוק ..
אבל אני מודה שהיא צודקת גם בלי קשר לערבים. עובדה קיימת שבכל מסגרת חברתית מצאתי עצמי לא קשורה
אני אחת שמאבדת עניין מהר בשיחות ועם לא כייף לי אז אני שותקת
אז ככה..
אני בת 28 ורוב שנות חיי לא היו לי חברות שלא נדבר על בן זוג..
תמיד התקשתי ליצור קשרים חברתיים . בכיתה שתקתי ובהפסקות ישבתי לבד עם עצמי בלי להתחבר לאחרים .הייתה תקופה שאפילו לא הרגשתי צורך להתחבר והיה לי טוב לבד. הקושי שצץ. זה בטיולים השנתיים ובמשחקים בכיתה שהיו צריכים לבחור עם מי לשחק ואני לא הייתי קשורה..
לא הייתי מקובלת בכלל ואפילו עברתי חרם בילדות. בבית הספר הרגשתי עציץ ואז בסוף החטיבה החלטתי שעם כל הקושי שיש אני יעשה צעד כלשהו כדי לשנות ולנסות להתבר לאנשים. הפכתי לליצן ..התחלתי לדבר שטויות ואז הנערים בבית הספר-ועד היום אני מדברת שטויות התחילו להתחבר אליי אבל מצד שני גם לסלוד ממני. מצד אחד כייף לדבר איתי ומצד שני החברות נשארת באותה המסגרת שאני נמצאת :בית הספר , צבא או עבודה.
הייתה לי חברה שהחשתי לממש טובה בעבודה במשך שנתיים. היה פוצי פוצי..תמיד הפריע לי שהקשר שלנו נסגר רק בעבודה והייתי מתנחמת שהיינו מתכתבות בווטסאפ והייתה לי אשליה שהיא חברה אמיתית. גם כשצץ מכשול כמו עייורת סירבתי לקבל את המציאות!
כשהפריע לי שאנחנו לא נפגשות מחוץ לעבודה המצאתי לעצמי תירוץ שגם ככה כל הקשרים האמיתיים נוצרים מבית הספר ואני פספסתי את ההזדמנות. שיצאה עם החברות שלה למועדונים ולא הציעה לי לבוא המצאתי תירוץ שאני גם ככה לא מתלהבת מהם.
ואז לפני השנה הכל התפוצץ..פתאום הגיעו בנות חדשות לעבודה שהיא ממש התחברה איתם והן יצאו ביחד לכל מיני מקומות לבד .
יום אחד הייתה לי תחושת הבטן שהבנות מתכוונות ללכת לסרט ביחד ביום שישי שלא עבדתי בו כי היו דיבורים על הנושא באותו השבוע.
שלחתי לחברה הזאת הודעה מתי הבנות של העבודה נילך כבר לסרט והיא התעלמה מההודעה ובערב בפייסבוק ראיתי פרסום שהיא וחברה אחרת מעבודה בזמן איכות. למחרת התפרצתי עליה והבנתי שהיא לא חברה אמיתית.,
היו לי מלא קטעים איתה כמו למשל שהיא הייתה מלשנית של התחנה וכל מה שסיפרתי לה הלשינה למנהל. היום גם קידמו אותה תפקיד בעבודה בעוד שעליי לא סומכים לגמרי כדי לתת לי לעבוד בתפקיד אחר .
לפני כחצי שנה הגיעה מישהי חדשה לעבודה מהעיר שלי ולא ציפיתי שאני והיא נהפוך להיות חברות.,
בהתחלה סלדתי ממנה . היא נראיתה לי שמנה (שוקלת קרוב ל100 קילו) וגם לא יפה במיוחד. גם בעבודה צחקו עליה שהיא מכוערת ושמנה.
היא עבדה שבועיים ובמשך התקופה הזאת הייתי נחמדה אליה אבל לא ציפיתי לפתח קשר כי ידעתי שברגע שהיא תתפטר הקשר יתנתק ..
בהתחלה זה היה מאולץ הקשר. איכשהו גם אחרי שהתפטרה מעבודה התחלנו להיפגש וגם הגכרתי חברה אחרת שלה שממש שמנה וממש לא מטופחת שעד היום לא מצליחה להתחבר אליה .
עם הזמן נוצרה האהבה והיום אני באמת אוהבת ומעריכה אותה .
למרות שהיא שמנמנה הולך לה ממש עם גברים. בנים מתים על העיניים שלה (עדשות כחולות ) וחושבים שהיא סקסית (היא יודעת להתלבש מחמיא). אני שונה ממנה : אני שקטה וביישנית. לא מרבה לדבר ואם אני מדברת אז רק שטויות כדי למשוך תשומת לב וגם כדי שלא יהיה שתיקה ברקע. היא אחרת :אחת שצוחקת , יודעת לדבר אבל יש לה חיסרון שהיא מתעצבנת מהר ומכל דבר קטן .
ממנה למדתי מה זה כבוד עצמי . היא לא תיתן לאף אחד לדרוך עליה כמו שדורכים עליי בעבודה.
עד היום אני מנסה לחקות את ההתנהגות שלה ללא הצלחה אבל עם מודעות לעצמי.
למעשה מה שגרם לי להעריץ אותה. היא יודעת להעמיד אנשים במקום.
במהלך הקשר שלנו אחרי חודש בערך היא התחילה לנסות לשנות אותי .
כל הזמן היא הציעה לי בחודש הראשון להוציא אותי מהבית לשבת עם ידידים שלה אבל אני אמרתי לה שאני לא מעויינת להכיר גברים (אין לי אמון בגברים באופן כללי ואני גם מתקשה להאמין שמישהו יתאהב בי. כל ההדלקויות שלי היו חד צדיים . מי שנדלקתי עליו לא שם עליי ואפילו היה לי חבר שרצה אותי אבל נפרדתי ממנו אחרי חודשיים כי הבנתי שאני לא נמשכת אליו ולא רוצה קשר עם גבר שאני לא אוהבת)
יש לציין שעד שהכרתי אותה הייתי בחורה של בית. לא שותה ולא מעשנת!
פתאום הכרתי ידידים שלה שאחרי חודש של יציאות גיליתי שכולם ללא יוצא מהכלל הם ערבים.
היא הסתירה את זה ממני ואלה שהכרתי בהתחלה היו שמות של יהודים וגם מראה ללא שום מבטא.
אחרי חודש עשינו ישיבות עם עוד ידידים שלה שפתאום קלטתי שהם ערבים.
בכל החודשים האלה היו ישיבות סתמיות בעייני רק עם וודקה אבל היו גם קטעים לא נעימים שידידים שלה רצו להחזיר אותנו הביתה אבל ברוך השם הכל בסדר..
עברתי איתה רגעים לא נעימים אבל גם טובים שאני כבר לא בודדה , שיש לי חברה טובה.
לאחרונה היא רבה עם החברה הכי טובה שלה ואני עכשיו החברה הכי טובה שלה , שזה מאוד מחמיא לי ככה לפחות היא אמרה לי לפני יומיים. אנחנו יוצאות לשבת עם ידידים שלה והיא לא יוצאת בלעדיי.
לפני חודש היא הכירה חבר ערבי שעכשיו הוא לא רוצה שאני יבוא לישיבות. הוא תמיד מוצא תירוצים ואפילו אומר שהיא תביא חברה אחרת רק לא אותי..כבר יצאה לה לה להיפגש איתו איזה 3 פעמים בלעדיי עם חברים שלו.
למרות שיש לה חבר היא לא מפסיקה לצאת עם ידידים ערבים שלה.לא מקובל עליה שהיא תישב בבית ותשתעמם בעוד שהחבר הבדואי שלה בקבע בצבא.
גם החבר שלה וגם כל הידידים שלה גם הידיד הראשון מלפני חצי שנה לא רוצה שאני יבוא לישיבות שלהם . כולם ללא יוצא מהכלל אומרים לה להביא חברה אחרת. היא אומרת לי כל הזמן שהבעייה היא אצלי ושאני חייבת להשתנות!
שאני סגורה בתוך עצמי , שאני לא צוחקת ואפילו מאיימת עליי שלא ניצא אם אני מתכוונת לעשות דיאטה (ואני באמת רוצה אך מתקשה להתחיל) כי אין דבר כזה לצאת ולא לשתות וודקה , שאני גם ככה שקטה אז לפחות שאתפוס ראש טוב ואהיה קלילה.
לא משנה כמה אני שותה אני במילא שקטה. אני לא באה להכיר ערבים אלא רק בשבילה כדי לשמר את החברות ביננו.
היא לא אוהבת בתי קפה ומועדונים כי הכל עולה כסף וישיבות עם ידידים שלה לא עולים לה שקל.
בסילבסטר הקרוב היא מתכוונת לשבת עם חבר שלה שמסרב בתוקף שאני יבוא .
היא אומרת לי להשתנות אבל מה לעשות שידידים שלה רוצים שאני ישב איתם לבד אני לא בקטע (כי הם ערבים וגם לא בא לי שהלב ישבר לי).
יש לי אשליות בראש שבכל ישיבה ידידים שלה באים עם ציפיות שיתפתח משהו בערב ואם אני יבשה ולא זורמת אז אין טעם שאני יבוא.
חברה שלי אומרת שהכל אשליות אצלי בראש כי איתה הם כן רוצים לשבת והיא בכלל לא זורמת.
איך משנים אופי? אני מתה להיות חברמנית.לצחוק ולחייך , להיות עם סמול טוק ..
אבל אני מודה שהיא צודקת גם בלי קשר לערבים. עובדה קיימת שבכל מסגרת חברתית מצאתי עצמי לא קשורה
אני אחת שמאבדת עניין מהר בשיחות ועם לא כייף לי אז אני שותקת
