פיק בהשפעת מחנה הקיץ!

[אלונית 2006]

../images/Emo15.gif פיק בהשפעת מחנה הקיץ!

כי יצאתי למחנה של שבוע ביער ציפורי עם השבט שלי בצופים (בן יהודה! בן 70 ועדיין צעיר!), שאגב, זה דבר היסטרי ברמות שקשה לתאר (המדריכים הרבה יותר מטורפים, גסים וסוטים כשהחניכים לא בסביבה- כמו שהמורל אומר "אין לנו חיים ואין גם אלוהים") צופים זה כמו פאנגרלז שלא מצאו מעולם את ייעודן. אם כך, מדוע לא נבחן את יכולות הכפיתה של ידיהם של שחקני הגו שלנו ב.... היקארו נו גו יוצאים למחנה! זהו קרמבו- המשיכו כראות עינייכן הטובות, יקירותיי. זה היה בוקר יפה, אם כי קצת מוקדם. השעה הייתה שש חמישים וכמה שחקני גו מנומנמיים ועצבניים עמדה על השביל ליד המיניבוס,מציצים בשעוניהם בעצבים. "איפה הוא יכול להיות?!" צעק אחד מהם בקול לשמיים "היקארו שינדו, דאמיט תמיד חייב לאחר!" "הנה אני!" קרא נער ענן למדי שצץ מאחורי העיקול- על גבו תיק גדול ומלא לעייפה "מצטער על האיחור הקליל" "קליל?!" זנעק אותו אחד מקודם "קליל?! חמישים דקות איחור זה לא קליל!" "וואיה, אולי תהיה בשקט" ביקש שחקן אחר, עיניו נרארו מעורפלות מעייפות "אנחנו צריכים להעמיס הכול למיניבוס ולזוז, גפם ככה אנחנו באיחור" וכך היה, התיקים הועמסו, כולם נדחסו יחדיו למיניבוס- ויצאו לדרך.

 

[Mor L]

תגידי

אפשר להשתמש במשפט שרשמת: "צופים זה כמו פאנגרלז שלא מצאו מעולם את ייעודן"?

 

[הפיה הקטנה 1]

ממשיכה ^O^

"בואו נשיר שירים !" ניסה היקארו לדרבן את חבריו המנומנמים. מכל המיניבוס נשמעו נהימות של, "עוד מוקדם", "תעזוב אותי" ו-"העולם עוד לא מוכן שאפגין את כישוריי השירה הנוראיים שלי." היקארו שקע במושבו והביט בנוף המתחלף בחוץ, עד שנעצרו ולמיניבוס עלתה בחורה אחת, בלתי מוכרת, והתיישבה ליד וואיה. "הממ ?", שאל וואיה בנמנום והפנה מבט. "או ! שלום, מי את ?" הבחורה הביטה בו בחזרה, הוציאה פנקס ועט ורשמה ,"אני אניקה. אתה ?" "יושיטאקה וואיה." "נעים להכיר" שרבטה. "למה את רושמת כל הזמן ?" שאל וואיה בגבות מכווצות ואיסומי נעץ בו מרפק. "למה זה היה טוב ?!" צעק וואיה בלחישה לעבר איסומי, בניסיון נואש לא להעיר את אקירה. "היא אילמת, חתיכת אידיוט. לא שואלים אותה למה היא רושמת כל הזמן" לחש איסומי בחזרה. "אה ...", אמר וואיה והסתובב להביט בה שוב. "אז את אילמת ?" איסומי חבט במצחו שלו באנחת ייאוש. "הילד הזה מקרה אבוד ..." "איך זה שיש צופיפניקית בלי קול ?", שאל היקארו מהמושב האחורי. "זה כמו טבח בלי סכין, כמו פסל בלי חימר, זה כמו ..." "הבנו" קטע אותו אקירה לרגע, שמט את ראשו לאחור וחזר לישון. |אני רוצה רומן בין וואיה לבחורה הזאת, ואז שאיסומי יקנא ויבוא וימזמז את וואיה בציבור צופיפניקיות. בבקשהבבקשה *פאפי פייס*|

 

[RaVeN IYI]

oO

 

[הפיה הקטנה 1]

א-הא.

 

[אלונית 2006]

../images/Emo15.gif הו הו, הם עדיין באוטובוס!

לפתע נשמעה צהלה שמחה מחלקו האחורי של האוטובוס, וקבוצה של שלוש בנות שני בנים, אחד מהם אוחז בגיטרה שצצה כמו משום מקום, פצחו בשיר. "כיייייי יש לנו יש לנו מורל! ואין לנו אין לנו חיים! ולמחנההההה יוצאייים!" הרעימו כולם יחד בקול שזעזע את יושבי האוטובוס "וכשמשפצים בניין משתמשים בפיגום! ולמיזוקי יש ציצי עצוווום!" הבחורה שכנראה הייתה מיזוקי (שאם מלומר את האמת באמת הייתה מפותחת למדי) נהמה ואז צרחה שורה משלה. "משתמשים בפיגום כשמשפצים בניין! ולטארו יש קטן!" גל צחוק מילא את האוטובוס, וטארו, שהיה הבחור הכי נמוך וצנום בחבורה התעצבן והוסיף שורה אכזרית במיוחד. "נכון שמיזוקי היא שרמוטה, אבל יש לה ציצים בגודל של ממותה!" בשלבש זה כולם התרכזו בקרב המורל המשונה משהו בין השניים, איסומי נאנח, היקארו צחק ואקירה תהה מה לעזאזל הוא עושה פה ולמה, למה הוא בכלל יוצא למחנה. "תיכף הם יתחילו להיות באמתתתת גסים" רשמה אניקה, מצחקקת צחוק אילם "וזה עוד כלום.... חכה שנגיע למחנה." "את מכירה אותם?" שאל וואיה, ואניקה חייכה ורשמה "מאז שהיינו ילדים". היא שרבטה משהו בפינת הדף, ואז כתבה בשורה מתחת "למה בכלל אתם יוצאים? לא ראיתי אתכם קודם" "פעילות לגיבוש השחקנים הצעירים... בולשיט כזה" ענה וואיה "אני בצוות פרוייקט, ואת?" "גם בפרוייקט" כתבה אניקה ואז הוציאה מתיקה את הדגם המדוקדק עשוי השיפודים "הוא עומד להיוחת אדיר" כתבה והסיפ]ה מספר סמיילים ליד השורה והדגישה אותה. "אז..." ניסה וואיה לנתב דרכו "קשה להיות צופיפניקית בלי קול?" "למען האמת, אחרי יומיים כולם מדברים בשפת הסימנים" כתבה אניקה בצחקוק "ולמען האמת, זה אולי מדכא כי אי אפשר להדריך, אבל זה מאוד מאוד כייף להתפרע. אני ידועה בתור מופרעת." "הי! וואיה! כרגע ירדו עלייך במורל! תאה לא מתכוון להשיב אש?" צעק היקארו שהיה ער הרבה יותר מהצפוי "אתה יודע, עומד להיות פרוייקט במחנה, ווואיה לא יודע לסתום ת'פה" וואיה אגר אוויר בריאותיו וצרח בכול כוחו. "שני ליטרים ג'ריקן אחד מכיל, ושינדו היקארו פשוט דבייייייל!" איסומי נאנח לעצמו. והמחנה עדיין לא התחיל.

 

[hili האחת]

ממשיכה../images/Emo79.gif

"אוף, אני חושב שאני כבר צרוד." שקע וואיה בכיסאו. "מה אמרתי לך?" כתבה אניקה והוסיפה: "זה המחנה הראשון שלכם?" "שלי לא. הייתי בצופים מכיתה ד' ועד כיתה ח'. עזבתי כי המדריכים בחלוץ היו נוראיים." אמר וואיה שלמען האמת אכן היה די צרוד, "אני מניח שלשינדו זה לא המחנה הראשון. אם לחשוב בהיגיון ולפי כמה שהוא נראה מאושר כאן, הוא בטח עדיין בצופים..." גיחך, "טויה בטח במחנה הראשון שלו, ואיסומי..." הוא הפנה את הראש לכיוון חברו שצפה בריכוז בקרב המורל החדש בין נערה בשם שירו להיקארו. "מה איתו?" כתבה אניקה. "היי, איסומי, זה המחנה הראשון שלך?" שאל וואיה, ואיסומי הביט לעברו. "לא, הייתי בצופים בחלוץ ובי'. הייתי מדריך." קימט איסומי את אפו. הוא החל להרגיש דבר מה בגלל הקשר בין וואיה לנערה האילמת ההיא... מדוע הוא כ"כ לא מחבב אותה אף על פי שלא ניסה לדבר איתה? למה וואיה מתעניין בה כל כך? "מתאים לך." חייך וואיה ושב לדבר עם אניקה, מותיר את איסומי עם הרבה שאלות ותהיות. "הוא נראה כאילו הוא כועס עליך." כתבה אניקה אשר היטיבה לקלוט תחושות של אנשים. "כועס עליי?" לחש וואיה בהפתעה, "הוא לא כועס עליי!" "איך אתה יודע?" כתבה אניקה וחייכה בידענות. "אני לא, אבל אני מכיר את איסומי מכיתה ג'. אם הוא יכעס עליי הוא יגיד לי למה." אמר וואיה, "את משחקת גו?" "גו? קצת." כתבה, "אתה שחקן טוב?" 'וואו, היא כנראה לא מעודכנת במיוחד.' חשב וואיה. "וואו, את כנראה לא מעודכנת במיוחד." אמר. "למה?" כתבה והוסיפה סמיילי תוהה. "ארבעתנו כאן כי אנחנו שחקני הגו הצעירים ביותר בליגת המקצוענים. זה מחנה גיבוש..." הפטיר ביובש. "סליחה, לא התכוונתי לטון הזה..." "זה בסדר." כתבה אניקה, "אתה בטח רגיל לזה שכולם מכירים אותך בזכות התואר המפואר שלך, והנה באתי אני, ואני לא." "אני לא כועס עלייך." זה נכון, היה בה משהו שגרם לו לא לכעוס עליה, "אני אלמד אותך לשחק קצת." "אני אשמח." ענתה כאילו הוא שאל, דבר שהוא כמובן אפילו לא שקל לעשות. המיניבוס עצר. "הגענו. תהני במחנה, אניקה." אמר וואיה בעוד הוא לוקח את תיקו העמוס כל טוב וחטיפים לרוב. אניקה חייכה כאסירת תודה לפני ששלוש הבנות, שירו, מיזוקו ומינאטו, התנפלו עליה ורצו לדעת דברים על הבחור שהיא דיברה איתו כל הנסיעה.

 

[אלונית 2006]

../images/Emo15.gif אני!

"הי, איסומי!" קרא וואיה לפתע "אם הדרכת בכיתה י', ויש לך עניבה לבנה כפולה..." "אני מדריך ח', עלית עליי" נאנח איסומי "מה שאומר שיש לי פה שלושה ימים של עבודה קשה בצוות מחסן ואז..." "קרציות על כלללל הראש!" צחק וואיה "אני שמח שאני פעיל" "אתה יותר פאסיבי מפעיל" צחק שינדו "אני מתערב שאם הגעת למשהו פשוט שרצת בשכב"גיה על איזה ספה ונחרת" "למען אמת הוא צודק, וואיה" גיחף איסומי "אני לא מאמין שפספסת אותי בשבט במשך שנה!" וואיה גיחך "אני פעיל- שמירת חפצים" הכריז. היקארו הפנה את פניו לאקירה. "ואתה, טויה, היית פעם בצופים?" שאל. "לא היה לי זמן.... ולא הרשו לי. בן דוד שלי התרסק עם הפרויקט לפני כמה שנים... גם ככה שיבצו אותי בחדר אוכל... הדבר הכי גבוה שנבנה יהיו שולחנות" אמר בבישנות משהו "אני מקנא בכם, שינדו בשער, איסומי במחסן, וואיה בפרוייקט... כולכם תבנו לגובה" "הי, גם לבנות לרוחב זה כייף!" אמר איסומי בעידוד "הייתי בצוות חדר אוכל בשנה שעברה" "טוב!" נשמעה קריאתו של המרכז- שהיה גבוה ובעל קול שהגיע לדציבלים "תרכזו את התיקים בשטח שבו תהיה השכב"גיה, ותסדרו את הסנדות כדי ששבט אתם יודעים איזה לא יגנוב לנו ציוד וסנדות! החלוץ סימן את השטחים אז זוזו! קדימה! עד הערב אני רוצה לראות פה לפחות התחלה של מחנה!" "אני מניח שכאן נפרדים לעכשיו" אמר שינדו, הניח את התיק בשטח ודהר לכיוון השער, שם כבר הייתה ערימת סנדות מוכנה והתישב בהתלהבות להתחיל לכפות את השלד של המבנה המרשים שיוקם שם. "טוב, גם אני אלך" אמר אקירה כששמעה את קריאתה של ראש הצוות שלו- שמיניסטית נמוכה,שמנמנה ואנרגטית. "נתראה, איסומי!" אמר וואיה והתקדם לשטח הפרוייקט, ורק לרגע חש איסומי צביטה קטנה ומוזרה כשראה את אניקה מנופפת לו ואת שניהם מתקדמים יחד לכיוון שטח הפרוייקט. ואז הוא נסוב לכיוון המחסן. הוא לא יבנה את עצמו, חשב בעגמומיות מה, כשהקשיב להוראות ראש הצוות שלו.

 

[הפיה הקטנה 1]

תודה שמילאתן את בקשתי, אני זקוקה לאיסומיוואיה

"איסומי, מה אתה חושב שאתה עושה ?!" צרחה המדריכה של איסומי. "א-אני בונה ..." מלמל איסומי, נחרד כולו. "אתה בוהה !" היא המשיכה לצרוח, מצביעה עליו באצבע שמנמנה,מאשימה ומוכיחה. "לא נכון ..." הוא הסמיק וחזר לחבר את המקלות בקשרים שונים. האמת שזה נכון, הוא בהה בוואיה ובאניקה שצחקו יחד בשטח הפרוייקט. הוא לא ידע מה הרגש הזה ,אבל הוא היה מציק ואכל אותו מבפנים. לפתע בחורה ג'ינג'ית מרפקה אותו. "החבר שלך קורא לך, שם" היא הצביעה על וואיה, שנופף לאיסומי לשלום בהבעה חברותית. איסומי הסמיק עוד יותר ונופף חזרה. וואיה העווה את פרצופו. "מה קרה ?" הוא צעק מעברו השני של היער. איסומי נענע בראשו לסימן ,"כלום" ושם לב לפתע שהוא קשר את הידיים שלו למקל העץ. וואיה משך בכתפיו וחזר לעבודה. 'אין ספק', חשב איסומי.'אלו הולכים להיות שבועיים ארוכים.'

 

[אלונית 2006]

../images/Emo15.gif הו, שוב אני!

"איסומי, אתה ממש לא בפוקוס!" קראה ראש הצוות אחרי שאיסומי התיר את עצמו מהסנדה "מה קרה לך? בדרך כלל אתה הכופת הכי טוב שיש! ועכשיו אתה כופת כאילו מישהו מרח לך את הידיים בממרח שוקולד מקולקל!" "אני לא מרגיש כל כך טוב היום" ענה איסומי, חושב לעצמו בעגמומיות שזה נכון. "למה לא אמרת?! מיזוקי! בואי את תכפתי פה במקום איסומי, ואתה לך תתפקד בתור מחסנאי" אמרה ראש הצוות והצביעה על ערימה של ארגזים עמוסים במספריים, דבק, כמויות היסטריות של גואש, פטישים, קטרים, חוטי ברזל ושאר ציוד קל. איסומי עזב את הסנדות והתיישב לו ליד הפאקטים של החבל. הוא הרהר זמן מה עד שלפתע קול מוכר ניער אותו, זה היה שינדו. "הי איסומי! נהנה?" שאל בצחוק "צוות שער צריך סכין לחיתוך חבלים" "הנה, קח שינדו" אמר איסומי ורשם "סכין" בדך של צות מחסן. "הי, מה הפרצוף הזה?" שאל שינדו "זה עומד להיות מחנה אדירררר! אופס! חייב למהר! בי איסומי!" איסומי חייך כשראה את שינדו רץ לכיוון הצוות שלו, שחיכה בקוצר רוח לסכין בשביל להתחיל להכין חבלים לשאר השלד. הוא הביט לכיוון צוות חדר האוכל, ולא יכול היה לגחך כשראה את אקירה מסתבך בנסיות להעמיד את אחת החצובות. הוא חש נגיעה קלה בכתפו והסתובב, פניו מיד קדו, זו הייתה אניקה, מולה היא החזיקה דף. "אפשר בבקשה סכין חזק לבמבוק וקטר?" היה כתוב עליו, היא חייכה אבל משהו בחיוך לא מצא חן בעיני איסומי. היא נראתה לו פתאום מכוערת נורא. האף שלה נראה לו עקום והשיער נח כמו קש מתחת לכובע הטמבל שחבשה, הוא לא ידע למה הוא מרגיש כל כך קטנוני פתאום. הוא בלע את חוסר החיבה שצף בגרונו וענה בטון ידידותי ככול שיכל "כן, בטח" והושיט לה סכין וקטר, אותם רשם בדף של צוות הפרוייקט. 'וואיה יכול היה ללכת להביא אותם במקומה' חשב לעצמו בדכדוך 'הוא יודע שאני בצוות מחסן' הוא הציץ בצוות פרוייקט, הוא ראה את וואיה לוקח בשמחה את הסכין ומתחיל לנסר חתיכות במבוק באורכים מדוייקים, צוחק עם אניקה שישבה לידו וחיברה את החתיכות המוכנות בחוט ברזל. משום מה הוא שנא את הבחורה הזו, והחלק המציק הוא שהוא לא ידע אפילו למה.

 

[hili האחת]

ממשיכה../images/Emo79.gif

"ארוחת צהריים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" קראה ראש השבט במגפון וגרמה לכולם לסתום את אזניהם. כולם התפנו לאיזור הארוחה. וואיה נדחק והתיישב לצדו של איסומי, דבר שנראה לו כסימן מעודד למדי עד שהביט אל מעבר לכתפו של וואיה וראה שאניקה יושבת לצידו. "מה איתך? לא דיברנו כל הבוקר!" אמר לו וואיה. "לא קרה כלום. הייתי נורא עסוק." השיב ופנה אל צלחתו. הוא הסתכל קדימה, על היקארו, שקרא "האוכל של הצופים הוא הכי טוב בעולם!" והתנפל על האוכל במהירות, ועל אקירה שנראה המום וחתך את השניצל לחתיכות שוות בדקדקנות אין קץ. "נורא עסוק במה?" שאל וואיה, "אתה קצת פסיכי היום. הראש שלך במשהו אחר." 'כן, אולי בך ובחברה החדשה שלך. תתרחק ממנה כבר, לעזאזל.' חשב, אך הוא לא יכל לומר זאת. "אני לא מרגיש טוב." "לך למרפאה." הפטיר וואיה לנוכח התנהגותו הקרירה של איסומי והחל לאכול. אניקה נגעה בכתפו של איסומי. 'ללוות אותך למרפאה?' כתבה. היא רצתה להתחבר איתו, כיוון שנדמה היה לה שכך הכל יהיה רגוע יותר במחנה. "תעזבי אותי, אני מרגיש טוב." אמר בקרירות וחזר אל צלחתו. אניקה נרתעה מהתגובה וחזרה להתיישב. "אני לא יודע מה קרה לו. בדרך כלל הוא כל כך נחמד לאנשים." לחש וואיה, ואניקה השיבה לו מבט תוהה.

 

[אלונית 2006]

../images/Emo15.gif הו, איזה כייף! אנחנו חיים!

"כנראה עוד יש לו בחילה מהנסיעה" אמר וואיה " הוא לעולם לא יודה שיש לו בחילה מהנסיעות" "אני לא חושבת שזה זה" כתבה אניקה "הוא נראה.... לא יודעת, לחוץ" "על צוות מחסן יש הרבה לחץ בימים הראשונים" ענה וואיה במשיכת כתפיים. אניקה נאנחה, ואז הביטה באיסומי, שזרק את הצלחת החד פעמים לשקית הזבל וחזר לשבת ליד ערימות הציוד במקום שבו עתיד היה לקום המחסן. אם מה שקורה פה הוא מה שהיא חושבת שקורה, אז עומד להיות מחנה מעניין מאוד.... היא חייכה לעצמה כשבלעה את החתיכה האחרונה של הדבר שצוות מטבח כינה שניצל, בעזרת לגימה גדולה ממיץ הפטל המהול מדי, ואז משכה את וואיה בידו חזרה לכיוון מבנה הבמבוק העשוי למחצה. איסומי הביט עליהם מהצד וחש עצב משונה ממלא אותו. הוא מיהר לנער את ראשו, והעביר מבטו לצוות חדר אוכל שניקו את השטח שלהם מהכלים החד פעמיים, וחזרו לעבוד על השולחנות. אפילו טויה נראה מגחך כששמע את שירתה של ראש הצוות שלו צבשעה שכפתה בכוח את החצובות ליתדות. הוא הסתכל על שינדו שנראה שמח ומרוצה כשהביט בחלק מהשלדה של השער שהייתה מוכנה לבסוף. אבל עיניו נגררו שוב לכיוון וואיה ואניקה שעבדו בצוות ונאה שהם נהנים. הוא נאנח, וחזר לאנשים בשביקשו ממנו דברים. סכינים לצוות מטבח, פאקט נוסף של חבל לצוות מרכז פעילות, צבעי גואש לצוות שכב"גיה, קטר לתורן.... זו הייתה עבודה חדגונית ומשעממת ואיסומי עשה אותה מוכנית בלי יותר מדי מחשבה. "הי שם" נשמעה קריאה, ופניו המחייכות של וואיה הצתיצו עליו מעל לרשימה שעליה עבר איזומי "כבר חמש, חשבתי שתהיה רעב, הנה, קח סנדוויץ'" הוא הושיט לו סנדווץ' צופי קלאסי של לחם אחיד בממרח שוקולד שראה ימים טובים יותר, אבל לא ממש שינה לאיסומי העובדה הזו, העובדה שוואיה טרח להכין לו סנדוויץ' נגעה לליבו והוא אכל אותו בהנאה. "איך העבודה במחסן?" שאל וואיה, מתיישב לצידו על ארגז "עובד קשה או בקושי עובד?" "עובד" ענה איסומי בחיוך. "הפרוייקט מתקדם מצויין!" אמר וואיה "אנחנו כבר עקפנו את לוח הזמנים, ואני ממש נהנה. הבחורה הזו, אניקה, ממש עובדת לעיניין!" פניו של איסומי התקדרו שוב. הבחורה הזו. עוד פעם. למה וואיה מדבר עליה כל הזמן? היא בסך הכול חברת צוות שלו, לא יותר! הוא לא אמור להיות איתה כל הזמן ולקשקש איתה יום ולילה! "לא כדאי שתחזור לפרוייקט, וואיה?" שאל איסומי בידידותיות "עדיין יש לכם הרבה עבודה שם, ותודה על הסנדוויץ'" "הו, אין בעד מה!" אמר וויאה וקם מהארגז "זה היה רעיון של אניקה" איסומי חיכה עד שוואיה התרחק ואז מערך ברגלו את הזנדוויץ' בכעס לפני שהשליך אותו לפח. בליבו הוא החל לפתע שנאה יוקדת כלפי האניקה הזו.

 

[הפיה הקטנה 1]

הם ישנים באוהלים ? *בורה* זה חשוב להמשך.

 

[hili האחת]

מחנה קיץ זה שק"שים, לא?../images/Emo79.gif

 

[הפיה הקטנה 1]

באמת חם מדי באוהלים ... *יוצאתטיפשהכרגיל*

 

[Mor L]

אני חייבת לברר משהו

מה זה בדיוק השכב"גיה הזו?...

 

[hili האחת]

ממשיכה../images/Emo79.gif

הערב ירד על המחנה. מבנים רבים כבר היו מבוססים באדמה, וכל חברי הצוותים היו מרוצים מעבודתם. שקי השינה נפרשו על האדמה והמחנאים היו מוכנים להמשיך בצרחות אל תוך הלילה, אלא שכולם משום מה נכנסו לשקי השינה כבר בשעה שמונה ולא נשמע דבר. 'מה איתך?' כתבה אניקה לוואיה כאשר עזר לה לפרוש את שק השינה שלה. היא נכנסה לתוכו. "את הולכת לישון?" לחש בהפתעה. 'לא, אני רק נחה כדי שיהיה לי כוח למורל חצות.' כתבה. "למה?" קימט וואיה את אפו. 'מורל חצות, זו מסורת של השבט. כולם מתכנסים בחצות וצורחים עד שמישהו צורח עלינו מהשבט השכן בתגובה.' צחקקה אניקה ללא קול. וואיה התיישב על קצהו של שק השינה שלה. "אכפת לך אם אני אנוח לידך?" שאל. 'בטח שלא.' עיניה נצצו משמחה. "היי, איסומי?" פנתה אליו נערה נמוכת קומה וחצופה לא קטנה שהוא הכיר בשם שירו. הוא ישב על האדמה כאשר ידיו לופתות בעדינות את ברכיו, והיא רכנה לעברו. "מה?" שאל בחביבות, "הצוות שלך צריך משהו?" "לא, אני בחדר האוכל. העבודה שלנו נגמרה מזמן. תגיד... משהו מטריד אותך?" חייכה אליו והתיישבה לצידו. "למען האמת, כן." אמר לה. "מותר לי לשאול מה?" שאלה בהססנות. "אני בספק אם תוכלי לעזור, תודה רבה על האדיבות." "עזוב אותי מזה, לא צריכה תודות. אנשים אומרים שיש לי עצות לא רעות בכלל, וחוץ מזה, ראיתי את החברים שלך. אקירה לא בדיוק נראה כאילו הוא אי פעם התקרב לאנשים והיקארו לא מסוגל להיות רציני לרגע. על וואיה אין מה לדבר, זה נראה כאילו שהוא ואניקה צמודים מאוד בזמן האחרון... בפעם האחרונה שראיתי אותם הוא צחק איתה כשהוא יושב על שק השינה שלה והיא בתוכו. טוב לדעת שמשהו מפריד ביניהם, למרות שאי אפשר לדעת מה יקרה." קשקשה והוא נראה מדוכא לאחר המשפט האחרון. "וואיה ואניקה נראים כמו זוג, הא?" אמר, מסרב לתת לגוש שעמד בגרונו להשתלט עליו. "כ... רגע, איסומי, זה קשור לזה?" הבינה שירו. הוא מצא עצמו מספר לה- לנערה שהכיר רק באותו הבוקר, על כל מה שקרה. "... את מבינה, אני לא יודע מה עובר עליי. אני אמור לשמוח בשבילו, אבל אני מרגיש משהו אחר ואני גם שונא אותה." היא הייתה מאזינה טובה, הוא היה חייב להודות, והיה חסר לו אדם כזה בחייו. היא נראתה כמתעניינת למדי בסיפור, והוא שמח על כך. היא שתקה וחשבה, ולבסוף אמרה: "אני חושבת שזה ברור למדי. איסומי, אתה מקנא." "מקנא? בוואיה? אני לא מאוהב באניקה!" אמר, מבולבל. "אתה מקנא באניקה, איסומי!" 'מקנא?! באניקה?!'

 

[הפיה הקטנה 1]

חיחי ^^

"אני לא הומו ..." מלמל איסומי בביישנות. "לא אמרתי את זה" היא צחקה. היה לה צחוק מתגלגל והוא תהה אם יש מישהו שלא ישים לב לצחוק כזה. "אני לא מקנא בה ..." "אם כך-תגיד את השם שלה" קבעה שירו והניחה את ידיה על מותניה. "אניקה. אני לא רואה בעיה בזה" אמר איסומי בהבעת סלידה קלה. השם הזה לא עשה לו טוב. הוא נשמע מאוד ... לא שייך. ורוב הדברים הלא שייכים (מלבד טויה, שלא שייך לצופים) נראים מאוד מושכים בהתחלה. "אתה פשוט מקנא בה, אבל לדעת מה הבעיה זו חצי הדרך לפיתרון" אמרה שירו והנהנה. תלתליה הג'ינג'יים קפצו מיד עם הינד ראשה ואיסומי ניסה לחייך. בחורה נחמדה ,השירו הזאת, אם כי קובעת עובדות מהר מדי. "אני לא מקנא בה, אני לא מאוהב ב-ב-בוואיה ..." הוא הסית ממנה את מבטו. וואיה ואניקה ישבו ו-וואיה הצביע על הירח שנראה כטופר דקיק מבעד לצמרות העצים. 'הם בטח מדברים על אהבה. כשאנשים מביטים בירח הם מדברים או על גבינה או על אהבה' חשב איסומי וקימט את אפו באי-נוחות. שירו ציחקקה בחדווה. "אתה באמת מקנא." "לא נכון" אמר איסומי והשפיל את מבטו לכפות ידיו. הן רעדו קלות. "בטח שכן. אתה מביט בהם ונאכל מבפנים." הוא שתק. היה לו חשק להיכנס לשק השינה ולא לצאת ממנו לעולם. אוה, לעזאזל, הוא נשמע כמו בחורה במחזור. "אל תדאג, אני בטוחה שיהיה טוב" שירו טפחה על שכמו בחיוך מעודד ובהיר כל כך עד כי הוא כמעט סימא את עיניו של איסומי, הזדחלה לתוך שק השינה שלה ולחשה לו לילה טוב. "לילה טוב שירו, ותודה ..." "היי, אל תירדם." "למה ?" "עוד מעט", היא ציחקקה ועיניה בהקו בזדוניות. "יהיה מורל חצות."

 

[אלונית 2006]

../images/Emo15.gif הוהו! שוב פעם אני

איסומי בדיוק חש את עיניו מעפעפות לכיוון שינה כשקריאה רמה ניערה אותו. "צות צות צות, זמן מורל חצותתתתתת!" נשמעה זעקתו של הידוע בשם "סופגי"- שהיה שמיניסט שמנמן ואנרגטי בעל טאקט של צדפה בלתי מפוצחת. "קדימההההה!" צהלה שירו וגררה את איסומי מתוך שק השינה שלו "בואו נגרום לשבטים השכנים לסבול!" איסומי קם, וכמעט ולא עצר את עצמו מלחשוב שיש דבר אחד שאניקה לא יכולה לעשות- לצרוח. הוא חש מעודד במקצת לדעת שהוא עומד להרעיד את היער. ובגדול. הוא הרגיש מתוסכל וקצת מורל שבטי בכול הגרון יעשה לו בדיוק את מה שהוא צריך- עידוד מסיבי, והוצאת אגרסיות רצינית. בעוד שאר חברי השכב"ג התנערו מתוך שקי השינה שלהם כדגי סלמון, שינדו קפץ בשמחה בין המזרנים לכיוונו של טויה, שמצא עצמו בקצהו של שטח השכב"גיה בלי מספיק מקום. "טויה! אתה יכול לחלוק את המזרון שלי אם בא לך!" קרא לעברו ונופף, מצביע על מזרון שטח ענקי "במקום להידחס ליד מיזוקי!" אקירה הסמיק, אבל לא סירב לשינדו שגרר אותו בין שקי השינה ותיקים. איסומי גיחך. טויה היה נטע זר במקום כמו הצופים. צופים זה מקום של ערכים וכבוד וטבע מצד אחד, אבל גם ההרבה אנרגיות וכוח ושיגעון ומוזרות. רוב המשוואה לא נטמעה טוב בטויה, בעוד שלשינדו היא התאימה בדיוק. איסומי התחיל ללכת עם שאר האנשים לכיוון רחבת המורלים, ובאכזבה גילה שאניקה מחזיקה את התוף השבטי. 'אני עומד לקרוע את הגרון ככה שאף אחד לא ישמע את התוף שלהף רק את הצרחות שלי' חשב לעצמוף כמעט ברשעות, ושאף לעומק, מכין עצמו לצרחה. "יד ימין למעלה! יד שמאל למטה!" והוא התכוון לכול צרחה מהלב, מקווה לרוקן מעצמו את הכעס והדבר הזה, ששירו קראה לו קנאה, החוצה לאוויר, שיתנדף ממנו, בכך ששחרר את קולו. ובים הקולות, עלה קולו של איסומי בצעקה רמה על כולם.

 

[hili האחת]

ממשיכה../images/Emo79.gif

"וואו, מה זה היה?!" שאל וואיה את איסומי בסוף מורל חצות, מעט אחרי שנער מהשבט השני זרק על מיזוקי נעל. "מורל." השיב איסומי בקרירות ופנה אל שירו. "אין כמו מורל להעלאת המורל, נכון?" צחקה. היה לשירו צחוק נעים, הוא היה חייב להודות. "כן, כנראה." השיב לה בחיוך. 'עכשיו רק תרחיקי את אניקה ממני, והכל יהיה בסדר.' (דאמיט, מה התרכזנו באיסומי?! מה אם וואיה?) 'כמו שאמרתי לך בבוקר, אני חושבת שהוא כועס עליך.' חייכה אניקה ורשמה. "אני... אני לא יודע." הפנה וואיה את מבטו לעבר איסומי שצחק עם שירו. 'תשאל אותו למה.' כתבה. "לא רוצה." ענה כילד קטן. 'למה?' כתבה והוסיפה מבט תוהה שהצחיק אותו. "ככה." השיב. 'וואיה, הוא חשוב לך כחבר?' שרבטה אניקה. "בטח!" קרא. 'אז אתה צריך להראות לו את זה.' אניקה חייכה והתיישבה על שק השינה שלה. וואיה התיישב על שלו, שהיה צמוד לשלה. "תגידי, את חושבת שהוא כועס כי אני מדבר איתך יותר מדי?" העלה וואיה השערה. 'אני לא יודעת.' חייכה כממתיקת סוד. "אולי הוא רוצה שאחזור לדבר איתו כמו קודם..." שקע וואיה במחשבות, "אולי... אבל הוא צריך להבין!" חיוך שטני עלה על פניו של וואיה. 'מה קרה?' הרימה אניקה את הדף למולו. "כן, הוא צריך להבין איך אני הרגשתי כשהוא השווה כל הזמן ביני לבין הילד הסיני ההוא! זו הזדמנות מושלמת... לנקמה." חייך וואיה. 'נקמה? אל תערב אותי בזה.' כתבה אניקה. "בחייך, רק לכמה ימים. נתנהג כמו זוג עד שהוא יסכים לומר לי מה קרה." הפציר בה וואיה. 'אצל הבנים הכל קשור לכבוד. לא תפתרו כלום בשכל.' נאנחה אניקה.