שותים (שוטים) בעיר

[בקצה]

שותים (שוטים) בעיר

נשמות ריקות משוטטות
ברחובות.
אם לאבד את הדעת
היה ממלא,
אם הגוף היה חושב.

נשמות משתוקקות ממלאות
כוסות.
אם לשכוח את הרצון
היה מרווה,
אם לנשמה היה עוזר משקה.

פאבים ונשמות,
אנשים עם נשים,
ותשוקות.
ריקנות משכרת.

 

[shiran 148]

הזדהות קיצונית

התבוננות אמיתית

 

[באדי תות]

אהבתי

 

[אוריאלקלס]

חזק ביותר

כמה שגרמת לי לשנא את הכוס ערק שיש לי ביד... =]

 

[happily ever after]

יש בך מסתוריות קסומה

הצלחת במן בהירות שכזאת לעטות ערפל , להחשיך את העיר , למלאות בריקנות ולהותיר עם גרון ניחר.
יש כאן משפטים ענקיים, שכל אחד בפני עצמו יכול להיכנס תחת הגדרת יצירת אומנות.
אך עם כל זאת, קשה לי להתחבר לקטעים חד-משמעיים מדכאים , על אף שגם אני חוטאת בזה לא פעם.
לגבי הכותרת- הסוגריים קצת מסורבלות, הייתי ממליצה לבחור אפשרות אחת, כמו: שוטים בעיר וכו'.

 

[כנרת לי]

ריקנות משכ(ק)רת

הקטע שלך מתאר בדידות עגומה והשתוקקות עזה לאהבה, לחום, למגע, לקשר.
זה הזכיר לי את נתן זך בשירו:
כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף,
לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל.

כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום...

אזזזזזזזז שיהיה חופש טוב