עייפה, כל כך עייפה.

[עצמי]

עייפה, כל כך עייפה.

רק לישון. לא לרצות, לא להצטרך, לא התכוון. רק לתת לעייפות להכריע, ולישוןןןןן. ולא להצטרך להכיר או לדעת כלום.

 

[אילונה הבוכיה]

זה הזמן..

היי עצמי, אולי באמת הגיע הזמן להיכנס למיטה, להתכסות טוב טוב בשמיכה,להרגע, לתת לראש וללב קצת לנוח, ולישון שינה טובה ועמוקה... למה את כל כך מתנגדת לזה ? מפחדת מזה ? למה את לא נותנת לעייפות להכריע ולגוף את המנוחה שהוא צריך ? אילונה.

 

[עצמי]

לא יכולה, פשוט לא יכולה.

הגוף רוצה , הנפש הומיה. נמצאת בכוננות מתמדת, חצי אוזן כרויה, הפחד משתלט, עוטפת האימה. העיניים נעצמות, מחפשות שיכחה, הנפש זוכרת, ואין לה מנוחה. ואם כבר קורה והשינה משתלטת, אל תוך הערפל מתגנבות התמונות. חלומות של אתמול, של חשכה ופגיעה... אותי בעוצמה, כה רבה מענות. וליבי מהדהד בתוכי, בדפיקות מהירות כואבות, והראש הומה מרוב מחשבות... ואני עייפה, עייפה כל כך, רק לשון רוצה, ושהכל יישכח.

 

[אילונה הבוכיה]

אפשר לנסות...

היי שוב, אני כל כך מבינה ומזדהה ומתחברת אל הקושי, ועדיין מתי שהוא הגוף יקרוס תרצי או לא, והשאלה אם כדאי לחכות עד אז ולסבול ולהתייסר ולכאוב. תנסי אולי לשים לך מוזיקת רגע רגועה ושקטה ברקע, בקול מאוד נמוך ולהתרכז בה. זה יכול להסיח קצת את המחשבות, ואת הפחדים ואת החלומות הרעים. אילונה.

 

[סהר-תמיכה]

השינה הזאת

לא באה בהזמנה. לפעמים זה לא יילך, עד שלא תהיי ממש מוכנה. וכנראה יש שם יותר מדי, גועש מדי, כואב מדי. מקווה שייצא לנו לדבר בערב ואולי בלילה יהיה לך קל יותר לישון. תחזיקי מעמד. אולי תכתבי את הדברים שעולים, שמציקים כל כך, זה יכול לתת הקלה מסוימת.