צא ולמד/י מדרך התנ"ך
לרוב אנחנו לומדים על סיפורים של גברים מהמקרא, אבל מסתבר שנשים מקראיות כדוגמת בנות צלופחד היו לא פחות מאשר פורצות דרך!
השבוע בפרשת "פנחס" מוזכר אירוע מיוחד במינו. לקראת הכניסה של עם ישראל לארץ, ה' מנחה את משה לחלק את הנחלות לשבטים לפי גודל השבט והמשפחה. במעמד זה ניגשות אל משה חמש בנותיו של צלופחד משבט מנשה, אשר אביהן נפטר במדבר לפני הכניסה לארץ. הן מבקשות לקבל את חלקו של אביהן בנחלת שבט מנשה, שלא היו לו בנים שיכלו לרשת אותו. בכך הן מבקשות להכיר בהן כיורשות החוקיות של אביהן.
משה מפנה את בקשתן לה' שפוסק תקדים מהפכני! בנות צלופחד זוכות לרשת את נחלת אביהן ויתרה מכך, מעתה ואילך, כל בת שאין לה אחים זכאית לירושת אביה: "כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן. וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ--וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ"
במזרח הקרוב הקדום, נשים לא הוכרו כיורשות חוקיות ולמעשה הנדוניה, שנמסרה לה בעת חתונתן, נחשבה לעתים לחלקה של הבת בירושה של הוריה. מקרה משפטי מרתק, שעשוי להזכיר לנו את סיפור בנות צלפחד, נמצא על גבי לוח הטין שמופיע בתמונה שמקורו בעיר אמר, עיר ממלכה חשובה, ששגשגה על הפרת התיכון (כיום בשטחה של סוריה), סביב 1200 לפנה"ס. הלוח נכתב בכתב היתדות בשפה האכדית והיוותה תעודה משפטית שעוסקת בעניין שהובא בפני מלך "אמר", פילסו דגן שהיה צריך להכריע בעניין הבא: אם לארבע בנות ובן שהתאלמנה, נישאה בשנית. בעלה החדש מבקש לנשל את הבן מכספי הירושה, בשל התנהגות לא אחראית עם כספי הנדוניה של אחיותיו. אלא שעל פי ההחלטה המופיעה בלוח נקבעו מספר דברים: על הבן החורג לשלם קנס בגובה 200 שקלי כסף. בנוסף, כדי להגן על זכויותיהן של בנותיו החורגות גם לאחר לכתו מהעולם מבקש האב לאמץ אותן כבניו! זאת על מנת שהוא יוכל להוריש להן את נכסיו.
ניתן להבחין שעל הדופן התחתונה של התעודה יש טביעת חותם גליל, כנראה חותמה של משפחת המלוכה ב-"אמר", המבטאת את תוקף הפסיקה.
שבת שלום חברים
לרוב אנחנו לומדים על סיפורים של גברים מהמקרא, אבל מסתבר שנשים מקראיות כדוגמת בנות צלופחד היו לא פחות מאשר פורצות דרך!
השבוע בפרשת "פנחס" מוזכר אירוע מיוחד במינו. לקראת הכניסה של עם ישראל לארץ, ה' מנחה את משה לחלק את הנחלות לשבטים לפי גודל השבט והמשפחה. במעמד זה ניגשות אל משה חמש בנותיו של צלופחד משבט מנשה, אשר אביהן נפטר במדבר לפני הכניסה לארץ. הן מבקשות לקבל את חלקו של אביהן בנחלת שבט מנשה, שלא היו לו בנים שיכלו לרשת אותו. בכך הן מבקשות להכיר בהן כיורשות החוקיות של אביהן.
משה מפנה את בקשתן לה' שפוסק תקדים מהפכני! בנות צלופחד זוכות לרשת את נחלת אביהן ויתרה מכך, מעתה ואילך, כל בת שאין לה אחים זכאית לירושת אביה: "כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן. וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ--וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ"
במזרח הקרוב הקדום, נשים לא הוכרו כיורשות חוקיות ולמעשה הנדוניה, שנמסרה לה בעת חתונתן, נחשבה לעתים לחלקה של הבת בירושה של הוריה. מקרה משפטי מרתק, שעשוי להזכיר לנו את סיפור בנות צלפחד, נמצא על גבי לוח הטין שמופיע בתמונה שמקורו בעיר אמר, עיר ממלכה חשובה, ששגשגה על הפרת התיכון (כיום בשטחה של סוריה), סביב 1200 לפנה"ס. הלוח נכתב בכתב היתדות בשפה האכדית והיוותה תעודה משפטית שעוסקת בעניין שהובא בפני מלך "אמר", פילסו דגן שהיה צריך להכריע בעניין הבא: אם לארבע בנות ובן שהתאלמנה, נישאה בשנית. בעלה החדש מבקש לנשל את הבן מכספי הירושה, בשל התנהגות לא אחראית עם כספי הנדוניה של אחיותיו. אלא שעל פי ההחלטה המופיעה בלוח נקבעו מספר דברים: על הבן החורג לשלם קנס בגובה 200 שקלי כסף. בנוסף, כדי להגן על זכויותיהן של בנותיו החורגות גם לאחר לכתו מהעולם מבקש האב לאמץ אותן כבניו! זאת על מנת שהוא יוכל להוריש להן את נכסיו.
ניתן להבחין שעל הדופן התחתונה של התעודה יש טביעת חותם גליל, כנראה חותמה של משפחת המלוכה ב-"אמר", המבטאת את תוקף הפסיקה.
שבת שלום חברים
